פוטנציאל מבוזבז

שיגרה
לאט לאט מתחילים לחזור לשיגרה.
שבוע שעבר חזרתי לעבודה, היום הילדה חזרה לגן, מחר הילד מתחיל גן ובשבוע הבא הבעל עוזב את המשרד הביתי לטובת משרד קצת יותר מרשים.
אוטוטו הצהרונים יכנסו לפעולה, והחיים יחזרו לשיגרה.
פעם נהגתי לחשוב על עצמי כעל ספונטית בעלת חוש הומור ואחת ששונאת שיגרה. רק לאחר שנולדו לי הילדים גילתי ששיגרה זה טוב, ואפילו טוב מאוד.
רבים וטובים ממני כבר כתבו על ההתפרקות הטוטאלית של הילדים בשבוע האחרון של החופש הגדול (קריאה מונחית: הטור של שי גולדן במוסף 7 לילות של ידיעות). זה אולי משעשע לקרוא על כך, אבל תאמינו לי שאין שום דבר מעורר חיוך בשני ילדים היפראקטיבים מחוסר שעות שינה שמקפצים על הספה בסלון חצי ערומים (אחד בגמילה מחיתולים ואחת סתם מחקה אותו), ומנסים לחנוק אחד את השני לפי התור.

ההריון והילדים די ממלאים את כל העולם הרוחני שלי לאחרונה. מאחת שמזמזמת כל היום את: "א' אוהל, ב' זה בית..." קצת קשה לצפות לכתיבה רהוטה בבלוג, ולכן העדפתי להעלם קצת.
לבעלי סף שעמום גבוהה במיוחד (או שמא זה נמוך? הכוונה היא לכאלה שלא משתעממים בקלות) הנה בכל זאת עדכון הריון:
אמא שלי חטפה CMV. מדובר בוירוס אכזרי במיוחד שנהנה להתעלל בנשים הרות (בעיקר בשליש הראשון של ההריון) ולגרום פגמים איומים לעובר שלהן. כבר היה לי את הוירוס בעבר (לא במהלך הריון), ולכן יש לי נוגדנים בגוף - מה שאומר שהסיכוי שלי להדבק השנית קיים אבל נמוך, והנזק לעובר (במידה שאדבק) פחות קטלני.
איכשהו, הידיעה הזו לא ממש מעודדת אותי. אני מנסה לא להתראות עם אמא שלי, אבל אני מודה שהמצב די קשה לי. לא התראנו כבר למעלה מ- 3 שבועות, וחולני ככל שזה ישמע, אני מתגעגעת. אני גם מאוד חוששת שאולי בכל זאת נדבקתי ממנה באחת מאותן פעמים שכן נפגשנו בתחילת הוירוס שלה (כשעוד לא ידענו מה זה).

לפני כשבוע הלכתי לסקירה מוקדמת. מדובר באולטרסאונד שווה במיוחד, שבו פוגשים לראשונה את העובר. מדהים שדבר כזה פצפון (ס"מ-שניים) כבר מכיל את כל האיברים שיש בגוף האדם. ראיתי את הלב שלו (על כל ארבעת חדריו) פועם במרץ, את הכליות, הכבד, הקיבה, המעי, העיניים האוזנים, הידים, הרגליים, וגם את הבולבול.
הנה הלכה לה האגדה על אינטאציה אימהית. היה ברור לי שיש לי בת, אבל מסתבר שזה בן.
יש לי קלטת המתעדת את העוברון והבולבולון. אני מביטה בה מוקסמת, אבל הבעל טוען שהיא ארוכה מדי (10 דקות של כתמים לבנים על רקע שחור זה ארוך?). גברים...

