סירטון שאני ערכתי והעליתי ליוטיוב, צה"ל, אלבום חדש ל- All Shall Perish, וסגנון חדש ל- The Facel

מי שלא מתעניין במטאל - שיקפוץ ישר לחלק השני של הפוסט.

אין לי מושג מאיפה להתחיל חחח

נתחיל ב- All Shall Perish:

בקרוב הם אמורים לשחרר אלבום שנקרא Awaken The Dreamers, רק שלצערם של All Shall Perish, התחרבנה להם הופעת ההשקה, כי האלבום הודלף לרשת.

כרגע אני שומע את השיר ה10 מתוך 13 באלבום, שהוא שיר רינסטרומנטאלי.. בעצם סולו אחד ארוך.

האלבום מדהים!

כמובן שהוא לא נשמע כמו האלבום הקודם שלהם, The Price Of Existence, לדעתי נשמע טוב יותר.

בתחילת האלבום יש משהוא מסריח באווירה למי שאוהב ורגיל לחומר הקודם של הלהקה, אבל האלבום נגמר באוירה מנלכולית מדהימה שמגיעה בביצוע מדהים עוד יותר.

למי שרוצה לשמוע 2 סינגלים מהאלבום החדש, לחץ כאן.

למי שרוצה לינק להורדת האלבום החדש, לחץ כאן.

הייתי רוצה לזיין עם האלבום הזה ברקע :)

נמשיך לThe Faceless:

הלהקה שעשתה משהוא חדש באלבום Akeldama, יוצאת באלבום חדש בעוד כמה חודשים בסגנון שונה, אבל זה עדיין נשאר חזק, חדש, ונותן בראש!

כדי לשמוע את הסינגל שהלהקה שיחררה למייספייס, לחץ כאן.(השיר הראשון ברשימה)

כדי לראות וידאו שלהם מהופעה מנגנים את אחד השירים החדשים לחץ כאן.

After The Burial גם יצאו באלבום חדש, אותו טרם שמעתי.

למעבר למייספייס שלהם לשמיעת השירים החדשים לחץ כאן.

יום אחד חירבנתי לי לתומי, שלחתי הודעת SMS, ובאג במכשיר הסלולארי שלי פתח את ספריית הוידאו.

עיינתי שם קצת וראיתי כמה סירטונים מצחיקים ודפוקים יש לי עם חברים שלי..

ברגע שיצאתי מהשירותים רצתי וחיברתי את המכשיר למחשב והעברתי את כל הסירטונים שהיו במכשיר.

מיד חשבתי על שיר שיתנגן ברקע כשאנשים יצחקו מהשטויות שלנו ביוטיוב, ועלה לי שיר מעולה לראש!

העניין הוא שהסירטונים שהיו, לא הספיקו כדי למלא קליפ שלם לשיר שלם.

אז הרמתי טלפון לאלנע, הערתי אותו ואמרתי לו, תחזור לישון וברגע שאתה קם אתה קופץ אלי מצלמים שטויות.

בסוף עשינו יום כיף שאת רובו צילמתי בוידאו.

כמה ימים אח"כ, התקשרתי לירין וסיפרתי לו שכמעט סיימתי לערוך את הוידאו והוא ביקש ממני לחכות, כי לא רואים מספיק קטעים שלי ושלו.

אז גם לכל מי שלא מכיר - כשתראו מישהוא שלא עושה שום דבר מצחיק, אבל אתם צוחקים רק מלראות אותו - תדעו שזה הוא. חחחח

אחרי עריכה של כמה שעות ב- Movie Maker, זה מה שיצא(סלחו לי בבקשה על האיכות הירודה והקפיצות בווליום - זוהי אשמת YouTube):

יש לי חברים דפוקים לגמרי ואנלא יודע מה הייתי עושה בלעדיהם!

בקרוב נתחיל לעבוד על סירטון המשך.

ולנושא אחר - דף הבית החדש של ישראבלוג.

נחמד מאוד, אהבתי, כל הכבוד לישרא.

אני שלחתי להם מייל והצעתי שבחיפוש, בתצוגת הפוסטים האחרונים שעודכנו, רשימת הפעילים וכל קישור לבלוג, יוצא סמל האבטר שלו, סמל המין שלו(זכר או נקבה) וגיל.

הם השיבו לי ואמרו שזה רעיון טוב, רק שזה עלול להכביד על הדף מבחינה ויזואלית.

מה נראה לכם?

יום אחד, בגיל 16, קיבלתי את הצו הראשון שלי.

לפני שהגעתי לשם, החלטתי שאני לא מרגיש צורך לתת 3 שנים מהחיים שלי, ושהאופציה היחידה שרלוונטית בשבילי ולא תדפוק לי את העתיד בצורה כלשהיא, היא שירות קל.

כדי להבטיח לעצמי שירות קל, בראיון האישי סיפרתי להם על דברים שעברתי בחיים בשביל להוריד פרופיל ולקבל הקלות וכנראה שזה היה יותר מידי.

כעבור זמן-מה, קיבלתי זימון לקב"ן.

כשהגעתי לקב"ן, סיפרתי בדיוק את אותו הסיפור.

לאחר חודש, קיבלתי זימון לפסיכיאטר, אז כבר נדלקה אצלי הנורה האדומה - זה לא יכול להיות טוב.

לפסיכיאטר אמרתי שאני כן רוצה להתגייס, וגם אמרתי שכל מה שסיפרתי לקב"ן היה בעבר, והיום הכל בסדר איתי.

הפסיכי' ביקש ממני לצאת החוצה, ואחרי ההמתנה, איזה חייל ביקש ממני להכנס איתו לאיזה חדר.

בחדר החייל סיפר לי שהפסיכי' המליץ לי על פטור מצה"ל - 21 נפשי.

כמובן שלא קיבלתי את הפטור, ולכן קיבלתי זימון לוועדה רפואית לבדיקת כושר נפשי או איזה בולשיט כזה.

הייתי צריך להגיע אם אימא שלי לשם.

דיברתי איתם, ועשיתי עליהם רושם טוב.

בסוף הם החמיאו לי קצת יותר מידי בכך שאמרו לי שאני אינטלגנט, אינטלקטואל, ושהם לא מצליחים להבין למה נתנו לי פטור מצה"ל על בסיס נפשי.

האימא המפגרת שלי, שכלכך רוצה שאני אתגייס, ניסתה לעשות משהוא טוב ורק עשתה רע.

אחרי שהוועדה אמרה את מה שאמרה, אימא שלי קפצה מהצד ואמרה להם "הוא הגזים ושיקר בכל מה שהוא אמר! תאמינו לי זה שטויות! הוא רק רצה לקבל פרופיל נמוך יותר והקלות!"

באותה שניה בעטתי לה בחוזקה ברגל מתחת לשולחן.

רציתי לזרוק לה כיסא על הראש.

היא חושבת שהיא יכולה להתמודד מול פסיכולוגים שבחונים לי כל מילה שיוצאת מהפה, מנסים להכשיל אותי ע"י  אמירת מילים מסוימות, בוחנים את שפת הגוף שלי וכ'ו.

מאז שהם שמעו את זה, הם כבר לא ידעו איך לקבל אותי.

מצד אחד הפסיכיאטר נתן לי פטור על בסיס נפשי, מצד שני אני נראה להם בסדר גמור, מצד שלישי אימא שלי אומרת להם שאני משקר ומוציאה אותי מניפולטור שמנסה לקמבן לעצמו שירות קל(זה בעצם מה שאני, אבל הם לא אמורים לדעת את זה)

הם החליטו להעביר את המקרה שלי לדרג גבוהה יותר, ושלחו אותי לבחינות פסיכולוגיות.

שם עשו לי את המבחן שאם אני לא טועה נקרא רורך(RORAH), המבחן שבו אני רואה כתמי דיו ואני צריך להגיד מה אני רואה בהם.

עברתי עוד מליון ואחד סוגים של בדיקות, כמו לדוגמא: נתבקשתי לצייר עץ.

עם ידע בסיסי ביותר בפסיכולוגיה, ואפילו רק על ידי היגיון פשוט הגעתי מיד למסקנה שאני צריך לצייר גזע מאסיבי, הרבה ענפים, שורשים חזקים, ופירות.

ציירתי עץ עם גזע מאוד עבה, שורשים שנכנסים ויוצאים מהאדמה, במקום לא לצייר שורשים בכלל, ציירתי המון ענפים שמתפצלים לעוד המון ענפים, ופירות.

במבחן אחר שעשיתי קיבלתי תמונה עצובה, לדוגמא: ילד מחזיק כינור ובוכה ונתבקשתי לספר על זה סיפור.

איזה סיפור אני יכול לספר על זה שיוציא אותי בנאדם שמח, מאושר, וכשיר לשירות בצה"ל?

סיפרתי לו שהוריו של הילד קנו לו את הכינור, אך לא היה להם כסף לקחת אותו לשיעורי נגינה.

הילד המתוסכל בכה כי לא הצליח לנגן לבד בעצמו, רק שבשליו מסוים הצליח ופיתח קריירה מצליחה.

איכשהוא סיימתי את זה בצורה חיובית, וככה עשיתי עם כל התמונות שהוצגו בפני מלבד לתמונה אחת.

ביום שלישי האחרון סיימתי 10 שעות של מבחנים פסיכולוגיים שכוללים מבחני אינטיליגנציה, ידע כללי, מתמטיקה, זיכרון, מהירות תגובה, פיתרון בעיות אישיות וחברתיות אשר חוזרות עלולות לקרות על בסיס קבוע, ראיון, ועוד.

כל זה בעצם ע"מ לבדוק אם אני כשיר לשירות בצה"ל.

תשובות לשאלה זו אני אקבל בעוד חודש בדואר.

אם אקבל תשובה שלילית אני כמובן אגיש ערעור.

הדבר המצחיק הוא שחברים שלי מהשכבה כבר התגייסו והם באמצע הטירונות שלהם!

אז ערב שישי היום..

אני עף לחרבן ויוצא להשתכר :)

נ.ב

חשבתי לפתוח בבלוג פינה חמודה ומצחיקה.

מידי פעם בסוף הפוסט אני אכתוב לכם מילים או צירופי מילים מצחיקים שאם תחפשו אותם בגוגל - תגיעו לבלוג שלי.

