בחיוך ובמציאה מתמדת :)
מצאו פנאי להיות ידידותיים- זוהי הדרך אל האושר. מצאו פנאי לחלום- בכך אתם רותמים את עגלתכם לכוכב. מצאו פנאי לאהוב ולהיות נאהבים- זוהי הזכות השמורה לאלים. מצאו פנאי לצחוק- זוהי המוסיקה של הנשמה...
|
| 9/2009
היום לפני
|נו, תדמיינו את המוסיקה הזאת של השבוע בעולם, של חדשות מוצאי-שבת,יופי. עכשיו תמשיכו לקרוא|
לפני שלוש שנים, בדיוק היום, התחלתי את השירות הלאומי שלי.
אני זוכרת שאני וג'יני ישנו בדירה יום קודם, והגענו ביחד ליום הראשון.
והכל היה התחלתי כזה- להבין איפה כל דבר, ומה הסדר יום ואיפה להיות ובעיקר איפה לא להיות (נניח, בחדר מורים רבע שעה אחרי הצלצול לתחילת שעור. אבל להגיע באותו הזמן בדיוק עם קבוצת מתקדמי מתמטיקה ולהריץ איתם את החומר עד כדי זעקות שבר "מה הם יעשו עכשיו עד סוף שנה?" מהמורה זה דווקא רצוי..)
שנה אחרי זה, באחד בספטמבר, הלכתי לראות מה קורה, לומר שלום.
ואז גם כתבתי את הפוסט הזה
בדיוק היום לפני שנה כתבתי את הפוסט הזה והייתי באותה התקופה בעומס בלתי-נסבל של מועדי ב' ועבודה בספרות על הראש (שהיתה נוגעת ומוצלחת ב"ה)
את שנות לימודיי ביסודי העברתי עם הרבה אושר מהיום הזה, תחילת השנה, תחילת הלימודים, שתמיד נראים מלהיבים כשנמצאים בחופש, וקמת, ממש קצת משעמם..
אחר כך התרגלתי להתייחס לזה כאל חלק, חלק מהחיים, חלק מהמעגל הזה של התחלות וסיומות שאנו כל הזמן חווים..
ועדיין, זה מלהיב לדעת שעבור הרבה שמתחילים היום יש משמעות ליום הזה, שיש למה לקום בבוקר, לחייך לאנשים, ללמוד כראוי ולקוות לטוב.
יהיה טוב:)
בשורות טובות:)
רק אור!
[וכמו שכולנו למדנו היום את השעור הגדול של לא-משנה-מי-אתה-אם-עשית-דבר-לא-חוקי-אתה-נכנס-לכלא, אני מקווה שנלמד מחר את השעור הגדול של לא-משנה-מה-צבע-העור-שלך-או-מאיפה-עלית-לארץ-אתה-שווה-בין-שווים-וזכותך-ללמוד-ברורה-מאליה.]
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
