מדוע טוב לי בחיים?

לסיכומו של דבר, טוב לי בחיים, מכיוון שאני מוצפת באהבה אליהם. יש לי היכולת המשובחת להתרשם מהכל עד כלות נפשי.

"אמא, השמיים כחולים".

"כן, נוע. הכל בסדר?"

"את לא מבינה? כמה שזה מדהים, יש צבע מסויים לשמיים. צבע מסויים משלהם. איך זה הגיוני?"

בכל תחום, בכל דבר. אני חוקרת, מתבוננת. אני מתרשמת, וצוחקת באירוניה ובציניות מפולפלץ על הכל.

סיגריות, מקל נייר מאובק וארוך שמציף את הריאות בעשן עכור ופולט אותו בדיוק מהיכן שיוצא הקיא, מחלל הפה הורדרד. אותי זה משעשע.

טלוויזיה. קופסה שחורה שטוחה או שמנמנה המציגה דמויות מרצדות ללא כל הכרח ביכולת כלשהי, ומעלה שנאה ואהבה כאחד. וישנם אנשים המעבירים את חייהם, פשוטו כמשמעו, כנגד קופסה שחורה צבעונית. אותי  זה משעשע.

פונפונים. מה הטעם המחורבן בפונפונים? הם לא נדבקים כהלכה ליצירות אומנות שטוחות והם מתפוררים וגורמים עוגמת נפש ארורה. (יש לי ייסורי פונפונים, שכחתי כיצד להכין אותם, מצמר).

גם מעצב. חיטוט בהול בפוסטים עתיקים יזכיר לקוראים כיצד אף על פי ופי על אף עצב שפקד אותי פה ושם, ידעתי לצחוק עליו.

ולמעשה הכל משעשע - פקאצות אמריקאיות, סמים, ערוץ E!, סקס ודגנים מחיטה מלאה.

טוב לי בחיים מכיוון שאני משועשעת ללא הפסק, החיוך לא מש מחיי כי מחשבות כל הזמן מציפות את מוחי. אני אוהבת לאהוב ולהיות נאהבת, ובכלל, העתיד זוהר כל הזמן, רק אם צוחקים על הכל בחן או עושים פרצופים למצלמה.

אני אוהבת את החיים מכיוון שלמרות הכל הם אוהבים אותי בחזרה, וכי אני חיה במדינה שאני אוהבת מאוד, והעובדה כי יש לי החתול המדהים בעולם כולו מוסיפה לעניין.

חמישה בלוגרים אליהם מועבר הפרוייקט המחורבן: ניתע, תום, מאיו, דודו ומיכלי.

אוהבת,

אוליביה. :]

נ.ב: מחר יומולדת, מחר יומולדת, מחר יומולדת לבלוגי! יומולדת שנה!