פוטנציאל מבוזבז

החיים בבועה
לפני כמה לילות חלמתי שאני מבקרת בצפון עם הילדים, ובדיוק על הבית שאנחנו עומדים להכנס אליו נוחתת קטיושה. אני זוכרת את הטיסה של הקטיושה בסלואו-מושן לכיוון גג הבית, ממש מעל הראש של מס' 2 ומס' 3. אני זוכרת את הפאניקה שלי, את הבלבול ואת חוסר הידיעה מה עלי לעשות. אני זוכרת את האימה בלראות את הקטיושה כמעט פוגעת בילדים שלי כשאני נמצאת בקיר השני ויודעת ששכחתי אותם מתחת לקיר שמעליו הקטיושה עומדת לפגוע. שניה לפני שהקטיושה מוטטה את הקיר שבחסותו עמדו ילדי, התעוררתי. הלכתי לשטוף פנים ולשתות משהו, ואז חשבתי לעצמי איזו דרמה קווין אני. אנשים חיים בסיוט כבר למעלה מחודש - חלקם סובלים אזעקות ומטחי רקטות על בסיס יומי, חלקם גרים בבתים זרים, לחלקם נהרס הבית, חלקם נפצעו, חלקם נמצא בהרכב זוגי חסר לאחר שהבעל גויס - ואני יושבת לי בעורף הבטוח, ומרשה לעצמי לסבול מלחץ נפשי ומסיוטי מלחמה.

בהתחלה ניסיתי להאחז בשיגרה בכל הכח. איך אמרה לי חברתי הצפונית? "מדהים איך כל החיים שלי ניסיתי לברוח מהשיגרה, אבל בימים כאלה אני מתגעגעת אליה". התעקשתי לא לבטל את החופשה בצפון. קיוויתי שהכל יגמר ונוכל לשכוח את הכל ולחזור לתוכניות החופשה. אבל המלחמה הזאת הולכת ונמשכת. עוד שבוע ועוד שבוע ועוד אחד. אין לי בה חלק, למעט קריאה אינטנסיבית של העיתונים, אבל אני קצרת נשימה ורוצה שתגמר.

אני עוקבת אחרי כל מילה שנכתבת בנוגע למלחמה. קוראת הערכה כזאת ומתעודדת, קוראת הערכה אחרת ונכנסת לדכאון. נכנסת לאתרי אינטרנט הזויים, שצופים שתוך דקה או שתיים מדינת ישראל תושמד. קוראת ביקורת על התנהלות צה"ל אל מול תשבוחות על איך אנחנו היינו ועדיין הצבא החזק ביותר בעולם. הנטיה הטבעית שלי, למצוא את האמת האוביקטיבית מבין כל המלל הזה, נותרת ללא מענה. אני לא מצליחה לקבוע מי צודק ומי לא. אני לא מצליחה להבין מה נכון ומה לא. לאיזו פרשנות להאמין.

מתוך כל המלל שאני קוראת אני מחפשת קודם כל את שמות ההרוגים. מסתכלת על הגיל, בודקת אם מדובר בחייל סדיר או חיל מילואים, ואז בודקת כמה ילדים השאיר ובני כמה הם. הנה עוד יתום בן 4 חודשים. אולי האלמנה תתחתן ויהיה לילדים האלה אבא? אולי בכל זאת לא יגזר על ילד בן שנתיים לגדול כל חייו בלי אב. בעלי הולך עם הבן ביום שישי בערב לבית הכנסת, ואני מרגישה צביטה של אשמה. אשמה על כך שהחיים שלי נמשכים כרגיל, כשאצל אחרת הם התהפכו ונהרסו לגמרי.

