 כינוי:
מין: זכר תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2005
יוצא להרים
יוצא, ומקווה שאגיע להר הנכסף.
נראה איך אחזור.
כי הרים הם לא סיפור מובטח, בעיקר החזרה מהם.
אהיה בהרים כשבוע.
אולי מעט יותר.
אולי פחות.
אעדר מקשר אינטרנט.
גם הטלפונים הסלולרים לא קולטים שם.
ניתוק מוחלט.
בכדי להמשיך בהתעוררות.
בכדי לבדוק האם ערפל הצוקים מתפזר.
בכדי להאיר נרות חנוכה בהרים חדשים.
אולי יאיר גם לי...
חג אורים פצח במעונות בית ישראל.
גם בביתי.
אני מקווה שבכל בתיכם יהא הרבה אור,
וניסים שזאת האמונה,
ונפלאות שזאת הדרך
ותשואות שהן התוצאות.
אני נזכר, ממש עכשיו, בפוסט שכתבתי לפני שנה,
ואני ממשיך את ברכתי לי מהשנה שעברה
שֶׁהֶחֱיָנִי בֶּאֱמוּנָה וְקִיְּמַנִי בַּדֶּרֶךְ וְהִגִּיעָנִי לִתְשׁוּאוֹת
כך בעיניי.
כי כזה אני...
וכך אני מאחל ומברך כל אחת ואחד מכם,
חבריי ואהוביי.
שיהיו ימיכם מלאי אור, אהבה ו- care.
ושתהיו טובים כמנהגו של טליק אחי ורעי.
נשתמע בעוד ימים...
Marc Chagall
| |
התעוררות
אתמול כתבתי שיר.
לא נכון. הוא נכתב ממני.
ממקום אחר.
מקום חדש.
לא ציפיתי שאוּבן. כי את המקום הזה, גם אני עדיין אינני מבין ומכיר.
הוא עלה ממקום חדש.
מקום שפותח דרך שאיני יודע לאן אני הולך בה.
והכל תודות לאישה אחת.
את
האישה של חיי אני מכנה אותך.
לא כי את האישה של חיי.
אלא שמידיעתי, את האישה שאני נקלע איתה כבר חיים רבים.
אני יודע זאת ואת לא.
אין כאן חלום ולא הזיה.
זו מציאות מוחשית מאוד.
הדבר נהפך לחלום והזיה כי רק אני יודע זאת, ואין מענה מצידך.
לוּ בחרת להכיר במגע, הרי הייתה זו גם מציאות עבורך.
כמו שהיה בתחילת דרכנו בחיים האלה.
את כל סיפורי עור הלב כתבתי עלייך ואלייך.
את כל השירים בחודשים האחרונים כתבתי לליבך מליבי.
לא לאף אחת אחרת.
רק לך ואלייך.
כתבתי ממקום של מגע וגעגועים.
ממקום של אהבה.
לאו דווקא ממקומות של כאב.
כתבתי כדי לאפשר לך לגעת בי במקומות שלא ננגעתי בעבר.
וכך עשית, כי כך בחרת.
פעם ועוד פעם ועוד פעם.
ללא מורא וללא חשש, העמקת את נגיעתך בי.
ואני שמח, מאוד שמח!!
כי עתה אני מכיר מקומות בי שלא ידעתי את קיומם.
כי עתה אני מביט פנימה אל עצמי ונדהם שאיני בורח.
לא עוד בריחה מעצמי ואל עצמי.
אני מתעורר משנת אלף הרים.
וכמו המתעורר משינה עמוקה וסהרורית אני עדיין המום והלום.
מנער את ראשי וליבי, מנסה להבין ולהבחין במקומי החדש והמחודש.
למזלי כל מה שהיה, שהוא הדבר, לא נעלם.
הוא רק התפרק למרכיביו, ואני נותר עתה עם משימת האיסוף והמיון.
אך לפני זה אני צריך לסיים את ההתעוררות.
לקרום עור וגידים חדשים כמלבושיי לדרך המצפה לי.
אני מודה לך, היקרה בנשים, על האפשרויות שפתחת לי.
מאוד מודה אני!!
אומנם את סגרת את מדפייך ונכנסת לצלילה שבה רק האלם סובב.
