ההיסטוריה מלאה בהחלטות פוליטיות שראשיתן לכאורה בכוונה טובה, אך תוצאותיהן הרות אסון. ייתכן שפרשת ייצור הדלק הביולוגי, אתנול, תירשם כאחת מהפשלות הפוליטיות הגדולות.
אתנול הוא סוג של כוהל שמצוי בכל משקה חריף. אתנול מופק בעיקר מתירס, סויה וקנה סוכר. כמות הפחמן הדו-חמצני המשתחררת בעת שריפת אתנול דומה לזו שמשתחררת בעת שריפת בנזין. למרות זאת נחשב האתנול לדלק "ירוק" בזכות האמונה שתהליך ייצורו צורך פחות אנרגיה מאשר תהליך הפקת הבנזין ובזכות היותו מקור אנרגיה שמתחדש כל הזמן (צומח מהאדמה) לעומת הנפט שהולך ואוזל. על טענות אלה יש חילוקי דעות בין מדענים. רבים טוענים כי האנרגיה שמפיקים מאתנול פחותה מזו שמושקעת בהפקתו (גז או נפט). האתנול כולו בלוף אפילו אם יש טעות של מספר אחוזים בחישוב מאזן האנרגיה המתקבלת לעומת זאת המושקעת בהפקתו.
הדת הירוקה
האתנול נישא על כנפי הדת החדשה שסוחפת המוני מאמינים במערב השבע – "הירוקים" – דת שחרגה מזמן מתחום הגנת הסביבה האנושית מזיהום. האתנול הפך לאופנתי, ונכפה בצווים למרות שהוא אינו משיג כלל את המטרה שלשמה הם אימצו אותו – הפחתה בדו-תחמוצת הפחמן. הדת החדשה אימצה תערובת של מיתוסים וחצאי אמיתות, חַברה לקבוצות תימהוניות מתנגדות קידמה וטכנולוגיה, וזכתה לרוח גבית מהאקדמיה ה"חברתית". הנושא הפך ל-IN וכל מי שלא מצטרף נחשב כ"מכחיש שואה".
פוליטיקאים במערב זיהו מהר מאד לאן נושבת הרוח ורובם הפכו ל"ירוקים" מושבעים. פוליטיקאי לא מתעניין ב"אמת המדעית", הוא צריך להבטיח לעצמו את הקדנציה הבאה ואם צריך לשם כך להפוך ל"ירוק" הוא ייזום חוקים שיוכיחו עד כמה הוא שינה את צבעו.
כך הוחלט לכפות על יצרני הדלק במערב לשווק תערובת הולכת וגדלה של בנזין ואתנול למרות שאינה כדאית כלכלית, ולפתות חקלאים באמצעות סבסוד כבד להסב שטחים חקלאיים לגידול תירס וקנה סוכר לצורך ייצור אתנול – שטחים ששימשו בעבר לגידול מזון או כאזורי מרעה טבעי לבקר. שטחי הענק שהפכו לשדות תירס וקנה הסוכר אינם כדאיים כלכלית אלמלא הסובסידיות. אילו השימוש באתנול היה כדאי לא היה צורך בכפייה.
התוצאה: עליית מחירי המזון
התוצאות לא אחרו לבוא: מחירי המזון הבסיסי מגיבים מהר מאד להקטנת ההיצע. חוואים זורעים פחות חיטה ושעורה ועוברים לגידולי אתנול נתמכי סובסידיות. התירס שנשרף כאתנול מסובסד במנועי המכוניות בקליפורניה נגרע מתפריטם של עדרי הבקר – כך האמירו גם מחירי הבשר ומוצרי החלב. הבקר גם סולק משדות המרעה הטבעי בדרום אמריקה לטובת גידולי קנה הסוכר שהגבירו את כריתת יערות-הגשם להכשרת קרקע חקלאית נוספת. כך גם התייקרה תערובת המזון להאכלת עופות בלולים. חוק הכלים השלובים בכלכלה מעלה גם את מחיר תחליפי החיטה והתירס ומחיר האורז ממריא גם הוא.
מחירי המזון המאמירים, בארצות אסיה ואפריקה העניות, מגבירים את החשש למהומות פוליטיות ולרעב. גם בישראל, חלק הולך וגדל של הכנסתנו הפנויה נשאר בקופות הסופרמרקט.
אל תתערבו
שוב מוכח כי כל התערבות של פוליטיקאים בכלכלה, רב נזקה מתועלתה, ומחיר שבוש כוחות השוק הרסני. החקיקה והסובסידיות צרפו אל הלובי הירוק תעשיינים אינטרסנטים, בעליהם של מאות מפעלים חדשים לזיקוק אתנול וכן אלפי חקלאים שהסבו חוות לגידול תירס כדי לזכות בסובסידיות. עכשיו יש ללובי ה"ירוק" גם "גב כלכלי" איתן – חלק מהסובסידיות יחזור אל קרנות הבחירות של הפוליטיקאים כ"תרומות" לקמפיין הבחירות. המעגל נסגר.
היסטריית הירוקים מהשלכות עתידיות של ה"התחממות הגלובלית" הבלתי ודאית , עלולה לגרום כבר בהווה לשואה למיליוני בני אדם בעולם. אנשים ינשמו (אולי) אוויר טיפה יותר נקי אבל ימותו ברעב...