ביום חמישי בערב הלחץ הכריע אותי. הרגשתי שאני לא יכולה יותר לשבת ולהקשיב לחדשות. כדי לא לצאת מדעתי נכנסתי לסטראוטיפ הכי נשי שיכול להיות, והתחלתי לנקות את הבית. מאז פסח לא ניקיתי ככה. בעלי ניסה לעזור, אבל נהמתי לכיוונו שיסתלק, שלא יכנס לטריטוריה הנשית שלי, שלא ינסה לקצר הליכים, ולזרז עניינים. הבית דורש נקיון יסודי ואיטי, נקיון נשי, עם תשומת לב לפרטים. אני, שתמיד מתהדרת בזוגיות שיוויונית יחסית, קרצפתי את כל הבית עם אקונומיקה ומים כחולים, בעוד הבעל יושב על הספה בסלון עם רגלים מורמות (כי בדיוק שטפתי שם), ומנסה להבין את התקף הטירוף שעובר על אישתו.

החיים בבועה. בעורף הבטוח. מלחמה. קיץ 2006.
שמור בטל

נכתב על ידי nina, 13/8/2006 09:25, בקטגוריות חופש גדול, מהרהרת, מעדכנת, קוראת חדשות, מלחמה
21 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-15/8/2006 07:27

יומן חופש גדול

הנפשות הפועלות:

אבא

אמא

2 סבתות

ילדה בת 7 וחצי (להלן: מס' 1)

ילד בן 5 וחצי (להלן: מס' 2)

בבחינת נוכח נסתר: ילד בן שנתיים וחצי, שטרם יצא לחופשה מהמשפחתון (להלן: מס' 3).

המטרה:

להעביר את הזמן עד ה-1 בספטמבר עם מנימום נזק נפשי לכל הנוגעים בדבר.

האמצעים:

ניצול מאסיבי של עזרת בני המשפחה ועזרה הנקנית בכסף.

ביזבוז כל חסכונות המשפחה באמצעות תשלום על שלל אטרקציות מפוקפקות, שנועדו בעיקר להשתיק את נקיפות המצפון שלנו כהורים עובדים.

הכנות מוקדמות:

1. רישום מס' 2 לקיטנה ל-3 שבועות.

2. הודעה לסבתות כי יאצלו לשמור על מס' 1 למשך 3 שבועות.

3. שיריון ביביסיטר לסוף יולי - תחילת אוגוסט.

4. הודעה לבוס על יציאה לחופשה.

5. מנוי לבריכה.

6. רישום מס' 1 ומס' 2 לחוג שחיה.

7. הדפסת מיליון דפי עבודה ודפי צביעה.

8. רכישה מאסיבית של חומרי יצירה.

9. ביטול המנוי ל"יס" ומעבר ל-"הוט" ול-2 ממירי VOD.

2-3 ביולי:

מס' 1 בילתה את יום האתמול אצל אמא שלי והלכה איתה לעיר לקנות מתנה לרגל קבלת התעודה. אני חייבת ללמד את אמא שלי להפסיק לקנות לילדים מתנות שעושות כ"כ הרבה רעש. למה היא לא מסוגלת לקנות להם סרט DVD? גם שקט וגם נותן לי שעה וחצי של פנאי.

מס' 2 היה בקיטנה בגן. קצת קשה לו עם העובדה שילדים זרים השתלטו לו על הגן. הוא עדיין לא התחיל ללכת מכות, אבל ברור לי שגם זה יגיע. הוא רוצה לקחת את ה-DVD לקיטנה היום. חינכתי אותו היטב.

היום מס' 1 תהיה אצל חמותי, מה שאומר שהיא תחזור לי עם תבונות כמו: "את מי את אוהבת יותר? את אבא או את אמא? אותי או את הסבתא השניה?"

אחה"צ חוג שחיה לשניהם.

עוד 59 יום!

