במהלך פגישות ההיכרות שלי בעבודה החדשה, נפגשתי עם כתבת הפרילנס של "מטרו", המוסף השבועי של הג'רוסלם פוסט, ששמה וונדי בלומפילד. במקרה, היא גם מדריכת הכנה ללידה, יועצת הנקה NCT, מדריכה קבוצות לאמהות ותינוקות ומעבירה קורסים בקבוצות ויעוץ אישי לזוגות ונשים לבד ומומחית ללידות. כמו שכתוב באתר, וונדי בלומפילד ייסדה את המרכז הישראלי לחינוך ללידה בשנת ב-1981. בנוסף, היא סבתא לתשעה נכדים וממשיכה לפעול באופן פרטי וציבורי-חברתי לקידום מעמד האישה, היולדת, התינוק והמשפחה בישראל.
נכון שהיא מדהימה?
אז מה היא סיפרה לי?
שכל עניין הלידה בישראל לא פועל בצורה שאנחנו רוצים. הבעל או בן/בת הזוג לא יכולים להיות ליד היולדת בלילה בכל בתי החולים בארץ, אלא אם כן התמזל מזל הזוג ויצא שהם בחדר פרטי (וגם זה לא עם התחייבות מראש). בכל בתי החולים בישראל יש תינוקיות - דבר ההולך ונעלם בעולם המערבי - כי גילו שזה לא יעיל ושיש בכך יותר חסרונות מאשר יתרונות. בבתי החולים בארץ ניתן להישאר לצד בן/בת זוג כשהם עוברים ניתוח קל (הוצאת אפנדיציט, למשל) כל הזמן. ישנם אפילו בתי חולים המאפשרים לבן/בת זוג לצפות בניתוח, וברור שאפשר לישון באותו החדר. רק לא במחלקת יולדות. וונדי אמרה שראש תחום "אם וילד" של ארגון הבריאות העולמי ביקר בארץ, ואמר שכל ראשי בתי החולים בארץ הבינו שיש לעשות שיפוץ בחדרי הלידות והיולדות, רק לא הבינו שמדובר בשיפוץ במחשבה, לפני השיפוץ הפיזי.
כך שאנחנו לא יודעים לאן ללכת כדי להביא את פיצקי לעולם.
חושבים על תל השומר, כי יש שם את המלונית ונוכל להישאר שם משפחה.
