הקללה הגיעה

לא סיפרתי לכם, כי נאחזתי באמונות תפלות וכאלה, אבל לפני שבועיים בדיוק, תקפה אותי במיטה הרגשה משונה שחלפה מהר, מעין כאב חד, הפעם הקודמת שהרגשתי ככה התבררה בדיעבד כביוץ מוקדם, מכיוון שהפעם ההיא היתה הפעם היחידה בחיי שהרגשתי כאבי ביוץ לא הייתי בטוחה לגבי הפעם הזו, אבל ממש קיויתי.

בעיקר, כי שעות ספורות לפני כן עשינו סקס, וזה התזמון הכי אידיאלי שיכול להיות.

אבל, לצערי, המחזור הגיע ביום שישי, ולפי ההמלצה של הרופא לא ננצל אותו להתחלת הטיפולים אלא נחכה בסבלנות לכל הבדיקות שאני צריכה לעבור בתחילת פברואר בגלל בעיות העיכול, במילים אחרות - בערך בעשרים לפברואר אני חוזרת לרופא ומסתערת על הסבב החדש, בנתיים אני רק מקללת את הדימום, ולא רק בגלל שפירושו שלא הצליח לנו החודש.

אח, אני שונאת להיות במחזור.

2 סיבות למה לא הייתי פה ואחת למה הופעתי היום

למה לא?

1. המחשב גוסס, הוא עובד אבל ל-א-ט, צריך להחליף איזה חלק.

2. אני עדיין בבירורי "מהו כאב הבטן הזה", הכל ייגמר ב10/2, בתקווה, כך שלא היה לי הרבה מה לעדכן בתחום בו עוסק הבלוג

למה היום?

1. הייתי היום אצל הרופא, הוא אמר שטוב שחיכיתי ושהוא רוצה שאחכה עוד שלושה שבועות, לתום הבירור, למרות שלפי כל הסימנים אוטוטו מגיע המחזור, אז רציתי לעדכן אתכם, ובעיקר להוציא אנחת רווחה ענקית, כי כמה וכמה אנשים (לא מהעולם הוירטואלי) לא הפסיקו לרמוז שאני סתם דוחה את החזרה לטיפולים, או שאני מתרצת תירוצים או כל מיני דברים שכאלה, והאישור הזה שהרופא נתן (למעשה נתתי לו להחליט לבד והוא החליט לדחות בשלושה שבועות) גרם לי להרגיש כ"כ הרבה יותר שלמה עם הציפיה הארוכה וההמתנה, איכשהו הידיעה שהרופא שלי תומך בהחלטה ומאריך אותה מאפשרת לי לאזור מספיק סבלנות ולחכות עד תום הבירורים.

בקיצור, אני עדיין לא עושה כלום, אבל לפחות מרגישה פחות רע לגבי זה, יותר בטוחה שזה מה שצריך לעשות ואין הרבה ברירות ובטוחה שוב בהחלטה לדבוק ברופא שלי.

קבעתי תור לרופא ל31/1

שזה בטוח אחרי התור של הגסטרו, כי היא אמרה לסוף ינואר והיא מקבלת בימי שלישי וה31 הוא יום רביעי.

אני רוצה לחכות לתור שלה בעיקר כדי לשאול עד כמה הטיפולים משפיעים על תסמונת המעי הרגיז, קראתי בכמה מקומות שסוברים שהורמונים משפיעים עליה ואני רוצה לדעת למה אני מכניסה את עצמי.

נראה מה הרופא שלי יאמר לגבי שאר התהליך וגם מה הגסטרו תאמר, אבל בעצם קביעת התור אני כבר מרגישה יותר טוב.

תגובות לתגובות שלכם אחרי ארוחת הערב.

אני צריכה עיצה

מאז אוגוסט לא עשיתי שומדבר בהקשר של טיפולי הפוריות כי אחרי צילום הרחם התחילו לי בעיות מעיים שונות והרופא אמר שאין טעם להתחיל טיפול עם כאבי בטן לא ברורים מכיוון שאח"כ לא נדע אם הכאבים מגיעים מהבעיות או מהזריקות (מה גם שמתוכנן פרוטוקול חדש אז בכלל קשה לדעת מה תהיה ההשפעה).

בכל אופן הבעיות הסתבכו והלכו ולאחרונה הגיעו למסקנה שכנראה שיש לי תסמונת המעי הרגיז, כדי לוודא הייתי צריכה לעשות שתי בדיקות, אחת שכבר נעשתה אבל תוצאה סופית של הביופסיה עוד לא הגיעה, והשניה (רגישות ללקטוז) שאעשה רק בתחילת פברואר.

את התור החוזר לגסטרו יקבעו לי למתישהו בסוף החודש הזה (מהמרפאה קובעים ומודיעים כך שאין לי יכולת השפעה על התאריך) ואני מניחה שאז אשמע את התוצאה של הביופסיה וגם מה עושים הלאה עם האבחון של המעי הרגיז.