• טלסקופ אינטרנטי
• מסיבה גלקטית 25.8
• מה אסור לאכול שיש ליחה
• מבנה פזיולוגי של שחקני כדור סל
• תמונות קעקועים של לטאות
• תמונות מההופעה של Obituary בתיאטרון
• זיין ארוך של סוס
• סרטים סקס מבוגרות ילדים חינם
• סחרחורת וחולשה בבוקר למה זה שייך
• פיסטינג הרחבות כפול

נשמע כאילו הבלוג שלי זה אתר רפואה+מפה גלקטית+אתר פורנו חינמי.

עבר המון זמן. כתבתי על הכל.

(נכתב לפני שבועיים):

קמתי ב6 בבוקר.

חצי מת, גרון יבש וכואב..

הלכתי לצחצח שיניים, הכנתי לי נסקפה, והשעה של שאר דיירי הבית לקום הגיעה, אז בנחמדותי, הערתי את כולם לעבודה, לבית הספר, ולגנים.

אחרי שכולם קמו, שיחקתי קצת עם הקטנים, שפתאום נראו לי חמודים, והלכתי למרפסת, כשאני לא לובש יותר מתחתוני מבוקסר.

שם שתיתי עוד נסקפה, שמעתי את Mastodon באייפוד, והסתכלתי על הענן השחור והענקי הזה ששט לפני.

אחרי כמה דקות, האחים הקטנים באו. כנראה בשביל ליהיות לידי קצת.

נועם(בת 5) החליטה לעשות לי הצגה עם שפריריות צעצוע שהיו לנו במרפסת.

כאלה עם מקל, שתוקעים בעציצים בשביל שיראו מזויפים יותר.

עידו, האח התאום של נועם, ישב לידי, לקח כיסא, התיישב, התרווח לו להנאתו, וצחק מהשטויות של נועם.

באותו רגע, יכלתי להשבע שהייתי פשוט מאושר לכמה שניות.

במשך כלכך הרבה זמן לא יכלתי להוציא את המילה הזו מפי.

וגם עכשיו, אני לא מאושר.

אבל לפני כחצי שעה, סה"כ, הרגשתי מן אושר שהעלה בי חיוך רחב למשך 5-10 שניות.

אז ישבתי שם, בנירוונה שכזו, שמח לי, שקט, רגוע, כאילו שהצרות הגדולות והמתישות של החיים נעלמו לזמן מה, מסתכל על הענן השחור שמסתיר את השמש המטרידה, מרגיש את הרוח מלטפת לי את הגוף.

הרגשה שאין לתאר אלא כנירוונה.

תמונות:

לאחר מכן, אחי הקטן הקטן הזכיר לי את תיק הבצפר, שהזכיר לי שאני צריך לתפור עליו את הפאץ' של קאניבל קורפס שלי.

פתחתי את הארון בחדר, ולא מצאתי את הפאץ' בקופסא שהיה אמור ליהיות בתוכה.

מיד קראתי לאימא, ושאלתי:

אימא, יצא לך לראות במקרה פאץ' של קאניבל קורפס? בתמונה יש כזה שתי שלדים עם קצת עור וורידים מרימים ראש של בנאדם ואוכלים את הגוף שלו.

לשניה חשבתי שהוא נאבד לי.

מאוד התעצבנתי\נילחצתי, כי הפאץ' נדיר, לפי מה שהבנתי.

לא הצלחתי למצוא אותו אפילו בגוגל :)

אני כרגע שומע את Mayhem.

להקת בלאק מטאל נורווגית, אם זכור לי נכון, ואגדית.

היא אחת מהלהקות שחתמו את שמן במוזיקה.

מספר רב של רציחות, הצתות(בעיקר כנסיות), טקסי כתות שטן, וכ'ו, בוצעו תחת השפעת מוזיקה של להקות כמו מייהם.

ב29 לחודש, הלהקה תופיע כאן בארץ, במועדון התיאטרון.

מישהוא רוצה להתלוות אלי?

מייהם נוהגת לעלות לבמה עם ראשי חזירים.

הנה לכם שני סרטונים להכרה:

Mayhem - DEATHCRUSH

בקליפ הזה, למי שעדיין לא הצליח להבין, או לעקל, ראשי חזירים מככבים.

Mayhem - Freezing Moon (at Wacken '04)

מצחיק.

אני כרגע מדלג לי בין להקה ללהקה.

פעם שומע בלאק מטאל, פעם דת', פעם גריינד, ובין שיר לשיר, אני שומע מהסלון את תחנת הרדיו גלגל"צ.

כרגע אני שומע את Skinless.

שני קליפים להכרה:

Skinless- From sacrifice to survival

Skinless- Trample The Weak, Hurdle The Dead (6/17/06)

ולסיום שמרתי לכם את הקצפת שבדובדבן. אוקיי, לא להגזים, פשוט להקה טובה.

להקה צ'כית בשם Carnal Diafragma.

קליפ:

Teletrambus

האם המוזיקה שלי אלימה בשבילכם? חח :)

לסיכום.

חלקכם קיבלו הזרקת אדרנלין מטורפת לגוף ולמוח, ומתים לצאת לרחוב על כל כלי נשק אפשרי ולהרוג כמה שיותר אנשים ולאכול אותם אח"כ.

חלקכם לא שמעתם כאן יותר מרעש שעשה לכם רע.

לצערי, רוב האנשים שדיעתם היא כזו, מזלזלים במוזיקה.

אבל תנסו אתם להוציא צלילים שכאלה מגרונכם, או להזיז את אצבעותיכם במהירות ויעילות שתיצור צלילים ברורים ומהירים מהגיטרה.

אחרי קטע זה, תרשו לי קודם להתנצל בפניכם על היעדרי.

רציתי שהפוסט הקודם ימשוך כמה שיותר תשומת לב.

לכן הקפצתי, וניסיתי לפרסם אותו בנענע, וואלה, וYnet.

הוא לא זכה לכמות תשומת הלב שרציתי, לצערי, אבל זה לא נורא, אני מתאר לעצמי.

ובכן, התקופה האחרונה בחציה עברה בטוב, חציה השני היה פחות טוב.

המון לימודים, מחלה, צה"ל, אלכוהול, חברים, מוזיקה, התקפי דיכאון, פרנויות(או שאקרא לזה חרדה?) וכאבי בטן עזים ומטרידים שנמשכים עד עכשיו, גם כרגע.

יום אחד אני מוקף, עסוק, וקובע להפגש עם 10 אנשים ביום אחד ולא מצליח לתמרן, ואת היום השני, אני מבלה לבד, כשאני לא מצליח למצוא את עצמי בכלל.

נורא קשה לי לכתוב את הפוסט.

יש כלכך הרבה דברים..

אנסה לכתום אותם לפי הסדר.

דוד שלי בעיתון

לפני כמה ימים נכנסתי לשירותים, וכמובן, מושיט את היד לצד ימין, ע"מ להוציא עיתון.

אני מדפדף לי, מחפש משהוא מעניין, ונתקל בכותרת "בתים של ישראלים".

מעניין לנו את התחת, נכון? אז בעודי מדפדף קדימה, אני נתקל בדוד שלי, עם כל המשפחה, מצולמים בסלון.

דוד שלי הוא צלם וגרפיקאי שעובד במעריב, כנראה ככה הגיעו אליו.              נחמד לראות את דוד שלך מככב על עמוד שלם בעיתון :)

אז בעצם, על דף שלם בעיתון, ראיינו אותו. שאלו למה בחר לגור דווקא שם, מה חיפש, איך, וכ'ו.

לאחרונה אני קורא עיתונים יותר מההורים שלי, שבכלל קונים אותם בשביל הסודוקו, התשחצים, ובשביל להעביר זמן בשירותים, חוץ מהסיגריה.

אני קורא בסקרנות את עיתון עסקים, על כך שהריבית ירדה, וממש "בלגאן" נוצר בבורסה. על כך שהדולר עומד על 4.061 שקלים.(ממש ירד)

החברים שלי גם קוראים ומתעניינים? חחחח            חנוך שכמותי.

צ'סטר

לפני כמה ימים, כמו שכתבתי, הייתי אצל חבר שלי, ג'ינו.

כשחזרתי, הבית היה ריק לחצי שעה שאחריה אימא שלי חזרה עם כלב.

זה אמור להיות שוק. אימא שלי? כלב? במשפחה שלנו? כלב??

אחי הקטן לא הפסיק להתחנן אליה, מסתבר.

אני, עם חיוך על הפנים, רוצה לקרוא לכלב שלי דייב.

כשאמרתי בצחוק שפעם, כשהייתי קטן, רציתי לקרוא לכלב שלי צ'סטר, האחים הקטנים(יש ארבעה מהם) נדלקו על השם, והקול שלי לא נספר.

אז זה השם שלו, צ'סטר.

כלב חביב.        הוא כלב זאב מעורב עם גזע לא מזוהה.

הנה לכם כמה תמונות:

על סמים קלים, עגילים, קעוקעים,נורמות חברתיות וסדרות ישראלית בחו"ל.

נתחיל מהקצר לארוך.

מסודרים(מתוך עיתון מעריב):

זוכרים את התכנית?

תכנית שזכיינית ערוץ 2, "קשת", הפיקה.

רשת FOX האמריקנית בקשה לרכוש את פורמט הסדרה "מסודרים".

רשת FOX היא אחת מהרשתות האמריקניות המובילות.

הם ביקשו מקשת להפיק גרסה אמריקנית לסדרה.

נחמד, לא?

יוצרי הסידרה כרגע עובדים על עונה שניה בשבילנו.

על צמח הקנאביס(מתוך עיתון מעריב):

נכנסתי לתומי לשירותים לפריקה קלה.

הבטתי לצד ימין, לערימת העיתונים, והרמתי משהוא.

הסתקרנתי למה חדש.

אחת מהכותרות הייתה "שקר הסמים הגדול".

הייתי בטוח שתפסו דילר גדול, או עסק קטן שמוכר כמויות גדולות, אבל ממש לא.

הכתבה(הארוכה ביותר שקראתי) הייתה בגובה עיניים עם צורכי הסמים.

החוק האוסר את השימוש בסמים הוא חוק עיוור.

בעצם, מי מאיתנו לא התנסה?

מי מאיתנו לא רוצה, או מתכוון להתנסות?

מי מאיתנו לא סקרן? או נהנה מההשפעה?

מי שיענה בשלילה, רק מפחד, לדעתי.

