אוקי..אני אמורה להתחתן ביום שישי בבוקר.
 

 צמצמנו את מספר המשתתפים למינימום המינייני הנדרש,  ביררתי שבמקווה שאליו אני הולכת לא יעשו לי בדיקת נקבים משפילה  (מה שהיה מאוד קרוב לזה בפעם הראשונה שלי במקווה בנישואים הקודמים – חוויה משפילה ביותר) וביררתי גם שיש כלור במים. (אני בהיריון..זוכרים?)  שיחה עם אמא של ג' הרגיעה אותי לגבי התנהלות המקוואות ברעננה..אז אני אלך ואגמור עם זה.

 

                              
                                                                  כמעט מניין

 

אני מרגישה די זוועה עם החתונה הזו-כמו עקירת שיניים שחייבים לעשות.. ולא בגלל  שאני אהיה נשואה.. כי מבחינת הטקס והתרבות והמסורת..לא אכפת לי בכלל .. לרוב זה נראה לי מגוחך, מיושן ולא מעודכן אם זה עוזר להשיג משהו שאני צריכה אני אשתמש בו וזהו.. הקשר שלי ושל ג' לא צריך את המסגרת התרבותית היהודית המטופשת הזאת..(ויסלחו לי קוראינו המאמינים.. אך הסובלניים כלפי דעות שונות משלהם)... אבל כל העניינים מסביב.. ההוכחות לקיומי היהודי והקיום היהודי כמה דורות במשפחתי (שואתי משהו), המקווה, השיחות עם אנשים ממש ממש חשוכים וטיפשים (הרבנית שלנו אמרה שהדסה זה בי"ח  נהדר ללדת בו כי לא משכיבים שם תינוק יהודי ליד תינוק ערבי בתינוקייה -  בנקודה הזו כבר לא יכולתי לשמור על חיוך סובלני), על מנת לקבל את הזכויות המגיעות לנו במדינה בה אנו חיים כזוג המנהל חיים משותפים ביחד אנחנו מחויבים לעבור תהליך משפיל ומעיק זה ועוד לשלם על זה כסף (ולא – להיות "ידועים בציבור" לא נותן תשובה מספקת ).

 

                                                     
                                                                 בדיקת יהדות...

 

אני יודעת שהרבה אנשים חושבים..מה הבעיה תיסעו לקפריסין ותגמרו עניין.. אז קודם כל זה בזבוז כסף שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו כרגע (לפני הלידה), (ואם נפרד יום אחד זה עדיין יתבצע דרך הרבנות) וזה לא יפתור את הקונפליקטים המשפחתיים שחתונה אורתודוקסית פותרת (בקרוב.. ג' ואבא שלו - הקונפליקטים).

 

אה כן.. בנוסף להכל..חצאית.. זה אמנם רק לעשרים דקות בערך, אבל להזכירכם – אני באמצע השביעי, נראית כמו סמיטריילר.. ולא הנוצצות האלו עם האדום המטאלי.. אלא אלו שמגיעות למקסיקו אחרי שטחנו אותן בטקסס עם טלאי פח אפורים ונהג עם זיפים שיורק ומקלל..

ככה מרגיש לי הגוף פחות או יותר.. מדדתי את "בגדי החתונה שלי" אני מרגישה מגוחכת נורא..שמנה נורא (עליתי עד כה כמעט 30 קילו – אני ארחיב על זה בפוסט נוסף).

 

יש עוד כל כך הרבה מה להוסיף בנושא הנישואים האורתודוקסים בישראל ועל הרבנות שהיא סוג של בריון מגעיל ומטונף ועל המשמעות המגדרית  בתהליך. אבל אין לי כוח.. וגם צריך להיכנס לפרופורציות.. נכון? יש מצבים הרבה יותר גרועים מסביבי ובלתי אפשריים (למרות שתמיד אמרתי שהשוואת יחסיות בסבל זה דבילי -  אני יכולה להגיד שהיום, כאמא לעתיד, אני הרבה יותר צנועה בדעותיי ובבקשותיי)

 

אז אני מתחתנת ביום שישי בבוקר, בסלון של ההורים של ג', יהיה רב ועוד תשעה גברים שישלימו לנו מניין. לא מצלמים בחתונה הזאת ואנחנו מבטיחים שנחגוג עם היקרים לנו חגיגת אהבה אמיתית יום אחד.. כולם מוזמנים לשכוח את תאריך הנישואים הנ"ל.

 

 

המון אהבה לכולם

ולא לדאוג
אנחנו עוד נצחק על זה..