מוטי היינריך הוא בעל האתר קו ישר.
אתנול הוא סוג של כוהל שמצוי בכל משקה חריף. אתנול מופק בעיקר מתירס, סויה וקנה סוכר. כמות הפחמן הדו-חמצני המשתחררת בעת שריפת אתנול דומה לזו שמשתחררת בעת שריפת בנזין. למרות זאת נחשב האתנול לדלק "ירוק" בזכות האמונה שתהליך ייצורו צורך פחות אנרגיה מאשר תהליך הפקת הבנזין ובזכות היותו מקור אנרגיה שמתחדש כל הזמן (צומח מהאדמה) לעומת הנפט שהולך ואוזל. על טענות אלה יש חילוקי דעות בין מדענים. רבים טוענים כי האנרגיה שמפיקים מאתנול פחותה מזו שמושקעת בהפקתו (גז או נפט). האתנול כולו בלוף אפילו אם יש טעות של מספר אחוזים בחישוב מאזן האנרגיה המתקבלת לעומת זאת המושקעת בהפקתו.
הדת הירוקה
האתנול נישא על כנפי הדת החדשה שסוחפת המוני מאמינים במערב השבע – "הירוקים" – דת שחרגה מזמן מתחום הגנת הסביבה האנושית מזיהום. האתנול הפך לאופנתי, ונכפה בצווים למרות שהוא אינו משיג כלל את המטרה שלשמה הם אימצו אותו – הפחתה בדו-תחמוצת הפחמן. הדת החדשה אימצה תערובת של מיתוסים וחצאי אמיתות, חַברה לקבוצות תימהוניות מתנגדות קידמה וטכנולוגיה, וזכתה לרוח גבית מהאקדמיה ה"חברתית". הנושא הפך ל-IN וכל מי שלא מצטרף נחשב כ"מכחיש שואה".
פוליטיקאים במערב זיהו מהר מאד לאן נושבת הרוח ורובם הפכו ל"ירוקים" מושבעים. פוליטיקאי לא מתעניין ב"אמת המדעית", הוא צריך להבטיח לעצמו את הקדנציה הבאה ואם צריך לשם כך להפוך ל"ירוק" הוא ייזום חוקים שיוכיחו עד כמה הוא שינה את צבעו.
כך הוחלט לכפות על יצרני הדלק במערב לשווק תערובת הולכת וגדלה של בנזין ואתנול למרות שאינה כדאית כלכלית, ולפתות חקלאים באמצעות סבסוד כבד להסב שטחים חקלאיים לגידול תירס וקנה סוכר לצורך ייצור אתנול – שטחים ששימשו בעבר לגידול מזון או כאזורי מרעה טבעי לבקר. שטחי הענק שהפכו לשדות תירס וקנה הסוכר אינם כדאיים כלכלית אלמלא הסובסידיות. אילו השימוש באתנול היה כדאי לא היה צורך בכפייה.
התוצאה: עליית מחירי המזון
התוצאות לא אחרו לבוא: מחירי המזון הבסיסי מגיבים מהר מאד להקטנת ההיצע. חוואים זורעים פחות חיטה ושעורה ועוברים לגידולי אתנול נתמכי סובסידיות. התירס שנשרף כאתנול מסובסד במנועי המכוניות בקליפורניה נגרע מתפריטם של עדרי הבקר – כך האמירו גם מחירי הבשר ומוצרי החלב. הבקר גם סולק משדות המרעה הטבעי בדרום אמריקה לטובת גידולי קנה הסוכר שהגבירו את כריתת יערות-הגשם להכשרת קרקע חקלאית נוספת. כך גם התייקרה תערובת המזון להאכלת עופות בלולים. חוק הכלים השלובים בכלכלה מעלה גם את מחיר תחליפי החיטה והתירס ומחיר האורז ממריא גם הוא.
מחירי המזון המאמירים, בארצות אסיה ואפריקה העניות, מגבירים את החשש למהומות פוליטיות ולרעב. גם בישראל, חלק הולך וגדל של הכנסתנו הפנויה נשאר בקופות הסופרמרקט.
אל תתערבו
שוב מוכח כי כל התערבות של פוליטיקאים בכלכלה, רב נזקה מתועלתה, ומחיר שבוש כוחות השוק הרסני. החקיקה והסובסידיות צרפו אל הלובי הירוק תעשיינים אינטרסנטים, בעליהם של מאות מפעלים חדשים לזיקוק אתנול וכן אלפי חקלאים שהסבו חוות לגידול תירס כדי לזכות בסובסידיות. עכשיו יש ללובי ה"ירוק" גם "גב כלכלי" איתן – חלק מהסובסידיות יחזור אל קרנות הבחירות של הפוליטיקאים כ"תרומות" לקמפיין הבחירות. המעגל נסגר.
היסטריית הירוקים מהשלכות עתידיות של ה"התחממות הגלובלית" הבלתי ודאית , עלולה לגרום כבר בהווה לשואה למיליוני בני אדם בעולם. אנשים ינשמו (אולי) אוויר טיפה יותר נקי אבל ימותו ברעב...
מוטי היינריך הוא בעל האתר קו ישר.