עד היום הפחידו את כולם בכך שהTHC(החומר הפעיל בצמח הקנאביס) גורם למחסור חריף של סרוטונין(הורמון משמח), והורג תאים במוח.

אך לא צוינה העובדה שאנורקסים מקבלים אישור מיוחד לשימוש בצמח כי הוא גורם לרעב זמן קצר לאחר השימוש(מאנצ'יז).

לא צוינה העבודה שאנשים עם טראומות קיבלו אישורים מיוחדים.

לצמח יש השפעות חיוביות ושליליות כמו לכל דבר אחר.

הוא מאוד ממכר נפשית, איך אינו ממכר פיזית.

מה שאומר - ששימוש בסיגריות ממכר יותר מחשיש או גראס.

מה שאומר - מכורים מפסיקים את השימוש ללא בעיות גדולות.

אצטט מהעיתון קטע קטן:

"צאו לרחוב, תפסו מקום אסטרטגי על אם הדרך והתחילו לספור אנשים.

הפרצופים השונים שיחלפו, מן הסתם, ישקפו כל רובד בחברה הישראלית: איש היי-טק, שליח פיצה, סטודנטית חמורת סבר, חציו של זוג מאוהב, אם טרייה עם עגלה, וכך הלאה.

לכל אדם עשירי שלחו קריצה קטנה של אמפתיה.

ע"פ הסטטיסטיקה, מדובר בעבריין סמים."

"בעשור האחרון, הפכה ישראל למדינה שבה הסמים הולכים ומתבססים כנורמה חברתית"

אז הנוער עוסק וצורך סמים, כך גם מבוגרים.

קיימים אזרחים שלא עושים בעיות, עובדים, משלמים מיסים, וכ'ו, אך עדיין משתמשים בסמים.

האם זה רע?

בממשלה שלנו אין בעיות סמים, אך הנוער והמבוגרים עדיין צורכים זאת.

המדינה שלנו הולכת ומתפתחת, ובמקביל השימוש בסמים הולך וגובר.

לדוגמה, אתן לכם את קנדה.

בחופש הגדול, כשביליתי את זמני בקנדה, שמעתי ברדיו שהיא אחת המדינות בעולם שבה שימוש הקנאביס הוא הרב ביותר.

אם זכרוני לא מטעה בי, היא אחת משלושת המדינות "המעושנות" בעולם.

ועד כמה קנדה מפותחת?

לא פחות מארה"ב, המעצמה הגדולה בעולם.(שד"א, מדינה בה שימוש הסמים לא קטן משל קנדה)

עובדות אלו מעלות בי את המחשבה, האם הTHC הוא כלכך נוראי? או בעצם בעל השפעה טובה?

כמובן, לכל דבר יש מינון, וכאשר עוברים אותו הטעם הטוב הולך לאיבוד.

ידוע לנו שיש אנשים שעוסקים בדברים מסוימים שמתחברים עם סמים.

עם כמה מגוחך שזה עלול להשמע לחלקכם, בתעשיית הסרטים, וסופרים צורכים ועובדים בהצלחה מרובה באותו זמן.

וכמובן, אי אפשר שלא לשים דגש על מוזיקאים וציירים.

המון ציירים גדולים מציירים מחזות, מצבים, וציורים פסיכודאליים תחת השפעת סמים קלים.

מבין המוזקאים, אני אוהב לקחת לדוגמא את הלהקה Radiohead, שכל פעם שאני מקשיב לשירים האהובים עלי שלהם, אני שומע סמים.

Street Spirit:

שיר שנאמר עליו כי נכתב מעצמו, שמשתקף כמערה ללא אור בקצהה, כאילו נכתב ע"י השטן.

בקליפ אפשר לראות את הסלואו מושן, התנועה החיה, כאילו בסוג של "היי".

Idioteque:

Idioteque:

להקת Tool:

Parabola:

Stinkfist:

אני בטוח כמעט לגמרי, שזה יותר מסתם ג'וק בראש שלי, ושאני לא היחיד שרואה ומרגיש עד כמה זה פסיכודאלי.

Rows of houses, all bearing down on me"
I can feel their blue hands touching me
 All these things into position
All these things we'll one day swallow whole
    "And fade out again and fade out

Don't leave me high, don't leave me dry"
"Don't leave me high, don't leave me dry

לקצת נתונים:
700,000 מבוגרים מעל גיל 17 השתמשו בקנאביס בשנה האחרונה.(לא כולל Radiohead)
200,000 השתמשו באקסטזי.
85,000 השתמשו בLSD.
50,000 השתמשו בקוקאין.
92% הסימו עם המשפט "סמים הם בעיה חמורה שודרשת טיפול של המדינה". (אני לא חושב כך.)
62% לא הסכימו עם המשפט "לכל אחד יש זכות לעשות מה שהוא רוצה לעשות בבית שלו, ואף אחד לא צריך להתערב."(אני מסכים עם המשפט)
52% לא הסכימו עם המשפט "יש הבדל בין סמים קלים לסמים קשים".(בהחלט יש)
83% הסימו עם המשפט "לעולם לא ארשה לילדי לנסות מריחואנה."(גם אני לא)
90% הסכימו עם המשפט "אפשר לחנך ילדים לסרב לסמים".(אפשר, אבל הם לא רובוטים. אנסה להרחיק את ילדי מהחומר, אבל לדבר איתם על כמה זה רע, רק יסקרן אותם.)
50% הסכימו עם המשפט "מי שמעשן מריחואנה סופו שיהיה מכור להרואין"(טיפשים).
28% חשבו שצריכת סמים דומה לשתיית אלכוהול. (29% חשבו שהיא קצת שונה).
59% חושבים שגראס ממכר, או ממכר מאד.(בהחלט מסכים).
62% חושבים שאקסטזי וLSD ממכרים או ממכרים מאוד(אין לי חוות דעת).
37% אמרו שיצא להם ליהיות בחברת אנשים שעישנו גראס או חשיש במהלך חייהם.(כנראה ששאר 63% פשוט לא ענו על זה, אחרת, זה מיד היה קופץ ל100%)
12,500 אומדן מספר המכורים לסמים בישראל הידוע לכלל הגורמים.(ז"א שיש הרבה הרבה יותר).
58,000 מספר בני הנוער הלומדים ומודים כי השתמשו בסמים לפחות פעם אחת ויותר בשנה האחרונה.(ז"א שיש הרבה יותר.)
240,000 מספר המבוגרים(גילאי 18-40) המדווחים על שימוש בסמים אסורים בשנה האחרונה.

אימא שלי כרגע הדליקה את הרסיבר, והכניסה לDVD דיסק שהכנתי לה, כשהיא בחרה את השירים.
היא שומעת כרגע בעיקר Opeth, ו- Radiohead.
היא, תמימה, כששומעת ראדיוהד, לא עובר לה בראש על מה היה מצב של הלהקה ברגע שנכתב, או הולחן השיר.
היו על סמים, או לא?
כשהיא שומעת אופת', היא לא מתמלאת הערכה אגדית לסולן\גיטריסט הראשי, מיקאל אקרפלדת,  וגיטריסט המשנה של הלהקה, שדורגו במקום ה42 מבין אמני הרוק אי פעם.
היא לא תוהה מה נתן השראה לאמן שקרא ללהקות בשם, או על שם "עיר הירח".

איך הסמים משפיעים לנו על החיים?
קיימים עשרות סיפורים על מכורים שעזבו את חבריהם והחלו בריצת מרתון אחרי החומר.
קיימים עשרות סיפורים על אנשים שפעם אחת הספיקה להם.
קיימים עשרות סיפורים על אנשים מכורים, שיום אחד החליטו שלא כדאי והפסיקו.
קיימים עשרות סיפורים על אנשים שלא הספיקו להם הסמים הקלים אחרי כמה חודשי שימוש.
קיימים עשרות סיפורים על מי שבשביל להשיג חומר, החל לעסוק בסחר.
וכל אחד מהסיפורים הנ"ל הוא אמת.

אז מה עושים עם הסמים הקלים? בעד או נגד? מזיק או מועיל? מסוכן או לא?
האם צריך לעשות את זה חוקי? האם צריך להחמיר אם משטר הסמים?
אני לא בעד סמים, רק שאחרי חשיבה ארוכה, אני לא מוצא נזקים רציניים שזה עשה.
זה מזיק טיפה יותר מאלכוהול, אבל מעולם לא עשה בעיות במדינה שלנו, ולא נראה לי שגם במדינות אחרות, וזה עדיין אסור.

ע"מ שלא תיהיה אי הבנה:
קטע זה אינו נועד להצדיע בעד הסמים, ואינו נועד לעודד שימוש.
קטע זה לא נותן יותר מדיעה אישית, ציטוטים ונתונים מהעיתון ואני מקווה שדעותי לא השפיעו על אף אחד.