ממקומך, אינך יכולה לדעת יותר את מקומי.
כאשר תתרוממי לשאוף אוויר, אני אהיה שם ממתין.
אמתין לך, לא כבנזוג אפשרי.
אמתין להמשך דו-שיח.
למגע המאוד עמוק שאנו יודעים לגעת.
ועתה אני ממשיך בהכנות...
מתעורר להתעוררות שבי.
| |
כָּל דָּבָר
זֶה אַתָּה עָלַי
יוֹשֵׁב כְּאֶלֶף הָרִים
שֶׁל בִּשְׁנַת מֵקִיץ
כְּמוֹ הָרוֹבֵץ
שֶׁשּׁוֹמֵר עַל הַטּוֹרֵף
שֶׁל קֵן שֶׁאֵינוֹ
עַתָּה מִתְעוֹרֵר
כְּשֶׁמִּכָּל הַדָּבָר
נוֹתָר כָּל דָּבָר
Toulouse-Lautrec
| |
ריקוד במטבח
שלשום הייתה ארוחת חג מולד מוקדמת.
ארגנתי ארוחה לקבוצת המחקר שלי ובני משפחותיהם.
לא, זה לא מתאים ליכולתי הגופנית בימים אלה.
אך כן, זה מאוד מתאים לתכנית ההתחזקות שלי.
17 אנשים לארוחת ערב.
לא הכל יצא ממטבחי.
חלק מהאורחים טרחו ובישלו ואפו גם.
אוכל מספרד, ישראל, צ'ילה, מקסיקו, פרו, קולומביה, מרוקו וסהרה הספרדית.
חגיגה קולינרית.
חגיגה אנושית.
17 אנשים בני שלוש דתות: נוצרים, מוסלמים ויהודים.
אנחנו עובדים כל השנה ביחד בהרמוניה מפתיעה.
בהתאם, הערב היה מוצלח מאוד מאוד.
כמו משפחה.
תענוג.
ועתה הבית מלא בכל טוב.
ומחר סעודת חג עם משפחה וחברים.
עוד טירחה שעונג בצידה.
העונג מתחיל תמיד בשוק.
מבנה עתיק בן כ- 150 שנה.
לקראת חג המולד הוא מקושט.
רגוע יותר.
מחוייך.
מאוד מזמין.
את כל זה אני מספר לכם כי לאחר הארוחה שהייתה שלשום,
כאשר הגענו לשלב המתוקים (והיו שם מתוקים!),
שמעתי קולות צחוק חושניים עולים מן המטבח.
ממלכתי.
הצצתי וראיתי שימחה של נשים.
שאני כה אוהב.
חסר לי מהשימחה הזו כגבר.
אני תמיד אוסף מהשימחה הזו.
לזכור.
ללגום.
להשמין.
זו גם הזדמנות להראות מעט את מטבח אהבתי.
| |
חַלּוֹן גַּעְגּוּעִים
חָלִיל מְהַדְהֵד
מְנַגֵּן אֶת גַּעְגּוּעַי
לְנִגּוּן מַגָּעֵךְ
נִגּוּן מַגָּעֵךְ
מֵפִיחַ אֶת גַּעְגּוּעַי
כְּהֵד הָרִים
Paul Gauguin
* * *
אפילוג שהוא הפרולוג לשיר, שאני מוסיף לאחר שגמאמא העירה אותי  :
זו עונת הגעגועים שלי.
התפר בין שנה מסתיימת לשנה מתחילה.
מביאה לי פרי געגועים.
פותחת לי חלון.
הרוח נושבת לחדרי,
מביאה ניחוח של גלי געגוע.
מעירה בי מיתרים.
ניגון.
מגע.
