עבר הרבה זמן מאז הפוסט האחרון. עברתי תקופה קשה מאוד ואני מתחילה להשתחרר ממנה בזמן האחרון. ג' נסע ללונדון (לשבועיים!!!) ואני התרסקתי. זה היה שילוב של כמה דברים ביחד (בלגן עם ההורים – שהסתדר בינתיים, כאבי גב בלתי נסבלים ומצוקת בדידות). קשה לנו להיות רחוקים כאן בכרמיאל. למרות שזה נהדר מבחינת השלווה והניקיון והרוגע הכללי שלא לדבר על החיסכון הכספי וזה שיש לי גינה ענקית משלי שזה יתרון עצום..אבל אין לנו כאן חברים והחלטה לבקר אנשים דורשת תכנון, ולרוב גם התארגנות לשינה רחוק מהבית ועוד המון דברים לא נוחים. אנחנו שוקלים את המשך המגורים כאן באזור בכובד ראש. יהיה לי חבל לוותר על החלום לבית משלי במחיר אפשרי ולא איזו דירת שיכון מצחינה במחיר מטורף במרכז הארץ. אבל חוסר הזמינות הזה בחברים אינו מטיב עם שנינו.
בינתיים הבטן שלי עלתה למעלה באופן שלא משאיר מקום לספק. אוטוטו אני אוכל להניח את כוס השוקו על הבטן כשאני יושבת (צריך למצוא מחזיק כוסות עם פומפה לאוטו ולנסות להדביק אותה מעל לפופיק). זה ישדרג לי את החיים כי אני לא מגיעה לכלום וקשה לי להתכופף (למזלי ג' לא נותן לי להתכופף כשהוא בסביבה) אז לפחות יהיה לי קל להגיע לכוס השוקו שלי. אני צמודה בזמן האחרון לשוקו (בלי חלב כמובן) כי זה מניע את פיצקי – אני לוגמת כמה שלוקים והיא מתחילה לרוץ מסביב לאקווריום או לעשות סלטות. ייאמר לזכותה שזה לא הכוח המניע היחיד שלה. גם כשג' צווח משהו או שר היא משתוללת, במקלחות חמות וגם בקטעים דרמטיים במיוחד במוסיקה היא קופצת (סבא שלה השמיע לי קטע של שונברג ביום שישי והיא הגיבה מאוד חזק). בכל מקרה זה נחמד להרגיש אותה זזה באקווריום ואני יודעת שהיא גם עושה פרצופים מצחיקים ומגיבה למה שקורה בחוץ כי כל פעם שיוצא לנו להציץ עליה (באולטרא סאונד) אנחנו תופסים אותה עושה משהו מצחיק אחר.
Schoenberg
לסריקת המערכות השנייה הלכתי עם אחי הקטן (מעריץ מס' אחד שלה, עוד מהיותה תאים ספורים), תפסנו אותה עם רגליים מקופלות אחת על השנייה ויד אחת מאחורי הראש תומכת בראש (בדיוק כמו שאני שכבתי לבדיקה), היה חסר לה רק איזו שיבולת שתלעס בפה המתוק שלה. היא פיהקה לכיווננו ועם הכישורים הנהדרים של ד"ר טלמון ושליטתו במכשיר זה נראה כמו השאגה של MGM, היא נראתה פותחת וסוגרת את הפה – או שהיא שרה או שהיא מפטפטת שם בפנים או (וזו כנראה הסבירות הגבוהה ביותר) שהיא מתאמנת על נשימה ובולעת כמויות גדולות של מי שפיר. בכל מקרה, זה אחד הדברים הכי מצחיקים-מתוקים שראיתי בימיי חיי. חוץ מזה הכול בסדר גמור אצלה – טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה וכדומה.
שבוע שעבר הייתה לי הבדיקה ממנה חששתי ביותר – העמסת סוכר. אפילו אמרתי לרופא שייתן לי ישר לעשות את המאה ולא לבזבז זמן על החמישים גרם. הוא התעקש לבזבז זמן על החמישים J. אני באה ממשפחה של סוכרתיים והתחלתי את ההיריון עם משקל יתר של עשרה קילו (וקראתי את הבלוג של רוי) – מאוד מלחיץ. בכל מקרה, הבדיקה הלכה מצוין. אני שותה שתייה חמה עם המון מתוק, שילוב של מעט סוכר אמיתי עם המון ממתיק מלאכותי כדי להימנע מטעם הלוואי כך שאני רגילה למתוק מאוד והשתייה המתוקה שנתנו לי בבדיקה לא הגעילה אותי או דגדגה לי בכלל.. כמו שתיארו נשים אחרות שכמעט והקיאו מהמתוק.. לפעמים הטרללה שלי בא לטובתי. כמובן שהבדיקה חזרה עם ערכים נמוכים מאוד ותקינים וקיבלתי עוד חותמת המאשרת את רמת החרדה והפסיכיות הלא מבוססת שלי (שיקפצו לי כולם-אני אמשיך לדאוג).
glucos
שבוע 27,
תפוזים ופירות יבשים לכולכם
ק'