הנה לכם כמה קליפים מצחיקים על סמים:

Rasta Pothead:


Spiders On Drugs:


ומשהוא מדהים שנתקלתי בו בנתיים, ללא קשר לסמים:


עגילים, קעקועים, ונורמות חברתיות:
חיינו ונפשנו מופשעים מהמון דברים.
הסמים הם אחד מהרבה.
הנורמות החברתיות משתנות ממקום למקום, מחברה לחברה, מתקופה לתקופה.
לא יקבלו אותי לרוב העבודות(אפילו נמוכות כמו מלצרות), ולא אוכל לעסוק בעריכת דין, או פסיכלוגיה, או ליהיות איש היי-טק מצליח, כי עגילים, קעקועים, שיער ארוך וזקן, הם רושם רע.
אך במקביל, שרים בממשלה ושוטרים יקיימו עבירות מין, חלקם עם קטינות, יתנו או יקבלו שוחד ועוד הרבה.
ומי יודע, קיים אדם שנראה לא מזיק, "חנון", לא בעייתי, איש היי-טק, או עו"ד שעלול ליהיות פחות מועיל ממני, ונבחר עלי כי נראה טוב יותר.
ואם הלקוח או הבוס לוקחים את עניין הסמים בחומרה, הבנאדם עלול גם לצרוך סמים, בלי ידיעתם.
עגילים וקעקועים הם אהבה והתמכרות, כמו מוזיקה וסקס.
כנראה שאחד הדברים שגורמים לרושם הרע, הוא העובדה שחלק נכבד מ"עמוסי העגילים" וקעקועים הם גם שותים, וצורכים בסמים. חלקם חוליגנים, ובלגאניסטים.
מצד שני, במחקר ואבחנה פסיכיאטרית נתגלה כי אנשים אלה הם עדיני נפש, ומשתמשים בעגילים וקעקועים כדי לכסות את גופם.
לרוב, טוענים שעושים את זה כי זה יפה יותר.
הדבר משקף לנו את הקיים בתת המודע - שהגוף והפנים מאוד מכוערים, וזקוקים למכסה.
העגילים מכסים את הפנים המכוערות, הקעקועים את הגוף המכוער והמעוות שלנו.
אני אומר שלנו, כי מכליל את עצמי לחלק מהאנשים האלה. מיד לאחר שקראתי את המאמר "קיבלתי מן בום לראש", או "נפל לי האסימון". ממש דיברו עלי.
אני יודע שבלי עגילים אני ארגיש ערום, ארגיש מכוער, וזו בעיה מאוד רצינית שאצתרך להתמודד איתה בצה"ל שנה הבאה. כנ"ל לגבי השיער שלי.
בנוסף, אובחן שאנשים אלו לא מסוגלים ליהיות לבד.
כנראה שזו הסיבה שרואים אותם אותם בחבורות, משתכרים להם בימי שישי מחוץ או בתוך מועדים, או פינה שקטה בעיר.|
אז כמו שתוכלו להבין מהנכתב למעלה, אני, ועוד אלפי אנשים שמכוסים בעגילים וקעקועים, יצתרכו בעתיד, או צריכים כרגע, להסתיר קעקועים, ולהוריד עגילים, להסתפר,
ולשים חליפה, לעמוד זקופים ולהריח טוב ע"מ להרוויח כמו שצריך, ולהחזיק בית ומשפחה ללא קשיים כלכליים גדולים במיוחד.
האפשרות השניה היא לעבוד במפעל לייצור דבש, ומאחורי הקלעים להדביק מדבקות על הצנצנת במשך יום שלם, או לארוז,תמורת שכר מינימום.

היום הראשון של השנה האחרונה.

אז.. ממ
בניגוד למה שציפיתי, היה לי כיף היום.
היה לי כיף בבית הספר!
זה משפט שלי שצריך למסגר.
לראות את כולם, לשבת במחחשה של היב'ניקים ולטחון סיגריות בהפסקה, להכיר את המורים החדשים, לראות את המחנכת שלתחת שלה אנו(הכיתה) דבוקים ארבע שנים, , להכנס לאוירה של הכיתה שלי שוב.
כבר ביום הראשון בדקו למי יש, ולמי אין חולצת בצפר.
כמובן, מרחוק, ברגע שקלטתי את המנהלת עומדת בשער, שילבתי להילוך אחורי והלכתי לשער האחורי בציפייה ששם יכניסו אותי, ולא, אטפס.
המתרגלים שלנו(אני בכיתה טיפולית כזו.. נו.. חח כיתת אומ"ץ, למי שמכיר) הם אותם מתרגלים של שנה שעברה, אף אחד לא השתנה, לא כלום.
לא ישנתי בלילה.
קמתי מתישהוא בין 1 ל3 בלילה כי אחי הקטן, המניאק, העיר אותי כשהוא נכנס ויצא לי מהחדר כל הזמן.
בכל מקרה, לא חזרתי לישון.
ישבתי קצת עם דולב, ואח"כ ישבתי עם פלורה שגרה ליד בית הספר, ומשם כבר נכנסנו לגטו הזה בבוא הזמן.
לקחתי איתי מצלמה, צילמתי את פלורה מכינה לנו נסקפה, צילמתי אותנו יושבים ושותים אותו, צילמתי את המחששה, את הכיתה.. חח
בכיתה, שמתי לב למשהוא מוזר.
תלמידה בשם יוליה רואה אותי, מחייכת אלי, שואלת, מתעניינת, פעם לא הייתה מסתכלת עלי אפילו.
ואז, במשך היום, תפסנו עצמנו כמה וכמה פעמים מסתכלים אחד על השניה. מוזר לי קצת.
אז היום היה לי מעולה.
המורה החדש לאזרחות ממש קשוח, אבל עדיין אנושי איפשהוא.
צעיר. נראה קרוב לעשור השלישי שלו.
 
לפני שהגעתי לבית הספר, היה לי קטע הזויייייי לגמרי, ואני לא אוהב את הביטוי הזה. לכן, אם השתמשתי בו, זה הזוי!
קיבלתי הודעה מהמורה לטכנולוגיה, שבה היא מאחלת לי שנה טובה וקלה.
השבתי ואיחלתי לה את אותו הדבר, והוספתי שחבל שהכיתה לא לומדת יותר טכנולוגיה.
וכשהיא כתבה לי בחזרה, היא כתבה "אני תמיד אהיה איתך".
WTF?! אני לא רוצה ליהיות איתך!
נראה לי מגניב לעשות את המורה שלך, אבל לא כשהיא בת 40+, מקומטת, ומהזה, אבל מהזה לא ניראית טוב!
אני לא הגבתי לה.
זה מפחיד אותי!
 
אתמול קיבלתי הודעה משארלוט.
דיברנו לא קצת, אני חושב..
ככה הרגיש לי.
בסביבות 4 בבוקר הלכה לישון כי היא עובדת בערב.
היה נחמד לקבל ממנה הודעה..
 
היום אתקשר להזמין תור לפסיכיאטר.
בנוסף, החלטתי להוסיף עגילים.
כמה שיותר - יותר טוב, רק שהכסף לא יבוא מאצלי כי אני כרגע לא עובד.
נראה כמה אצליח לסחוט מאימא.
אני גם צריך להתחיל תהליכים של הקעקוע שאני רוצה לעשות.
אימא פתאום מתנגדת, אחרי שהבטיחה.
אני אחנוק את האורגית הזו!
 
בדקיו עכשיו, ליעד, ילד מהכיתה, התקשר אלי, עובד פה ליד ורצה שאעביר לו קצת תזמן.
-
אחרי:
לקחתי אייפוד(בשביל מוזיקה, כאילו דה), הבאתי מגזין פלייבוי, והעברנו את הזמן.
סתם נו :)
ישבנו, דיברנו, צחקנו, סיפרנו..
 
כשחזרתי הביתה נרדמתי, וכרגע, אני כותב לכם ביום של אחרי כל מה שנכתב פה חח.
נחמד לי כרגע.
הפרנויות עברו, ובעיה קטנה-גדולה שלי נפתרה.
 
לרשימת הידעת הוספתי שני דברים:
1.) אקטימל: הוא מכניס לגופנו חומר חשוב ומחזק את מערכת ההגנה של הגוף, אך זה לא יותר מחומר עודף.
הגוף כבר מייצר את החומר הזה, ובשימוש קבוע של אקטימל, שמכניס לגופנו את החומר, הגוף מפסיק לייצר אותו כי אין עוד צורך בייצור שלו. הוא נכנס לבד.
במצב כזה, כאשר תפסיקו את השימוש, הגוף לא יהיה מוגן כשהיה לפני.
 
2.) לנחשים, יש איברים מיוחד הריגישים לחום, שממוקמים בראש הנחש, וכך הם יכולים להבחין בבעל חיים ממרחק גדול. בחורף, בקיץ, באור, ובחושך.
-
 
הורדתי מהרשימות את כל הלוגואים של הלהקות.
אני מתערב שרובכם לא ידעתם, או לא זכרתם שזה קיים.
זה שם מאז שפתחתי את הבלוג, וללא סיבה. זה סתם תופס לכם ולי מקום במחשב כאשר אנחנו פותחים את הבלוג.
לראות את הלוגואים לא מעניין אותנו, מאט את העלאת דף הבלוג, אז פשוט הורדתי.
במקום ה100-200 לוגואים שהיו שם, הוספתי רשימה חדשה בת 20-25 דברים אחרים.
"הגיבורים שלי".
בקרוב אחליף את עיצוב הבלוג, ואשתדל לא להעמיס בגלל טעינתו האיטית.
הבלוג שלי השתגע מאז שנענע החליפו את כתובת הדומיין שלהם ל- nana10 :\
שלחתי לצוות ישרא מייל, אבל כנראה שצוות ישרא החדש סנובים, ולא כמו יריב שהיה נותן שירות אישי ומועיל.
אני לא אקבל תירוץ כמו "ישראבלוג התרחב ויש יותר ויותר פניות להתמודד איתן".
אם ישראבלוג התרחב, שצוות העזרה שלכם יתרחב גם הוא.
 
 
לפני כמה ימים שמתי לב שמספר האנשים שמקשרים אותי אצלהם עלה.
יש לי פרו, ולכן אני יכול לראות מי מקשר אותי ומי לא, מבלי להכנס אליו לבלוג.
רציתי להגיד תודה, ואקשר אתכם בחזרה (:
 
היום(שלישי.[יומיים או שלושה מאז תחילת הפוסט]) פגשתי בחבר של אחי.
הוא עבר לבית הספר שלי, וכל פעם שנתקל בי, הוא רץ אלי בשמחה ודילוג.
היום שאלתי אותו מה קרה אתה שמח כל הזמן? חשבתי לעצמי, בטח משהוא גדול.
והוא ענה: "סתם.. בצפר חדש.. חברים חדש.. חברים מכיתה יב'..
חושב לעצמי: אוקיייייייייייייי, ואומר: מי החברים?
הוא: אתה.
חייכתי לו, תפחתי לו על הראש, ואמרתי לו שיהיה לך יום טוב, אני הולך לקנות אוכל.
מהזה לא באלי שקטינים ידבקו אלי.
והוא עוד דם חדש..
 
מצב התלמידים בביה"ס, כמובן, משתנה משנה לשנה.
היב'ניקים, שהייתי רגיל לראות אותם כל יום יושבים לי ליד הכיתה, כבר לא שם. השכבה שלי כן.
הייתי הולך כל הפסקה למחששה של היב'ניקים, שם הייתי יושב עם חברים, אבל הם כבר לא שם. השכבה שלי כן.
זה עדיף ומוזר לי מאוד.
בנוסף לזה, הרבה פרצופים חדשים הופיעו בביה"ס.
כמובן, הרבה ז'ניקים, ובכל שכבה, עד כיתה יא', סביר להניח נוספו כמה תלמידים.
אז יש הרבה דם חדש. יקח זמן להתרגל, חח.
 