אישה.
| |
מִלִּים יְמָנִיּוֹת
מְהַדְהֵד זִכָּרוֹן
שֶׁנֻּשַּׁק בְּיַד יְמִינֵךְ
מִלִּים הִשְׁתַּקְּפוּ
מֵעֵינַיִךְ לְיַד יְמִינִי
יָדֵךְ הַקְּפוּצָה
בִּימִינִי הַפְּרוּשָׂה
רוֹחֶשֶׁת
מִלִּים
מֵעַיִן וְלֵב
מִתְפַתְּלוֹת
בְּכַף יָד קְמוּצָה
John Williams - תבליט גבס
| |
רְאִי הַלֵּב
הִתְרַגְּשׁוּת הַשְּׁקִיעָה נִגְּנָה אֶת רִקּוּדֵךְ
הַכָּחֹל הֶעָמֹק בְּשַׂעֲרוֹתַיִךְ נִשְׁזַר
רַחַשׁ הַגַּלִּים נִמְזַג בְּרֵיחוֹתַיִךְ
וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי מַרְאַת מְלָכִים לְחַיַּי
כִּנּוֹר חֲרִישִׁי הֶעֱלָה דְּמוּת מְצֻיֶּרֶת
אֲפַרְסֵק חֻלְצָתֵךְ הִשְׁתַּלֵּב בִּנְשִׁימוֹתַיִךְ
שְׁרִיקוֹת יֹפִי סָבְבוּ אֶת קַרְסֻלַּיִךְ
וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי צַלַּחַת טְעָמַיִךְ בְּחַיַּי
שִׁירַת הָרוּחַ נֶאֶרְגָה בְּמִלּוֹת יָפְיֵךְ
רַגְלַיִךְ הִתְפַּתְּלוּ מוּל מִרְפֶּסֶת גּוּפֵךְ
הִשְׁתָּאֵיתִי מוּל הָאִשָּׁה הַשּׁוֹנָה
וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי אִשָּׁה לְמֶרְכֶּבֶת חַיַּי
מֵיתָרִים אַרְבָּעָה רָטְטוּ לְלֹא רֶוַח
הִשְׂתָּרְגוּ מִלִּבֵּךְ כְּתָוֵי חַיִּים
חָשְׂפוּ אֶת לִבִּי לַשֶּׁמֶשׁ
וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי שִׁדּוּךְ לְחַיַּי
רַגְלַיִךְ כִּמְעַט הִשְׁתַּכְשְׁכוּ בְּחַיַּי
פְּרִי הַדֶּרֶךְ כִּמְעַט וְנִתַּן
יָדַיִךְ הוּשְׁטוּ
וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי דָּם לְחַיַּי
חִבּוּקֵךְ כִּשֵּׁף אֶת מַרְאַת חַיַּי
בְּגָדַיִךְ נֶאֶרְגוּ בְּחַלּוֹנוֹת אַהֲבָתִי
זַרְעֵי עֲצִיצִים סִדַּרְתְּ בְּמִרְפֶּסֶת לִבִּי
וַאֲנִי חִפַּשְׂתִּי תְּשׁוּבָה לְחַיַּי
אַתְּ פּוֹסַעַת חֶרֶשׁ בִּשְׁבִילֵי חַיַּיִךְ
רֵיחוֹתַיִךְ מִתְרַחֲקִים
כְּכַלָּנִית בִּשְׂפָתַי אֲנִי
סוֹפֵג טַעֲמֵי עָבָר
וַאֲנִי מְחַפֵּשׂ סוֹדוֹת הַיָּם לְחַיַּי
| |
מר זהבה הנכבד
האם את/ה מר או גברת, אינני יודע.
מי שמסתתר מתחת למסיכות מגחכות מהיכן אדע מיהו מה ומהו מי.
חסר כתובת ורק מגחך לעצמך מתחת לשפמך.
כלכך מדוע, שאלתי?
וענית לי:
"האמת היא שרציתי לראות איך העילית תקבל את הזיבורית*
ולא הופתעתי.
העילית האמיתית ניחונה בסבלנות ובסובלנות והזיבורית המתחפשת לעילית הגיבה בהרמת אף."
ואני לא ידעתי כי קיימת כאן עילית.
אף לא ידעתי שנוכחותי כאן יש לה מלבושי עידית או זיבורית.
לא איני כועס עליך מר זהבה.
אך איני מבקש כאן שופטים ומטילי מום.
אני מצר שהיית אצלי בתחפושת, לשם שיפוט.
אני מקווה שלא תופיע שוב כאן.
בביתי.
פסילותיך לא רצויות כאן!
