פוטנציאל מבוזבז

יחסי חילוניים - דתיים
האם יתכן קשר חברי בין אדם חילוני לאדם דתי? האם שניהם יכולים להסתדר בלי לריב על השאלה מי נראה יותר חתיך אפי איתם או יוסף פריצקי (אגב, אפי איתם מנצח ובגדול)?
אני סבורה שכן, אבל רק בתנאי אחד: שכל אחד מהם כבר השלים עם דרך החיים בה בחר, ואינו חש רגשות נחיתות ו/או ביטול כלפי דרך החיים של האחר. כאשר אף אחד מהם אינו חש צורך להגן או להסתלבט על דרך חייו, הם יכולים לנהל חברות מאוד נעימה, שבמילא מעולם לא תגיע לשאלות תיאולוגיות מהותיות, מכיוון שכל אחד מהם כבר התבחבש בעצמו בשאלות כאלה וקץ בהן.

אתם מכירים את החילונים שמאוד נעלבים כשדתי מפקפק בכשרות האוכל שהכינו? יש כאלה שמבלבלים בין חוקי הכשרות לבין חוקי התברואה של משרד הבריאות. מטבח כשר אינו בהכרח מטבח נקי (ויעיד על כך כאלף עדים המטבח שלי) ולהפך. אם אני מסרבת לאכול אוכל שחילוני בישל זה לא בגלל שאני מפקפקת בנקיון המטבח או בכישורי הטבח, אלא בגלל שאני מפקפקת בקיומן של 2 מערכות כלים נפרדות במטבח ובשמירה על הפרדה זו במהלך הבישול. לא ממש מזיז לי שסבא שלך היה רב ענק בהונגריה או במרוקו. לא ממש מזיז לי שאת מדליקה נרות כל שבת ובעלך עושה קידוש. לא מעניין אותי שביום כיפור האחרון צמת עד הצהרים, ובכית ב"כל נדרי". לא מכירה את המטבח שלך, לא ראיתי 2 מערכות כלים, לא יודעת איפה קנית את הבשר, לא רוצה לאכול.
חילוני שכבר גיבש לעצמו זהות חילונית, אפילו לא יחשוב להציע לי אוכל שבישל בבית. כי הוא יודע ששרימפס זה לא כשר, ושאני לא יכולה לאכול אוכל שבושל במחבת עליה הוא טיגן את השרימפס. אלה שטרם גיבשו את זהותם החילונית סבורים כי העובדה שאינם אוכלים בשר וחלב ממש ביחד, אמורה להספיק לי. הם טורחים להרצות לי כמה זה מטופש לחכות בין בשר לחלב, ולהפריד 2 מערכות כלים. הם מאירים את עיני בפסוקים מהתורה שמוכחים שמבחינת אלוהים די בכך שהם לא אוכלים את הבשר והחלב ביחד.
חילוני בעל זהות חילונית אולי גם לא מבין בדיוק את ההגיון העומד מאחורי חוקי הכשרות ולמה יש כאלה שמרצונם החופשי שומרים עליהם, אבל הוא לפחות מכבד אותם (או אותי), ולא טורח לשתף אותי בהגיגיו בנושא.

יש חילוניים שמרגישים נקיפות מצפון על כך שהם לא מקיימים תרי"ג. מעולם לא ביקשתי ממישהו להסביר לי למה הוא לא מאמין באל או למה הוא מאמין באל ולא מקיים מצוות. בכנות? זה מעניין את התחת שלי. אין לי כח להיות תא הוידויים של כל העולם רק כי בחרתי להיות דתיה. אבל עדיין יש חילוניים שמרגישים כל הזמן צורך להתנצל בפני: "אני מאמין בבורא עולם. אני אדם יותר טוב מהרבה דתיים שמקיימים מצוות. זה שאתה מקיים תרי"ג זה לא אומר שאתה אדם טוב. יש אנשים חילונים שעוזרים לזולת יותר מהרבה דתיים. מה שחשוב זה לא קיום המצוות אלא מעשי החסד שאתה עושה" ובלה בלה בלה.
אלוהים שבשמים, את מי זה מעניין??? אל תשמור מצוות כאוות נפשך, רק תעזוב אותי. למה אני בדיוק חייבת לשמוע על כל מעשי החסד שאתה עושה ועל השכן החרדי הגנב שלך? מה אתה מצפה שאומר? "אתה באמת אדם טוב"? "הלוואי וירבו דתיים כמוך"? "אתה עדיף עלי"? "שיכנעת אותי מעכשיו אהיה חילוני עושה חסד ולא דתי רמאי"?
מעולם לא התיימרתי להיות אדם יותר טוב מחילוני שמתנדב לא יודעת איפה ולא מקיים אפילו מצווה אחת. מצד שני אין לי כח שיטיפו לי שקיום המצוות שלי לא שווה כלום. וגם אין לי כח להצדיק את עצמי ואת דרכי. העובדה שאני דתיה לא אומרת שאני צריכה על כל צעד ושעל להסביר לכם למה לקיים מצוות זה כיף (אגב, לא תמיד), למה הדת נפלאה ולמה אלוהים מאפשר למחבלים מתאבדים להתפוצץ בלב אוטובוס מלא חרדים.

אני דתיה כי ככה אני רוצה. בא לי. לכל אחד יש את השריטה שלו, וזו שלי. אין הסבר. מאיפה יש לי הוכחה שיש אלוהים? אין לי. למה אלוהים עושה כך וכך? לא יודעת. כשאהיה הסגנית שלו אני מבטיחה לשוב ולדווח. עד אז צאו לי מהוריד, ולכו טפלו בבעיות חוסר הבטחון העצמי שלכם.