יש בשכבה תלמידה בשם גפן.
עד השנה לא ממש שמתי לב לקיומה.
במחששה, לפני כמה ימים, שאלה אותי מה אני מעשן, ומשם התפתחה שיחה.
בעיקר על עגילים וקעקועים. חח
מאז היא פתאום.. "נולדה" מבחינתי.
ושמתי לב לאיך שהיא ניראית.
לבנה, בין רזה לשמנמנה, ג'ינג'ית, עיניים כחולות וגדולות..
מדהימה.
היום, אחרי שיעור אנגלית, ניגשתי אליה, ביקשתי את המספר שלה ואמרתי לה שאנחנו צריכים לשבת מתישהוא, עם חיוך.
נתנה לי את המספר המפיונרי שלה, שכולל סה"כ שלושה ספרות לא כולל קידומת  וקל לזכור.
היום סימסתי לה שאני חושב עליה הרבה מאז, ולא מפסיק.
הייתי חייב להגיד לה את זה.
היא אמרה שאני חמוד, וכל פעם שהיא רואה אותי יש משהוא, או שכיף לה, אבל, היא חברה של חן ניסים.
כנראה מישהוא מהשכבה שלי שאני לא מכיר.
אמרתי לה שחבל לי, כי יש בה משהוא ממש יפה.
באמת ממש חבל לי, ובזה לצערי זה צריך להגמר.
 
כרגע נודע לי שמחר(יום שישי) תיהיה שביתה.
יוהו.
תמונות:
פלורה, כשנפגשנו בבוקר, לפני ביה"ס כי שתינו היינו ערים:
 
במחששה, לפני שנכנסתי לכיתה.
מימין לשמאל: וילנר, דורון, עומרי, איתן ונועם.
 
בכיתה, בשיעור חברה.
מימין לשמאל: המחנכת, פזית, זוהר, דנית, יוליה ולינור.
 
אלבינו:

 
בהפסקה, במחששה.
מימין לשמאל: סתם נו :) חחח

 
איש חמוד שבא לתקן לנו את המזגנים, ומצא פיתרון לשמש
נופפתי לו לשלום, הוא חייך והחזיר:

 
לחדשות אחרות:
אני חולה.
כבר יומיים שאני מרגיש את הכאבים בגרון.
מהיום, ריח הפה ניהיה רע, התיאבון לא בא, יש שיעול, קשה לבלוע, וקשה לעשן = דלקת בגרון.
אני אשתדל לא להרוס את הגוף שלי עם אניטיביוטיקה, אז פשוט אסבול את זה עד שיעבור.
 
על גובה:
קראתי בעיתון שגילו גן נוסף אצלנו שאחראי לוגבה.
ז"א, נכון למה אנו יודעים עד היום, גובה האדם תלוי בשני דברים.
הגנים של ההורים.
אם הם גבוהים, או נמוכים, סביר להניח שהילד יצא דומה.
לרוב - כשנולד זכר, הוא יהיה גבוה יותר בכמה סנטימטרים.
כשנקבה נודלת, היא תצא נמוכה בכמה סנטימטרים.
על הגן השני שאראי על הגובה שלנו, אפשר לשלוט.
הגן פעיל עד גיל 18-21, וע"מ לגבוהה בצורה יפה, נדרש לאכול במשך כל השנים האלה את כל אבות המזון בצורה קבועה ומסודרת.
 
לפני סיום הפוסט, אני רוצה להודות לכל שמונת האנשים שמקשרים את הבלוג שלי בבלוג שלהם.
בהזדמנות, אני אוסיף אתכם לרשימת הבלוגים שלי, ואקשר אתכם.
 
לסיכום.
לא רע היה לחזור לבית הספר כמו שציפיתי שיהיה.
אף אחד לא השתנה.
זוהר, ידידה שלי, שיושבת לידי, עד היום באה אלי כל יום ואומרת
"קוקייייייייייי, תעשה לי נעימייי"
לא מגיב לה, אבל מסתכל עליה.
היא: "נו מאמייייייייייייי"
אז אני עושה לה, והמורים חושבים שאנחנו מתחרמנים :)
יוליה עדיין ניראית מליון דולר,
צח עד היום מזמר מזמורים באמצע השיעור והפסקה,
אלירן, ברק, ליעד, מוטי, ושאר החבורה, כרגיל מדברים על מכוניות,
גיל, כרגיל, מתחרמן לו עם דיאנה,
ואני?
עדיין מגיע עם אותה חולצת בצפר שחורה, עדיין הולך למחששה כל הפסקה, עדיין לא יוצא לבצפר בלי האייפוד.
מה שכן שונה בי, כמו בכל שנה, אני מגיע עם יותר ביטחון.
מדבר יותר, צוחק יותר, צועק יותר, בולט יותר.
ושוב הצעקות של המורים, שוב תלונות על איחורים ודיבורים..
בעצם.. שוב לימודים.

מקנדה: שלווה נפשית. או שלא? תמונות ועוד הרבה.

היי

אז, הימים האחרונים שלי פה, בקנדה?

אני לא יודע איך לסכם אותם..

טוב ולא טוב

1. אבא מאוכזב מאחי, אביב, וגם די פגוע, לפי מה שהוא אומר.

2. אביב לא נהנה, ומשתעמם.

3. אני כרגיל, חי בעולם משלי, עם מחשבות משלי, שבד"כ לא קשורות לסיטואציה שבה אני נמצא.

זהו עוד פוסט שיהיה ארוך וכבד, אבל מושקע וחשוב לי.

למי שיש את הסבלנות, קח את הזמן, ותקרא אפילו בהמשכים.

לפני הכל, שמתי שיר ברקע. את המילים תוכלו למצוא בתחתית הבלוג.

הוספתי כמה דברים לרשימה LIKE, וזהו.. אני חושב.

אז, לפוסט:

אתמול נסענו לנו עם האופניים.

מי אלה אנחנו?

אני, אביב, אבא, קלי(חברה שלו), אדם וג'ורדן(הבנים של קלי), סאם וקורי(האחים הקנדיים שלי). - נבחרת ענקית.

נסענו עם האוטו לצפון קנדה(לא שאנחנו כבר לא גרים, יחסית, בצפון), שם י ש שביל מיוחד לרוכבי אופניים, עם תחנות עצירה למלא מים, לנוח, לאכול, וכ'ו.

עשינו 15 ק"מ לכל כיוון. זה אומר 30 ק"מ בכללי.

יום לפני זה, שלשום, נסעתי על כביש Cote Saint Luc, לכל אורכו.

בסוף הכביש מחכה הר געש רדום, מה שאומר, שכל הדרך עד סוף הכביש היא בעלייה.

עשיתי 15 ק"מ בכללי.

ואת המרחק הזה, הרגשתי יותר מהנסיעה של אתמול, ויותר מהנסיעה הנוספת של ה30 ק"מ לפני כמה ימים.

לידיעתכם(מי שלא עוקב), 30 ק"מ, זה המרחק מהבית שלי(ביבנה) לת"א, לטייל שם, ולחזור.

או לנסוע עד אשקלון.

או לנסוע עד הרצליה.

אולי תתפלאו לשמוע, אבל אני, ההכי לא אתלט ולא בכושר, מאוד נהנה מזה, והרגליים שלי עוד מתפקדות בלי בעיה :)

אני מודה, כשאני עולה מהמרתף של הבית לקומה העליונה, אני מרגיש את השרירים, אבל היי.. זה כלום לעומת מה שציפיתי(התכווצות, או שרירים תפוסים).

הנה תמונות מהיום הזה.

לפני שיצאנו:

כוורת צרעות שצצה משום מקום בחצר האחורית של אבא:

אחרי שיצאנו:

אני וקלי, שניראית מגוחכת לפני שהיא הדקה את הקסדה לראש:

 

אותי אני בטוח שאתם מזהים.. אני גופיה(חולצה גזורה חח) של Whorecore

 

וזה ביום אחר, שהלכנו לטייל על הר הגעש הרדום שדיברתי עליו בתחילת הפוסט, רק אני, אביב, סאם, קורי, ואבא:

אני מעצבן את אבא עם הפרצופים שלי(תמונה יצאה על הפנים אבל חפיף):

 

זה מה שיקרה אם תנסו להאכיל את הדגים שנמצאים בבריכת הדגים הענקית שהייתה שם.

אני בספק אם זה רבע מכמות הדגים שהיו שם:

 

כלכך מתאים לי.

אני מסוגל להרדם בכל מקום, בכל מצב. תגידו, כמה ממכם נרדמו על הר געש?

 

מלמעלה, ככה ניראית בריכת הדגים, ובכלל, האיזור.

 

כשהעירו והקימו אותי:

 

 

סאם, אחי, עם פריזי, הכלב:

 

 

תראו את הפרצוף של סאם. זה הפרצוף שהוא עושה כשהוא מרגיש חזק, והפרצוף של פריזי.. זה הפרצוף שלו כשהוא חסר-אונים:

 

קורי, אחותי הקטנה:

 

 

אבא צילם את הפרופיל שלי(התגלחתי מאז. וכשאני אומר התגלחתי, אני מתכוון - עשיתי מסגרת, לא גילחתי הכל. אני שונא ליהיות חלק.):

 

תנו לי לחזור אליכם מאוחר יותר.

משעמם לאביב, אחי הקטן, והוא רוצה שאני אלך איתו לדאוןטאון.

ניקח אוטובוס, נרד במטרו, ואז כבר נרד בדאוןטאון נשתה משו..

 

-זיון שכל, ואינפורמציה לא הכריכית. למי שאין סבלנות, שידלג.-

אוקיי, היי.

פה כבר 3:38 AM (בלילה).

אני כותב באיחור כי.. אין לי תירוץ.

כי פשוט ישבתי וראיתי סרטים, או למדתי על אנרגיה חשמלית, ומעגלי חשמל.

אתם מכירים אותי, הקוראים הקבועים.

אני תמיד אוהב ללמוד עוד ועוד :) גם כשאין לי בזה שימוש. (לפחות כרגע).

אז בדאוןטאון..

אני ואביב יצאנו, קנינו לי סיגריות מהחנות הקרובה, וחיכינו לאוטובוס, שיקח אותי לתחנת המטרו Villa-Maria.