ק'

 
 

שמור   בטל

נכתב על ידי ק' וג', 14/2/2007 07:37, בקטגוריות זוגיות, דברים נחוצים, חרדות, חתונה, אופטימי, שחרור קיטור
18 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של ק' וג' ב-18/2/2007 09:03

---

חלומות מתגמשים

 

עבר הרבה זמן מאז הפוסט האחרון. עברתי תקופה קשה מאוד ואני מתחילה להשתחרר ממנה בזמן האחרון. ג' נסע ללונדון (לשבועיים!!!) ואני התרסקתי. זה היה שילוב של כמה דברים ביחד (בלגן עם ההורים – שהסתדר בינתיים, כאבי גב בלתי נסבלים ומצוקת בדידות). קשה לנו להיות רחוקים כאן בכרמיאל. למרות שזה נהדר מבחינת השלווה והניקיון והרוגע הכללי שלא לדבר על החיסכון הכספי וזה שיש לי גינה ענקית משלי שזה יתרון עצום..אבל אין לנו כאן חברים והחלטה לבקר אנשים דורשת תכנון, ולרוב גם התארגנות לשינה רחוק מהבית ועוד המון דברים לא נוחים. אנחנו שוקלים את המשך המגורים כאן באזור בכובד ראש. יהיה לי חבל לוותר על החלום לבית משלי במחיר אפשרי ולא איזו דירת שיכון מצחינה במחיר מטורף במרכז הארץ. אבל חוסר הזמינות הזה בחברים אינו מטיב עם שנינו.

 

בינתיים הבטן שלי עלתה למעלה באופן שלא משאיר מקום לספק. אוטוטו אני אוכל להניח את כוס השוקו על הבטן כשאני יושבת (צריך למצוא מחזיק כוסות עם פומפה לאוטו ולנסות להדביק אותה מעל לפופיק). זה ישדרג לי את החיים כי אני לא מגיעה לכלום וקשה לי להתכופף (למזלי ג' לא נותן לי להתכופף כשהוא בסביבה) אז לפחות יהיה לי קל להגיע לכוס השוקו שלי. אני צמודה בזמן האחרון לשוקו (בלי חלב כמובן)  כי זה מניע את פיצקי – אני לוגמת כמה שלוקים והיא מתחילה לרוץ מסביב לאקווריום או לעשות סלטות. ייאמר לזכותה שזה לא הכוח המניע היחיד שלה. גם כשג' צווח משהו או שר היא משתוללת, במקלחות חמות וגם בקטעים דרמטיים במיוחד במוסיקה היא קופצת (סבא שלה השמיע לי קטע של שונברג ביום שישי והיא הגיבה מאוד חזק). בכל מקרה זה נחמד להרגיש אותה זזה באקווריום ואני יודעת שהיא גם עושה פרצופים מצחיקים ומגיבה למה שקורה בחוץ כי כל פעם שיוצא לנו להציץ עליה (באולטרא סאונד) אנחנו תופסים אותה עושה משהו מצחיק אחר.

                                    

                                                   Schoenberg

 

לסריקת המערכות השנייה הלכתי עם אחי הקטן (מעריץ מס' אחד שלה, עוד מהיותה תאים ספורים), תפסנו אותה עם רגליים מקופלות אחת על השנייה ויד אחת מאחורי הראש תומכת בראש (בדיוק כמו שאני שכבתי לבדיקה), היה חסר לה רק איזו שיבולת שתלעס בפה המתוק שלה. היא פיהקה לכיווננו ועם הכישורים הנהדרים של ד"ר טלמון ושליטתו במכשיר זה נראה כמו השאגה של MGM, היא נראתה פותחת וסוגרת את הפה – או שהיא שרה או שהיא מפטפטת שם בפנים או (וזו כנראה הסבירות הגבוהה ביותר) שהיא מתאמנת על נשימה ובולעת כמויות גדולות של מי שפיר. בכל מקרה, זה אחד הדברים הכי מצחיקים-מתוקים שראיתי בימיי חיי. חוץ מזה הכול בסדר גמור אצלה – טפו טפו טפו חמסה חמסה חמסה וכדומה.

 

שבוע שעבר הייתה לי הבדיקה ממנה חששתי ביותר – העמסת סוכר. אפילו אמרתי לרופא שייתן לי ישר לעשות את המאה ולא לבזבז זמן על החמישים גרם. הוא התעקש לבזבז זמן על החמישים J. אני באה ממשפחה של סוכרתיים והתחלתי את ההיריון עם משקל יתר של עשרה קילו (וקראתי את הבלוג של רוי) – מאוד מלחיץ. בכל מקרה, הבדיקה הלכה מצוין. אני שותה שתייה חמה עם המון מתוק, שילוב של מעט סוכר אמיתי עם המון ממתיק מלאכותי כדי להימנע מטעם הלוואי כך שאני רגילה למתוק מאוד והשתייה המתוקה שנתנו לי בבדיקה לא הגעילה אותי או דגדגה לי בכלל.. כמו שתיארו נשים אחרות שכמעט והקיאו מהמתוק.. לפעמים הטרללה שלי בא לטובתי. כמובן שהבדיקה חזרה עם ערכים נמוכים מאוד ותקינים וקיבלתי עוד חותמת המאשרת את רמת החרדה והפסיכיות הלא מבוססת שלי (שיקפצו לי כולם-אני אמשיך לדאוג).

