מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

13 11/2007		ספורט?
		תגיות: אקטואליה

בשבת שעברה לקחתי את אחי הקטן בפעם השנייה בסך הכל למשחק כדורגל. למרות המצב הזוועתי של הקבוצה, המחיר הנמוך (יחסית) גרם לי להציע לו ללכת. בפעם הקודמת שלקחתי אותו כמתנה ליום ההולדת שלו לפני שנתיים, ראינו משחק בינוני למדי שבישר על עונה מגעילה, אבל הוא נהנה מהחוויה. הפעם ישבנו ממש ליד המקומות שבהם אני ישבתי כשלי היה מנוי, מקומות שגם יותר קרובים ליציע של השרופים של הקבוצה, בשביל האווירה. היה יחסית מלא ואפילו הרווחנו את המשחק הכי טוב של הקבוצה העונה, עם ניצחון בכורה. אני בטוח שהוא נהנה וגם אני נהניתי להיות שם איתו, אבל כל פעם שאני מגיע למגרש כדורגל יש לי את הדברים הקטנים שצורמים לי. יכול להיות שאני בסוג של דעת מיעוט, אבל אני מעדיף לדחוף אך ורק את הקבוצה שלי קדימה, ולא על חשבונן של קבוצות אחרות, שנואות ככל שיהיו. אני מעדיף לצעוק ולשיר במשך משחק שלם אך ורק לקבוצה שלי בלי להזכיר אף אחד אחר, כי הם אלו שצריכים את הדחיפה הזאת. לא אכפת לי מאף קבוצה אחרת חוץ מהקבוצה שלי, וכל השאר אפילו לא ראויות להתייחסות. למה זה אף פעם לא קורה? למה זה חייב להיות ככה?

בעוד חודש, ממש בחופשת חנוכה (אם תהיה לי כזאת בכלל), תכננתי לקחת אותו לראות גם קצת כדורסל. בדיוק אז אמורה להגיע מכבי תל אביב לאולם העירוני במסגרת הליגה, וחשבתי שזה יכול להיות רעיון נחמד לעוד בילוי קטן ונחמד. הוא כבר מכיר את האולם עצמו כי הוא שיחק שם כמה פעמים במסגרת החוג שהוא השתתף בו בשנתיים האחרונות. ביום ראשון הגיע מטומטם אחד וקלקל את כל התוכניות האלו. אלפי מילים כבר נשפכו על כל הסיפור הזה (יחד עם לא מעט תמונות מזעזעות, מצונזרות ולא מצונזרות), הזעזוע העמוק ממה שקרה והקריאה הנרגשת והנפעמת לכל הגורמים שיעשו כבר משהו ויטפלו בעניין. לצערי, זה נראה כבר כמו שידור חוזר של מקרים שכבר קרו בעבר, ולצערי העוד יותר גדול, גם יקרו בעתיד. שום דבר לא השתנה עד עכשיו ושום דבר לא הולך להשתנות בהמשך. אף גורם לא מוכן לקחת אחריות על כך שאידיוט אחד החליט שזה יכול להיות נחמד לזרוק חזיז באמצע אולם סגור ולהתפלא שמישהו מרים אותו והוא מתפוצץ לו ביד וגורם לו לנכות קשה. כמה כבר יהיה אפשר לצעוק ולזעוק נגד האלימות הזאת, אבל בסוף שום דבר לא נעשה. במקרים קודמים אותם חוליגנים שהו בקושי שבוע במעצר לפני שהם שוחררו ולא עשו להם שום דבר רציני, שום דבר שיכול לגרום להם לחשוב פעמיים ושלוש לפני שהם עושים משהו. כמו שזה נראה כרגע, אם העובדה שאנשים מסוגלים להימחץ במגרשים בגלל המון שמנסה לפלוש בכוח למגרש, אנשים חוטפים חזיזים בפרצוף ולא קורה שום דבר, אני לא אתפלא אם כשחס וחלילה מישהו יירצח, זה יביא לשינוי המיוחל (למעשה, לפני 32 שנים שחקן כדורגל נרצח באמצע משחק ושום דבר לא השתנה מאז, רק הפירוטכניקה השתכללה). הפיצוץ שהחריד אתמול את האולם במלחה צריך להחריד את כל מי שאוהב ספורט במדינה הזאת ורוצה ליהנות מלשבת במשחק ספורט עם חברים, עם הילדים או האחים, וליהנות באמת, בלי להרגיש מאוים או לפחד. בלי ענישה מתאימה, קפדנית וחריפה, שום דבר לא ישתנה.

