ספרטקוס טכנולוגיות בע"מ

 

 

אפו של המשקיע בדימוס ניתח בתוך שניות דגימה מאוויר המשרד, וזיהה ארומה ברורה של מצליחנות הייטק. ניחוחות קפה הנטחן במקום, כריות מרבץ רכות, שביעות רצון עצמית וגאדג'טים נמהלו לריח מוכר מאין ספור חברות טכנולוגיה ישראליות. גם המראה היה שגור: עשרות מתכנתים, הקרויים פאבל כמקובל, מבצעים פעולות קדחתניות בלינוקס בעודם רוכנים על מסכי ענק ומקללים בעוז.

 

הוזמנתי אל ההיכל התל-אביבי על ידי אחד ממשקיעי "ספרטקוס מעבדות מחקר ופיתוח" כדי ליעץ בנושא כלשהו, תוך הבטחה שמדובר בחברה מיוחדת במינה. המנכ"ל צחור השיניים אשר קיבל את פני נראה כפייתי וטורדני ממש כמוני וכמו כל עמיתינו למקצוע, ומיד החל לנאום באזני אודות נפלאות המיזם. "שוק הבידור העולמי כמה לחידושים, וספרטקוס נמצאת בחוד החנית של החדשנות. אנו בונים את התשתית המובילה בעולם לאספקת תכני פרימיום למיליוני משתמשי אינטרנט, תוך התמקדות באיכות שירות ללא פשרות, מערך גביה משוכלל ואספקה שוטפת של תכנים חדשים". זה קצת כללי, תמהתי, מה זה אומר בדיוק? "תכנים בידוריים, כאלה העונים לצרכיו של הציבור הרחב אשר כורע תחת מצוקות חיי היומיום המודרניים ומבקש לו רגעים מעטים של פורקן. אנחנו חברה-בת של ספרטקוס הוֹט-בּייבּס, תאגיד מכובד בתחום התוכן הדיגיטלי, הרשום באי גרנזי ומנוהל מהמטה בגיברלטר על ידי כמה יזמים ישראליים מהבולטים בתעשיה". אה, פורנו! התבהרו פני.

 

קול אזעקה צורמני נשמע במסדרונות, מקצת מהמתכנתים הפנו את מבטם בלאות לעברי, ופניו של המנכ"ל עטו באחת מסכה נוקשה. "כל מאן דהוא", הוא החל לדקלם בקול מתכתי, "המעלה טענה ממין כלשהו אודות שימוש לא ראוי לכאורה בטכנולוגיה של החברה, תהא החברה רשאית לתבוע את נזקיה ממנו על פי כל דין, וזאת מבלי כל צורך להוכיח את קיום או מידת הנזק, ולא תהא למשמיץ כל טענה ו/או תביעה כנגד החברה". לאחר שניות ארוכות של שתיקה מתוחה, הוא התרכך מעט. "ראה, ידידי, הייתי רוצה שנתרחק מכל דיון ערכי", ידיו ציירו מרכאות באוויר סביב המילה האחרונה, "שכן מי יכול באמת לקבוע מה ראוי ומה לא? מה שראוי בעיני אחד יכול להיות מתועב בעיני האחר, ולהיפך, לא? הכל יחסי. אנחנו חברת טכנולוגיה נטו", הסביר, "יש לנו כמה מאנשי השרתים, פיתוח האתרים והמונטיזציה הטובים בעולם, ואין לנו כל צורך לעסוק בתמונה או סרטון כזה או אחר שחברת האם שלנו מעבירה דרך התשתיות הטכניות". בכל זאת, תמהתי, אם הכל אכן כה ראוי, מדוע החברה פועלת מגיברלטר? "ובכן, רוני ויוסי המייסדים חשו משיכה עזה לצוק, בשל האקלים הממוזג והקהילה היהודית התוססת, והחליטו לקבוע שם את מושבם, אבל עדיין ליבם נטוע עמוק כאן בישראל. אפשר לראות זאת אפילו כציונות 2.0", הוא הציע בנדיבות.  

