לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
לבלוג המלא |  עריכה |  בלוגים קרובים |  בר קבועים |  הוסף לקבועים שלי |  ישראבלוג


נגיסה מהתפוח
"זהו חלק מתמצית האמהות, לצפות בילדתך גדלה להיות אדם בפני עצמו, ולא להיות מסוגלת לעשות משהו בעניין. אחרת ילדים היו חיות מחמד ותו לא." (הת'ר ארמסטרונג)



2/2007

הדילמה של מאשר הטוקבקים

שאלה היפוטתית:

נניח שאתם מעורבים בפעילות של אתר תוכן.
ונניח שאתם אחראים בין היתר לאשר או לדחות טוקבקים.
ונניח שאתם נתקלים בטוקבק שכתוב בשגיהות קטיב.

 

תתקנו?

 

אני לא יכולה להתאפק.

מאזינה ברקע
26/2/2007 17:54, בקטגוריות איי-טק ואינטרנט, שאלות קיומיות
12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של tallyco ב-24/3/2007 16:51



נגישות, נגישות... לא בבזק.

לאחרונה שומעים יותר ויותר על הנושא של אתרי אינטרנט נגישים.
מה זה אומר בעצם? נגישים למי?  מדובר בעיקר באנשים שהם עוורים או כבדי ראייה, עוורי צבעים, קשישים ועוד. לגולשים אלו, שמספרם מוערך בכ-25% מהאוכלוסיה, צרכים מיוחדי מאתרי האינטרנט שבהם הם גולשים. חלקם נעזרים בכלים נוספים לגלישה, כגון דפדפן ברייל ועוד. אבל כדי שאותם כלים יוכלו באמת "לקרוא" את מה שכתוב על המסך, צריכים אתרי האינטרנט להיות בנויים בצורה סטנדרטית.
זה אומר למשל שאם צריך ללחוץ על "שלח" באיזשהו טופס, זה יופיע בצורה של לינק או כפתור, ולא תמונה שלוחצים עליה. ואם כן מציגים תמונה, היא צריכה לכלול טקסט חלופי, שאפשר לקרוא.
זה אומר למשל שאי אפשר להציג אדום שמסמן בעיה וירוק שמסמן שהכל בסדר. עוורי הצבעים לא ידעו להבחין בין השניים.
ועוד ועוד.
אתם יכולים לקרוא כמה סיפורים אישיים, שימחישו את הקושי היומיומי שבו מדובר.
 
לא כל כך מסובך להפוך אתר לנגיש. מתחילים בזה שכותבים את הקוד בצורה סטנדרטית.  יש פרוייקט של נגישות באינטרנט, שהוקם בשיתוף עמותת נגישות ישראל ואיגוד האינטרנט הישראלי. שם אפשר לקבל הרבה כלים וסיוע בהנגשת האתרים.  מי שרוצה להתאים אתר קיים, כדאי שקודם כל יבדוק את התאימות הנוכחית שלו.
יותר מכל, זה מחייב מודעות.
 
25% מהאוכלוסיה, זה המון. חשבו על המספר הזה. לאור ההיקף, אני נדהמת לראות עד כמה אתרים בישראל אינם לוקחים את זה בחשבון. קחו למשל את אתר מודיעין 144 החדש של בזק, שהושק היום. האתר יפה מאוד, עובד מהר, נוח לשימוש.
כשסוף סוף מתקבלות התוצאות, מוצג המידע הבא:



לחיצה על "הצג טלפון", תקפיץ חלונית כזו:


לדבר ה(לא)חביב הזה קוראים CAPTCHA ורובנו נתקלנו בו בעבר. זו שיטה שמשתמשים בה כדי לאפשר לגולשים אנושיים, לעשות דברים שרובוטים או תוכנות לא יכולים לעשות. המטרה של בזק ברורה: הם לא רוצים שמישהו יפעיל תוכנית מחשב, שתסרוק את כל המאגר ותשלוף את הטלפונים.

אבל captcha הוא לא נגיש. נקודה. גולשים מבוגרים מתקשים בזיהוי האותיות המעוותות. כלי עזר כמו דפדפן ברייל או מקראה, לא מסוגלים בכלל לקרוא את התמונה. המשמעות היא, שאוכלוסיה נכבדת מאוד אינה יכולה להשתמש בשירות הזה כלל.
 