חבל שהזוועה אתמול הרסה משחק מהנה ומעניין (הרבה יותר מזה שאני צפיתי בו במקביל) והטילה כתם ענקי על הפועל חולון. אני לא מכיר עד כדי כך את הקהל של הקבוצה ואת מעלליו, אבל אין לי ספק שאי אפשר לפגוע עוד יותר בקבוצה. אי אפשר לתת לחוליגנים לנצח ולגרום להם לקבוע את סדר היום הספורטיבי. בגלל כמה מפגרים, לא צריך להרוס לכל הקהל ובטח לא לפגוע בצורה ספורטיבית קשה בקבוצה עצמה, ובעיקר בבעלים (והמאמן) שהשקיע כל כך הרבה מכספו בשביל להרים קבוצה שהיא באמת לתפארת, לפחות ברמה מקומית. במקום לסגור את משחקי הבית לקהל, אי אפשר פשוט למלא את האולם בבני נוער מבתי ספר בעיר ולפתח בצורה הזאת תרבות ספורט חדשה, מאפס ממש, לטובת חינוך טוב יותר? ככה גם הספורט שלנו ירוויח, וישיג את המטרה שבשבילה יש ליגה ויש קבוצות מקצועניות. להראות להם איך באמת אמורה להתקיים תחרות ספורטיבית ולחנך אותם בהתאם, וככה גם להרוויח קהל נאמן חדש ונקי, במקום הישן והמקולקל.

ספורט הוא הנאה, ונועד לשם כך. חבל שיש כאלו שגורמים לו להיראות כמו ממקומות אחרים. אם לא ניקח את עצמנו בידיים ומהר, אפשר לסגור הכל ולוותר, כי ההתנהגות של אותם חוליגנים תהיה זהה גם מחוץ למגרשים, ומי שזרק רימון הלם במשחק כדורסל, יזרוק גם רימון סתם ככה לתוך המון הומה אדם, אלא אם לא נראה אותו בחברה שלנו לעוד שנים רבות. כולי תקווה שימצו איתו את הדין בצורה הכי מקסימלית והכי קשה שרק יכולה להיות, ואז כל אידיוט יחשוב פעמיים (אם הוא בכלל מסוגל לחשוב) לפני שהוא יעשה משהו.

שמור   בטל

0 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע

 

15 5/2007		תואר ראשון בשביתה
		תגיות: טכניון, אקטואליה

חודש עבר מאז שהשביתה התחילה ועדיין לא ממש רואים את הסוף. נדמה שהסיכויים להציל את הסמסטר הנוכחי אוזלים מיום ליום, והוא בדרך להיהפך לסמסטר קיץ, וגם זה לא בטוח. בינתיים שובתים ושובתים, מפגינים פה, עושים קצת שרירים שם ובעיקר צועקים. כולם צועקים, ולא משנה הדעה.

ביום ראשון, אחרי שהשתתקו חגיגות יום הסטודנט בקמפוס, החליטה האגודה לכנס שוב את הוועידה שלה, ולפני זה לתת לסטודנטים לדבר עם הנציגים ושכולם ישמעו מה באמת קורה. ההתכנסות הראשונית היתה אצל כל פקולטה ובה לכל יו"ר ועד ניתנה הבמה להציג את עיקרי הדברים, לשמוע מה הסטודנטים אומרים ולתת גם לנציגי הסמסטר לדבר. שיטת הבחירות אצלנו שונה מהאוניברסיטאות האחרות. כל מסלול וכמעט כל סמסטר אמור לבחור מישהו שיהיה הנציג סמסטר שלו מול הטכניון ומול האגודה. כלל נציגי הסמסטר מהווים את וועידת האגודה שמחליטים החלטות ובוחרים את יו"ר האגודה. שאר התפקידים ניתנים במכרז (ועל זה יש גם ביקורות). בלי מפלגות ובלי אינטרסים חיצוניים, לפחות ככה אני מקווה.