 

יצאנו לסיור בין החדרים. הפעילות נראתה ממש כבכל סטארט-אפ, דיאגרמה של ארכיטקטורה מצוירת על לוח מחיק ודיונים קדחתניים בדבר תפריט ארוחת הצהריים. מנהל הפיתוח כינס ישיבת חירום של כמה אנשי צוות: "אני רוצה לוודא שענין האסיאתיות פתור ברמת הקוד, שלא יהיה לנו עוד פעם סיפור כמו עם השדיים הגדולים בגירסה 3.0". כולם הנהנו בכובד ראש, שכן ניכרה חשיבות הסוגיה. אזכור פיאסקו השדיים העלום בעליל לא נעם להם. המשקולת על ראשי הלכה וכבדה. מאחד המסכים במחלקת ה-QA  ניבטה נערה ג'ינג'ית, כמעט ילדה, במהלך בדיקה של מערכת לניהול סרטוני וידאו. נראה כי תהליך הטענת הסרט בוצע לשביעות רצונו של הבודק, אולם מבטה הקפוא והחיוך המלאכותי המשיכו לקדוח בי גם מעבר לקיר ואל תוך סיוטי הלילה.

 

ההייטק, קטר התעשיה הישראלית, ירד הפעם לגמרי מהפסים, ואני גיששתי את הדרך החוצה. "יש המון כסף בתחום", הסביר לי סמנכ"ל השיווק, "וכולם יוצאים נשכרים. אנחנו נהנים, הצרכן נהנה, ואתה יודע", המתיק עמי סוד, "ספקיות התוכן הן לרוב נשים הנהנות מהענין וגם משתכרות שכר גבוה במיוחד". השכנוע העצמי שלו נראה כה מוצק, עת סיפר לי על סינדי המממנת את הפוסט-דוקטורט במוסיקולוגיה, ואיימי הקטנה המגלה  את חדוות המין עם גברים שריריים בעודה מתכננת את חגיגות בת המצווה. "וכל זה מונע על ידי טכנולוגיה ישראלית, היית מאמין?". לא האמנתי.

 

חזרתי אל המשרד, אפוף גם הוא ריחות קפה אולם שביעות רצון עצמית ניכרת בו רק בצמצום. ליטפתי ברוך את ראשו של פאבל, המקלל אל הלינוקס כבכל יום, והתרגשתי למראה הודעות השגיאה הפשוטות-עד-כאב על מסכי מחלקת ה-QA.  

שמור   בטל

31/1/2011 11:20
35 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

מצגת סוף רבעון

 

למרבה הצער, הדיסציפלינה המדעית העוסקת בחקר ההייטק נמצאת עדיין בחיתוליה. קטר התעשיה הישראלית מספק כר נרחב למחקר תרבותי, פסיכולוגי וספרותי, אולם עד היום נחשפו רק פינות מעטות מתוכו לעינהם המבועתות של אנשי האקדמיה. בשנים הארונות ניסיתי כאן לשווא לעודד פעילות מחקרית סביב נושאים כמו הבורדפוביה – בעת מועצת המנהלים – תאוות האקזיט או המקבילות הרבות בין שירת רחל לחייה הקצרים והמרים של חברת סטארט-אפ. עתה אנסה לעורר דיון סביב נושא מפתה במיוחד לעבודת דוקטורט שאפתנית: "דיכוטומיה של צורה ומהות במצגות רבעוניות בעידן הבתר-השקעתי".  

 

לאחר שזכה להשקעה, שעון החול הקוצב את חייו המרים של המנכ"ל מתמלא ומתרוקן מדי רבעון. בכל שלושה חודשים עליו לעמוד ביעד מכירות גדל והולך, וסמוך לאחר מכן לדווח למשקיעים על התוצאות בישיבת בורד. בימי הכולרה של תום הרבעון הוא ישן לא פעם כשהמחשב הנייד על חזו, ממתין לדנדון ההודעה על העיסקה שנחתמה, או לחלופין לכזו הנפתחת במילה הנוראה ביותר בשפה האנגלית, unfortunately. זו תקופה של טלטלות נפשיות רבות, אשר מעטים מצבי הקיום האנושיים המשתווים לה, והמורא מוכפל בשל הידיעה כי עוד ועוד פרקים כאלה ממתינים בהמשך, והם כבר צוחקים את צחוקם המרושע. בדידות מרה נופלת עליו. באופן בלתי נמנע תם לבסוף הרבעון, אפילו בטריטוריות המערביות ביותר על פני כדור הארץ, ואז נפנה המנכ"ל לחבר את יצירתו הלירית הכבירה: מצגת הסיכום למשקיעים.  