תוך חצי שעה שאני מסתובב לי לבד, בלי השגחה של אבא או של ילדים קטנים(חוץ מאחי), השגתי מספר של מישהיא.

לא שהצקתי לה חצי שעה חחח

ומפליא, אבל דוברת עברית.

באוטובוס, בדרך למטרו, עלו לאוטובוס שלושה בחורות.

הראשונה שהתיישבה ניראית מוכרת.

השניה, ניראית ילדה קטנה יותר(לא בשבילי, בקיצור), אבל גם מוכרת.

והשלישית.. היא זו שמשכה את תשומת ליבי.

שיער עד הכתפיים, עם פוני, חצאית מיני, גופייה, ואמפייר, לברט, הרחבה(באוזן שמאל, כמו אצלי), היא כמעט שלא דיברה.

מה שמצחיק בתיאור הזה, הוא שאני לא אוהב בחורות כאלה בד"כ.

אני אחפש את הבחורה שגדולה ממני בכמה שנים, בוגרת, חייכנית, וחיצונית.. שופעת חזה, עם גוף שלא רואים כל יום, וכ'ו וכ'ו וכ'ו.

אז, בחזרה לעניין.

הבחורה הראשונה, מסתבר שבאה מישראל וגרה פה בקנדה 4 חודשים.

הבחורה השניה גם גרה כאן.

הבחורה השלישית, שתפסה את תשומת ליבי, באה לביקור, וחוזרת לישראל יום לפניי.

הבחורה הראשונה, היא זו שמצאתי חן בעינייה יותר מכולן, בגלל שקשה היה לא לשים לב לחיוכים שלה אלי, או להתעניינות והשאלות שלה.

ואני.. אנלא מסוגל להפסיק לחשוב על סקס. זה משגע אותי, מטריף.

מוקף בבחורות קנדיות, כמעט מושלמות, מקבל הודעות כמו:

קטי:

sexy בחיי רותם הייתי מזיינת אותך בדוגי. תחזור כבר לארץ^^

(קטי, אם היה יכול ליהיות מצב כזה, הייתי אומר שאת מדרדרת אותי למין. ואיזו בחורה שמכירה אותי כיותר מסתם ידיד לא מכירה את המצב? אני מכור? חחחח)

ועוד דברים מהשוג הזה מחכים לי בארץ.

ואני, לתומי, מנסה לחשוב על דברים שהם לא סקס, נתקל בכתבה הזו באתר MSN.

למי שמתעצל, בקצרה, בכתבה כתוב על מורה שהתעסקה עם תלמיד, ומצורף הסרטון הזה, שלה:

אז קיבינימאט, למה לי אין מורה כזו!?!?!?

אוח, כל זה התחיל כשרק רציתי לספר לכם מה שלא כלכך היה לספר בדאוןטאון. חחחח

הבחורות שהכרתי, הציעו לי ללכת איתן לצ'יינהטאון, אבל אביב, הסנוב האנטיפט והחסר ביטחון הזה, לא רוצה להסתובב עם אנשים שהוא לא מכיר, ובטח לא עם בחורות שהחזות שלהן מפחידה אותו.

אז לצערי הייתי צריך לדחות את ההצעה, לעצור איתו בדאוןטאון, ולקחת את המספר של אחת מהן(זה לא נכלל ב"לצערי").

-סוף-

 

אני כרגע אמנם במצב רוח טוב, וישנם הרבה רגעים כאלה.

אולי אפילו יותר מחצי מהזמן.

אבל עדיין, כשאין, אצלי, זה בא בצורה יפה ומורגשת מאוד.

לגבי מה שכתבתי בהתחלה, על זה שאבא מאוכזב מאביב:

לא משנה מה אבא יעשה, אביב לא יהיה מרוצה.

אבא יגיש לו אוכל מלכים על מגש מזהב, ואביב יענה לו: "מה, זהו?"

ולדעתי הבעיה היא לא עם אבא, שנפגע מזה שאביב מאשים אותו בהיותו תקוע בבית(לך תתחיל עם בחורות תכיר את מונטריאול יא סנוב מטומטם!), אלא עם אביב.

שמוצא את אבא אשם, כתירוץ לגעגועים של אביב הביתה, והצורך שלו לחזור למשפחה.

אני, אישית, יכול להשאר פה עוד המון זמן.

רק שממש חסרים לי פה החברים, והפינה שלי בבית.

לאביב, חסרה המשפחה.

הוא מתקשר כל יום, מדבר עם כולם, אולי שעה ביום.

ואני? כמבקשים אותי אני תמיד מתקלח או מחרבן.

לא מתוך רוע, אני פשוט רוצה את החופש מהמשפחה בארץ.

ואני? אני מוציא את המיטב מכל מצב.

מללכת לבד לדאוןטאון, מלשבת בבית בלי לעשות כלום.

עשיתי לי רשימה של 30 סרטים שלא ראיתי מתוך הרשימה בת ה300+ סרטי DVD מקוריים של אבא שלי, ואני רואה 2-3 סרטים ביום.

אני אתן ביקורת על הסרטים מאוחר יותר, בפוסט הזה.

 

המשפט של אבא, נגד וונדי, גרושתו, יהיה בעוד שבוע, שבוע וקצת.

ואני, שהייתי אמור להעיד שם נגדה, לא אלך, בגלל החזות שלי. (העגילים וכ'ו).

פה, בקנדה, מי שנראה ככה, נלקח בלי לחשוב פעמיים כעבריין, מורד, עושה טירור, ועוד. כבר כתבתי על זה.

עורכת הדין של אבא שלי אמרה שאם אני אלך למשפט, עורכי הדין של גרושתו יציגו אותי בתור ילד רע ולא מחונך. אפילו שבישראל זה לא דבר כלכך לא-מקובל כמו כאן, ואפילו שמשם באתי.

למה אני כלכך לא מחונך? כי אבא של נטש וטס לקנדה כשהייתי קטן.

המשפט הוא על עתיד הילדים שלו, האחים הקטנים שלי, ואנחנו לא רוצים לקחת את הסיכון הזה רק בגלל כמה עגילים שיש לי על הפנים.

אני אשאר בבית.

אני מקווה בשביל אבא שיהיה בסדר.

 

מעבר לבעיות, אנחנו מבלים אחלה זמן ביחד.

מריצים עם אבא בדיחות, יורדים אחד על השני, ועוד.

לדוגמא, באותו יום שנסענו לצפון ורכבנו על השביל המיוחד ההוא לאופניים, שסיפרתי עליו בתחילת הפוסט, לקלי היה קשה לרכב בנקודה מסוימת.

ואני אמרתי לה: "Kelly, maybe you're just too old for this. next time stay at home"

והיא בתגובה: FUCK YOU!

אני: "oh! Adam! did hear that!?"

אדם: yeah, i heard you told her she's old. thats it. why? my mom said something else?

אני: "oh no.. nothing special. she just told me how much she loves me."

השיחות הקצרות האלה, מעלות לי חיוך כלכך גדול, שאי אפשר לתאר.

הדברים הקטנים, למדתי לקחת את ההנאה שלי מהם, ולא לחפש את הדברים הגדולים, שמגיעים אלינו לעיתים רחוקות.

 

-מפה אלו סקירות סרטים. למי שלא מעוניין לקרוא על העלילות או לראות את הטריילירים, שידלג-

אני מוצא את עצמי נרדם כל לילה עם בקבוק בירה ריק ביד. התמכרתי לסרטים עם בירה לפני השינה.

אני אסקר כמה סרטים כרגע, ולאחר מכן אכתוב על כמה כתבות שקראתי בנענע.

Crank:

הסרט מספר על רוצח שכיר, שהרג מישהוא(סה"כ עשה את עבודתו), וכנקמה, הרעילו אותו ברעל סיני מיוחד.

לרעל אין נוגדן.

ע"מ להשאר חי, הרוצח המורעל צריך לשמור על האדרנלין בגוף שלו זורם.

הוא עשה את זה בהמון דרכים שונות:

נסע במהירות מופרזת

גנב אופנוע משטרתי

ברח מבית חולים

גנב סמים ממריצים מבית חולים

שדד חנות ולקח כמעט את כל משקאות האנרגיה(כמו רדבול לדוגמא)

עשה את חברה שלו ממש באמצע הרחוב

ועוד הרבה.

הסרט ממש יפה, ממש מוצלח, ממש מצחיק, ומשאיר טעם טוב אחריו.

אבל, הסרט נורא קופצני ומהיר. הוא צריך להתאים למצב הרוח שלכם, אם לא, אתם פשוט לא תהנו ממנו.

 

סרט נוסף, שנקרא A Beautiful Mind:

השחקן המככב בסרט הוא אחד מהשחקנים האהובים עלי.

הוא השחקן שמשחק בסרט גלדיאטור, ועוד הרבה סרטים מוצלחים.

בסרט הזה, העלילה מספרת על גאון שפיתח סכיזופרניה, אך גילה את זה בשלב מאוד מאוחר בחייו.

בעודו צעיר, באוניברסיטת פרינסטון, הוא גילה מן תגלית מסוימת, נגיד שזה משהוא כמו תורת היחסות, שאיינשטיין גילה(זה בטח היה קשה, הא?)

אך מאוחר יותר, הוא הכיר אנשים שלא היו קיימים.

אנשים בדמיון שלו.

הוא השתגע, הזה(מלשון הזיות), וסבל הרבה.

הוא היה אדם בודד ומסכן כזה..

זה אחד הסרטים שהכי אהבתי מכל הסרטים שראיתי.

אני רואה את עצמי, במקום הגאון, ג'ון נאש, הדמות המרכזית בסרט.

אני לא מחונן, ואף פעם לא התיימרתי ליהיות.

אני גרוע במתמטיקה, ואפילו ביחידת הבגרות השלישית אני נכשלתי.

אבל אני הייתי שומע דברים פעם.

צרחות, בכי, ולא ידעתי מאיפה זה מגיע.

ראיתי חרקים ועכבישים בכל מקום מסביבי. מטיילים על הקירות, על הרצפה, רצים לעברי.

הרגשתי חרקים שרצים לי מתחת לעור והייתי צריך לצבוט את עצמי חזק להרביץ ולגרד כדי להפטר מההרגשה הזמנית והחוזרת הזו.

אני באתי ממקום בלי חברים, לא תקשרתי עם החברה, ממש אנטיפאט.

"אני לא אוהב אנשים, ואנשים לא אוהבים אותי."

