לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

יומני אלפוחרה


מכחול הזמן מצייר את עור הלב
Avatarכינוי: 

מין: זכר

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2004    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2004

מסע שורשים


אני יושב בפאטיו ומהרהר בקשרים שנטווים סביבי.
בקשרים שאני טווה.
בין עבר להווה.
הכל כלכך לא צפוי.
אני נארג לישיבה שלי מתחת לעץ השקד לפני חמישה ימים.
בבוסתן של תיו אנחל.

משהו תמיד קורה לי בין עצים.
מתחתם.
במגע גופני איתם.
אני מתקשר למקומות שהיו.
לסיפורים ואגדות.
ושוב זה קרה לי בבוסתן של הדוד.

התגלגלנו ב- 4X4 החבוטה שלו אל עבר הבוסתן ההררי.
חש עדיין את חום השוקולדה כנגד אוויר ההרים הקר.
לאחר נסיעה מקפצת מאבן לאבן הגענו למקום קסום.
תלוי בשמים וצופה לעמק ולהרים תלויים אחרים.


חלקו העליון של הבוסתן, עטור בעצי זית החובקים גפנים

הדוד על 74 שנותיו נראה צעיר ומלא חיים.
מסביר לי על הגפנים.
מטְעים אותי תאנים.
מראה לי את קיסמי עצי הדובדבנים.
מחבק את עצי השזיפים.
והכל נשזר במעטה חובק של עצי הזית העתיקים.

אני חש בר מזל להיות בבוקר זה שם.
תלוי בשמים.
מחובק על-ידי אנחל.
מאוהב בהרים.


תיו אנחל נהנה מאוצרות זיתיו

אנו בוצרים מעט.
נחים עם ניחוח אשכולות ענבים בשפתיים.
מגוונים בתאנים לבנות עם טעם הדבש שלהם.
ושוב בוצרים עוד מעט.
מקנחים ביין אדום מנאד העור התלוי על עץ הדובדבנים הגדול.

הכל כלכך קסום.
מתנה של קוסם גדול.
קוסם החיים בכבודו ובעצמו.


תיו אנחל קוטף תאני דבש

לאחר זמן אני מתעייף ונח מתחת לעץ השקד הגדול.
מניח ראשי על גזעו.
אני שומע קולות ומביט סביבי ורואה חיילים בלבוש מוזר של פעם.
נער מסתתר בין השיחים הסמוכים לבוסתן.
האוויר יותר חמים.
השמים בהירים לגמרי.
עוד אני מנסה להבין את פשר השינוי וקולו של אנחל מחזיר אותי להווה.
שוב האוויר קר וצורב.
השמים פזורים בין העננים.

אני מנער את ראשי כדי לוודא שהוא עדיין מחובר לכאן.
כן.
אני כאן עם הדוד ולרגע הייתי שם.
היכן שהוא בזמן אחר.

אני מספר לאנחל על הנער והחיילים והאביב שבשמיים.
הוא מחייך כמבין ומספר לי את סיפורו.

בזמן מלחמת האזרחים הספרדית, אביו של אנחל, היה מלוחמי הרפובליקנים.
לאחר המלחמה, שב לכפר ונטע שתילי גפנים ודובדבנים בחלקת האדמה שבה אנו נמצאים היום.
בשנת 1942, במסגרת מסעות העונשים ברפובליקנים, הגיעו גם אליו אנשי הגווארדיה סיביל (המשמר האזרחי) שזו משטרת הכפרים הספרדית.
הם באו והשחיתו את הצמחים הצעירים בני כשנתיים. והוא אנחל בן ה- 12 הסתתר בין השיחים וראה את מפלתו של אביו מול השוטרים המצחקים והורסים.

האירוע הזה גרם לו להתרחק מהאדמה ומכל קשר ישיר לחקלאות.
הוא נהיה מכונאי ומאוחר יותר אומן נפחות.
לאחר מותו של אביו ולאחר תאונת דרכים שהוא עצמו עבר, החליט אנחל לשוב אל הבוסתן.
לפני 12 שנים הוא החל במלאכת השיקום של הבוסתן ושל גופו הפגוע.
הוא שיקם את הבוסתן המוזנח והוסיף עצי פרי חדשים.
הבוסתן גם שיקם אותו.
את בריאותו ובעיקר את ריאותיו שנמחצו באותה תאונת דרכים.

וכאן אנחנו.
לוגמים יין אדום מהבציר של השנה שעברה.
אוכלים ענבים מגפנים בני 60 שנה ויותר.
ואני מתפעל מסיפור המשכיות הדורות הזו של הדוד ואביו.
כיצד ניתנה לו ההזדמנות לשוב אל השדה ולשמר את זיכרון אביו.
להחיות שורשים שאביו נטע בבוסתן ובליבו.


מראה המסוקס של גפן בת 65 שנים


תיו אנחל בוצר את ענבי אביו (מימין מציץ עץ דובדבנים ומשמאל עץ תאנים)

באופן הכי טבעי אני נוסע בזמן אל אבי שלי.
שכל כך רצה שאני או אחי נמשיך את מפעל חייו.
ואנו דחינו אותו, כל אחד מסיבותיו.
סיבותיי שלי נעוצות היו בריחוק שבילדותי.
באכזבה עמוקה.

כשהתעוררתי היה מאוחר מידי.
כבר הייתה מלחמה.
החיים שיחקו בי כבר לכיוון אחר.

אני לא זכיתי בזכות העצומה שנפלה לידיו של אנחל.
לעצור את מסע חייו, לשנות כיוון ולחזור לשורשיו שלו.
למקורות מהן בא וצמח.

קינאתי בו ואהבתי אותו.
על שידע בעת הנכונה לעשות את המעשה הנכון.
על שימחה שכזו שחיה בו.

גם לי יש שימחה.
אחרת.
לעתים נטולת שורשים.

העמסנו את ארגזי הפירות.
ניפרדתי מהעצים.
והבטחתי לחזור למסיק זיתי המאכל בעוד חודשיים.
נכתב על ידי , 17/10/2004 02:25  
40 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שדות ב-27/10/2009 18:12


הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 40 פלוס , 50 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לשדות אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על שדות ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)