אוגי

20 4/2007		כאן שביתה
		תגיות: טכניון, אקטואליה, שחרור קיטור

כבר שבוע וחצי שהסטודנטים שובתים ואין ממש לימודים אמיתיים. אם עד עכשיו היו לי שני מבחנים בשבוע שעבר (בשניהם שיפרתי) ושתי עבודות להגיש, אז כבר אין לי יותר שום דבר על הראש. עד להודעה חדשה אני בחופש אמיתי מהלימודים, בלי שום עבודות ושיעורים שצריך להגיש, ובלי מעבדות שאמורות להתקיים בסוף בשבוע הבא (אבל זה כי אני לא עושה מעבדות הסמסטר).
האמת, החופש הזה מתחיל להזכיר את ימי יולי-אוגוסט. גם אז לא היו לי דברים על הראש ולא ידעתי מתי כל העסק יסתיים. אז זה עוד היה בתוך תקופת המבחנים אבל הדחייה בחזרה צפונה גמרה לבלבול במבחן שצריך ללמוד אליו. בסוף המבחנים התחדשו אחרי חודש וחצי והבעיה נפתרה. אבל מה נעשה כאן? בחלק מהקורסים כבר הלכו לאיבוד שני שיעורים ואני לא יודע מתי יספיקו להחזיר את הזמן שאבד. דחיה של סוף הסמסטר תגרור דחיה בתחילת סמסטר קיץ ואז דחיה הלאה ושוב נגיע לסמסטר חורף נטול חופשים ובלי חופשה בין הסמסטרים. לא שזה כזה גרוע, אבל צריך את הכמה ימי מנוחה האלו וזה מאוד היה חסר השנה. זה יכול להגיע למצב שסמסטר קיץ כולו שוב יתבטל וימנע מאנשים לקחת קורסים שהם שמרו לקיץ (אני עדיין שוקל אם לקחת גם כן, או לעשות חופש אמיתי, עם עבודה או חו"ל). אופציה אחרת היא פשוט לקצץ בחומר, אבל החומר הזה יהיה חסר להמשך הלימודים, וכבר בסמסטר הזה ראיתי איך המרצה בגנטיקה מתפתל בכיסא שלו כשהוא שומע שהמרצה בביולוגיה 1 לא לימד נושא שהוא די קריטי בשבילו. הם יכולים להגיד ללכת לנו ללמוד נושאים לבד וגם זה לא אידיאלי, כי לא בכל נושא אפשר לעשות את הדבר, ולא בכל קורס. אי אפשר להוסיף עוד שעות למערכת, כי זה יצריך סידור שלה מחדש ולא בטוח שהסטודנטים יכולים לעשות את זה עם כל האילוצים שיש להם.
בסופו של דבר, רק הסטודנטים נפגעים מהשביתה הזאת והיא לא מעניינת אף אחד. כבר היו מקרים השבוע של שבירת שביתה, שסטודנטים באו ולמדו ולמעשה פגעו בחברים שלהם ללימודים שלא הגיעו ולא ממש יוכלו להשלים את החומר כמו שצריך. המרצים, למרות ההבטחה שלהם, יכולים לעשות מה שבראש שלהם אחרי שהם הגיעו להסכם. לא מודדים אותם לפי השעות בפועל שהם לימדו וגם לא בודקים אם הם באמת לימדו. כמו שאחד המרצים שלי בסמסטר שעבר ניסח את זה: "אם אף אחד לא יבוא, אני עדיין אכול לשבת במשרד שלי ועדיין לקבל על זה כסף". את שאר המדינה השביתה הזאת ממש לא מעניינת, כי מי אכפת לו מסטודנטים ששובתים. נכון שכשהם יסיימו את התואר, הם ייכנסו למעגל העבודה וירוויחו מספיק כסף שממנו יופרשו למדינה מיסים טובים, הרבה יותר מאלו שלא הולכים ללמוד במוסד אקדמי, אבל עד אז יש מספיק זמן, והמדינה צריכה כסף עכשיו. הדרך הכי טובה היא כמובן להעלות את שכר הלימוד ולא לבדוק למה האוניברסיטאות הגיעו למצב כזה שאין להן כסף בכלל, ושהם לא מצליחות להתקיים בלי עזרה של תרומות. כמובן שהממשלה לא צריכה להשקיע כסף באקדמיה בשביל הישגים מדעיים חשובים שיעזרו לה ומבחינתה, שהסטודנטים יממנו את האקדמיה.
אחת ההצעות של הוועדה שהוקמה לצורך מציאת הפתרון לבעיה באוניברסיטאות היא להנהיג שכר לימוד דפרנציאלי, שאומר שככל שהמקצוע מבוקש יותר, ככה שכר הלימוד אליו יהיה נמוך יותר (ובאותו האופן, גם התשלום למרצים). זה כמובן פוגע בחופש הבחירה ובזכות של כל אדם לבחור את התחום שמעניין אותו. הרבה אנשים היום מתחילים ללמוד את מקצועות ההייטק, ולכן לפי התכנון הם יהיו זולים יותר, אבל מה אם כל שאר תחומי המדעים ותחומי הרוח. האם אנשים שרוצים ללמוד פילוסופיה לא יוכלו ללמוד את המקצוע רק בגלל ששכר הלימוד שהם יצטרכו לשלם הוא גבוה מדי, והם יצטרכו להתפשר על משהו שהם לא ממש רוצים ללמוד? ובכלל, למה מעלים את שכר הלימוד? לא היתה לפני כמה שנים ועדה שקבעה שצריך להוריד אותו? בראש הוועדה עמד אז השופט וינוגרד, שהיום הוא עומד בראש ועדת בדיקה אחרת. אני מקווה מאוד שלא יתייחסו למסקנות הוועדה הנוכחית ממש כמו שהתייחסו למסקנות הוועדה הקודמת שבראשה הוא עמד.
לצערי הרב, אני לא רואה פתרון קרוב לכל המשבר הזה. אני גם לא מאמין שאני אחזור ללמוד בשבוע הבא, אבל אי אפשר לדעת דברים כאלו עם שביתות. מצד אחד, אני מקווה שהסמסטר הזה לא יילך לי, במיוחד אחרי שסוף סוף נכנסתי למגמת שיפורים טובה והציונים שלי רק עולים ועולים. מצד שני, זכותי להשיג את ההשכלה שאני רוצה תמורת מחיר הגון ושווה לכל נפש, ושאני אקבל את התמורה המלאה למחיר שאני משלם. בין אם זה בכיתות לימוד, ספריות, ספרים, מחשבים ומעבדות לצרכי הלימוד וההשכלה שלי. כמובן שצריך את המרצים הטובים ביותר שהמוסד יכול לתת (ולא בכל המקרים זה מה שקורה), כמות מספיקה של מתרגלים (וגם להם מגיע לעבוד בשכר הולם) ובודקי שיעורי בית ומבחנים, שיעזרו לי להבין את החומר בצורה הטובה ביותר ויעזרו לי להצליח בלימודים.
עד שיחליטו אם לחזור ללמוד או לא, אני בבית, נהנה מהחופש הזה אבל מודאג מכל מה שמסביב. בניגוד לימי בית הספר, כאן הרצון שלי הוא ללמוד ולהבין, ולצבור את הידע המספיק בשביל להצליח בהמשך החיים שלי. אם השביתה תמשיך אחרי החג, צפויה הפגנה נוספת בתל אביב (לזו בירושלים לא הלכתי), והפעם אני מתכוון להיות שם. הגיע הזמן שמישהו יתעורר וייתן את מלוא תשומת הלב לעניין. בסופו של דבר, כולנו כאן מפסידים. וחבל.
שמור בטל

