רוב הזמן נתתי לציניות ליצור לעצמי קווים עוטפים טפלוניים מגנים - מתלוצצים על זה, מקטינים את זה, קוברים את זה מתחת להמון שפיציות ביקורתית והעולם שומר על יציבות. אבל אני כבר לא תמיד מצליחה ולפעמים אני פוחדת  מהגועל החדש שהתנחל בתוכי ונחרד מכמה וכמה משפטים ציניים שעפים מסביבי. האם אני הופכת להיות הדודה שבוכה בחתונות ומתרגשת מכלבלבים קטנים, אשר תמיד זעזעה אותי כאפשרות קיומית בעתיד רחוק? האם אני כבר בעתיד הרחוק הזה? העולם עומד לאבד מיציבותו לנצח.. החרדות הנוראיות ביותר עומדות בפתח והן אלו שהולכות להגדיר אותנו – אנחנו נהיה ההורים. ושוב, השאלה לגבי איזה סוג הורים נהיה מחזירה אותנו להגדרות מתוך החיצוני לנו. חוץ מעיק, החיצוני הזה גרם לי לעשות דברים בעבר שלא בטוח שהייתי בוחרת לעשות אם הייתי נאמנה לעצמי, החיצוני הזה כמעט וגרם לי לאבד את הגבר היקר והנפלא הזה שלידי.

לכבוד השנה החדשה ולכבוד התקופה החדשה אני רוצה להחליט שאני מבררת לעצמי יותר טוב מי אני ומשתדלת לשפר את מה שצריך לשפר ולחזק את מה שצריך לחזק ולהישאר נאמנה לתחושותיי ורצונותיי – הלוואי!