בכל אופן אני תוהה אם להמשיך ולהמתין לפני שאני חוזרת לרופא הנשים, האם יותר חכם לעשות קודם את בדיקת הלקטוז והאבחון הסופי ולשמוע מה עושים כדי להרגיש טוב יותר ורק אח"כ להתנפל בחזרה במרץ על טיפולי הפוריות או שחבל על הזמן שנמתח לו עוד ועוד והגיע הזמן לחזור ולעשות סבב - שאני מאוד רוצה לחזור ולעשות כבר.

עוד שני דברים שצריך לשקול זה שהייתי מאוד חולה בחודשיים האחרונים וגם עכשיו אני לא מאה אחוז, אז אולי שווה לקחת איזה שבוע-שבועיים של בריאות לפני שמכניסים את הגוף שוב למערבולת.

האחות במרפאה שלי (לא מרפאת נשים אבל היא מעולה מעולה) חושבת שכדאי לחכות לאחרי הלקטוז שיש בזה הגיון אבל מה שאני חוששת זה שעשרה ימים אחרי בדיקת הלקטוז אני עוברת ניתוח מקומי להורדת שלוש נקודות חן ולפעמים אחרי הניתוחים האלה קצת קשה לזוז ולבצע דברים כמו נהיגה ואי אפשר לדעת מראש איזה נקודות יגבילו ואיזה לא ובכלל נראה לי די מדכא לעבור במקביל גם תהליך כזה (שבו במשך שבועיים מטפלים יום יום בפצעים הפתוחים ורק אח"כ מוציאים את התפרים וחוזרים לחיים נורמליים) וגם סבב חדש של זריקות, כשהפעם אמורים להיות שני סוגים שונים של זריקות.

בקיצור, יש למישהו אולי עיצה כי אני מרגישה די אבודה...

פורנו?

כבני תרבות אמריקה כולנו מכירים את הסצנה בא הגבר נאלץ לתת דגימות זרע - שולחים אותו לחדר לבן וקטן שבמקרה הרע מלא במגזינים אירוטיים ובמקרה הטוב יש בו גם טלויזיה ווידאו עם פורנו כזה או אחר.

ראינו את זה ב"תשכחי את פאריז" ועוד סרטים, ראינו את זה גם לאחרונה ב"אקסטרה הוט" גם ב"naked Josh" וגם ב"what about Brian" ובטח בעוד סדרות.

אבל האם זה המצב במציאות?

טוב, אני לא יודעת מה המצב באמריקה או באירופה, אני אפילו לא יודעת איך זה בשאר הארץ, אבל אני יכולה לספר לכם איך זה נראה בסורוקה, וזה נראה רע, מה זה רע? זוועה!

לפני שנה וחצי נשלחנו לשם ע"י הרופא, לוודא אם הכל תקין אצל בעלי, נסענו ביחד, אחרי התנזרות של שבוע (ככה אמרו ההוראות), הגענו בקושי רב למעבדה (היא לא סומנה בשום מקום וכשכבר מצאנו את הבניין לא מצאנו את הכניסה אליו, בסוף נכנסנו דרך איזו דלת שדרכה מישהו יצא לעשן ואז ירדנו כמה קומות עד למרתף) שם קיבלנו קופסת פלסטיק קטנה, צרור הוראות ומפתח לשירותים שממול.

השירותים שממול הם שירותים ציבוריים, באמצע בית החולים, שיש להם גם מפתח שאיתו אפשר לנעול - וככה עשינו, הרצפה היתה מלוכלכת, הכיור מלא ניירות, את האסלות עצמן לא בדקנו, בקיצור - אתם יכולים לדמיין את המראה הכללי.

בתוך כל זה בעלי היה צריך לגרות את עצמו עד פורקן... לא היו חוברות, לא היתה טלויזיה, לא היה אפילו כסא לשבת עליו (אלא אם רצינו לשבת על האסלה או על הקרש, בעצם אולי אפשר היה לשבת גם על הכיור...), למזלו אני הייתי שם אבל העובדה שתוך כדי המלאכה אנשים ניסו להיכנס לשירותים, גילו שנעול, טלטלו שוב ושוב את הידית בתקווה שהיא רק תקועה ולעיתים גם דפקו על הדלת לא ממש הקלה על הסיטואציה.

בסופו של דבר הוא עמד במשימה, הזרע נבדק והתוצאה היתה תקינה, אבל מבחינת המבוכה - זו היתה נקודת השפל של טיפולי הפוריות שלנו עד כה.

אני לא יודעת איך זה ייראה כשנעשה הזרעה, מה שלא יקרה בסורוקה, האם שם יהיו תנאים הולמים יותר או שאולי תהיה אפשרות למלא את הצלוחית עוד בבית (זה לא היה מעשי במקרה של הבדיקה מפאת המרחק), אני מקווה שזה יהיה סביר יותר, גרוע יותר זה בטוח לא יהיה...

ואני עוד חייבת לכם עדכונים יותר עכשווים אבל אני חייבת לרוץ עכשיו לאוניברסיטה אז אולי בערב.