|
טומי הולכת לתומה
|
כינוי:
tomasa בת: 44 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2006
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 12/2006
 העדפות בעקבות לי. ומאחר והיוזמה הברוכה התחילה משיר של ויסלבה אהובתי החדשה בהתהוות. אני גם מצטרפת.
כשאני מלמדת את הפועל "להעדיף" אני מסבירה אותו כך (תמיד אותו סיפור): אני אוהבת גלידת וניל וגלידת פיסטוק אבל אני מעדיפה גלידת פיסטוק. אני אוהבת את קלינט איסטווד ואת ג'וני דפ, אבל אני מעדיפה את ג'וני דפ.
אז אני מעדיפה ללמד אני מעדיפה גלידת פיסטוק אני מעדיפה את ג'וני דפ אני מעדיפה שני חתולים על חתול אחד אני מעדיפה יותר משלושה אני מעדיפה עץ לימון על שיח ורדים אני מעדיפה את ואן מוריסון בשבת בבוקר בדירה שלי, אפילו אם צריך לשטוף כלים, ולא טלוויזיה רוסית בפול ווליום אצל אימא שלי. אני מעדיפה вареники אני מעדיפה בירה אני מעדיפה בחרובקה על ייגר מייסטר אני מעדיפה פירות יער אני מעדיפה שלא יאמרו לי בתגובות: "כמה רוסיה את יכולה להיות!!" אני מעדיפה תה אני מעדיפה גם קפה אני מעדיפה לקרוא עיתון מנייר ולא עיתון באינטרנט אני מעדיפה שלג, אבל כזה שמבטלים את הלימודים ולא כזה שהמורה מגיעה אבל התלמידים יכולים לא. כי יש שלג. אני מעדיפה להתכרבל אני מעדיפה להשתכר ולרקוד אני מעדיפה שמאל חושב ולא ילדים אנרכיסטים אני מעדיפה פמיניסטיות אני מעדיפה גבינה
מספיק, לא? אני מעדיפה ש מקס ואקס וקאלו גם יכתבו.
| |
 השיר הראשון שכתבתי בחיי. היום. כמה זה פואטי - פתטי לשבת בבית קפה עם ספר שירה שלא מזמן רכשתי
פואטי כי פגישת הטיפול היום הייתה טובה במיוחד פואטי כי הספר פורט על הנימים שהפגישה עוד לא פרטה הקפה לא רע יש חיים מסביב והלב גואה בחוץ מבול ומבטיחים שלג, באמת.
פתטי כי קשה לקרוא לקפה בקניון בית קפה וויסלבה שימבורסקה מרגישה פה לא בנוח ונוזפת בי: הכול פוליטי ולשיר שלי אין בכלל חרוזים ודידי הררי צועק מחריש את הלחישות המלטפות בפולנית. ובחוץ - גשם, שמש, שלג. פה - לא רואים.
הייתי כותבת פה את השיר של ויסלבה שימבורסקה, אבל אז אראה ממש חיוורת. עוד כמה ימים.
| |
 סופגנייה כשהייתי קטנה, ביסודי, כיתה ד' או ה' הייתה לי צהבת. לא הייתי חצי שנה בבית ספר, אבל בגלל שאני חכמה לא נשארתי כיתה. הסיוט הגדול בכל הסיפור הזה היה שאכלתי כל הזמן אורז מבושל. אורז לבן מבושל בלי כלום. אורז לבן מבושל בלי כלום אפילו בלי מלח. המעיים שלי היו מתהפכות כל פעם שהייתי מריחה את תבשיל האלים הזה. שוב ושוב ושוב, חצי שנה. אני חושבת שלקח כמה שנים טובות מאז אותו סיפור עד שהסכמתי לאכול אורז שוב. ובנוסף לכל זה היה חנוכה. היה חנוכה, ואני - ילדה בכיתה ד' (או ה') לא יכולתי לאכול סופגנייה!! מאז אני אוכת סופגניה כל חנוכה. מחכה שתיפול לידיי אחת עסיסית במיוחד ועושה טקס שלם של אכילת סופגנייה.
השבוע האחרון היה חזרה לילדות. לא, לא אכלתי אורז. הקאתי אורז, אם אכלתי אותי. חליתי בדלקת ראות, בעיקר שוטטתי בבית בחוסר מעש, נובחת על כל הנקרה בדרכי. (חייבת להגיד שאני לא בטוחה שבאמת יש משהו בין חתולים לכלבים כי כל פעם שנבחתי על החתולות הן רק הרימו גבה שעירה וסובבו אליי את הזנב). ראיתי סרטים מטופשים נורא, חלמתי חלומות הזויים ובעיקר ריחמתי על עצמי מאוד. ושוב, שוב. לא יכולתי לאכול סופגנייה. לא בגלל אורז, פשוט כי הגוף לא עיכל שום דבר. אבל הפעם אמרתי לעצמי - לא! אני כבר גדולה ולא אכנע! שנית לא תיפול טומסה. בכל כוחותיי (+אדוויל, אופטלגין, אנטיביוטיקה, פרוביוטיקה, תה ומקס זועם בתפקיד אחות רחמנייה) יצאתי מזה. עכשיו אני מחרחרת במקום לנשום, אבל אני מרגישה מצוין! ואני מוכנה ומזומנה לאכול סופגנייה. האם למישהו יש המלצה על סופגנייה נחמדה בירושלים?
| |
לדף הבא
דפים:
|