אמרה המגישה של השעתיים הכי קסומות ברדיו של אחה"צ, (גלגל"ץ- נעים באוזן, כל ערב משש עד שמונה). ואני חשבתי לעצמי שזו שורת פתיחה ממש מוצלחת לפוסט.

השמש תשקע בדיוק בשש ארבעים ושמונה. מיד נכנסתי למצב רוח רומנטי, הגברתי את הרדיו והתכוננתי לשעה של קסם בדרך מהעבודה הביתה, עם הצבעים המופלאים של השמש היורדת לים, והשירים השקטים של הרדיו .

ובדיוק אז חבצלת החזירה לי צלצול, סגרתי את הרדיו וקשקשנו בנעימים על הא ועל דא, קצת ישראבלוג, קצת על החיים  ובעיקר על דיאטות, עד שנופנפתי באכזריות בתירוץ המוזר שיש לה עוד המון עבודה.

ניחמתי את עצמי שעדיין יש לי את שירי האהבה ברדיו, והשקיעה עוד לפני, אבל אז גיליתי שהגעתי הביתה, וגם את השקיעה פספסתי.

עליתי הביתה, אכלתי צ'יפס עם קטשופ, כי זה ידוע שאחרי שמדברים על דיאטה פטורים מלעשות אותה לפחות באותו יום, ורצתי לאסיפת הורים. (הערה לחתולה- לא, אני לא בוועד הורים, מי גדולה?)

 עכשיו חזרתי, א' כבר נרדם, ואני ? אני נשארתי עם רעיון עמום לרומנטיקה שכבר לא תמומש היום.

 מזל שגם מחר יש שקיעה, ונעים באוזן בגלגל"ץ, ועד שבוע הבא אין עוד אסיפות הורים.

ורק עוד דבר אחר לסיום, חם לי, מישהו אמר משהו על סתיו?