אני חייבת לכתוב על זה. מרגע שקראתי על התינוקת בת הששה חודשים שנשכחה ברכב המוח שלי מריץ את זה עוד ועוד ועוד. ולא מצליחה להבין. ג' קבע נוהל די מהרגע הראשון שנסענו ברכב כמשפחה והוא - שתמיד תהיה דלת אחת פתוחה באוטו כשפיצקי בתוכו...אם יוצאים מצד הנהג כדי להוציא את פיצקי משאירים את הדלת פתוחה עד שפותחים את הדלת ליד פיצקי. וכמובן שאנחנו תמיד מקררים את הרכב לפני שהיא נכנסת לאוטו ובכל מקרה משתדלים לחנות בצל. ואני לא מרגישה שאנחנו הורים היסטריים..אלו פעולות נדרשות לשמור על בטיחותה ובריאותה..לא משהו מיוחד.
לפני כמה שנים יצא לי לחוות היסטריה אימהית מוצדקת ומפחידה ברחוב בו עבדתי בתל אביב. אמא יצאה מהרכב וטרקה את הדלת בשיא החום של יולי אוגוסט ופנתה לכיוון הדלת האחורית, להוציא את התינוק, כשהיא נבהלה לגלות כי האוטו ננעל והמפתחות בפנים. היא נכנסה להיסטריה והתחילה לצרוח ומייד כל הרחוב נזעק לעזרתה.. אנשים מייד הזמינו פורץ והתיזו המון מים שהביאו בבקבוקים לקרר את האוטו מבחוץ והחליטו שלא לחכות בסופו של דבר לפורץ וניפצו את החלון המרוחק ביותר מהילד..איכשהו..ופתחו את דלתות הרכב. הילד המזיע קשות הוצא החוצה נתנו לו לשתות והוא התאושש וזה אחרי כעשר דקות בערך של שהות ברכב. האבא הזה (בתכלס זה לא ממש משנה קיץ או חורף) פאקינג שכח את התינוקת שלו.. שכח ממנה.קשה לי עם זה נורא.