אגב, הידעתם שההורמונים של ההריון גורמים לאישה להיות עצבנית כמעט כמו בתקופת ה- PMS?
ראיתם אישה הרה? הזהרו בדבריכם. היא נוטה להתפרצויות בכי וזעם נטולות שליטה.
("פמניסטית אה?" נחר האלטר-אגו שלי בזעם ונתן לי נוגרה בראש - אופס, מסתבר שגם האלטר-אגו שלי נמצא בהריון).

נכתב על ידי nina, 8/9/2003 13:46, בקטגוריות אנתרופולוגיה בגרוש, הריון ולידה, מקטרת
42 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של התרנגולת ב-30/9/2003 00:02

שיחררתי כפתור נוסף במכנסי ההריון שקניתי ב"רמי-לי" (אגב, ממה הם עושים שם את הבגדים? מזהב? המחירים שם מטורפים). הבטן כבר ממש בחוץ, וכבר די קשה להסתיר את ההריון.
יש משהו מביך בעובדה שההריון מתחיל להחשף לעולם. אני לא יודעת אם זה בגלל שההריון חושף לעיני כל את העובדה שקיימתי (מתישהו) יחסי מין עם הבעל או העובדה שאני שומעת באוזני רוחי את ה"נשמות הטובות" מתחילות לחשב: "רגע... יש לה ילדה בת 4.5 וילד בן 2.5. מה היא מיהרה כ"כ להכנס שוב להריון? ועוד הבת שלה לא לגמרי בסדר".
בכל מקרה אני צריכה לספר מתישהו לבוס. אני מתלבטת האם לחכות עד שהבטן תצא עוד קצת ואז אתייצב אצלו בחדר, אבליט את הפופיק החוצה, ואומר: "נחש מה יקרה בסוף פברואר?", או שאולי פשוט אגש אליו כבר היום ואומר זאת בצורה פשוטה.
המשפחה המורחבת תגלה ככל הנראה הערב שאני בהריון. יש לנו חתונה משפחתית, וכל בגדי הערב שלי נצמדים לתווי הגוף, ולא מותירים שום מקום לספק. אני רק חוששת שאאלץ להדביק את הפופיק שלי עם פלסתר. אני שונאת כשאשה בהריון הולכת עם חולצה צמודה, ובמרכז הבטן רואים גבשושית פופיק. בטן הריונית זה יפה מאוד. פופיק בחוץ זה מכוער!

אגב חתונות משפחתיות: אתם מכירים את הזוגות האלה שכשהם מתחתנים הם מלבישים את כל האג'נדה הפוליטית ערכית שלהם על האורחים?
שמעתי על זוג שההזמנה לחתונה שלהם היתה דף A4 צבעוני פשוט שצולם במצלמת מסמכים רגילה. ההזמנה לא היתה בטקסט הסטנדרטי, אלא הזמינה את האורחים לאיזו מסיבת יער, כאשר כל אורח מוזמן להביא איזה אוכל שהוא רוצה, ו"נא לא להביא מתנות". הרעיון מקסים וחביב, אבל רק בהנחה שהאורחים שלכם הם חברה צעירים בני 18-25 עם לוק כנעני. כל מי שמעבר לגיל או לפאזה הזו, יביט סביבו בתמהון, ויתהה למה לעזאזל הוא טרח ללבוש בגדי חג ולא ג'ינס וחולצת טריקו (או גלאביה) כמו כולם.
בכל מקרה בחיי הקצרים (?) כבר הספקתי לשרת אג'נדה ימנית של לא מעט חברים וחברות שלי ושל הבעל (בתקופה שעוד היו לנו כאלה). הייתי בחתונה בקדומים, באריאל, בירושלים המזרחית ואפילו בבני-ברק. אבל הכל היה לפני האינתיפאדה. החתונה הערב גוררת אותי לקיבוץ רמת רחל. אין לי הרבה מושג איפה זה יושב, אבל אמרו לי שזה בדרך לבית-לחם, ואני נכנסתי לויבראציות (לא חיוביות). ואם לא די בזה, אז את ה"שבת שבע ברכות" הם עושים בבית-אל. דבר אחד הם הרוויחו מהעובדה הזו: כל המשפחה מהצד שלי הודיעה על מחלה. רק סבתא שלי לא מצאה תירוץ טוב, והיא נאלצת לבוא.
לפני כמה ימים היא שאלה אותי אם אני חושבת שמסוכן להגיע לבית-אל (זה היה קצת אחרי שצרחתי לה בטלפון: "בית-אל, מה הם נפלו על השכל? נראה מי יהיה הפראייר שיגיע לשם?"). חשבתי לעצמי: סבתא, עברת את אושוויץ, איבדת כמעט את כל המשפחה שלך בשואה, עברת בתוך מקלט את מבצע קדש, מלחמת ששת הימים ומלחמת יו"כ - ונסיעה לבית-אל מפחידה אותך? בגיל 80+ עדיף כבר למות בפיגוע מאשר מחובר לצינורות באיזה בי"ח סוג ז', כשאחות אנטיפתית מחליפה לך חיתולים ודוחפת לך דייסה לפה.
יאללה קישקשתי הרבה הבוקר, ויש לי המון עבודה. המשך יום מקסים לכולם.

נכתב על ידי nina, 3/9/2003 07:21, בקטגוריות מעדכנת, הריון ולידה, מקטרת, עובדת (?)
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-9/9/2003 07:13

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.