1. מי ידע? כתיבה באמת משחררת. אחרי שהפוסט הקודם שוחרר לאוויר העולם היו לי יומיים שלווים משהו.

2. ביום שישי עשיתי לעצמי חווית 'פול אנד בר' מתקנת. נפגשתי עם ח' והיא החזיקה לי את היד כשרכשתי שתי חולצות וגופיה במקום החולצה המביכה שרכשתי לפני שבועיים (סעיף 2). 

3. היומיים השלווים נגמרו ביום ראשון. נסעתי עם חברתי התמהונית יעל, לנומרולוגית אורלי. מדובר בפגישה שנקבעה כבר לפני חודשיים על ידי יעל. היא חיפשה מישהי שתבוא איתה לגלות מתי יהיה לה חתן ואני חיפשתי תקווה שאסיים את התואר. אחרי חודשיים הבעיות שלי עם התואר נפתרו והבעיות היו אחרות לגמרי כפי שכבר צויין, אהמ, בפוסט הקודם וזו פעם אחרונה שאני מזכירה אותו, באמאשלי. 

אורלי היתה מדהימה היא ראתה הכל ואמרה הכל, אבל לא משהו שלא ידעתי. הברזים נפתחו. האפקט היה במראה שהיא הציבה מולי. זו בהחלט חוויה לשמוע מישהו שלא מכיר אותך בכלל משקף לך את כל חייך בשעה וקצת ותמורת 150 ש"ח. (אורלי אזולאי טבצ'ניק, היא גרה בפתח תקווה, צריך לקבוע מראש, היא לוהטת! וארגנטינאית ומכאן- מגניבה. לפרטים נוספים שלא ניתן למצוא ב144, ניתן לפנות אליי במייל.) היא גם מצחיקה!

4. בערב ביקרתי בתערוכת אומנות של בוגרי המגמה בתיכון. זה הוסיף לאווירה המהורהרת שנמצאתי בה ולהלם הכללי שיצאתי איתו מאורא-לי. בשני בבוקר בדרך ללימודים יבבתי קלות. ובלי שום סיבה נראת לעין. זה מה שנקרא: רגישה וספונטנית (ומדממת).

5. בשלישי בבוקר החלטתי לחתוך מיום לימודים (הו, פרועה שכמותי). אז נלסון (ונמש) בא בהצעה: בראנצ' על המרינה באשדוד. כמה נובורישי מצידנו. המסעדה היתה מאכזבת מאוד ('אידי') הים לעומת זאת היה כייף גדול ואני הרגשתי קצת חו"ל. אולי בגלל שאף פעם לא ישבתי באותו חוף באשדוד, אולי כי עברה שנה מאז הפעם האחרונה שהייתי בים.  פאדיחה.

להלן שלל תמונות מהחוויה:

אם כבר אוכל חרא אז לפחות שיהיה על מה להסתכל.

מעל הביס האחרון של גוש השוקולד הזה נשבעתי לחזור לדיאטה.

צעדנו לים ונלסון התחיל להשתולל. חתיך, חתיך, אבל טאמבל.

מה זה פה?! בורדל?! טפי!

6. ברביעי בבוקר התקשתי לקום בגלל, אהה.. דברים שעשיתי בערב הקודם ושוב הברזתי מהשיעורים המוקדמים של היום. הטרחתי את עצמי רק לשיעור האחרון ואחריו גילגלתי (חיחי...) את עצמי לקרית גת, שם יושב לו שמעון לוגסי (נינט מי?) ספר צמרת, חתיך על והאח האובד של הבי ג'יז.  שמעון עשה לי נעים בראש ובשיער וכשיצאתי נראתי כמו ג'יזל!  טוב, כמעט. כמו בת הדודה השמנה שלה.

7. האם מכירים אתם את התחושה של הגעגוע ברוורס? כלומר אם געגוע רגיל הולך מאיתנו אחורה למשהו שהיה, אז איך קוראים לגעגוע למה שכבר לא יהיה אבל היה יכול להיות?  דוגמא למתקשים: "אם לא הייתי עושה את ההפלה ההיא בצבא אז היום היה לי ילד בן חמש וחודשיים ו-קיצבה מהמדינה! איך בא לי קיצבה מהמדינה..." (לא מבוסס על מקרה אמיתי שקרה ל-אהמ, חברה שלי)

לקוראיי, חברי האקדמיה ללשון עברית, לטיפולכם!

8. היום נסעתי עם משה* ההריונית לבית חולים,ראיתי את בוטן** דרך מסך של ג'נרל אלקטריק, היה שוס היסטרי, אבל זה כבר לפוסט הבא***.

9. תליתי את הערסל! הקיץ יכול להתחיל!

* חברתי ההריונית כאילו דה, בעלת השם האנדרוגני.

** בנה שטרם נולד.

*** סתם התחשק לי עוד כוכביות.

**** טוב מאוד בסולם מוק.