| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2005
רוזן ואריה
מחר אעלה להרים.
להתרוצץ בשלג של ההרים עם רוזן ואריה.
זה הזמן שלהם.
היום זה הזמן שלי.
הם יודעים.
הם מביטים בי כל אחד מחלון אחר של נפשי.
אריה מעט מפוחד.
הוא לא מכיר אותי ביומיים האלה.
הוא רגיל להיכנס בין רגליי ולהפריע לי בהליכה.
כאומר, הרי אני הקביים שלך.
אני הכלב הכי נאמן שלך.
גם אם תיפול וגם אם אפיל אותך.
עלי תיפול.
עלי אתה יכול לסמוך.
עתה, עם המוניטור המחובר אליי עם חיבוקי החיישנים,
הוא לא יכול להגיע אליי.
הוא מביט בי ממרחק בטוח.
שוקל את צעדיי בזהירות.
מחכה לנפילה שלי, שלא מגיעה.
רוזן שונה לגמרי.
עצמאי תמיד.
כלב חתולי שכזה.
בא והולך כראות עיניו.
כך הוא גם אימץ אותנו.
יום אחד, הופיע גדול ושחור ומאיים.
השתכשך ברגליי וקבע את משכנו קרוב קרוב אליי.
גם אריה אהב אותו מייד כשהופיע.
הוא לא חושש מהמוניטור.
הוא לא נסוג.
כשהוא רוצה את קירבתי שום דבר לא מפריע לו.
בדרך כלל הוא יוצא איתי לטיול הבוקר.
ונעלם לממלכות הסודיות שלו.
חוזר רק לטיול שקיעת השמש שלנו ולארוחה.
ביומיים האחרונים הוא לא סר ממגע איתי.
כבר 48 שעות שהוא איתי.
מרגש אותי לראות איך רוזן מנסה בכשכושי זנב וליקוקים להזמין את אריה.
לקרבו אלינו.
ואריה במרחק הנכון עבורו.
עומד מביט, לעיתים משמיע בכי קצר ונשכב.
מניח את עיניו הגדולות בין כפות רגליו הקידמיות.
וממתין.
כך כבר יומיים.
גם עתה.
רוזן לידי.
מביט למרחקים.
שהם פנימה.
אני חש את נוכחותו בי הערב.
אריה מאחורי, בפתח הדלת משמאל.
מביט עם עיניים רכות ומצפות.
מלטף את שמאלי.
מחר בצוהריים נעלה להרים.
זה הזמן שלהם ושלי.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