*ולמי שלא הבין את שפתו המליצית (לפתע) של מר זהבה,
זיבורית - בלשון חז"ל, היא קרקע מן הסוג הגרוע ביותר, בניגוד ל'עידית' ול'בינונית'.
| |
הֶרֶף הַמַּסָּע
כל פעם מחדש אני נפעם ממקרא עיניי.
איך מילים שנכתבות ביום אחד נשלחות אל העתיד.
שם אפגוש בהן יום אחד.
אתמול היה לי ברור שמילים של פעם מחכות למפגש איתי.
כי הרי כתבתי כבר פעם, על המסע הזה שלא יצא לפועל.
הרי כמה וכמה פעמים הייתי בחיים אחרים על סף המסע.
הוא לא יצא לפועל.
ואני ברחתי.
אך אני מתאמן.
אני וסוסי משתפרים ביכולת ההכנה שלנו.
הנה אתמול גיליתי שאיני בורח יותר, משום שהמסע לא מתקיים עתה.
משום שהמסע אינו מתאפשר.
זה לאו דווקא משום שאני חי כאן ולא במונגוליה.
או בישראל שממנה יצאתי.
פשוט, כי הגיע הזמן לפרחי הדרך להאיר את דרכי.
מצאתי את השיר הישן של פעם – שהתחבר לתחושה הֹוָה.
לַחַן צָבַע אוֹתָהּ בְּרִיקוּד סוֹעֵר וּמִתְפַתֵּל
קָצְרָה רוּחָהּ מִגּוֹנֵי בְּגָדַי
מְבַקֶּשֶׁת לִצְבֹּעַ אֶת קֶשֶׁת שַׁעֲרֵי עִירָהּ
פָּתְחָה צֹהַר לַשֶּׁמֶשׁ הַמְּלַטֶּפֶת
רוּחַ גְּדוֹלָה מְפַתַּחַת אֶת דֶּלֶת לִבָּהּ
מְלַטֶּפֶת אֶת אֲשֶׁר נִשְׁכַּח בַּמִּבְצָר
הַסּוּסִים רוֹקְעִים מִשִּׂמְחָה עֵת הֵרִיחוּ מַסָּע
הַמֶּרְכָּבָה מִצְטַחְצַחַת מִגִּיל וְקֶצֶף
עוֹרָהּ מֻחְלָק מִשֶּׁמֶשׁ כְּתֻמָּה
מוּל חֹם גּוּפִי הִיא עוֹלָה אֵלַי
מְבַשֶּׂמֶת אֶת גּוּפִי בַּהֲדָרָהּ
מַשְׁאִילָה לִי לְהֶרֶף אֶת רַכּוּתָהּ הַמְּשַׁכֶּרֶת
לְהַבִּיט לְרוֹם הֶהָרִים הַכְּחֻלִּים בְּמַעֲלֶה חַיַּי
לִגְלֹשׁ בְּרַכּוּת סַעֲרָתָהּ הַוְּרֻדָּה
לִבְחֹן לֵב וְלִרְאוֹת מִלִּים
לִשְׁמֹעַ אֶת יַקִּירָתִי מְלַבְלֶבֶת מוּלִי
וְנָדַמָּה
סָפַרְתִּי דַּפִּים מִלְמַלְתִּי יָמִים
הַזְּמַן רוֹחֵשׁ אֶת חַדְרִי
הָרוּחַ שׁוֹטֶפֶת אֶת קִירוֹתַי
סוּסַי שָׁקְטוּ
אוגוסט 1999
| |
צְלִיל דִּמְעָה
הַלַּיְלָה
הַיָּרֵחַ אֵינוֹ חָתוּךְ
כְּבָר לֹא מְגַלֶּה אוֹתִי
נַנָּס שֶׁמְּחַפֵּשׂ
אוֹצָרוֹת לְעַרְסֵל
עֲדַיִן מַבִּיט אֶל הַלַּיְלָה
בְּדִמְעָה שֶׁצִּיַּרְתְּ לִי בָּעַיִן
אֲנִי מְהַסֵּס לִמְדֹד אֶת צַעַד
דִּמְעָתִי
שֶׁלֹּא תִּיבַשׁ
כַּאֲשֶׁר אֶקְפֹּץ
מִתּוֹךְ הַמִּסְגֶּרֶת
כִּי לְהֶרֶף עַיִן
הָיִיתִי צְלִיל זָהוּב
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
