"אולי בעוד שנה, כשהקטע הזה של בלוגינג יתפתח בארץ, אולי אז נזמין בלוגרים שיסקרו את הכנס שלנו". את הדברים האלו אמרו לי יח"צנים של כנס כלכלי ישראלי גדול, לאחר שפניתי אליהם לפני כחודשיים עם ההצעה שיפתחו את שעריהם בפני בלוגרים, ולא רק בפני בעלי תעודות עיתונאי.

לא עזר שטענתי ש"הקטע של הבלוגינג" כבר מפותח למדי בארץ או שבארה"ב כבר נהוג להזמין בלוגרים לכנסים ולא רק בנושאי טכנולוגיה. לא עזר שאמרתי שהם יכולים לצאת ככה גדולים וחדשניים וגם לא זה שהבטחתי לעזור עם כל הבירוקרטיה מסביב. מארגני הכנס ההוא לא רצו להיות הראשונים להתנסות עם חבורת בלוגרים שמי יודע מה הם יכולים לעולל.

(לא, גם לא עזר שסיפרתי שבעצם כבר מיקרוסופט הזמינו את גדי שמשון ל-TechEd מטעם הבלוג שלו. לא יודעת אם זה כי הם לא מכירים את הדמויות הפועלות, או דווקא בגלל שהסיפורים על משחקי הפוקר המעושנים הגיעו עד אליהם).

איגוד האינטרנט היה הגוף השני שניסיתי להציע לו את הרעיון. אני זוכרת את הכנסים שלהם לטובה. אפילו בפעם הראשונה שהלכתי לכנס שלהם, כשעוד הייתי חובבת תרבות דיגיטלית צעירה וחסרת תעודת עיתונאי, גם שילמתי מחיר מלא על הכניסה (!).

בהתחלה הם קצת הקשו עם שאלות משפטיות על גבול הפילוסופיות כמו "איך בדיוק נגדיר מי הוא בלוגר?", אבל לשמחתי, מהר מאד הם השתחררו ונתנו לעצמם להתלהב. השאלה שנותרה בעינה היתה מי יהיו הבלוגרים שילכו לכנס.

השאיפה היתה להימנע מרשימת בלוגרים צפויה מראש, שתהיה מורכבת מכל "החשודים המידיים", היינו אותם בלוגרים שהפנים שלהם מוכרות כבר בבלוגוספירה ובכנסים על תרבות דיגיטלית. לכן החלטנו לפתוח את ההצעה לכולם. שלכל אחת ואחד מהבלוגרים בארץ תהיה הזדמנות לקחת חלק בארוע. אבל בכל זאת, איך נסנן?

האמת היא שעיתונאים אף פעם לא באמת עוברים סינון. כשארגונים שולחים לעיתונאים הזמנות לכנסים, הם לא בודקים קודם בציציותיהם, לראות מה הם שווים ומה איכות הכתיבה שלהם. כמה שיותר עיתונים יבואו, יותר טוב. אבל אם נדבר רק ברמה התיאורטית, אזי עיתונאים מקבלים את הלגיטימציה שלהם מגופים כדוגמת איגוד העיתונאים. לבלוגרים, לעומת זאת, אין איגוד שכזה, או איזו וועדת קבלה וסינון שתיתן את חותמת ההכשר (וטוב שכך).

לכן הרכבנו מעין ועדה אד-הוק, של אנשים שמבינים עניין, חבורה של פעילי אינטרנט שבעיני ביחד בצורה מיצגים מאוזנת גם את הבלוגוספירה, גם את עיתונות המיינסטרים, גם את איגוד האינטרנט, גם את "הברנז'ה" ואפילו את ה"פאקצות": יוני נוקד (נציג האיגוד), אורי ברוכין (רשימות, קולקטיב), כרמל וייסמן (ד"ר בלוג) ורוני שני (נענע מחשבים).

כרמל ביקשה שגם הבלוגרים עצמם יקחו חלק בתהליך השיפוט. אורי הציע שעל הדרך גם נוכל לקדם את השימוש בטרקבקים בין פלטפורמות הבלוגים השונות, ולכן הגשת המועמדות וההצבעה תעשה באמצעות שליחת טרקבק. באיגוד האינטרנט התעקשו שהתחרות תהיה פתוחה לכולם ולא רק לבלוגרים מישרא-בלוג. האמת, קצת עשיתי פרצופים סנוביים בהתחלה, אבל מכיוון שהצדק איתם והייתי עושה את אותו הדבר במקומם, וויתרתי.

היום יצאה התחרות לדרך. אם בא לכם להשתתף, כאן ניתן למצוא את הפרטים המלאים. תבואו. נראה לי שיהיה כיף. ולו רק בגלל שמאיה הופנר, בת הדודה המדליקה של ליאור באקלו (עורך ערוץ התוכנות של נענע) הולכת לספר שם איך היא מתפרנסת ממכירה של חולצות וירטואליות ב- Second Life.


עדכון: בבלוג הרשמי של תפוז, מזמינה נעמה את החברה הכתומים להשתתף ולתת בראש. אני מצטרפת בחום.