כמה אני אוהבת אתכם, חברים שלי! רשימת הטקסטים הקשורים לחברות ואהבה בין חברים הלכה וטפחה בימים האחרונים, גם בתגובות וגם במיילים. אז כדי שנוכל כולנו להנות מהם, לשעת הצורך, אני מרכזת כאן הכל, ואעשה לינק מיוחד כדי שכשמישהו יצטרך יוכל להגיע לפוסט הזה במהרה. יש עוד כמה חסרים, ואתם מוזמנים להשלים ולהוסיף, אם נזכרתם באיחור!
אז נתחיל דווקא עם האחרון, שלי נזכרה בו, ומאותו הרגע לא הפסיק להתנגן לי בראש... הביצוע המקורי הוא של ג'יימס טטילור משנות ה- 70, אבל כאן שרות אותו מי שכתבה ועוד כמה חברות שלה, ויש לזה עוצמה אחרת:
משולחנה של דרוריתה:
כמו סיגריה לקפה את מתאימה לי
כמו אוויר לנשימה מתאים לי מה שאת
כמו מילים למנגינה את מתאימה לי
שוב חלפה שנה הרשי לי עוד משפט...
כמו מסגרת לתמונה את מתאימה לי
אפילו כשאת ישנה - אני אוהב אותך
כמו הירח לחלון את מתאימה לי
כמו הרגע לשעון אני שלך
את יפה, מקסימה, את מתוקה לי
מבינה, חכמה, את מצחיקה לי
את אישה, נשמה, את יקרה לי
את כל כל מתאימה לי - ממש כמו שאת
את הסיפור הכי יפה אשר קרה לי
כמו אחד משוחד מתאים לי מה שאת
את הפעם בחיים שמתאימה לי
ואני הרי ביקשתי לא מעט.
(שלום חנוך ויואב פורת)
מהזכרונות של לי ואיקיוויזי:
דיאנה ירדה מחדרה ואן ראתה ילדה חמודה ושחורת שיער, שמיד מצאה חן בעיניה. שתי הילדות יצאו אל הגן, שהיה מלא פרחים צבעוניים, שבילים מרוצפים ועצים עתיקים. אן היתה נרגשת מאוד, אבל היא נשמה עמוק והעיזה לדבר.
"דיאנה, אין לך מושג כמה אני רוצה שנהיה חברות ונאהב זו את זו. את חושבת שתוכלי לאהוב ילדה ג'ינג'ית ולא מחונכת כמוני?"
דיאנה פרצה בצחוק מצלצל.
"נורא שמחתי כששמעתי שילדה חדשה הגיעה לסביבה. אין לי בכלל שום חברות קרובות."
"אולי כדאי שנישבע זו לזו אמונים לעולמי עד?" התלהבה אן. אבל דיאנה נבהלה ואמרה שאסור להשבע.
"לא שבועה כזאת," הרגיעה אותה אן. "רק שבועת הבטחה חגיגית ביני לבינך."
דיאנה הסכימה ושתיהן שילבו ידיים. אן עמדה בפנים רציניות וקראה בקול:
"אני נשבעת בכל לבי ונפשי להיות חברה נאמנה לדיאנה ברי כל ימי חיי וגם אחרי מותי, לעולם. ועכשיו," אמרה לדיאנה, "תגידי אותו הדבר, רק בשינוי שם."
"אני חושבת שאוהב אותך מאוד," אמרה דיאנה וחזרה על דברי השבועה של אן. אחר כך הן התחבקו וכשהגיע הזמן להפרד, הבטיחו זו לזו לבוא לבקר כל יום.
(לוסי מוד מונטגומרי / אן שרלי, האסופית מאבונלי)
מעדומה הציעה להשתמש במשהו מ"נשים קטנות"
(למישהו יש רעיון מה לקחת משם?)
מחדר הילדים של הבן של ג'ניפר:
צלצל האריה בפעמון הקטן שבדלת.
'מי זה מצלצל?' צעק מיץ פטל.
'אנחנו' קראו האריה והג'ירפה, 'ג'ירפה ואריה'.
'חה חה' צחק מיץ פטל ופתח לפניהם את הדלת,
ואמר: 'אז אם אתם חברים שלי,
אז בואו אלי הביתה.'
האריה והג'ירפה נכנסו לבית
שבו חלונות ירוקים, תריסים אדומים
ווילונות צהובים.
מיץ פטל כיבד את החברים שלו
בסוכריות ועוגיות ובוטנים ושוקולד
וגם נתן להם לשתות
מיץ פטל מתוק מאוד בכוסות גבוהות.