אין משפט מושלם יותר ממה שאני הרגשתי, וזה משפט שלקוח מהסרט.

הדמות הסרט היא אני, בתקופה מסוימת מהחיים שלי, רק בהגזמה.

סרטון נוסף, שברקע יש את השיר Somewhere I Belong, של Linkin Park.

שיר שאני אישית, אוהב.

ממומלץ לצפייה, יותר מהטריילר:

 

סרט נוסף, Ghost Rider:

הכוכב בסרט, הוא ניקולס קייג'.

הסיפור מספר על אופנוען צעיר שמכר את נשמתו לסטן ע"מ שאבא שלו יבריא מסרטן הריאה שבו הוא חולה.

בתמורה, הנער הצעיר עזב את אהבתו, משפחתו, וכל מי שהכיר, ויהיה מחיוב להענות לסטן כשיצתרך.

אחרי שנים, כשהנער התבגר, הסטן קורא לו, שיחזיר את בנו(של הסטן) בחזרה לגיהנום.

בזמן הזה, הוא פוגש את אהובתו מהעבר, לומד לחיות עם העובדה שבלילה הוא הופך לשלד בוער מהלך עם כוחות אפלים, ועובר עוד.

הסרט מרתק, מבדר, מאוד מומלץ.

 

סרט נוסף, Constantine:

השחקן הראשי הוא קיאנו ריבס.

העלילה מספרת על איש בעל אמונה לא חזקה באלוהים, שתפקידו הוא להחזיר שדים שבאו לעולם שלנו מהגיהנום, בחזרה לגיהנום.

וז"א ע"י רדיפתם, הריגתם, הוצאת דיבוק(שד) מאנשים, ועוד.

הסרט השאיר אותי מרותק ועם עיניים פקוחות חזק כל הלילה, רק כדי לדעת מה יקרה אח"כ.

הסרט מומלץ מאוד.

בנוסף, בצורה מפתיעה, בסרט ניגנו את השיר Passive של הלהקה A Perfect Circle.

זהו שיר שאני יודע לנגן ומאוד מאוד אוהב.

ועכשיו, בצורה מפתיעה, אני מוצא קליפ מהסרט כשבקע מתנגן השיר המדכא והמדהים הזה, אז.. תהנו:

 

סרט נוסף, Bon Cop, Bad Cop:

זהו סרט שצולם כאן, במונטריאול.

סרט מקומי ולא מוכר בעולם, בלי שחקנים מוכרים, בלי שום דבר כזה.

אבל הסרט מאוד מאוד מוצלח.

העניין הוא שבסרט יש הומור קנדי, ואולי, רק אולי 5% מהאנשים בישראל יכולו למצור בזה משהוא לדעתי.

הסרט מאוד מצחיק, ודובר צרפתית ואנגלית בו זמנית.

קנדה מחולקת לכמה איזורים.

מונטריאול, נמצאת בQuibec, פה השפה השולטת היא צרפתית.

השלטים פה הם בצרפתית, ויש אנשים שלא יודעים אפילו אנגלית.

אבל בעיר טורונטו, שנמצאת, אם אני זוכר נכון, ב Ontario, השפה המדוברת היא אנגלית, ואין זכר לצרפתית.

הסרט מספר על רוצח שרוצח אנשים מסומים שלדעתו האישית, הורסים את ספורט ההוקי קרח בקנדה.

בגלל שאחד הנרצחים הועמד על הגבול בין Ontario, ל- Quibec, שתי השלטונות היו צריכים לשתף פעולה בחקירה, שהפכה ליהיות אישית עם הרוצח.

-סוף-

 

אני כרגע לא מצליח להזכר בעוד סרטים שראיתי, אז את הסיקור אני אפסיק כאן.

תנו לי לצאת לעשן, ואני אחזור לכתוב בנחת.

 

אוקיי, חזרתי.

אני מכור לנסקפה, סיגריות, מין, ובירה. זה רע?

 

אז, מה שנשאר לי לכתוב עליו זה הכתבות שראיתי לפני כמה ימים.

חשבתי, אולי זה יעניין כאן מישהוא.

אם מישהוא מתעניין בiPhone, שיקרא.

מי שמתעניין בהתפתחות חברות המחשבים, זו כתבה טובה בשבילו. מאשימים את אפל בחלק גדול מזיהום כדור הארץ. איך? כאן.

המצאות מגוחכות: כפפות למעשנים, סודוקו מגנטי, שרשרת פיקסלים, וביצה מקררת.

מעניין אתכם מה יש בהמבורגים שאתם אוכלים, בחומוס שאתם קונים, במעדני החלב שאתם מרבים לאכול? בבקשה.

איך לחסוך את הכסף שמתבזבז לחינם כשאתם עושים קניות. כאן.

לכמה זמן אפשר להקפיא בשר, ואז לאכול אותו? ולחם? ופירות? וירקות? ומאפים? הכל כאן.

 

ביי, עד הפוסט הבא.

רותם, מקנדה, פה השמש שוקעת ב8-9 בערב, וזורחת ב4 בבוקר. פה יש סנאים, במקום חתולי רחוב. פה המים בחינם, והחשמל זול. פה יש כוסיות ובארץ לא.

סתם נו..

אני חייב להפסיק לחשוב על סקס סעמק :(

בוקר טוב לי, צהריים טובים לכן :)

 

שמור   בטל

נכתב על ידי Cannibal, 1/8/2007 12:56, בקטגוריות המצב הכללי, והרי החדשות, חוסר שינה, פוסט תמונות, קליפים, קנדה, תמונות שצילמתי, אופטימי, ביקורת, אקטואליה
תגיות בטכנורטי: המצב הכללי, והרי החדשות, חוסר שינה, פוסט תמונות, קליפים, קנדה, תמונות שצילמתי, אופטימי, ביקורת, אקטואליה
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של Cannibal ב-6/8/2007 04:25

מקדה: תמונות, קאמפינג, דאוןאטון, ועוד.

יש כלכך הרבה להגיד.

דברים טובים, ורעים.

שמחות ואכזבות.

אני כרגע פה לפני מקלחת, יושב עם כוס נסקפה מול המחשב.

כמעט לא לבוש. רק בוקסר. (זה בשביל שהבחורות שקוראות פה ירימו גבות ויעשו "ממממ". עבד?)

קודם כל, קבלו את התנצלותי על נטישת הבלוג לשבוע האחרון.

5 ימים הייתי בקאמפינג, על אי במקום שאין אפילו קליטה לפלאפונים.

ועוד יום, או יומיים של עיכוב, כי חיכיתי לתמונות שיצאו מפיתוח.

כמו שאמרתי בפוסט הקודם, המטען של המצלמה הדיגיטאלית נהרס בלי סיבה והתראה מוקדמת.

אני צריך להגיד תודה שיש את התמונות, ולא להתבכיין על האיכות.

אבא שלי משום מקום הוציא מצלמת פילם "ישנה ורגילה". מאוד מקצועית.

אבל לקח איתו פילם ישנים, הנגטיבים עצמם באיכות לא טובה.

לקחנו את התמונות לפיתוח, וביקשנו שאת כל התמונות ישימו לנו גם על דיסק, כדי שאני אוכל להעלות את זה לבלוג, ובכלל.. לשמור במחשב.

אוקיי, אז לעניין:

העמסנו את האוטו עם כל הציוד הדרוש, וגם הרבה ציוד עודף.

יש רשימה לא נורמאלית בפוסט הקודם.

לקחנו 2 סירות, למרות שהיינו יכולים להסתפק באחת.

חברים של אבא שלי וקלי(חברה שלו) היו אמורים לבוא, אבל בסוף לא באו.

התמקמנו במקום מעולה.

אבא הביא אלכוהול, אני הבאתי לי סיגריות, הדבר היחיד שהיה חסר לי שם זו בחורה שתיהיה איתי באוהל והבלוג. חח

זה היה ממש נחמד.

לשבת כולם מול המדורה כל לילה עד מאוחר, לדבר, לראות, לעשות..

עשינו מה שנקרא "סמורס". שזה מרשמלו מותך בתוך 2 בסקוויטים עם שוקולד.

אני לא מת על זה, אבל שיהיה..

לעשות פה, בקנדה, קאמפינג בלי סמורס, זה כמו ללכת להופעה בלי לעשות קרניים, או האדבאנגינג.

במשך היום היינו חוטבים עצים.

ממש הפלנו עצים בגובה של כמה מטרים מכובדים, וחתכנו את הגזע שלהם.

גרזן זה אחד מכלי העבודה היותר אהובים עלי, למרות שזה מתיש ברמות מדהימות.

אז אנחנו הבאנו את העצים מתוך היער וישבנו מסביב לבערה, כשבחוץ הטמפ' הייתה בסביבות 10 מעלות.

אל תשכחו, קנדה היא המדינה הכי קרובה לקוטב הצפוני.

והיינו הדרומי של צפון קנדה.

בחלק הצפוני הטמפ' היא מתחת לאפס גם בקיץ.

-

בלילות הסתכלנו על השמיים.

והיו אלפי כוכבים.

ראינו כל כוכב וכוכב בפלנטה, אני יכול להשבע לכם.

ראינו את גימל הדרום.

שזו קבוצת כוכבים בצורת "ג" שמורה על הדרום.

ראינו את הדובה הגדולה, הדובה הקטנה, חגורת אוריון, וכוכב  הצפון.

 למדתי לקרוא את הכוכבים סוףסוף.

-

הדייג שם היה על הפנים.

אבא שלי אמר שככל שהשנים עוברים הדייג פה בקנדה הולך וניהיה גרוע יותר.

"פעם הייתי זורק את הפיתיון למים, ועוד לפני שהספקתי לתפוס את החכה כמו שצריך ולהתסדר בנוח כבר דג היה נתפס.

היום, אפשר לשבת שעות על גבי שעות ולקוות שנרגיש נשיכה.

זה מאוד תלוי באיזה אגם או נהר נמצאים, אבל עדיין..

אבא שלי אומר שלדעתו זה בגלל התחממות כדור הארץ.

אני לא כלכך יכול לתת חוות דעת.

אני דואג להרחיב את הידע הכללי שלי, אבל אין לי שמץ של מושג לגבי החיים מתחת לפני המים.

אנחנו ננסה אגמים שעדיין לא ביקרנו בהם.

בקאמפינג קמנו על הבוקר..

