נחשו מה היו מעלליי במשך השעות האחרונות!
...אכן. נכון ניחשתם, בני אנוש חסרי מוראל, רקדתי עד אין קץ.
שוב.
הכל התחיל אי אז בשלהי שנה שעברה (במילה "שלהי", הכוונה היא לתחילה או לסוף? בכל מקרה היה זה האמצע).
ביום בהיר וצח, או שמא היה זה יום אפרורי וקודר כרונית אלקבץ, הלכנו לנו לבית ספרינו המקולל ולמדנו שם. בשיעור ספורט הכריזה המורה כי עלינו להכין ריקוד, תרגיל קרקע, שיכלול את הדברים אשר כתובים להלן:
- עמידת שולחן.
- גילגול לקדימה, גלגול לאחורה.
- גלגלון.
- עוד כל מיני תרגילי קרקע בעלי שמות כשל סוסי קרן, נו.
בכל מקרה, אני והילע כמובן עבדנו יחדיו. עבודת הצוות שלנו יוצאת מגדרה - מזה עשר שנים שאנו עובדות יחד בשקיקה ותמיד נושאות הצלחה, כדור ההמשך לאימהותינו שלמדו וציחקקו יחדיו באוניברסיטה.
ובכן. לאור היותינו משקיעניות סוג א', ולאור העובדה כי לתיכון נתקבל רק עם ציון גבוה בספורט ומורתינו לא נדיבה בחילוק מצויינים על שמאל ועל ימין, התחלנו בעבודה.
היינו המתקדמות ביותר מכל הכיתה.
כשכולן התחילו רק להתווכח על איזה שיר פקאצי ונודף ניחוח של מי חמצן הן יבחרו, אנו כבר כמעט סיימנו.
על הריקוד שלנו עבדנו במטורפות. היינו ישנו תאחת אצל השנייה באמצע השבוע(!) רק בכדי להתאמן עליו.
וכאשר הופענו כולם נדהמו נוכח ההשקעה, האיבזור, הלבוש, הקורדינציה, בחירת השיר. מחאו לנו כפיים! פאקינג כפיים! ולא סתם מחאו כפיים, אלא גם תלמידות הגדולות מאיתנו בשנה, אשר היו לסנוביות בל יתוארו, וחשבו אותנו לחבורת יבחושים בכיתה א' ולא ח'. (מבחינה זכרית אין הבדל רב, למען האמת).
אניוואי, למען שיפור הציון גם השנה, אנו עושות זאת שוב.
בחרנו בשיר CHOP SUEY (ולמען השם, לעולם לא אלמד איך לכתוב/לומר זאת) של System of a down. זהו שיר כה מהולל, הליפ סינג שתום עושה לו משובח מאין כמוהו, ואני שומעת אותו בערך כל בוקר ועושה ליפ סינג בעצמי כנגד המראה (אבא פעם חלק מול חדרי וראה אותי לשבריר שנייה מתייסרת מול המראה בקטע בו מכריז המשורר "I cry, when angels deserv to die". הוא חזר על צעדיו לאחור לראות האם באמת ביתו יצאה עד כדי כך מדעתה, ואני התיישבתי בתמימות על הקרקע. זה כה משעשע לגרום לאנשים לחשוב שהם הזו דבר מה).
ושוב כהרגלי סוטה אנוכי(!) מהנושא המדופלם.
מה אני עושה כרגע?
הו, סוגייה מרתקת! הבא נחקור אותה לעומק.
כרגע, אנוכי: יושבת מול המחשב ומקלידה פוסט.
זוללת: זללתי, בלשון עבר. חמש חפיסות נוספות של שוקולדה הלכו לעולמן. אומרים שאני מכורה אנושות לשוקולד, אבל אפילו לא נותנים לי הזדמנות לבטא את מקסימום התיאבון שלי לדבר קדוש זה. זנות.
מזמזמת: שיריי סינרגיה למיניהם. הם מצאו חן בעיניי הוריי עד מאוד. יחי.
חושבת על: שוקולדה, אנשים, פינלד, משחקי אסוציאציות, טמפונים, הרואין, ציפורני-חתול. רבותיי, חשיבה היא אינה הצד החזק שלי (בהתחשב בהיותי פוסטמה).
מה אכלתי היום?: אוכל.