אז מה עושים? אפשרות אחת היא למרות הכל לפתוח את האתר ולאפשר לכולם לגשת ולראות את המידע.
בנוסף, גיגול מהיר העלה אוסף של פתרונות חלופיים. אתר בסדר גודל כזה, יכול להרשות לעצמו להעמיד גרסה נוספת שתיקח בחשבון צרכים של נגישות.
 
מאכזב לראות שחברה ציבורית, שמעמידה שירות עבור כלל הציבור, אינה לוקחת בחשבון צורך כל כך בסיסי. יתרה מכך, בעיני הפרשנות של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, שמחייב "כל מקום ציבורי וכל שירות ציבורי חייבים להיות נגישים לאנשים עם כל סוגי המוגבלויות" צריכה לכלול אתרי אינטרנט (ולא רק בעיני). כמו שאני רואה את זה, בזק אינה מקיימת את לשון החוק.
 
עדכון - בעקבות הצעתה של שרית, פניתי לעמותת נגישות ישראל. יובל וגנר, יו"ר העמותה, ענה לי שהם "מטפלים בזה כבר מהשבוע שעבר", מה ששימח אותי כמובן. אני מקווה שהחברה בבזק יתעשתו וישתפו פעולה.

מאזינה ברקע
8/2/2007 11:45, בקטגוריות איי-טק ואינטרנט, מעורבות
8 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-16/2/2007 16:11



ישששש

תוכנית ספדי נדחתה.

 

כל הכבוד לכל מי שהובילו את המאבק, הפגינו ותמכו. המאבק הצליח בזכות הנחישות שלכם. עכשיו גם היום האפור הזה נראה ירוק יותר.

מאזינה ברקע
6/2/2007 14:32, בקטגוריות מעורבות
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-7/2/2007 17:15



אחד, שתים, שלוש, ארבע, חמש
מעולם לא השתתפתי בשום פרוייקט בלוגים. יש בי משהו שמתנגד להשתתפות בכל דבר טרנדי. אבל קיבלתי הזמנה אישית מנינה ומאורזת, ואני משתפת פעולה . אז הנה חמישה דברים ש(רוב)קוראי הבלוג שלי לא יודעים עלי, וכנראה יכלו להמשיך לחיות מצויין גם בלי לדעת אותם.
 
1. בגיל 11 חוויתי לראשונה אלימות על רקע אידאולוגי. זה קרה כשעבדתי במשרד של אמא שלי יחד עם עוד כמה ילדי עובדים, ואמרתי למישהי שאני לא מאמינה באלוהים, ושדרווין צדק. המכות שחטפתי ממנה לימדו אותי בפעם הבאה לשתוק כשאני מזהה אנשים שהשפה שלהם דלה מדי מכדי לענות לי.
 
2. את העזר כנגדי פגשתי במסיבת יום הולדת שאף אחד מאיתנו לא רצה להגיע אליה. בילינו את כל הערב בהקנטות הדדיות. השאר הוא היסטוריה. בשבועות שחלפו מאז, שנינו רבנו עם לא מעט אנשים שאמרו (לכל אחד מאיתנו בנפרד) שאנחנו עושים טעות, ושלא נחזיק יותר מחודש ביחד. שנינו מאוד כעסנו - חשבנו שיש לנו פוטנציאל להיות ביחד לפחות 3 חודשים. בעוד 8 ימים, יימלאו 17 שנים מאז.
 
3. כשהגעתי הביתה בגיל חמישה ימים מבית היולדות הירושלמי, הבירה היתה מכוסה שלג, אבל שמשית ויפה. כך היה גם כשהבאתי הביתה את הבכורה שלי.
 
4. יש לי זיכרון סלקטיבי להפליא. אני מסוגלת לשכוח לגמרי ספרים שקראתי, נוסחאות ששיננתי ואירועים שהכרתי. בה בעת אני מסוגלת לזכור פרטים זעירים שקראתי או ראיתי לפני שנים. בעיקר אם מדובר בנונסנס טהור.
 