נכתב על ידי nina, 3/7/2006 07:33, בקטגוריות חופש גדול, אם השנה
4 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-4/7/2006 10:37

שיגרה
לאט לאט מתחילים לחזור לשיגרה.
שבוע שעבר חזרתי לעבודה, היום הילדה חזרה לגן, מחר הילד מתחיל גן ובשבוע הבא הבעל עוזב את המשרד הביתי לטובת משרד קצת יותר מרשים.
אוטוטו הצהרונים יכנסו לפעולה, והחיים יחזרו לשיגרה.
פעם נהגתי לחשוב על עצמי כעל ספונטית בעלת חוש הומור ואחת ששונאת שיגרה. רק לאחר שנולדו לי הילדים גילתי ששיגרה זה טוב, ואפילו טוב מאוד.
רבים וטובים ממני כבר כתבו על ההתפרקות הטוטאלית של הילדים בשבוע האחרון של החופש הגדול (קריאה מונחית: הטור של שי גולדן במוסף 7 לילות של ידיעות). זה אולי משעשע לקרוא על כך, אבל תאמינו לי שאין שום דבר מעורר חיוך בשני ילדים היפראקטיבים מחוסר שעות שינה שמקפצים על הספה בסלון חצי ערומים (אחד בגמילה מחיתולים ואחת סתם מחקה אותו), ומנסים לחנוק אחד את השני לפי התור.

ההריון והילדים די ממלאים את כל העולם הרוחני שלי לאחרונה. מאחת שמזמזמת כל היום את: "א' אוהל, ב' זה בית..." קצת קשה לצפות לכתיבה רהוטה בבלוג, ולכן העדפתי להעלם קצת.
לבעלי סף שעמום גבוהה במיוחד (או שמא זה נמוך? הכוונה היא לכאלה שלא משתעממים בקלות) הנה בכל זאת עדכון הריון:
אמא שלי חטפה CMV. מדובר בוירוס אכזרי במיוחד שנהנה להתעלל בנשים הרות (בעיקר בשליש הראשון של ההריון) ולגרום פגמים איומים לעובר שלהן. כבר היה לי את הוירוס בעבר (לא במהלך הריון), ולכן יש לי נוגדנים בגוף - מה שאומר שהסיכוי שלי להדבק השנית קיים אבל נמוך, והנזק לעובר (במידה שאדבק) פחות קטלני.
איכשהו, הידיעה הזו לא ממש מעודדת אותי. אני מנסה לא להתראות עם אמא שלי, אבל אני מודה שהמצב די קשה לי. לא התראנו כבר למעלה מ- 3 שבועות, וחולני ככל שזה ישמע, אני מתגעגעת. אני גם מאוד חוששת שאולי בכל זאת נדבקתי ממנה באחת מאותן פעמים שכן נפגשנו בתחילת הוירוס שלה (כשעוד לא ידענו מה זה).

לפני כשבוע הלכתי לסקירה מוקדמת. מדובר באולטרסאונד שווה במיוחד, שבו פוגשים לראשונה את העובר. מדהים שדבר כזה פצפון (ס"מ-שניים) כבר מכיל את כל האיברים שיש בגוף האדם. ראיתי את הלב שלו (על כל ארבעת חדריו) פועם במרץ, את הכליות, הכבד, הקיבה, המעי, העיניים האוזנים, הידים, הרגליים, וגם את הבולבול.
הנה הלכה לה האגדה על אינטאציה אימהית. היה ברור לי שיש לי בת, אבל מסתבר שזה בן.
יש לי קלטת המתעדת את העוברון והבולבולון. אני מביטה בה מוקסמת, אבל הבעל טוען שהיא ארוכה מדי (10 דקות של כתמים לבנים על רקע שחור זה ארוך?). גברים...

אחד החסרונות בהעדרות ארוכה זה הצורך לרוקן את המייל בוקס. בעבודה נותרו לי עוד 30 מיילים מתוך 100 שחיכו לי בסוף החופשה. בהוטמייל חיכו לי לפחות 40 וירוסים קסומים ומכושפים. באותה הזדמנות חגיגית גילתי שכתובת המייל שלי בהוטמייל משגרת לה וירוסים לכל עבר, וזאת למרות שמעולם לא פתחתי מייל המכיל וירוס אלא ישר זרקתי אותו לפח.
לא ברור לי כיצד ומדוע (אני מודה, אני מאותגרת טכנולוגית), אבל אני שולחת את התנצלותי הכנה לכל אלה שקיבלו ממני מייל מעצבן שכותרתו: my details או the movie או שאר מריעין בישין כגון אלה.