14 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-22/4/2007 21:07

18 8/2005		להתנתק
		תגיות: אקטואליה

להתנתק מהחדשות.

להתנתק מהתמונות.

להתנתק מהילדים המתפרעים.

להתנתק מהחיילים עם הדמעות בעיניים.

להתנתק מהביטויים מרתיחי הדם של המתנחלים.

להתנתק מאוזלת היד של המנהלת, שאדישה לכאב המתפנים.

להתנתק מנוסבאום המעיק.

להתנתק ממשדרי החדשות הארוכים ללא הפסקה (חוץ מ"החדר של חני").

להתנתק מהטרוריסטים, בשני הצדדים.

להתנתק מכל הפרשנים שמעריכים כן יהיה אלימות, לא יהיה מרצון.

להתנתק מכל נבואות הזעם על כמה רע הולך להיות פה.

להתנתק מכל מי שנגמרה לו המדינה (כמה פעמים יכולה להיגמר המדינה בתקופת חיים אחת?).

להתנתק מכל אלה שמנופפים את הילדים הקטנים שלהם דרך החלונות ומשתמשים בהם בתור אמצעי השפעה על המפנים.

להתנתק קצת מהמציאות הזאת. מה עוד אפשר לבקש?

6 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 1 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של DiRi ב-1/9/2005 01:48

9 10/2004		טאבה
		תגיות: אקטואליה

ארץ משוגעת יש לנו. חיים את הרגע, לפני שיבוא רגע אחר והכל ישתנה. חיים מאסון לאסון, מחכים למכה הבאה.

לא הייתה היום אווירה של דיכאון והלם בחוץ. כנראה התרגלנו. זה גם רחוק מהמרכז, שם בצ'ופצ'יק הדרומי של הארץ. זה אפילו לא בארץ.

בלילה כולם ישבו וראה אותן התמונות בכל הערוצים חוזרות על עצמן בלופ אין סופי. הנה האבא עם הילדה הקטנה שמחבקת חזק את הראש שלו וכתמי דם על הבגדים שלה. הנה אמבולנסים נכנסים ליוספטל ומוציאים פצועים, הנה זה מתראיין, וההיא, וההוא שנותן את מספר הטלפון שלו מול המצלמה (ויונית לוי קופצת כדי שאף אחד לא ישמע אותו). ובבוקר תמונות של הרס ובלבול. ואנשי פיקוד העורף לא יודעים אם הם תקועים במעבר או נכנסים לחלץ.

יום מוזר כזה. לעבור בין מבזקי החדשות ברדיו ובטלוויזיה ולא לשמוע שום דבר חדש. אותם מספרים, אותן תמונות, אותם שירים ברדיו (גם ככה "סופשבוע רגוע", לא?).

לפעמים יש לי חשק לקחת הכל ולזרוק את עצמי באיזה חור רחוק מהחדשות שכאן, ותמיד אני אדע שאני לא אוכל לברוח מזה להרבה זמן. מכור. מורגל.

ארץ משוגעת.

"זה בא פתאום בשעה של לא לילה לא יום

כשאף אחד עוד לא היה ממש מוכן

זה עבר בכל התדרים בכל הערוצים

מהכביש המהיר לכל בית בעיר

אף אחד לא ידע מה זה ועל מה זה

לא, אף אחד אף פעם לא שמע דבר כזה

דממה דקה"

[דממה דקה - אהוד בנאי]

2 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של מקליין ב-9/10/2004 17:38