5. עד היום גידלתי תשעה חתולים, מתוכם חמישה בו-זמנית.
ארבעה נעלמו יום בהיר אחד. אני מניחה שנדרסו ונטרפו. בניהם היה גם החתול הראשון שלי ולקחתי את זה מאוד קשה.
אחד נדרס וראינו את זה קורה.
שניים הורדמו. אחד אחרי סבל רב, השני בגיל צעיר להפליא, שבוע לאחר שאבי נפטר ממחלה דומה. היה לא קל.
אחד מהם עבר לאות מחאה לגור אצל אמא שלי אחרי שלקחנו כלב.
אחד הגיע לביתנו לפני שבוע וגורם לי עונג רב.
 
עד כאן. מכיוון שהגעתי בסוף (מי אמר "דחיינות כרונית" ולא קיבל) כל מי שהייתי מזמינה לו הייתי מזמינה, כבר פרסם חמישה דברים על עצמו. אז אני אוותר על המשך השרשרת.

מאזינה ברקע
4/2/2007 12:36, בקטגוריות בלוגינג
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-8/2/2007 09:56



הגברים בפאניקה (וגם רונית תירוש)
אני מודה שהופתעתי מפסק הדין של רמון אתמול. סליחה, לא מפסק הדין, אלא בעיקר מהנחרצות שלו. הופתעתי מאחדות הדעים ומקיתונות הביקורת שהוטחו ברמון. מי שניזון כמוני מהתקשורת, בהחלט התרשם שמדובר באיזו שרלילה, חיילת צעירה (מישהו בכלל אמר "קצינה" עד אתמול?) שהתלהבה מהשר השרמנטי ונמרחה עליו בלשכה. רמון בסך הכל נעתר לחיזוריה הנלהבים.

אבל השופטים היו נחרצים ביותר, כה נחרצים עד כי אין לדעתי מי שחושבים שהם טועים בהבנת הסיטואציה. לכולם ברור שאם הם איבחנו את רמון כשקרן מניפולטיבי ואת המתלוננת כישרה ואמינה, אכן מדובר במעשה שבוצע בכפייה.

ובכל זאת, למרות שהמעשה ברור ומוסכם, הפרשנות שהמחמירה של השופטים, ופסק הדין שאינו משתמע לשתי פנים היכו בתדהמה את המדינה, ובעיקר גברים רבים במדינה. הנה תגובה מייצגת. כותב יריב בן אליעזר ב-ynet: "ההחלטה להרשיע את חיים רמון במעשה מגונה, שהתקבלה פה-אחד, קבעה נורמה חדשה ביחסי המינים בישראל: "שומר נפשו ירחק מנשים". מעכשיו, כל גבר זהיר כופה על עצמו "נזירות" בקשרים עם בנות המין השני, שכן "עדיף להיות חכם - לאו דווקא צודק".
מעתה והלאה אני חוסך מ"בנות המין היפה" חיוך במבט, לחיצת יד או מחמאה ידידותית. אני מודה כי אין לי שום כוונה ליפול שדוד בידי איזו "שרלילה", או בידי מערכת הצדק הישראלית שסימן שאלה גדול מרחף עליה."

האמירות האלו, האופייניות מאוד לגברים ששומעים על הרשעות בעבירות של הטרדות מיניות או מעשים מגונים, מעידות בדיוק על שורש הבעיה. מה שהנשים למדו ולומדות בשנים האחרונות, שאין דין חיוך במבט כדין נשיקה עם הלשון, שלחיצת יד היא לא צביטה בישבן ושמחמאה ידידותית כמו "התסרוקת החדשה מחמיאה לך" לא נתפסת כמו "איזו כוסית את" או "אחלה מחשוף דפקת היום" - את זה גברים רבים לא מצליחים להפנים.

התפיסה הנוכחית של כבוד הדדי, מחייבת את האדם להפעיל שיקול דעת. כן, כן, אפילו את יריב בן אליעזר. המציאות היא לא שחור או לבן - או שמותר לי להגיד ולעשות ככל העולה על דעתי, או שאסור לי לעשות שום דבר. יש גוונים רבים של אפור, אבל הגבול הפולשני, המטריד, הנעשה בכפייה, הוא ברור מאוד. ועובדה, שיש דרך לשוחח, להתיידד, אפילו לחזר, תוך שמירה על כבוד הדדי ופעולה בהסכמה בלבד.