 

כאן יעמוד חוקר הספרות על הפיצול החד בין הצורה לתוכן אשר לעולם לא יתאחדו, נקיק עמוק חוצץ בינהם ובו מיללת רוח איומה, רוח ההכנסות. אם לא עמד המנכ"ל ביעד, כפי שקורה לא פעם לאיוב מודרני זה, הוא הופך לאיש צורה מובהק, "אוֹטֵר" בנוסח הקולנוע הצרפתי המטביע את כל מאודו ביצירה ובז לנוקדנות של אנשי המספרים חסרי המעוף. הוא יבנה מצגת לתפארת, רבת שקפים ובה תמונות וגרפים רבים. בשקדנות ילטש כל שקף, ידיו מלטפות את הכותרת ומרפרפות רפרוף אוהב על שורות הטקסט. לילות השימורים בהמתנה לעסקאות מתחלפים בשינה טרופה, ממנה הוא מתעורר לא פעם בחרדה: היתכן כי הכותרת נצבעה בכחול-יונה-בינוני, בעוד המלל עצמו בכחול-אבנט-בוהק? מה יחשבו עליו המשקיעים? מקננת בו תקוותו של התלמיד השקדן אך נטול הכשרון, שהקווים המשורטטים היטב ועיטורי הטושים יקנו לו את חיבתה של המורה. אם עמד רק ב-70% מהיעד, לרוב ישזור את הרישא של כל שקף לאקרוסטיכון מרהיב, נניח "הרבעון הבא יהיה טוב יותר". ב-50% ומטה יתכן כי יזנח את הפאואר-פוינט לחלוטין, ויעבור לקליגרפיה על גבי נייר אורז.   

 

האגדה מספרת על מנכ"ל אומלל אחד שבילה את הרבעון בהזיות אודות פו הדב ויער ת"ק הפרסאות, ואז חרז בדם ליבו סונטה במבנה פושקיני לחברי הבורד.

נגמר אתמול רבעון אימים,

בדין פניכם כעת חמרו.

אלי היו נא רחומים,

כקֶנגָה החובקת רוּ.

חישבתי חישובים קודרים

במקום קוצים ודרדרים:

מוצר שבק, שיווק כשל,

אבל ערכנו ציד-תוּעַל

רדפונו הדבורים בנחיל

עקפונו כל המתחרים

אין זה די, אתם אומרים?

הרי לכדנו פִילְנְפִיל!

נרביץ עוד קאמבק מהמם

ונימכר לאיי.בי.אם!  

 

ואילו במקרים נדירים היעד יושג, פרי גחמה של הגורל החפץ לרומם את המנכ"ל לרגע רק כדי להטיחו שוב אל הקרקע. אז הוא עוטה את דמות איש העובדות היובשני, הבז לכל אותם שנצים. באורח נזירי הוא מציג את המספרים המרשימים, למען ידברו בעד עצמם, בפונט שחור על רקע לבן עכור. מעל 120% משולבות לרוב שגיאות כתיב ומ-150% ומעלה מקובל להשליך פתק מסמורטט על שולחן הישיבות, ולהניח עליו את הרגליים עוטות הכפכפים.  

 

דיכוטומיה זו אין בלתה. מעולם לא נראתה מצגת משויפת המציגה תוצאות טובות, ואיש לא השליך את כשלונותיו באופן מרושל. משקיעים מיומנים יכולים כבר על פי שער המצגת לקבוע את מידת הפספוס בדיוק של שתי ספרות אחרי הנקודה, לאמור: מסגרת מעוטרת, שלושה צבעים, ציטוט של מרק טויין, סמיילי – המממ, יש לנו 36% אחוז מתחת ליעד.

 

שמור   בטל

19/1/2011 09:26
33 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,522