בישיבה הזו קיבלנו סקירה בעצם מה קורה מסביב. בשבוע שעבר הגיעו להסכם מסוים שלמעשה קובע שיוחזרו כספים להשכלה הגבוהה (אבל לא אמרו כמה), יקפיאו את שכר הלימוד לכל אלו שלומדים עכשיו ושמסקנות הוועדה יוחלו רק על אלה שמתחילים ללמוד בשנה הבאה, הסטודנטים יוכלו להגיש את הערותיהם למסקנות הוועדה (או להגיש המלצות משלהם) ויתחייבו למלא אחר החלטות הממשלה (כלומר, לא לשבות לנוכח ההחלטות). על פניו, אפשר להגיד שההסכם סביר, אם כי עדיין בעייתי. מצד אחד נותנים לסטודנטים אופציה להציג לממשלה חלופה הולמת למסקנות, אבל מונעים מהם לשבות, מקפיאים לנו את השכר לימוד אבל פוגעים בכל מי שאמור להתחיל ללמוד, מה שכמובן יוצר הרגשה של דאגה רק לתחת שלנו. הוועידה אצלנו החליטה בשבוע שעבר לקבל את ההסכם הזה אבל בניגוד לפיאסקו שקרה שבוע לפני כן, ליישר קו עם ההנהגה הארצית. עם ההחלטה הזו יצא יו"ר האגודה לישיבת ההתאחדות הארצית, כשהוא יודע שגם בבאר שבע, בעברית ובעוד כמה מקומות החליטו לקבל את ההסכם. כשהישיבה התחילה, הם גילו שהיו"ר הארצי החליט לשנות את ההצבעה מהצבעת מנדטים (בה לכל נציג יש מספר קולות לפי כמות הסטודנטים שהוא מייצג, לטכניון יש 6 מתוך 100) להצבעת ידיים (לכל אחד יש קול אחד). הנציגים של האוניברסיטאות שתמכו בהסכם פרשו מהדיון (חוץ מהיו"ר של הטכניון) ובסופו של דבר החליטו לדחות את ההסכם, כאשר, לטענתו, הצביעו נגד ההסכם 6 מכללות שבכלל לא שובתות, מה שטיפה מוזר.

נושא נוסף שסיפרו לנו היה המכירה של איסתא, חברת הנסיעות של הסטודנטים. בלי להיכנס יותר מדי להיסטוריה שלה או לעניינים כלכליים, איסתא היא חברה שהסטודנטים מחזיקים במחצית מהמניות שלה, ובמהלך השביתה הם החליטו למכור חצי ממה שיש להם למנכ"ל החברה ולא במחיר של רווח. כל זה נעשה כמובן תחת השביתה וכל הבלגן שלה, ולא נתן לנציגים להתכונן כמו שצריך לישיבה ההיא, בלי שנזכיר ענייני שחיתות שהולכים בהתאחדות הארצית שנזרקו לאוויר במהלך הישיבה הפקולטית והכלל טכניונית שאחריה.

למעשה, עד תחילת השבוע הזה לא נוהל משא ומתן אמיתי בין הסטודנטים ונציגי משרד החינוך ומשרד ראש הממשלה. ההסכמים שהגיעו אליו היו בדיונים בין חלק מראשי האגודות ונציגי משרד רה"מ שבהם לא השתתפו ראשי המאבק. הם כנראה יותר מדי עסוקים בקריירה הפוליטית שלהם ולא ממש מתעניינים במצבם של הסטודנטים. בראיון בסוף השבוע האחרון אמר אותו איתי שונשיין שכל מה שמעניין אותו באמת זה הקריירה הפוליטית שלו והרצון לרוץ דווקא לראשות עיריית ראשון לציון. רק השבוע התחילו דיונים אמיתיים בין הצדדים, בתקווה שאולי ייצא סוף סוף עשן לבן מהם.