מיהו האדם שאני הכי רוצה לראות כרגע?: את מושיקו החתלתול היפהפה שלי שרב בחוץ עם חתול סורר שמנסה לגנוב לו ממזונו, אך היות שלדעתי מושיקו הוא אינו אדם, אינני פאקינג יודעת. כל פריקון מפריקוניי החביבים יועיל. הלאה.
מהו מצבי הנפשי הנוכחי?: רעוע, כהרגלו. למען האמת אני שמחה, אך כאמור, רעועה נפשית מבחינת חוכמתיות.
מה מטריד אותי יותר מכל?: הו, כה הרבה דברים. אבל על הזין שלי. כעת אני לא אותיר לעצמי להיות מוטרדת.
בני סלע נתפס! בני סלע נתפס!
ביומשישי בעת היציאה השבועית הנפלאה, נודע לנו שבני סלע נתפס. מרבית מחברותיי דילגו ברחבי הגלקסיה, שרות שירים נוסח "אפשר ללכת ערומות ברחובות, בני סלע נתפס, אנחנו חופשיות" וכו'.
בשל כך, החלט החלטתי לכתוב מחווה קטנה עבור מיסטר סלע.
סלע, קרא ולמד.
~אין כותרת~
מאת: נוע, אוליביה, בלונדה, כרובית.
עבור: סלע, בני סלע. *מבט קשוח* B-|
תאריך: מנין לי?
היה היה, באלפיים ושש
אדם מתוסכל מינית וטיפש.
כבר לפני, היה מוכר כאנס מטורלל
ולכלא נשלח לטובת הכלל.
לקורבנותיו היה נוהג לטלפן
להזכיר את כל הרוע שנעשה להן.
לא היה מרפה, היה רודף עד תום
בכל בת אדם שיצא לו לחתום.
והוא בלתי הפיך, חולה בראשו נצחית
וברצוני מחבת על ראשו להנחית.
אך הכלא - אבוי! - בעיניו חן לא מצא
מצא את דרכו והחוצה יצא
לאוויר העולם, ערימת נקבות
היש גדולה מברכה שכזאת?
חשש בקרב העם התעורר כמגיפה
כל אישה את תריסיה הגיפה.
כל תושבות תל אביב נחרדו במיוחד
אך בכל שאר הארץ נבהלו כאחד.
"הכיצד זה קרה? רישול משטרתי?
הכיצד כך ברח לו אנס סדרתי?"
המשטרה פיהקה קמעה ובחיפושיה החלה
נשאלה השאלה - היכן בני סלע?
והעם מבוהל, חושש לצאת לקניות
השד יודע מה אי שם כבר יכול להיות.
בכיתה משווים אותו לנשיא קצב,
ובכל חור מצוי מדברים אודותיו.
ובכיתת מתמטיקה, כאשר את תמונתו הציגו
חברי הכיתה בגיל היגגו:
"הו, הכיעור! הוא נראה כמו רפרפת
עיני רק מלבחון אותו מתעייפת".
ועל אף שבני סלע לא ניחן בלוק
מסתבר שידע איך לשמור על ריחוק.
כי זמן מה חיפשה אחריו מדינה שלמה
(ועלה החשד כי המשטרה נמנמה).
נשים חששו לצאת לרחובות,
התלוננו עד אין קץ והיו למייבבות.
ונשאלת השאלה, בינות כל השאלות
כיצד בשם התחתונים זה יכול להיות
שמדינה שלמה. שלמה! חצי מדינה, מילא -
מפחדת עד אימה רק מבני סלע...
ואכן, הפחד המשיך להפתיע
עד כי האיש נמצא בנהריה.
הידד! יחי! הצדק על כונו הושב
ובני הפך הוא לסופר-כוכב.
בכלא יירקב עד לתום ימיו
ייענש על הפשעים שנאמרים אודותיו.
ולסיכום:
בני חיפש לעשות סדום ועמורה
וכולם ידעו כי בני, הוא ילד רע.
חזיז ורעם, כתבתי שיר על בני סלע.
אני הולכת להתקלח. או לחשוב קצת. שוקולד. כל דבר יבורך.
שלכם בחדווה,
אוליביה. :]
נ.ב: לעולם, לעולם ולעולם, אל תנסו לטפס לצמרות עצים ולהישען על הענפים הדקים ביותר.
נ.ב 2: דישה, אני כלכך מצטערת. אני אוהבת אותך ואהיה שם בשבילך תמיד.
נ.ב 3: שומו שמיים. עליכם להודות שזו תמונה מחרידה.
הוא צריך להיות בבבית משוגעים ולא בית כלא, הלא כן?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
