ישנתי אצל חברה בלווית שתיים נוספות, ובבוקר היקצתי להתעופף לעבר מפגש חולצות-של-סיסטם-אוף-אה-דאון המיוחל: מפגש ישראבלונד.
ובתור ישראבלונד כשרה למהדרין, נטלתי מצלמה (חדשה ולוהטת! *רצה במעגלים*) וצמד אוזניים, בכדי שאוכל להאזין כשורה לחבורת ורודי-השיער אשר ממלמלים, "אוה, החיים מתאכזרים אליי, אני חותך את ורידיי לקצב אבריל לווין הככלל כךךך קשוחה שזה עושה לבכות, ומספר הבלוג שלי הוא 12345. כנסו בהמוניכם ובכך מנעו ממני להתאבד".
ובכן, אקצר במילותיי שופעות העומק המלגלגות קלות על עדר המטורפים שנפשם משוכנעת בכך שכוכבים הם פירסינג שמיימי.
להלן תמונות ותיאור אירוני וחופר, כיאה לכל פוסטמונות הנקלע לאיזור-250912 (בלוגי הקט).
אוה, וד"א, שנה ויומיים לבלוג!
רבותיי, הטרדה מינית להמונים: תמר הנהדרת, יצור ורדרד מכל בחינה וקורבן שחור-גופייה. הו.
משטרת הקונכיות מבקשת לאתר אחר שתי הקונכיות שמתנוססות בתמונה זו, נודה לכם את תימצאנה אותן. באת, זה למען איכות הסביבה והמחייה שלכם ורק שלכם.
תודה.
ילדה יפה שהתבקשה להצטלם ועמדה יפה והצטלמה יפה. רות - סוף.
תמונת מצב (ובמילים אחרות: ילדות-אימו עם הבעה של "OMG נעלמה לי הפצירה" משמשות רקע לזוער, העומדת דומם ומצלמת אנשים).
שלוש מילים: חוסר-שינה, שחור, ציצים.
אנדרולומוסיה מוחלטת! (או: רבותיי, כך יראה יום הדין. למען יראו וייראו).
מסקנה: בפעם הבאה תביאו עימכם מים למפגש ולא וודקה, שלא תהיו כה צמאים עד שתשתו זה את זה.
ישרא - קלסיקה במיטבה. גזור ושמור.
מיכלי, ככל הנראה בהפגנת מחאה כנגד קערות דגנים.
דנה-Z - לימדי שיעור או שניים בישראבלוגריה: או שעושים רוק-און בהבעה קשוחה המביעה על ייסורי החיים והמוות וכיצד הותירו את חוטמם על ליבך המרוסק לחתיכות והקרוע והאדום בהוראת מרילין מנסון, הו - או שמחייכים בגיל למצלמה.
ואומנם שילוב של השניים יצא נהדר. אבל זה רק כי את שווה.
שכחתי את שמותיכם, אבל אני בטוחה שהם נהדרים ומקסימים.
הדר המתוקה, מחייכת כאילו זה עתה היא קיבלה פקינז, ומצלמתה, מחייכת אף היא.
סיפורקע: כידוע, ניצק-פליצק הינה ילדה האובססיבית למשקפיים באופן מוטרף. בסיור קט באלנבי, כמדומני, מצוא מצאנו אנוכי והיא משקפיים במידה 0 (וזאת לאחר 15 שנה של חיפושים!!!), שחורות ומסוקסות, בשלושים ש"ח חדשים.
ומורע סתם משקפופרית.
ליהי מחייכת - והעולם שותק.
האקסית של דנה-Z, דנה-Z וחברתן.
תמר הסקסית להחריד, והסיכה של תה"ל (תמר הסקסית להחריד). באופן כללי התמונה נראית כאילו היא צולמה בסניף של כת השטן בשטחים.
תמונת מצב. 
ולסיום מסויים: הילי, בת דודתי החסודה, הואילה בטובה לקום על רגליה מחיפה ולסור לכאן, לאיזור ירושלים. היא פגשה את מאיו, הילע, מילנר (קוראיי הבלוג הותיקים - זוכרים?) ועוד אדם נוסף ושמן, אותם הכירה דרכי. יחי. ובין ולבין מצלמתי תיעדה את הפלא.
הילי יקירה, אני אוהבת אותך. היי חזקה, לא תמיד החיים מחייכים, אבל לרוב כן, ובייחוד לך. הפנימי זאת.
אוהבת,
אוליביה. :]
נ.ב: אני תוהה האם אפשר למות מציפייה, הלא אני כבר גוססת ממנה. אני מחכה לזה, מוכנה לזה ויכולה. יודעי דבר - אחלו לי בהצלחה. אני מסוגלת.
וודאי.
כואב קצת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