מה שכן, הוועידה שכונסה הראתה כמה באמת הסטודנטים מפולגים. יש את אלו שדואגים לתחת שלהם, שרוצים כבר לחזור וללמוד, שהם סמסטר אחרון ורוצים כבר להיפטר מהמקום הזה ומפחדים שיבטלו להם את הסמסטר, יש את אלו שמוכנים להמשיך ולשבות אבל לא במחיר הסמסטר הזה, ויש את אלו שרוצים להמשיך בלי תנאים והעיקר להוציא מהמאבק הזה כמה שרק אפשר. בכלל, לצאת עכשיו מהמאבק הזה אחרי חודש של שביתה בלי כלום זה בזבוז זמן נוראי ולהראות לכל העולם שאפשר לשבור אותנו בקלות. השאלה היא כמובן המחיר שאנחנו מוכנים לשלם. ביטול הסמסטר הוא צעד קשה מאוד כלכלית וארגונית (למוסד) וכנראה יחייב אותם להחזיר כספים. אני בטוח שאף אחד לא רוצה שזה יקרה, כולל ראשי האוניברסיטאות שניסו לאיים ולא ממש הצליחו. בינתיים מנסים למצוא כל מיני פתרונות למצב כמו ביטול מבחן אמצע או לתת פרקים ללימוד עצמי, אבל זה מחיר יותר נסבל.

קשה לשבת כל היום ולחכות להתפתחויות, מה גם שאף אחד לא יודע מה יקרה מחר ואי אפשר לתכנן. אני מנסה ללמוד. לחזור קצת על החומר ולהתקדם בו, אבל זה לא פשוט לחזור לראש של לימודים אחרי יותר מחודש של כלום. חזרתי לקמפוס בשביל שיהיה לי קצת יותר שקט, וקצת יותר בריכה וחדר כושר למקרה והריכוז יברח לו. בינתיים זה עובד, אבל זה גם לא המצב הכי אידיאלי. כולם רוצים שכל השביתה הזאת תיגמר ושנוכל ללמוד כמו שצריך עם כל הבעיות הנוספות שקיימות (אנחנו התחלנו שבועיים אחרי כולם, זה קצת מסבך את העניינים), ואם כבר שייגמר על הצד הטוב ביותר לסטודנטים. בלי הסכם נורמלי, אין סיבה לסיים את השביתה. עד שהיא תסתיים, אני לפחות יכול להרגיש יותר טוב אחרי שהסכימו לקבל אותי למסלול, גם אם זה על תנאי. זה כבר משהו.

שמור   בטל

20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-23/5/2007 09:08

 

4 5/2007		שוברים ונשברים: פוסט פתיחת החודש (מאי 2007)
		תגיות: טכניון, אקטואליה, פתיחת חודש

ביום שני, אי שם אחרי חצות קפץ לי העדכון. משרד קמפוס באגודה שלנו פתח חשבון במסנג'ר ודרכו הוא מעביר עדכונים על השביתה. זה כמובן הדרך הכמעט יחידה לעשות את זה, אחרי שאתר האגודה דאג לקרוס כל יום בגלל שאף אחד לא באמת יודע מה קורה וכולם מנסים להבין. באותו ערב התכנסה הוועידה של האגודה והחליטה אחרי דיון ארוך מאוד להפסיק את השביתה ביום רביעי ולחזור ללמוד. זה כמובן יצר בלבול לא קטן, אחרי שבאתרים הגדולים פורסם שהסטודנטים דוחים את ההצעה שהועברה אליהם. הנימוקים שלהם היו שאי אפשר להמשיך לשבות כי המחיר שאנחנו, הסטודנטים בטכניון סופגים כתוצאה מהשביתה הוא גבוה יותר בגלל שאנחנו התחלנו ללמוד שבועיים אחרי כולם, ובעצם השבועיים שמחליטים להוסיף לסמסטר לא ממש מזיזים לנו. אותם נציגי סמסטר שהצביעו שם טענו כי הציבור שמאחוריו הם עומדים ביקש מהם להפסיק את השביתה

הנימוקים שלהם יכולים להישמע מאוד הגיוניים. קיבלנו סוף סוף הצעה כלשהי מהצד השני, שנראתה סבירה (למרות שהוועידה דחתה אותה) והממשלה לא ממש מתעניינת כרגע בסטודנטים. יש לה דברים יותר חשובים לעשות כרגע כמו לדאוג שהיא תמשיך לשרוד (ואני לא רוצה להיכנס כרגע לוויכוח הפוליטי שעומד מאחורי זה).

התגובות הנזעמות הגיעו כבר באותו הלילה. כל מי שדיברתי איתו, בין אם בפורומים השונים ובין אם ישירות, לא ממש הבין למה אנחנו מחליטים לשבור את השביתה בשונה מכל שאר האגודות בארץ (שמועות על אגודות נוספות ששוברות שביתה כמו העברית, בר אילן ובן גוריון, פרחו בכל מקום), ויותר מהכל, לא מבינים איך באמת הגיעו למסקנה הזאת שסטודנטים לא רוצים בהמשך השביתה. התגובות הזועמות הגיעו גם מבחוץ. בצהריים אתרי החדשות הגדולים פרסמו את דבר שבירת השביתה וגרמו לגל טוקבקים ענקי נגד הסטודנטים בטכניון. הלחץ הזה הביא להופעת סקר באתר האגודה (שקרס שוב ושוב) ולכינוס חוזר של הוועידה בערב אחרי שיותר מ-77% הצביעו בעד המשך השביתה והמאבק (נתונים סותרים הראו שבערך חצי מהסטודנטים הצליחו להצביע).

אני בעצמי לא ידעתי מה לעשות. אי אפשר לקחת את הסיכון שיהיו לימודים כי ביום רביעי הייתי אמור להתחיל מוקדם בבוקר וזה מאוד קשה להגיע מהבית בשעה כל כך מוקדמת. גם ככה תכננתי להגיע ולעשות סידורים (הגשת טפסי מעונות לשנה הבאה, כרטיסים ליום הסטודנט) אז העמסתי תיק פלוס שותף לדירה על האוטו של אבא שלי שנמצא ברשותי בשבוע וחצי האחרון ונסענו צפונה. רציתי להגיע בזמן ולראות מה קורה בוועידה, אבל כשהגענו ופתחתי את המחשב, גיליתי שרק בין 8 ל-9 בערב הדיון יהיה פתוח לכלל הסטודנטים ואחר כך  הם ידברו ביניהם ויצביעו שוב. השעה היתה קרוב ל-9 אז ויתרנו להגיע לשם, ואני יצאתי לסיבוב רגלי. בפועל, הסתבר שהדיון שם נמשך עד 11 ורק אחר כך נציגי הסמסטר התכנסו לדון. הדיון שלהם נמשך ונמשך ואנשים התחילו להתחרפן בהמתנה לתשובה. הייתי צריך להתרוצץ בין לא מעט אנשים שביקשו לדעת מה קורה (כאילו שאני ידעתי באותו רגע) והחצי גמר של ליגת האלופות שהתנהל במקביל. גם ככה הייתי עייף מהנהיגה צפונה, ועם איום לקום מוקדם למחרת. בסוף רק לקראת 1 בלילה יצאה ההודעה הרשמית שהשביתה ממשיכה והיה אפשר ללכת לישון בשקט.

התעוררתי בבוקר כשהשותף החליט שאני צריך לקום ולבוא להפגנה. גירשתי אותו בטענה שיש לי כבר דברים לעשות. אחר כך עבר מישהו עם מגאפון בחוץ וקרא לכולם לצאת להפגנה (ואם לא היתה לי רשת בחלון, כבר מזמן היה עף עליו כיסא). כשסוף סוף גירדתי את עצמי מהמיטה, הלכתי לבדוק אם החלב שרד את הזמן שהייתי בבית (העדפתי לא לעשות ניסויים בבני אדם ופתחתי את החדש שהבאתי מהבית), ואחר כך סידרתי את כל הטפסים שלי וטיפסתי במעלה ההר להגיש את טפסי המעונות (בתקווה שלא יטרטרו אותי שוב כמו בשנה שעברה). אחרי שסיימתי את כל טיולי הקמפוס, החלטתי שאם אני כבר כאן, אני צריך לנצל את העובדה וללכת לשחות. בבית אני לא יכול לעשות את זה כי המנוי לבריכה ולחדר כושר נגמר לפני יותר משנה, אז עליתי על מדי בריכה והלכתי לשחות קצת, לנקות את הראש לפני הנסיעה הביתה.

עכשיו אני בבית, קצת אחרי שחזרתי מיום הסטודנט (השובת) בתל אביב. הייתי עם מקליין ברובו, ובסוף הוא היה צריך לחתוך הביתה (לא נורא, את ברי סחרוף אני אראה בשבוע הבא). היה מלא באנשים, היה חם מאוד ובעיקר היה גשם מציק שירד כל הזמן ולא ממש גרם להקלה במחנק הכללי שהיה שם. חזרתי הביתה עייף ועם רגליים כואבות רק בשביל לגלות שוועד ראשי האוניברסיטאות החליט להכניס את כולם למלכוד. ביום ראשון, הם הודיעו, הם מתכוונים לחדש את הלימודים ושהמרצים ילמדו גם אם יהיה סטודנט אחד בכיתה. עכשיו אני באמת לא יודע מה לעשות, כי אני לא יודע אם אני מוכן לקחת את הסיכון הזה. מצד אחד, המאבק מוצדק ואי אפשר להפסיק אותו עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן בלי הישג משמעותי אחד לטובת ההשכלה הגבוהה (ולא רק מבחינת שכר לימוד, אלא באופן גורף). אבל כמו שאמרתי, אני לא יכול להרשות לעצמי להפסיד חומר לימודי חשוב. אני מעדיף לסמוך קודם כל על עצמי בכל עניין הלימודים ולא להתחיל לבקש טובות מאף אחד (מה גם שאין לי יותר מדי על מי לסמוך), ככה שאני במלכוד כרגע אם לחזור או לא. זה לא שאני עושה יותר מדי דברים כרגע בבית שיצדיקו הישארות כאן במרכז. שם אני גם יכול ללכת לחדר כושר ולבריכה ולחיות בראש שקט יותר בלי שאף אחד יושב לי על הראש. אני גם ככה מתכוון להגיע בשלישי בערב או ברביעי בבוקר ליום הסטודנט אצלנו (רביעי בערב וכל יום חמישי) אז זה יגרום לי להגיע קצת יותר מוקדם. זה כמובן יצריך פתרון לאוטו של אבא שלי, שיצטרך לחזור בחזרה למקום העבודה שלו בנתניה.

עושה רושם שכל המאבק הזה יצא מכלל שליטה השבוע וממש אי אפשר לראות את הסוף שלו. הסטודנטים יותר מבולבלים מתמיד ולא יודעים מה לעשות. בין האירועים השבוע למדנו גם שראשי המאבק לא ממש רוצים לסיים אותו ולא הופיעו לפגישה שאורגנה עם נציגי משרד ראש הממשלה (רוב יושבי הראש של האגודות היו שם, כולל זה של הטכניון שאף אחד לא אוהב אותו). סמסטר קיץ כנראה לא יהיה גם השנה (אצלנו לפחות, המלחמה ביטלה אותו בשנה שעברה), והאיומים על ביטול הסמסטר הנוכחי מתחילים להיות יותר רציניים, למרות שמדובר בצעד חמור מאוד ואני ממש לא בטוח שהוא ייצא אל הפועל.

ואני? אני יושב בבית ולא עושה כלום. היום עוד ניסיתי להתחיל קצת ללמוד, לפתור את התרגיל בית שיצא בתחילת השבוע (בלי תאריך יעד) ולגלות שאני צריך לעשות למידה עצמית אם אני רוצה לפתור אותו כבר עכשיו. בין לבין התחלתי לעשות חשבון נפש יותר נוקב על אירועי הזמן האחרון, ובהתאם לרוח התקופה, לעשות לעצמי ועדת בדיקה, אבל זה כבר נושא לפוסט שלם בפני עצמו.

שרק ייגמר כבר, בשקט ובצורה הכי טובה שיכולה להיות. יהיה קשה לחזור ללמוד אחרי החודש הזה (כן, כבר עבר יותר מחודש מאז שהפסקנו ללמוד).

שמור   בטל

39 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-7/5/2007 21:07