לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
לבלוג המלא |  עריכה |  בלוגים קרובים |  בר קבועים |  הוסף לקבועים שלי |  ישראבלוג


נגיסה מהתפוח
"זהו חלק מתמצית האמהות, לצפות בילדתך גדלה להיות אדם בפני עצמו, ולא להיות מסוגלת לעשות משהו בעניין. אחרת ילדים היו חיות מחמד ותו לא." (הת'ר ארמסטרונג)



3/2008

דרושה: קהילה!
חברה פנתה אלי עם שאלה שקשורה לדוקטורט שלה, ולי אין כרגע שום רעיון. אבל אולי אתם, גולשים יקרים ובלוגרים נכבדים, תוכלו לעזור לנו?

הנה הבקשה:
"אנחנו מחפשים קהילה מקוונת שבתחילת קיומה פעלה בתחום מצומצם או סביב נושא צר, כדי להשיג מסה קריטית של משתתפים באותו נושא, ולאחר מכן הרחיבה את פעילותה כדי לתרום ערך מוסף לתחום רחב יותר או לקבוצה גדולה יותר של אנשים.
במילים אחרות - להיות קהילה ממוקדת שתשמש כבסיס לטיפוחה של קהילה רחבה יותר. רצוי דוגמאות מחו"ל (עם עדיפות לקהילות דוברות אנגלית) מתחום הבריאות או התמיכה הטכנית."

תודה!

מאזינה ברקע
27/3/2008 22:24, בקטגוריות איי-טק ואינטרנט
5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של הלוואי ש ב-1/5/2008 14:15



במצח נחושה
לי ולנגר שלי יש רומן ארוך ורצוף מהמורות. זה התחיל בגישושים ראשוניים, המשיך בהסכמה לעתיד משותף, ואז זה פשוט נמרח. ימים על גבי ימים, שבועות על גבי שבועות. חודשים (הבנתם כבר, אני מניחה).
טלפונים, הודעות, מה לא. האיש מגיע, עושה אחוז אחד ממה שהוא אמור לעשות, ונעלם שוב ללימבו של הנגרים.

זה לא ייחודי לנגר הזה, זה מאפיין הרבה מאוד בעלי מקצוע. אבל מה שמעניין אצלו, זו היכולת המדהימה לשקר. עד כדי כך שאני משוכנעת שהוא מאמין בכל ליבו, שמה שהוא אומר ללקוחותיו כולו אמת. 

לפני חמש דקות הוא הצהיר באוזניי: "אני לא יוצא מכאן עד שאת לא אומרת לי שאת מרוצה". לפני דקה שמעתי אותו אומר ללקוח אחר בטלפון: "נשמה! אני יוצא מפה בעוד שעה גג! תיכף מתקשר אליך!"

יש לו פה לפחות עוד שעתיים, אולי שלוש שעות עבודה. הוא אפילו לא ממצמץ כשהוא משקר.

וואו.


מאזינה ברקע
25/3/2008 13:52, בקטגוריות Extreme Home Makeover
תגיות בטכנורטי:

6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-27/3/2008 22:37



מכה מכה
יש לי נטייה מילדות להתקל בדברים. תקראו לזה שלומיאליות, תקראו לזה חוסר התאמה ביני ובין מרחב החלל-זמן. תכל'ס, אני נתקלת כל הזמן בדברים. חצי מהזמן יש עלי איזה סימן כחול, שריטות בגוונים שונים, סימני כוויות וכו'. מזל שאף אחד לא מסתכל על הידיים שלי ומסיק מסקנות, אחרת כבר מזמן היו מזמינים את העזר כנגדי לתשאול.

ביומיים האחרונים התקדמתי מעבר לחבלות זניחות בגפיים, ועברתי לתחום מרתק ומאתגר בהרבה: חבלות ראש. אתמול נתקלתי בדלת בעזרת המצח. סוג של הארה אסטרולוגית, כי אשכרה ראיתי כוכבים. אולי נכון יותר לקרוא לה אסטרונומית, כי זה היה אירוע חסר מזל לחלוטין. הנס היחיד היה שהמשקפיים יצאו מכך בשלום, באורח פלא.