                                                                       
                                                                                             
                                        


                                                        glucos
 
 
שבוע 27,
תפוזים ופירות יבשים לכולכם

 
ק'
שמור   בטל

נכתב על ידי ק' וג', 30/1/2007 13:47, בקטגוריות הריון, בדיקות, חרדות, אופטימי
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של Jekahyo ב-17/6/2007 00:34

---

סוף החמישי וכמעט סוף השנה

 

בבועה שלנו הכל נדמה כל כך רך ונעים, חמימות שמשיגים ע"י התנתקות מהעולם החיצון. אנחנו מסוגלים להתעלם מטלפונים מטרידים כשאנחנו מחובקים ביחד במיטה מתחת לשמיכות עבות. יש לנו גם מצטרפת חדשה בדרך שנכניס איתנו לשמיכות בשמחה רבה.  אבל ישנם רגעים בהם אובדת לנו השלווה החמימה הזו – רגעים בהם העולם החיצון לנו מגדיר אותנו ולא אנחנו מגדירים את עצמנו (יכול להיות שזה קורה בו ברגע שאנחנו עוזבים את הבית/באים במגע עם אנשים אחרים/אפילו רק נמצאים פיזית ליד אנשים אחרים). זו מלכודת שכולם נופלים לתוכה (אני מניחה) גם אם אינם מוכנים להודות בכך. גופנו מוגדר בעיקר (לפחות ברושם המיידי) לפי הקווים החיצוניים שלו, זיהוי גבר אישה אינו נעשה לפי איברי הרבייה הפנימיים שלנו אלא לפי הקווים החיצוניים ובדומה לגבי הגדרות נוספות (שמן-רזה, גבוה-נמוך וכדומה).

 

Phoebe Gloeckner

לפעמים ראייתי שלי את עצמי מטושטשת, אני לא בטוחה בהיכרות אמיתית שלי את עצמי. מי אני בכלל? האם אני סה"כ כל החברים שלי, העבר שלי, המוסיקה שאני מקשיבה לה, הכישרון שלי לקומפוזיציה טובה? זה כנראה הרבה יותר מורכב מסדרה של כמה משפטים פשוטים וגם הרבה יותר דינאמי -  אבל מה משועבד למה? אני משועבדת  לחוקיות החיצונית לי (ואני לא מדברת כרגע על פיזיקה), או שהחוקיות החיצונית משועבדת לפנימיות שלי – שאין לי מושג, לצערי, מה היא, או מי היא. אבל לאנשים מסביבי יש לפעמים תובנות חד-משמעיות לגבי מי זו ק', לעיתים בלבוש תוכחה ולעיתים במלמלות שבח.

 

רוב הזמן נתתי לציניות ליצור לעצמי קווים עוטפים טפלוניים מגנים - מתלוצצים על זה, מקטינים את זה, קוברים את זה מתחת להמון שפיציות ביקורתית והעולם שומר על יציבות. אבל אני כבר לא תמיד מצליחה ולפעמים אני פוחדת  מהגועל החדש שהתנחל בתוכי ונחרד מכמה וכמה משפטים ציניים שעפים מסביבי. האם אני הופכת להיות הדודה שבוכה בחתונות ומתרגשת מכלבלבים קטנים, אשר תמיד זעזעה אותי כאפשרות קיומית בעתיד רחוק? האם אני כבר בעתיד הרחוק הזה? העולם עומד לאבד מיציבותו לנצח.. החרדות הנוראיות ביותר עומדות בפתח והן אלו שהולכות להגדיר אותנו – אנחנו נהיה ההורים. ושוב, השאלה לגבי איזה סוג הורים נהיה מחזירה אותנו להגדרות מתוך החיצוני לנו. חוץ מעיק, החיצוני הזה גרם לי לעשות דברים בעבר שלא בטוח שהייתי בוחרת לעשות אם הייתי נאמנה לעצמי, החיצוני הזה כמעט וגרם לי לאבד את הגבר היקר והנפלא הזה שלידי.

 

לכבוד השנה החדשה ולכבוד התקופה החדשה אני רוצה להחליט שאני מבררת לעצמי יותר טוב מי אני ומשתדלת לשפר את מה שצריך לשפר ולחזק את מה שצריך לחזק ולהישאר נאמנה לתחושותיי ורצונותיי – הלוואי!

 

 Laurie Lipton - child

 

 

שוקו חם ויום טוב לכולם,

 

ק'

שמור   בטל

נכתב על ידי ק' וג', 28/12/2006 12:17, בקטגוריות הריון, אהבה ויחסים, אופטימי
2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של ק' וג' ב-30/12/2006 19:30

---