פוטנציאל מבוזבז

פלאשבקים

חול המועד סוכות 1981

ההורים שלי נתקפים בפטריוטיזים לא מובן ומחליטים לקחת אותנו לביקור פרידה בימית. הייתי אז בכיתה ג', ולמרבה הפלא אני לא זוכרת מהטיול הזה שום דבר. רק נסיעה ארוכה מאווווווווד והמון בטון וחול לבן. קצת עצוב לחשוב שגם הילדים שלי ישכחו בכזו קלות את כל החוויות שאני מנסה להשאיר להם, קצת עצוב לגלות שנגעתי בצורה כ"כ מוחשית באירוע היסטורי ואני לא זוכרת מזה כלום.

שנת הלימודים תשמ"ב

החברה הכי טובה שלי פתאום נעלמה. אבא שלה, הרב דרוקמן, עבר עם כל המשפחה לימית כאקט של התנגדות לפינוי סיני. ככה בלי להפרד ממני, בלי לומר לי מילה, היא נעלמה.

הייתי רואה את תמונות הפינוי בחדשות רק כדי לראות אם אני מזהה אותה בין האנשים.

קצת אחרי הפינוי היא חזרה. מסתבר שהיא עשתה שם כיף חיים, וכמעט לא למדה. הניתוק הזה של כמעט חצי שנה לא ממש עשה טוב למערכת היחסים ביננו. אני בינתיים התחברתי עם בת של רב אחר.

עצוב שכל מה שאני זוכרת מפינוי ימית זה העובדה שנפרדתי מהחברה הטובה שלי.

סוף שנת הלימודים תשמ"ד

אנחנ עוזבים את כפר-אחים ושבים לעיר. יחד איתנו עוזבות את המושב 2 משפחות דתיות נוספות. שתיהן עוברות לנווה דקלים.

אחת מהמשפחות האלה שכלה לא ממזמן בן בתקרית ירי עם אש כוחותינו.

מתישהו בשנת 1985

ארז, החתיך של הסניף, מגיע לסניף עם חולצת טריקו ועליה הדפס: לעצור את הנסיגה מסיני.

ההתנגדות לפינוי מעולם לא נראתה כ"כ סקסית.

כמה הצטערתי שפיספסתי את המחאה ב-3 שנים.

שנת 1991

אני בכיתה יב'. אוטוטו מסיימת תיכון. עדיין לא מצאתי מקום לשרת בו שירות לאומי. משום מה נתקע לי בראש שמתאים לי להיות מדריכת טיולים.

זומנתי לראיון במדרשה ליהדות בגוש קטיף. יאללה שיהיה. בחיים שלי לא הייתי שם, אבל שמעתי שיש שם אחלה חוף. האמת? קיוותי לפגוש שם את מוישלה (זה מכפר-אחים שעבר לשם לפני 7 שנים), אבל הנחתי שהוא היה דביל אז וכנראה נשאר כזה גם היום, ולכן אין סיכוי למצוא אותו במדרשה של גזעיים.

המדרשה עצמה ישבה ממש על חוף הים, ואיכלסה כמה קראוונים ובונגלוס. המון חול, אבל מגניב לאללה.

הברקתי בבנית מערכי הדרכה, אבל נכשלתי לגמרי באינטרקציה חברתית (דא...) ובמשחקי סימולציה.

בדרך חזרה הביתה עצרתי טרמפ לראשונה בחיי. זה היה מפחיד ביותר, ומעולם לא חזרתי על זה לאחר מכן.

לאחר שבועיים קיבלתי מכתב שהודיע לי כי למרות הפעולה המקסימה שהעברתי על ברווזי המים, הם נאלצים להודיע לי שלא התקבלתי למדרשה.

החוויה הזו סיפקה לי להמשך חיי את משפט המחץ המרגש: "כן, הייתי פעם בגוש קטיף".

אוגוסט 2005

אומרים שיש התנתקות איפשהו.

אני רואה את החדשות ובוכה.

הייתי פעם בגוש קטיף. הייתי פעם גם בימית.

אין לי מושג מה הייתי עושה לו היו מגרשים אותי מהבית שלי.

נכתב על ידי nina, 16/8/2005 20:59, בקטגוריות שוקעת בנוסטלגיה, מהרהרת
20 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של nina ב-16/10/2005 07:32

תשעה באב

וירד המשיח אל ארץ ישראל. ומרבית העם היושב בציון צופה בגמר כוכב נולד. ויאמר המשיח: הנני. באתי בשם ה' אלוקים לגאול את עמו. ויאמר העם: המתן להפסקת הפרסומות.

והחרדים אינם רואים טלויזיה. ויאמרו: זקנו אינו עשוי כהלכה ובגדיו אינם שחורים. ויכריזו בחוצות עיר: זה משיח שקר.

ויאמר המשיח: כה אמר ה' אלוקי ישראל, חטאתם לתורתי, סילפתם דברי, עיניתם יתומים ואלמנות, עשקתם עניים, הלבנתם פנים, שמתם את עצמכם מעל אחרים. השחיתות והליצות פושה בעם, ואתם אוכלים ושותים.

ויאמר העם: בחיאאאאאאאאת.

ויאמר המשיח: כה אמר ה' אלוקים, חזרו בתשובה או שאמית מכה על ראשכם.

ויאמרו החרדים: אנחנו לא צריכים.

וירם המשיח ידו ויבקע הר הזיתים לשניים.

ותאמר התקשורת: היתה רעידת אדמה בעוצמת 8.5 בסולם ריכטר. בנס לא נפגע איש למעט הר הזיתים שנבקע לשניים.

ויאמר המשיח: ה' שלחני להחזירכם בתשובה בטרם יבנה המקדש. באם תמשיכו בדרכם הרעה אשלח בכם רעידת אדמה נוספת שתחריב את כל הארץ.

ויבואו הרשויות ויאמרו: הלה סובל מסינדרום ירושלים. ויאשפזו המשיח במחלקה סגורה.

ויאמר ה' לעצמו: ניסיתי בחיי שניסיתי

והעם היושב בציון המשיך בשלו.

ויבוא תשעה באב, ויצום כל העם ויתפלל מרה: אנא ה' שלח לנו גאולה.

נכתב על ידי nina, 9/8/2005 07:59, בקטגוריות מהרהרת
28 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות (TrackBack) לכאן קישור ישיר לקטע שלח ל'שווה קריאה' הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מורטישה ב-15/8/2005 21:53

בלוגים קרובים בר קבועים הוסף לקבועים שלי שלח המלצה לחבר הפורום משלוח תמונות לסלולר קישור ישיר לכאן דף כניסה
פוטנציאל מבוזבז אישה ואם בישראל. חברה במגזר הדתי. בשעות העבודה והפנאי נהנית לבהות במחשב.