בבדיקה שגרתית של רופא ילדים בבי"ח, כיומיים לאחר שפיצקי נולדה - אמרו לנו משהו על דיספלזיה, גמישות יתר של מפרק הירך - המליצו להמשיך טיפול - אולטראסאונד בעוד כחודש, אולי ביקור אצל אורתופד ילדים.
לא התרגשנו יותר מדי כי לא חשבנו "באמת" שמשהו לא בסדר. קבענו לעשות אולטראסאונד של הירכיים לגיל חודש והבחורה הנחמדה הסבירה לנו שהירכיים של פיצקי אחלה. ירך ימין ללא שום בעיה ובירך שמאל יש משהו קטן שבטח יעבור תוך חודש ושנקבע לאולטראסאונד נוסף לביקורת. עוד היא הוסיפה שאם אנחנו רוצים אנחנו יכולים ללכת לאורתופד ילדים שיבדוק.
בשעה הקרובה כבר קבענו לרופא הטוב ביותר בצפון (ככה אומרים) ושמחים וטובי לב אצנו רצנו לבדוק באינטרנט מה אומרים הציונים שפיצקי קיבלה על הרגליים (סוג אחד לירך ימין וסוג שתיים לירך שמאל). הרגענו את הסבים שבאמת אין מה לדאוג זה באמת ציונים נהדרים ובטח יעבור תוך כמה שבועות מעצמו..
טוב.. אז לא. ביום חמישי הלכנו לאורתופד והוא אמר שהאולטראסאונד ממש גרוע (הביצוע שלו ז"א) ושלפיצקי יש פריקה מלאה של הירך וצריך מייד לשים רצועות (פאבליק). הוא ברך אותנו על זה שהגענו מוקדם (בגיל חמישה שבועות), הוא אמר שהמצב לא טוב (כרגע) אבל מעיד על אפשרויות ריפוי טובות ושלח אותנו מייד לשים רצועות ולא לחכות אפילו עוד יום.
פריקה של ירך שמאל
רצועות פבליק(pavlik)
פיצקי, המתוקונת הקטנה הרגועה (לרוב) - ברגע בו הניחו עליה את הרצועות והיא הבינה שהתנועות שלה הפכו מוגבלות, נעשתה עצבנית ורגוזה מאוד. היא בוכה די הרבה עכשיו (לפעמים בהיסטריה מפחידה) - משאירה אותנו לפעמים חסרי אונים נוכח הסבל שלה (אני בוכה ללא הפסקה יחד איתה).
העניין הוא.. שאם לא נתמיד בטיפול רצועות הפבליק, הטיפולים אח"כ אגרסיביים הרבה יותר (גיבוס מסיבי בהרדמה מלאה וחיתוך גידים.. לדוגמה) ואי טיפול יכול להוביל לנכות קשה לתמיד. אז כן, היא סובלת אבל זה לא סבל מתוך כאב אלא בגלל חוסר נוחות ואולי הזעה מרובה (כי חם קצת עם הרצועות האלו) ואנחנו בהחלט נלך למומחה גדול יותר לדעה נוספת בזמן הקרוב (ברגע שנצליח להבין מי המומחה הגדול ביותר בארץ ל-DDH (Developmental Dysplasia of the Hip).
מותר לנו לשחרר אותה מהרצועות רק לעשרים דקות ביום לצורך אמבטיה; תהליך שמזכיר את ד"ר ג'יקל ומר הייד. בשנייה אחת היא נרגעת - מתחילה לפטפט, לחייך, כל שפת הגוף שלה הופכת נינוחה ורגועה ברגע שמעיפים ממנה את הרצועות הנוראיות האלו.
היום הלכנו לאולטראסאונד נוסף (סוג שתיים לירך ימין וסוג שלוש לירך שמאל) ופגשנו שתי אמהות. אמא אחת שבתה בת השנה הגיעה לביקורת האחרונה בסוף התהליך של רצועות הפבליק ואמא אחת שעדיין לא התחילה עם הרצועות ואנחנו עם פיצקי באמצע. זה היה ממש מרגיע לנהל שיחות עם המנוסה ועם המפוחדת חסרת הידע. מהאמא המנוסה מצצתי המון ידע ואת האמא המפוחדת הזמנתי להתקרב ולהסתכל על הרצועות ולגעת בהם. הרגעתי אותה לגבי השלבים הראשוניים שהאמא המנוסה כבר לא זכרה וככה יצרנו לעצמנו קבוצת תמיכה של עשר דקות בתור לאולטראסאונד.
מה שהתברר לי מהאמא המנוסה ובשיתוף עם האורתופד (שיצא החוצה מחדר האולטראסאונד כדי לידע אותי בהצלחת הטיפול של הילדה בת השנה - בכדי להרגיע אותי), זה שהקפדה על מקסימום עשרים דקות שחרור מהרצועות ביום ולא מעבר לזה ייתן לנו סיכוי להחלמה מהירה ומלאה. הוא אמר שמאוד יכול להיות שנראה שיפור מסיבי כבר תוך חודש אם נקפיד על הכללים (מה שאנחנו מתכוונים לעשות). האמא המנוסה לא הקפידה על הכללים ובתה הייתה ברצועות חמישה חודשים (שזה המון). היא ספרה לי שבזמן המלחמה הם ברחו והיא שכחה את הרצועות בבית והיא ויתרה לקטנה על הרצועות המון פעמים כי היה לה קשה לראות אותה סובלת וכדומה.
אנחנו נשתדל להיות חזקים.
תאחלו לנו בהצלחה.
ק'
