| |
יומני אלפוחרה
מכחול הזמן מצייר את עור הלב |
 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2005
מתעוררת
נהדר לי למחזר פוסט שכתבתי, אך בכיוון הפוך.
בכיוון בו מתעוררים זרעים מתוך תרדמת חורף.
אבואלה מתעוררת מתוך הפְּנים שלה.
מאז שהתרסק לה האגן, שום דבר כבר לא היה אותו הדבר.
ניגזלה ממנה התנועה.
האישה הקטנה הזו שהייתה כפקעת אהבה מהלכת.
שניהלה את ענייני משפחתה והכפר ממרום שנותיה, בכוונה ובאהבה.
האישה הזו נגמרה לנו בין האצבעות.
מאומה לא סייע.
לא אוהביה.
לא אהוביה.
לא הנכדים.
וזה עצוב היה מאוד מאוד.
ללא אבואלה, חיינו לא היו כאן.
ללא אבואלה הפסדנו בכל כך הרבה דברים.
איתה זכינו יומיום.
החומות החוצצות בינה לעולם גבהו מידי.
כל יום השימחה פחתה.
גרגר פחות.
כזה שלא נראה.
אך אני הרגשתי את חסרונו.
לחוכמתה ולאהבתה כמהתי.
ובחודשים החדשים היא מתעוררת.
הופכת את שרוולי חייה אל האור.
אוכלת שוב לבדה.
משוחחת בעיניה ובלשונה.
מבקשת חברה.
משתתפת בקורס לשיפור הזיכרון.
חזרה לשיר את שיריה.
מחזקת את שריריה שנרדמו לשנה.
ולוואי והייתי יודע את הסוד.
לאן הלכה ומאין היא שבה.
ועל איזה גלים נסתרים היא עולה מצלילתה.
עטורה שוב ביופייה וחכמתה.
נראה לי שביכולת החיבוק שלה טמונות מעט תשובות על מקורות העוצמה שבאישה הזו.
אני עדיין נרעד וסחרחורת חולפת אותי כגל נעים:
"אני לא יודע כמה זמן זה נמשך, רק זוכר את החיבוק שהתעוררתי אליו. אישה קטנה מחבקת ללא קול. חיבוק שנוגע בכל מקום כמוס שהיה בי. אני זוכר עוד רגע של קינאה גדולה שאחזה בי. קינאה לאָמור שידע את החיבוק הזה חמישים שנה. ואז התעלפתי. כי אף פעם לא ידעתי חוויה כזו. לא נורא, כל זה התרחש בבית חולים."
שמח לי...:-))
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
