אני נגד קובלנץ האיום

סוף סוף נחתמת לה טרילוגיה מבעיתה במיוחד. בפוסט הראשון סיפרתי לכם על האדם, על פועליו, ועל אלת הבייסבול. בשני, הרחבתי והתרעתי כי בעתיד הקרוב אאלץ לעמוד מולו. ובכן, מידתו של אדם נמדדת ביכולתו להתעמת עם פחדיו (ובמקרה הזה - עם מפחידיו). זה קרה. אני והוא - אחד על אחד.

 

צללתי אל תודעתו  - שאלתי אותו על הדמות ועל האדם, על עברו בגלגל"צ, על תפקידו, על ההצלחה הטרייה של הערוץ, ועל עתידו (אפילו השגתי סקופ בנושא עזיבתו המתוקשרת מהערוץ).

 

את האלה המפורסמת לא ניתן לראות, אבל היא שם - בטוחה איתי, ואני בטוח איתה.

 

אזהרה: לא לבעלי לב חלש!

 

 

 


קובלנץ האיום מכה שנית

             

הישרדות זו לא רק תוכנית טלוויזיה, בשביל אנשים מסוימים זו דרך חיים. האנשים הללו הם העובדים בארץ הטלוויזיה. אנשים קטנים העומדים בצילו של איש גדול. האיש הזה הוא לא אחר מאשר קובלנץ האיום. בשקט בשקט, אט, אט, הוא טווה את מהלכיו ומהלכיהם של כל סובביו ממגדל השן. צריח לג-7, שח, שח-מט.

 

הוא לא רואה את הנולד, לא... הוא יוצר אותו, גורם לו לקרות, נותן לו צורה על פי גחמותיו ורצונותיו. והמסדרונות דוממים. ואנו שוכבים, מחובקים אחד לשני כדי לשמור על חום, כי האש כבתה מזמן, ואבן אש אין לנו. רק אלת בייסבול. אותה אלה שהיא פק"ל לכל עובד מיום א'. לא ג'יבארו ולא סבאנה - כולנו ביחד בעסק הזה, מאוחדים אך מודעים לכך שכשהאזעקה נשמעת והדברים מתרחשים - כל אדם לעצמו. וקובלנץ במשרדו, מביט על הכל ועל כולם עם חצי חיוך. תמיד יכול להיות יותר טוב, הוא חושב - יותר מהודק, יותר יעיל.

 

אם הוא היה יודע שאני כותב את המילים הללו הוא היה תולש לי אצבע, אצבע, ותולה בקבלה למען יראו וייראו. אבל הוא לא בן אדם רע - הוא בסה"כ רוצה בטובתנו. לפחות זה מה שאנחנו אומרים לעצמנו, שעה אחרי שעה, יום אחרי יום, חודשים... שנים...

 

לאחרונה אני חושב שהוא נהייה מודע אליי... אין לאן להימלט. אין רחמים.

 

אני מולו - אחד על אחד. וזה יקרב בקרוב. קרוב מדיי...

 

לקריאת החלק הראשון - לחצו כאן!


עלילות קובלנץ האיום בארץ הטלוויזיה

רוב ההנהלה הבכירה בערוץ מורכבת מאנשים נעימים ונחמדים שמשרים אווירה נינוחה וחברותית על העובדים הזוטרים יותר של הערוץ. אנשים הרחוקים מהסטריאוטיפ של מנהלי תאגידים, מהעניבות ומצגות הפאוורפוינט. אך ידוע שבטבע כל תגובה גוררת תגובת נגד וכל כוח המושך אל כיוון אחד מוליד כוח נגדי המאזן את המגמה. הכוח הזה, בערוץ 10,הוא קובלנץ האיום. לא לחינם זכה קובלנץ לכינוי הזה. עובדי הערוץ נבהלים למראה צילו וקול נעליו הנוקשות כאשר הוא מהלך במסדרונות. הנשים מסתגרות במשרדן והגברים (מעטים אשר יהיו) מתחבאים מתחת לשולחנות, ידם האחת אוחזת באלת בייסבול והשנייה רועדת בתנועות של תפילה ובקשת חמלה. כאוס הוא חושב, בלעדיו היה כאוס. אנשי הטלוויזיה רכים, יאפים, נהנתנים; הם שוכחים שהם נמצאים במקום עבודה ושבסוף היום החברה שמעסיקה אותם איננה מועדון אלא תאגיד מסחרי שעיניו נשואות אל השורה התחתונה. הוא עשה את זה בגלגל"ץ. הוא שינה אותם. הוא גרם להם להבין. יש הטוענים שהוא הרס את התרבות בארץ. הוא מאמין שהוא עשה סדר. הוא לימד את העובדים משמעת ונתן למאזינים את מה שהם באמת רצו. בעודי כותב את המילים האלו, חושיי עומדים על המשמר שמא יפסע אל כיווני. שיט. אני חושב שהוא בא! כולם להתחבא ובחייאת דינק איפה האלה!? הצילו!


לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים