תסלח לי על השעה המאוחרת. אני יודע שאני צריך ללכת לישון כבר בגלל שצריך לקום ב-6 להתארגן ולתפוס רכבת לחיפה. תסלח לי גם על כל מה שעשיתי בזמן האחרון שבטח לא מצא חן בעיניך. אני פשוט מנסה לתפוס את עצמי בשעה האחרונה ולהבין מה לכל הרוחות קרה כאן. העיניים ראו משהו אבל זה עדיין בשלבי התעכלות במוח, שלא ממש מבין מה הוא ראה.כשאני יקום בבוקר ויראה את העיתון (אם הוא יגיע עד שאני אצא) אולי זה סוף סוף יקלט.

זאת לא הפעם הראשונה שקורה דבר כזה בשנה האחרונה. אם מסתכלים נכון זו הפעם השלישית. היתה הפעם בבולוניה, והפעם ההיא במוסקבה אבל שתיהן לא היו כמו מה שהלך הערב. לא בחשיבות של המשחק ובטח לא באי אמונה שהיתה רגע לפני שזה קרה. זה כבר נראה ממש גמור אבל משום מקום היה לי איזה שביבון (שביב קטן) של תקווה כלשהי שיהיה משהו. באמת שהייתי קרוב להישבר.

אני לא רוצה להתחיל לפתח ציפיות למה שיקרה. הרוסים ב-29 לחודש כבר ניצחו בהיכל (והפסידו באותה צורה שם) ומשחק שאמור להיות הגמר יערך יומיים קודם. יש עוד זמן. ביום שלישי הקרוב אני לוקח את האח הקטן שלי לראות את הגיבורים החדשים שלו מול העיניים ואני כבר לא יכול לחכות לרגע הזה.

אז תודה לך אלוהים. אדם שאדרנלין של ספורט לא זורם לו בדם לא יבין זאת, אבל רגעים כאלה גורמים לאנשים להרים את הראש ולשכוח מכל הצרות של היום-יום. רק דבר אחד קטן: הייתי מעדיף להכוות בצורה יותר רצינית מהמגהץ ולא לעבור את הסבל של מה שקרה אחרי הכווייה, עד שתי השניות האחרונות.

שוב תודה, שבת שלום ומועדים לשמחה.

og211