אחד החסרונות בהעדרות ארוכה זה הצורך לרוקן את המייל בוקס. בעבודה נותרו לי עוד 30 מיילים מתוך 100 שחיכו לי בסוף החופשה. בהוטמייל חיכו לי לפחות 40 וירוסים קסומים ומכושפים. באותה הזדמנות חגיגית גילתי שכתובת המייל שלי בהוטמייל משגרת לה וירוסים לכל עבר, וזאת למרות שמעולם לא פתחתי מייל המכיל וירוס אלא ישר זרקתי אותו לפח.
לא ברור לי כיצד ומדוע (אני מודה, אני מאותגרת טכנולוגית), אבל אני שולחת את התנצלותי הכנה לכל אלה שקיבלו ממני מייל מעצבן שכותרתו: my details או the movie או שאר מריעין בישין כגון אלה.

תחילת שנה טובה לכולם.

נכתב על ידי nina, 31/8/2003 14:17, בקטגוריות מעדכנת, הגיע במייל, הריון ולידה, חופש גדול
14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של גרנולה ב-5/9/2003 00:35

אחחחחחחח... איזו חופשה נפלאה
כן, רק נדמה לכם שאני פה. למעשה אני יושבת עכשיו על ערסל מתנדנד בצימר אי-שם בצפון. ילדים משתוללים על הדשא, הבעל עושה על האש עם חברים, ואני - עיני חצי עצומות - מזמזמת לעצמי "החיים, החיים היפים" (כולל הזיופים ב- לה-לה-לה).
זו דמותי הוירטואלית, המכוערת והאכזרית שיושבת עכשיו אל מול המחשב בבית, סובלת מוירוס מרושע ואכזרי שלדברי הרופא אמור לרתק אותה ואת בני ביתה למיטה במשך השבועיים הקרובים.

לו הייתי טיפוס מריר, הייתי אומרת: "זה היה צפוי". אבל אני טיפוס אופטימי שהחיוך מעולם לא מש משפתיו.
למרות האופטימיות שלי, אני חייבת לסנן: "למה אלוהים? למה?". לאחר 8 שנות נישואים ו 4.5 שנות הורות סוף סוף הזמנו מקום בצימר, וערכנו תוכניות מסודרות לחופשה כמו זוג הורים שפויים ונורמליים. יומיים לפני היציאה לחופשה רותקה כל המשפחה למיטה. הבעל ואני קודחים מחום, והלומים מחולשה. הילדים סתם עם חום. לאלה תקוע פלפל בתחת גם כשהמדחום מראה 39.
כדי שלא נתבאס לגמרי מביטול החופשה סידר הקב"ה קצת אקשן בגיזרה בה החופשה שלנו היתה אמורה להתרחש. אמממ... לא, זה לא משפר את ההרגשה. סורי. אני דורשת את החופשה שלי בחזרה!

שיגעתי את הבעל במשך למעלה משבוע שאני חיבת, אבל פשוט חייבת לאכול בננות ירוקות. סוף-סוף הוא השתכנע, הלך לסופר וקנה כמה. מה התברר? הן לא ממש ירוקות, אלא ירוקות-צהובות, והטעם פשוט דוחה. עכשיו איך אני בדיוק אמורה להסביר לו שאני לא מסוגלת לגעת, להתסכל ו/או להריח את הבננות הדוחות האלה, שהוא טרח רבות בגינן?

ההריון הזה מתיש אותי. 75% מהמאכלים עושים לי בחילה, ו- 25% עושים לי חשק. רק שכל המאכלים שעושים לי חשק לא שייכים לעונת הקיץ, אלא לחורף. שבוע שלם ישבתי בעבודה ואכלתי מרקים חורפיים מהבילים, בזמן שכולם מסביבי פערו זוג עיניים תמהות, והלכו לקנות גלידה לארוחת צהרים. מרק ירקות סמיך, מרק עגבניות חם ולוהט, מרק עדשים מהביל, מרק שעועית עם נקניקיות - זה מה שמתחשק לי!
(אה, ואפשר למחוק את הבננות הירוקות מהרשימה. אם כי תפוזים זה רעיון נחמד ביותר. אוּ ובאותה הזדמנות: העונה של הרימונים כבר הגיעה?).

נכתב על ידי nina, 11/8/2003 15:42, בקטגוריות מקטרת, מעדכנת, הריון ולידה, חופש גדול
12 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של קיפוד כזה ב-29/8/2003 23:02

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.