לא פחות מטרידות אותי נשים שמסגלות לעצמן את אורח המחשבה הזה. רונית תירוש למשל, כתבה טור (בלתי קריא בעליל, אבל ניחא) ובו היא טוענת שפסק הדין הוא לא פחות מאשר החלטה אשר "יש בה כדי לסכל את שוויון ההזדמנויות בעבודה." כן, כן, קראתם נכון. "האם ייפלא בעיני מישהו לגלות כי מעסיק גבר יבחר כעת שלא להעסיק אשה תחת מרותו, בשל החשש כי בעצם העסקתה הוא שם לעצמו "מכשול בפני עיוור"?"  ממשיכה תירוש ונותנת היתר לכל אותם גברים שמאמינים שהכל מותר להם. תרחיקו אותן מאיתנו! אנחנו לא נעמוד בזה! אם הנשים האלו יהיו פה בסביבה, לא נוכל שלא לנשק ולצבוט ולתפוס.

מה בעצם אומרת תירוש? כמובן שהיא חוטאת באותה גישה דיכוטומית שבה חוטא בן אליעזר. ויותר מכך, היא טוענת, לא יכול להיות מצב שבו גבר יעסיק אשה, ויצליח לעמוד בפני קסמיה. הרי הדבר הכי טבעי עבור בוס הוא לגפף ולנשק את עובדותיו, לא כך? 
הגברת תירוש נמצאת, מנטלית, חמישים שנה לאחור. כאילו לא קבע כבר המחוקק שכל יחסים בין מנהל לעובדיו הם יחסי מרות, וכי גם יחסי מין בהסכמה הם בעייתיים מאוד בסיטואציה מעין זו הם עברה פלילית על החוק למניעת הטרדה מינית (תודה על ההערה דרומי). אני סקרנית לקרוא מה היא תכתוב אחרי פסק הדין בעניין כבוד הנשיא קצב.





יוכי ברנדס כתבה, עוד בתחילת המשפט, "בנות הגזמנו". אז נכון שהיא קצת פספסה את העובדות, ונכון שהנשיקה המדוברת לא ממש היתה נשיקה על השפתיים, ונכון שבית המשפט קיבל את גרסת המתלוננת שלא פלירטטה ולא נמרחה על רמון. היא עיתונאית, אז היא מרשה לעצמה לכתוב גם אם היא לא ממש מכירה את העובדות. גועל נפש, אבל שוין.

אבל ברנדס ביטאה אז, מה שרבים (ורבות) חושבים גם היום. שנשיקה, גם אם לא ממש בהסכמה, היא לא עניין לדין פלילי. כמו בארץ נהדרת המצויינת (למה קשת לא מאפשרת לתת לינק ישיר לקטע? חבל), שם משה קצב פיטר את א' כי "היא לא זורמת". בכך צודקת לגמרי רונית תירוש. "פסק הדין מתעלם מהתרבות בה אנו חיים" כהגדרתה, ואני מסכימה איתה בעצב. התרבות (?) הזו מצפה מנשים להחליק, להתעלם, "לזרום" - גם כשעושים להן דברים שהן לא אוהבות, גם כשכופים עליהם מגע מיני שלא בהסכמתן. לא אהבת? תשתקי ותחייכי. רק שלא תעזי להתלונן.
 
אני שמחה שלבית המשפט היה אומץ להציב את הגבול ולנסח אותו כל כך בבהירות. חבל שגם הבהירות הזו, לא תעזור ב"תרבות" שלנו, שבה אפילו נשים מאמינות שלגבר מותר לעשות כל מה שבא לו. 
  

מאזינה ברקע
1/2/2007 09:29, בקטגוריות מעורבות
34 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-2/2/2007 21:03






אני מאזינה ברקע
ואלו הנפשות הפועלות

רוצים מנוי בשקל? סתם, זה בחינם
כן, למה לא   מספיק ודי
  שלח
יש גם מנוי SMS. רוצה?
כן, צרפו אותי!  תודה, מספיק לי

 (מה זה?)


שלח המלצה לחבר




חלון מסרים:
הוסף מסר



כותבת על


מי בא לבקר?

נעמהנונה:]
Lady Stardust!
אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה.
מחוץ לקופסה


הבלוג חבר בטבעות:
« אי-מהות » ±


חיפוש בבלוג: 

חפש
ארכיון:
 << פברואר 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28      

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאזינה ברקע אלא אם צויין אחרת. האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאזינה ברקע ועליו/ה בלבד
2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze


9,091