 לא הסתפקתי בכך! הבוקר התכופפתי להרים משהו מהרצפה, וכמובן שהטחתי את השולחן היישר בעורף. זה היה ברור לי, לשולחן ולעורף. ובכל זאת, כנראה, בלתי נמנע. בלתי נמנעת באותה מידה היתה המכה שקיבלתי כשהתנגשתי הישר בסנטר של הבן הקטן. לסנטר שלום.

אבל השיא היה כשחניתי היום בצהריים ויצאתי מהמכונית, עיוורת לחלוטין לשלט הגדול שמוצב על עמודים בסמוך. כלומר, את העמודים ראיתי, את השלט ראיתי, אבל לא הפנמתי עד כמה הוא קרוב. כשיצאתי בזריזות מהמכונית, זה היה היישר לתוך מסגרת הברזל האיתנה של השלט הזה. את הכוכבים הפסקתי לראות אחרי כמה דקות, אבל מאז אני מסתובבת עם כאבים בצוואר. העזר רצה לשלוח אותי לעשות צילום, אבל מה בדיוק אני אסביר לרופא? כאבי צליפת שוט בעקבות התנגשות ישירה עם שלט במהירות אפס?

עולה על דעתי שהפוסט הזה היה צריך להיות בכלל פוסט וידאו. הוא משעשע בערך כמו סרט מצוייר.


ואפרופו סרטים, עוד לא ראיתם את סרטון המחאה נגד צנזורת הרשת? רוצו.

מאזינה ברקע
23/3/2008 20:51, בקטגוריות 892, יאללה בלגן
תגיות בטכנורטי: ,

17 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של ד ב-25/3/2008 00:08



כך ניצלתי מצרה גדולה

לפני (יותר מדי) שנים עשיתי תואר ראשון במדעי החיים. זה היה באותו שלב בחיי שבו הרשיתי לעצמי לרכוש השכלה על פי מה שמעניין אותי, ולא לפי מה מה שיאפשר לי לפרנס משפחה בכבוד. מאז נכנסתי לכלוב הזהב של ההיי-טק, אבל זה עניין לפוסט אחר.

 

בתואר לביולוגיה, השנה השניה היא זו שבה יש לנו כבר מספיק ידע כללי והבנה בבסיס הנדרש (כימיה, כימיה ועוד קצת כימיה, ולקינוח פיזיקה ומתמטיקה) וכמה תחומי בסיס חיוניים כמו ביוכימיה, מבנה התא וכו'. בשנה הזו לומדים הרבה מאוד על מחלות, כי מחלות, מוטציות או חוסר תפקוד, הם הדרך הטובה ביותר ללמוד על הנורמלי, המתפקד. למרות שידענו את זה, הישיבה היום יומית באולמות ההרצאה והלימודים על עוד מחלה זיהומית, עוד מחלה גנטית כזו או אחרת ואינספור סוגים של סרטן, היו בעלי השפעה מדכאה ביותר.

 

היו ימים שהייתי קמה בבוקר בתחושה של "מה הטעם. ממילא כולנו נמות או-טו-טו". הסכנות רבות מספור, והן אורבות בכל פינה. ימים אחרים הייתי מסתובבת עם תחושה דתית כמעט - איזה נס שאנחנו כאן. חיים. שורדים! למרות שכל הסיכויים נגדנו. למשל, הידעתם שאכילת עוגות שמרים עם גבינה משולה למשחק רולטה רוסית? מסתבר שיש סוג מסויים של צימוקים המשמשים באפיית עוגות שמרים עם גבינה. כשהצימוקים האלו מאוחסנים לתקופות ארוכות, ולא בתנאים אופטימליים, הם נוטים לגדל עליהם עובש מסוג מסויים. העובש כשלעצמו אינו מסוכן, אולם כאשר אנחנו אוכלים אותו, אנזימים בכבד שלנו מפרקים חלבונים מסויימים של העובש ותוצרי הפירוק הזה הם בעצמם קרצינוגנים (יעני, גורמים לסרטן). אוי, ואני כל כך אהבתי עוגות שמרים... *.