תחילת שנה טובה לכולם.

נכתב על ידי nina, 31/8/2003 14:17, בקטגוריות מעדכנת, הגיע במייל, הריון ולידה, חופש גדול
14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של גרנולה ב-5/9/2003 00:35

אחחחחחחח... איזו חופשה נפלאה
כן, רק נדמה לכם שאני פה. למעשה אני יושבת עכשיו על ערסל מתנדנד בצימר אי-שם בצפון. ילדים משתוללים על הדשא, הבעל עושה על האש עם חברים, ואני - עיני חצי עצומות - מזמזמת לעצמי "החיים, החיים היפים" (כולל הזיופים ב- לה-לה-לה).
זו דמותי הוירטואלית, המכוערת והאכזרית שיושבת עכשיו אל מול המחשב בבית, סובלת מוירוס מרושע ואכזרי שלדברי הרופא אמור לרתק אותה ואת בני ביתה למיטה במשך השבועיים הקרובים.

לו הייתי טיפוס מריר, הייתי אומרת: "זה היה צפוי". אבל אני טיפוס אופטימי שהחיוך מעולם לא מש משפתיו.
למרות האופטימיות שלי, אני חייבת לסנן: "למה אלוהים? למה?". לאחר 8 שנות נישואים ו 4.5 שנות הורות סוף סוף הזמנו מקום בצימר, וערכנו תוכניות מסודרות לחופשה כמו זוג הורים שפויים ונורמליים. יומיים לפני היציאה לחופשה רותקה כל המשפחה למיטה. הבעל ואני קודחים מחום, והלומים מחולשה. הילדים סתם עם חום. לאלה תקוע פלפל בתחת גם כשהמדחום מראה 39.
כדי שלא נתבאס לגמרי מביטול החופשה סידר הקב"ה קצת אקשן בגיזרה בה החופשה שלנו היתה אמורה להתרחש. אמממ... לא, זה לא משפר את ההרגשה. סורי. אני דורשת את החופשה שלי בחזרה!

שיגעתי את הבעל במשך למעלה משבוע שאני חיבת, אבל פשוט חייבת לאכול בננות ירוקות. סוף-סוף הוא השתכנע, הלך לסופר וקנה כמה. מה התברר? הן לא ממש ירוקות, אלא ירוקות-צהובות, והטעם פשוט דוחה. עכשיו איך אני בדיוק אמורה להסביר לו שאני לא מסוגלת לגעת, להתסכל ו/או להריח את הבננות הדוחות האלה, שהוא טרח רבות בגינן?

ההריון הזה מתיש אותי. 75% מהמאכלים עושים לי בחילה, ו- 25% עושים לי חשק. רק שכל המאכלים שעושים לי חשק לא שייכים לעונת הקיץ, אלא לחורף. שבוע שלם ישבתי בעבודה ואכלתי מרקים חורפיים מהבילים, בזמן שכולם מסביבי פערו זוג עיניים תמהות, והלכו לקנות גלידה לארוחת צהרים. מרק ירקות סמיך, מרק עגבניות חם ולוהט, מרק עדשים מהביל, מרק שעועית עם נקניקיות - זה מה שמתחשק לי!
(אה, ואפשר למחוק את הבננות הירוקות מהרשימה. אם כי תפוזים זה רעיון נחמד ביותר. אוּ ובאותה הזדמנות: העונה של הרימונים כבר הגיעה?).

נכתב על ידי nina, 11/8/2003 15:42, בקטגוריות מקטרת, מעדכנת, הריון ולידה, חופש גדול
12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של קיפוד כזה ב-29/8/2003 23:02

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.