אני מתעוררת עייפה מהשינה. זה כמו להתעורר עם מיגרנה.
חלק מהאימהות יגידו..לפחות היא ישנה..(ותודה לג' על הלילות הלבנים שלו עם פיצקי)
אחד הרגעים הכי עירניים ומשיבי נפש היה דווקא אחרי שאני וג' עשינו סיבוב
ברגל בערב כשאמא שלי עשתה בייביסיטר. וזאת במסגרת המאמצים לחזור לתפקוד גופני תקין
ולהוריד אקסטרות (בעיקר מאיזור הירכיים והישבן).
אני מתה לצאת כבר מתחושת הנכות הזאת של איבוד הגמישות של הגוף והעייפות המתמשכת הזאת.
יהיה טוב..
בינתיים, פיצקי מקסימה אותנו כל הזמן.
היא מנסה לזחול (דוחפת קדימה עם המרפקים כשיש לה קונטרה לרגליים),
מפטפטת (מתלוננת בעיקר) וצוחקת..כבר לא רק מתוך חלום אלא אלי ואל אבא שלה
אני יודעת שזה חיקוי של הפנים שלנו..(הצחוק ז"א) אבל זה עדיין אדיר בהתחשב בעובדה
שהיא רק בת שלושה שבועות בדיוק היום.
אפילו כשהיא עושה פוקים וגרעפסים שלא היו מביישים ימאי בן 60 אנחנו מתמוגגים.
תמונות מהשבוע האחרון
תהיו נחמדים להורים שלכם
(אם הם נחמדים אליכם)
ק'
