כששאלו אותי בשבועות האחרונים מה אני עושה בדיוק בנענע, לא ממש ידעתי לענות. עד לא מזמן עבדתי כאן בתור כתבת מחשבים וזה היה ג'וב שקל להסביר. אבל עכשיו יש לי הגדרת תפקיד קצת מוזרה – "מנהלת תוכן גולשים". בפועל, מה שעשיתי בתקופה האחרונה, שבה כבר היו גישושים על העברת הבעלות של ישרא, זה שני דברים: לחלום ולדאוג.

החלומות היו על דברים נפלאים שאפשר לעשות כדי לקדם אפילו יותר את ישרא-בלוג. חלמתי על שדרוג כלים קיימים לבלוגרים והוספת כלים חדשים, על פיצ'רים קהילתיים שיחזקו את הקהילתיות המגובשת גם ככה, על הגדלת המעמד של בלוגרים ככותבים שמיצרים תוכן ראוי ועוד כהנה וכהנה פנטזיות, שעד אתמול עוד לא נשמעה ירית הפתיחה שמאפשרת להתחיל לממש אותם.

והדאגות. ובכן, אני אף פעם לא צריכה להתאמץ בשביל למצוא סיבות לדאוג, אבל עכשיו הדאגה היתה גדולה במיוחד. האם נענע תידע לטפל יפה בבייביי הזה שנקרא ישרא-בלוג? האם המשפחתיות והאינטימיות יוצאת הדופן שהתקיימה בין יריב לבין הקהילה, תוכל להימשך גם כשבמקום אדם אחד, ינהל את ישרא-בלוג קולקטיב שנקרא "נענע". והאם הקהילה של ישרא-בלוג תהיה מוכנה לתת לנענע צ'אנס?

אני זוכרת את "פרשת סרגל הכלים" שהיתה ביוני 2004. הייתי בנענע אז רק חודשיים. אני זוכרת את המבוכה שהיתה כאן במערכת בעקבות מחאת הבלוגרים על סרגל הכלים הירוק שנחת להם בתוך הבלוג. ראיתי שהכוונות בנענע היו טובות, אבל עדיין לא כל כך ידענו אז איך להתמודד עם קהילה של בלוגרים מצויינים ודעתניים, שלא מוכנים ש"הממסד" יחדור אל תוך המרחב האיניטמי שלהם.  

הצלקת מאותה פרשה עדיין מורגשת בנענע והלקח נלמד. אני מאמינה שהיום כבר הרבה יותר חכמים כאן. וחוץ מזה, יהיה את יריב שישמור על "הממסד" מלעשות שטויות, למשך עוד הרבה הרבה זמן. ותהיה גם את קהילת ישרא, שאני מקווה שתעזור לנו לנהל דיאלוג פורה ושלא תהסס לפנות עם עצות, טיפים, בקשות, גחמות ותלונות (חסר לכם שלא).

שאלו אותי היום אם אני "המחליפה של יריב". התשובה היא שלא. דבר ראשון, את יריב אי אפשר להחליף, פשוט כי תפקיד החוזה והמייסד יהיה שמור לו לתמיד. דבר שני, ישרא לא עובר אלי אישית, אלא לכל נענע ותפקיד הגידול של ישרא יתחלק בין קבוצה של אנשים מתחומים כמו סיסטם, תכנות וגרפיקה. מה שכן, אני אהיה בפרונט, לפחות בכל הקשור ברעיונות לפיתוחים חדשים, תלונות ובקשות.

החפיפה תהיה איטית ולבנתיים הכתובת היא עדיין יריב, שמכיר את המערכת הכי טוב. אבל גם המיילים שלי ושל אחרים פה גלויים. בבקשה תשתמשו בהם. המון בהצלחה ליריב עם כל הפרויקטים החדשים שהוא עובד עליהם והמון בהצלחה לישראבלוג/נענע. אני מאד מקווה שהדאגות שהיו לי יתגלו במהרה כחסרות בסיס ושכל החלומות יתחילו להתממש בזה אחר זה.

מאת: רונן שמיר, עורך נענע

אתמול היה אחד הימים המאושרים בשנות עריכתי את נענע. כששי, מנהל הפיתוח העסקי שלנו, הודיע לי שהחוזה נחתם, ידעתי שמצד אחד זהו תום תקופה ארוכה של שת"פ נהדר שהיה בינינו ובין יריב. מהצד האחר - מתחילה תקופה נהדרת - מעכשיו, כשישרא-בלוג עבר לבעלות מלאה של נענע נוכל להגשים את כל החלומות שלנו - חלומות שיש בהם גולשים והרבה גולשים.

לפני שלוש שנים, כשהחלו המגעים הראשונים עם יריב לשתוף פעולה היה לי ברור שאנחנו מהמרים על הדבר הכי נכון שיש - תוכן גולשים. אינטרנט במהותו הוא הגולשים וישרא-בלוג יותר מכל מסמל את כל יתרונות הרשת - קהילה רחבה, פעילה ומאוד מאוד יצירתית המגיבה, עונה, יוזמת ובעיקר חיה וממציאה את עצמה בכל בוקר מחדש. גם בחלומות התוכן הכי ורודים שלי לא הייתי יכול להמציא את כל מה שגולשי ישרא-בלוג ממציאים וכותבים, ועוד לא אמרתי מילה אחת על הכשרון הרב הטמון שם בקרב הגולשים הרבים הפעילים באזור הזה.

היום, ביום המאושר הזה, אני יכול להבטיח לגולשי ישרא-בלוג שמדיניות החופש המלא של הכתיבה תמשך פה ואני אהיה ראשון הנלחמים על החופש לכתוב כל מה שרוצים מתי שרוצים ואיך שרוצים. אני גם מבטיח, ומבטיח גם לקיים, להמשיך ולפתח את הטכנולוגיה של ישרא-בלוג ולהביאה למחוזות חדשים.

אני יודע שיש כאן שני צדדים למטבע - נענע זכתה היום בישרא-בלוג אבל ישרא-בלוג זכתה גם בנענע - מהיום נענע נפתחה בפני מאות אלפי הגולשים בישרא-בלוג ובלוגים נבחרים יקבלו מקום של כבוד לצד התוכן של הכותבים הרשמיים בנענע - ולעיתים יתחרו בכבוד גם על הובלת התוכן בפורטל - והיום הזה קרוב משאתם משערים.

שתי תודות אני חייב כאן - האחת לשי מגל - האיש שהוביל אצלנו את המהלך וסייע במאבק הגדול לאמץ את ישרא-בלוג בשתי ידיים. השניה והחשובה מאוד היא ליריב - איש חזון וטכנולוגיה שידע בזמן הנכון להמציא את הדבר הנכון ולתת לגולשים רבים מקום ודרך להתבטא ולבטא את עולמם הגדול והמופלא.

אנחנו כאן בשבילכם, עם אוזן קשבת ומקווים להביא להגשמת חלומות רבים ביחד.