5-7 בבוקר, כמעט כל יום, בשביל לדוג מוקדם מוקדם.

בשעות שהדייג טוב. דגנו בטמפ' של פחות מ10 מעלות, כשממש על פני המיים היה ערפל. ממש בגובה המים.

זה היה כלכך יפה.

זו מן תופעה שנוצרת כשטמפ' מחוץ למים נמוכה יותר מטמפ' המים.

זה מדהים. צילמנו תמונה או שתיים של זה, אני אשים.

אני ואבא שלי צחקנו על זה, והתחלנו לשיר "Smoke on the water"

-

הייתה לי בעיה רציני בקאמפינג, וזה הילדים.

אני לא מסוגל לסבול ילדים! סעמק!

אם פעם אמרתי שאנלא סובל אותם, היום עוד יותר!

יש את ג'ורדן, הבן של קלי, חברה של אבא שלי.

הוא לא מפסיק לדברררררר

והוא מדבר כלכך מהר

זה לא אנושי, וזה מעייף.

הגעתי למצב שאני צועק עליו ואומר "Will you SHUT UP?!?!?!"

כשהוא סה"כ מנסה לדבר איתי על משהוא.

הוא גם לוקח הכל בצחוק.

גם כשאני מדבר בשיא הרצינות, הוא חושב שאני צוחק איתו ומגיב לי בצחוק מתגלגל וחיוך.

מזל שלקחתי איתי חומר מרגיע. חחח

לא סמים.

משהוא להרגעה פשוט..

אתמול הייתה הופעה של דפטונס שלא יכלתי ללכת, והיום הם הופיעו פה שוב, ולאבא שלי לא היה כסף לתת לי.

זה כלכך מאכזב..

אבל אני מתנחם בזה שאני הולך לראות את

Dream Theater

Slayer

Marilyn Manson

Bleeding Through

As I Lay Dying

Poison The Well

Killswitch Engage

ועוד המון. הלהקות הנ"ל הם פשוט העיקריות, שבעיקר בגללן והשבילן אני הולך.

בנתיים הפסדתי הופעה של TOOL, ושתי הופעות של DEFTONES.

לא נעים :\

אז לתמונות מהקאמפינג?

בבקשה :)

פה אכלנו.

זה נקרא Screen Tent.

זה בעצם לא אוהל.. רק רשת, כדי שיהיה אפשר לשבת בפנים.

אין לכם שמץ של מושג כמה יתושים יש ביערות, וכל המקומות הדומים.

זה אחי הקטן.

יש לאחים שלי פה גיטרת צעצוע כזו..

הם ביקשו שאני אלמד אותם לנגן משהוא, ולעזאזל, מה אפשר ללמד אותם על גיטרת צעצוע?

אז לימדתי אותם איך לנגן את "יונתן הקטן", "Marry has a little lamb", "אוגי והמקקים"(למי שמכיר את הסדרה), ואת השיר של חג פורים.

כמובן שהכל על מיתר אחד. כי הם משחקים עם המפתחות של הגיטרה והכיוון אף פעם לא נשמר.

לידמתי גם את אחי הקטן, שבא איתי לקנדה.. אז הוא ישב בסירה, להרגע עם הטלטולים של הגלים, וניסה לנגן(שלא בהצלחה) יונתן הקטן.

זו קורי.

אחותי הקנדית הקטנה.

ברקע אפשר לראות אותי.

אני נראה כאילו אני רץ, אין לי שמץ של מושג מה עשיתי.

אני.

מתנער ממשהוא, ונחנק מעשן המדורה שבא לעברי.

משמאל לימין:

קורי, אחותי הקטנה, אני, סאם, אחי הקטן, ואדם, הבן של קלי, האח החורג, שותף כלים.

אפשר לראות את הגרזן הקטן(תקוע על אחד העצים שם, עם ידית כחולה) שעשה פלאים.

חייבים תמונה של כולם ביחד, נכון?

משמאל לימין:

אבא שלי, קורי, אחותי הקטנה, קלי, ג'ורדן, הבן שלה\אח חורג, אביב, אחי הקטן, פריזי, הכלב שלהם, אדם, הבן של קלי\אח חורג, אני, וסאם, אחי הקטן.

כלכך הרבה, הא?

תחשבו שיש לי עוד 2 הורים בישראל, ועוד 3 אחים, לא כולל האח שבא איתי לקנדה.

אני הבנאדם עם המשפחה הכי רחבה שאני מכיר חחח

(אל תתעסקו איתי כי לא תצאו מזה אח"כ :)

תמונה שלנו, שאבא לקח.

אני עוצם עיניים.. חח

התמונות עד לכאן הם תמונות שנלקחו מהמצלמה הדיגיטאלית.

מכאן והלאה, יהיו תמונות שצולמו במצלמה השניה.

רפסודה שבנינו:

סאם משחק ב"הארי פוטר", ואני סתם מתפנק עם הכלב ברקע.

שוב, הארי פוטר.

הילדים משחקים להם באגם.

אדם על הרפסודה:

ג'ורדן על הרפסודה:

שוב, אביב, אחי הקטן, עושה קולות של יונתן הקטן:

עוד לפני שיצאנו מהקאמפינג, קורי יושבת בפינת העונש, ליד הפסנתר.

ד"א, הנעליים שהכי קרובות אליה, הכחולות הדהויות, והמעוכות, אלו הן הנעליים שלי.

מקובל פה בקנדה להוריד נעליים בכניסה, ולהסתובב בבית יחפים.

בריכת הדגים של אבא שלי, בחצר האחורית.

היא גדולה הרבה יותר ממה שנראה.

תכפילו את כמות המים שאתם רואים ב4. הצמחים מסתירים..

לפני שיצאנו:

סאם משתעמם, ומתנדנד בנתיים על הנדנדה בחצר האחורית.

או שהוא מציק לפריזי?(הכלב)

קורי, אחותי הקטנה, התחפה לנסיכה ויצאה החוצה לשחק:

בחזרה מהקאמפינג, כל הילדים נרדמו.

אפשר לראות את הסירה נגגרת מאחורה.

ו.. משמאל לימין:

אדם, ג'ורדן, וסאם, אחי.

בקאמפינג:

קורי קברה את פריזי, והוא, האמת, נהנה מזה.

כי מתחת לאדמה קריר יותר.

כלב מסריח..

אני(שעוצם עיניים עוד פעם), עם כל האחים.

שוב אני(ששוב עוצם עיניים@#!!J#!M!!!), וכל האחים.

תודה לאבא שלי שלוקח כמה תמונות כל פעם.

נו מה?

קצת פוזה.

זה מה שמעלה חיוך :)

אני, כמובן, זה זה שעומד.

תמונה של סאם, שמאוד אהבתי.

לפני שיצאנו לקאמפינג, אבא שלי צילם אותי בהפתעה.

ד"א, אפשר לראות את עשרות השלפוחיות הקטנות שהיו על הכתפיים שלי אחרי שנשרפתי.

פה הגב היה בשלבי החלמה מתקדמים.

אנלא מאמין שאני עושה את זה לעצמי, ושם פה את התמונות האלו, אבל הנה..

נרדמתי בתוך הSCREEN TENT, עם יד בין הרגליים, ופה פתוח.

תמונה ברורה יותר של הזוועה:

תמונה מאוד מאוד יפה של קורי :)

והנה הערפל שדיברתי עליו.

פה הערפל מכסה את העצים, וקצת מהאגם.

אבא שלי יכל לקחת תמונות הרבה יותר יפות.

חבל..

בסדר. זה עדיין יפה :)

אז זה הכל במה שקשור לקאמפינג, לא שהיה כלכך הרבה מאז.

מה שכן - ואני באמת חייב לספר. חח

היום נסעתי באופניים מהבית שלנו פה, בMontrèal, עד לדאוןטאון, שם הסתובבנו לנו, וכשחזרנו הביתה מדאון טאון, המשכתי לנסוע עוד ועוד.

עד שהרגשתי את הרגליים כואבות.

בתוכנה Google Earth מדדתי את המרחק שעשיתי, וזה היה 30 ומשהוא ק"מ.

זה לא רע, נכון?

בדקתי את המרחק בישראל.

ז"א, בדקתי אם לאן הייתי יכול להגיע במרחק הזה מהבית שלי.

והופתעתי לגלות, שהמרחק שעשיתי, זה כמו לנסוע על האופניים מפתח הבית שלי(ביבנה) עד לת"א ובחזרה.

או לנסוע מהבית שלי לת"א, להסתובב שם, ולהמשיך עד לשדה התעופה "שדה דב".

או להגיע עד לפתח של הרצליה.

או לנסוע עד אשקלון.

תודו שזה הרבה. :)

אני גאה בעצמי.

מחר אני אקח יום מנוחה, ובעוד יומיים, אני ארכב מפה, עד להר הגעש שיש פה במונטריאול, ואעלה על ההר עם האופניים.

אח"כ גם יש לי את כל הדרך בחזרה.

אני מקווה שאני אשרוד את זה.

חוץ מזה אין עוד הרבה מה להגיד, רק דבר אחד.

תהיתם פעם איך נוצר כדור הארץ?

מאיפה הכל בא?

אם לא מאלוהים, אז מאיפה?

האם יהיה סוף לכדור הארץ?

הנה התשובות שלכם:

היווצרות - לידת כוכבים:

כוכב נולד מענן של גז ואבק כוכבים הנקרא ערפילית.

ערפיליות נפוצות בכל היקום ולא רק במקום מסוים, ישנה קריסה של חומר לתוך עצמו ונוצר כוכב, זאת בגלל, משקל-כוח המשיכה-ותלות במסה. ראו תמונת ערפילית אוריון המצורפת בזאת, הינה ערפילית מאוד מפורסמת. היא נקראת הציד על שום צורתה ורואים  בתמונה את תצורת הדמות עם הראש למעלה ובעצם מדברים תמיד על חגורת אוריון המכילה 3 כוכבים ועוד מספר כוכבים המיצגים את חלקי הגוף של הציד.

כוכב "חי" בין מליון ל- 20 מיליארד שנה, תלוי בגודלו ו"מת" לאחר מכן. שוב, המוות תלוי בגודלו, כוכב גדול ימות מוות אלים כדוגמת סופר נובה ולאחריה חור שחור וכוכב קטן כמו השמש שלנו ימות מוות "צנוע".