 

בעיצומה של התקופה הזו קראתי את ספרו של אוליבר סאקס, האיש שחשב שאישתו היא כובע. הספר (המומלץ ביותר!) עוסק, כמו רבים מספריו של סאקס, בסיפוריהם של מטופלים שונים. כל אחד מהמטופלים סבל מסוג אחר של תסמונת או פגיעה ניורולוגית. בין היתר הוא מספר על מטופל שאיבד את היכולת לשמר זיכרון ארוך טווח, ולכן הוא חי בתוך בועה של כאן ועכשיו, אבל אינו מסוגל לתפוס דבר מעבר לכאן ועכשיו**. ילדיו שלו, כל מי שמטפל בו, הם עבורו אנשים זרים. הוא חי בחרדה בלתי פוסקת. מטופלת אחרת איבדה את חוש הפרופריוספציה - היכולת לחוש את הגוף ולדעת מהם התנוחה והמיקום של האיברים השונים בגוף. היא נאלצת ללמוד מחדש ללכת, לתפקד ואפילו לחייך. בסוף הפרק היא מספרת שהתחושה הכי אהובה עליה בעולם, היא תחושת הגשם היורד על פניה, כי הוא מאפשר לה להרגיש שוב כאילו יש לה גוף.

 

קל לנחש איזו השפעה היתה לספר הזה עלי, בדיוק באותה תקופה. מעבר לחווית הקריאה - סאקס הוא מספר נהדר, אמפטי ומרתק - המחשבה על כל אחת מהתסמונות האלו, ומה אאבד אם חלילה אפגע בצורה כזו, היתה מחרידה.

 

מאז קצת גדלתי, ופיתחתי לעצמי תחושה של פרופורציה. ועדיין, מאוד התרגשתי כשראיתי את הרצאתה של חוקרת המח ג'יל בולטי טיילור: My stroke of insight. היא מספרת בכנס TED*** על השבץ שחוותה לפני שנים, וכיצד החוויה הזו לא היתה רק משבר קשה שחייב שנים של החלמה איטית, אלא בעיקר הזדמנות ללמידה, הן כמדענית והן כאדם. פנו לעצמכם 18 דקות, שבו בנוח, וצפו.

 

 

* טוב, ברור שהתעלמתי מפקטור אחד, והוא העובדה שכל אותן מחלות אינן פושות בקרב כל האוכלוסיה, אלא מדובר באחוזים ספורים, ולעיתים קרובות פרומילים בודדים מכלל הגזע האנושי. אבל לא נתתי לסטטיסטיקה להפריע לי להתפעל מהעובדות הקודרות.

** ממש כמוה.

*** מה לא הייתי נותנת כדי להשתתף בו. מי מוכן לממן את הנסיעה שלי בשנה הבאה? מבטיחה לייב בלוגינג.

מאזינה ברקע
13/3/2008 21:52, בקטגוריות מומלץ, חיפוש עצמי, והיה אם
9 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של מאזינה ברקע ב-13/4/2008 17:30



כשגיקים סוגרים חשבונות
משעשע להכנס לוויקיפדיה, ולגלות דברים שלא ידעת בפיזיקה.






מאזינה ברקע
11/3/2008 09:50, בקטגוריות לול!
תגיות בטכנורטי:

2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     לינק ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
תגובה אחרונה של כינוי זמני. ב-11/3/2008 11:14






אני מאזינה ברקע
ואלו הנפשות הפועלות

רוצים מנוי בשקל? סתם, זה בחינם
כן, למה לא   מספיק ודי
  שלח
יש גם מנוי SMS. רוצה?
כן, צרפו אותי!  תודה, מספיק לי

 (מה זה?)


שלח המלצה לחבר




חלון מסרים:
הוסף מסר



כותבת על


מי בא לבקר?

נעמהנונה:]
Lady Stardust!
אִמָא במִשְרָה מֶלֶאַה.
מחוץ לקופסה


הבלוג חבר בטבעות:
« אי-מהות » ±


חיפוש בבלוג: 

חפש
ארכיון:
 << מרץ 2008 >> 
א ב ג ד ה ו ש
            1
2 3 4 5 6 7 8
9 10 11 12 13 14 15
16 17 18 19 20 21 22
23 24 25 26 27 28 29
30 31          

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למאזינה ברקע אלא אם צויין אחרת. האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מאזינה ברקע ועליו/ה בלבד
2005-2001 © כל הזכויות שמורות ליריב חבוט - emAze


9,091