(חיה שנהב / מיץ פטל)
לבירינט ואנפוקוסד, בשיתוף פעולה חוצה-אוקיינוסים:
וַתֹּאמֶר רוּת אַל-תִּפְגְּעִי-בִי, לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ: כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִיןעַמֵּךְ עַמִּי, וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי. יז בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת, וְשָׁם אֶקָּבֵר; כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִי, וְכֹה יוֹסִיףכִּי הַמָּוֶת, יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ
(מגילת רות)
מנטה, בשליפה מרגשת:
שני דגים נחפזו
וירדו למצולות הים
לספר איש לרעותו
מה גדלה אהבתם.
שני דגים צללו
ושהו במצולות הים
וככל שהרחיקו הלוך
כן גדלה אהבתם.
ולא עוד עלו אל החוף
אוהבי מצולות הים
ילא הפה מספר
מה גדלה אהבתם.
(דליה רביקוביץ' / אהבה)
אנפוקוסד מפרגן לפרגון מויאטנם:
Anybody can sympathize with the sufferings of a friend, but it requires a very fine nature to sympathize with a friend’s success
Oscar Wilde
קוקסטה במשפט ענק ולא חברי בעליל:
חברות היא רק מילה...לא איכפת לי מאיש (נפוליאון בונפרטה).
יונת הסלע, לה חיכינו שתחזור כבר, נחתה בדיוק בזמן כדי להביא הרבה מאוד טקסטים. בחרתי כמה מוצלחים במיוחד:
שׁוֹשַׁנָּה שֶׁעָלִים לָהּ כְּתֻמִּים
חָצְתָה אֶת אֵימַת הַמֶּרְחָק
שֶׁבֵּין קִיּוּמָהּ הַצִּמְחִי
לְדָם קִיּוּמִי
לִהְיוֹת יְדִידַת לִבִּי.
שׁוֹשַׁנָּה חֲרִישִׁית כִּקְטִיפָה
בְּסוֹמְכֵי נַפְשִׁי,
יַחַד נְפַיֵּט פִּיּוּטִים
בְּאַרְמוֹן הַמֹּר
שֶׁבְּלֵב הָאַיִן,
יַחַד נַחְלֹם.
שׁוֹשַׁנָּה שֶׁעָלִים לָהּ כְּתֻמִּים
מוֹחָהּ אֶת דִּמְעָתִי.
(זלדה / ידידות)
הַיּוֹם חָשַׁבְתִּי כָּךְ: יוֹתֵר מִכֹּל
טַנְדּוּ הוּא עִם עַצְמוֹ. וְזֶהוּ סוֹד הַפַּחַד
הַמַּמְרִיצוֹ יוֹם-יוֹם לָשֶׁבֶת וְלִקְהוֹל -
רַק יַחַד יַחַד יַחַד.
חֵן-חֵן לְךָ חָבֵר
עַל חֶסֶד הַשִּׂיחָה שֶׁלֹּא הִכְלִימָה:
הֵן גַּם אַתָּה מַרְבֶּה הָעֶרֶב לְדַבֵּר
כְּדֵי לִשְׁתּוֹק אֶת הַבּוֹרֵחַ פְּנִימָה.
וְהֵם... גַּם הֵם... וְכָל אֶחָד...
וְלֹא יֵדְעוּ
מָתַי הֵם לְבָדָד
וְאֵימָתַי טַנְדּוּ.
(אברהם שלונסקי / טנדו)
זמר בשניים
אמר רבי פנחס מקוריץ:
כשאדם מזמר ואינו יכול להרים את קולו, ובא אחר לזמר עמו ומרים את קולו, אז יכול גם הוא להרים את קולו. זה הוא סוד הידבקות רוח ברוח.
(אור הגנוז – סיפורי חסידים / מרטין בובר. שוקן, ירושלים ותל-אביב תשס"ה, עמ' 116)
קָשֶׁה לִשְׁתֵּי קֻנְכִיּוֹת לְשׂוֹחֵחַ שִׂיחָה-שֶׁל-מַמָּשׁ.
כָּל אַחַת מַטָּה אֹזֶן לַיָּם שֶׁלָּהּ.
רַק שׁוֹלֵה-הַפְּנִינִים אוֹ סוֹחֵר-הָעַתִּיקוֹת
יָכוֹל לִקְבֹּעַ בְּלִי חֲשָׁשׁ: אוֹתוֹ יָם.
(ט. כרמי / קשב)
מישהו אנונימי הציע את השיר המקסים הזה:
האמנם, האמנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד,
ותלכי בשדה, ותלכי בו כהלך התם.
ומחשוף, ומחשוף כף רגלך ילטף בעלי האספספת
או שלפי שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם.
או מטר ישיגך בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפיך, חזך, צווארך וראשך רענן.
ותלכי בשדה הרטוב וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן.
ונשמת, ונשמת את ריחו של התלם, נשום ורגוע
וראית את השמש, בראי השלולית הזהוב.
ופשוטים, ופשוטים הדברים, וחיים, ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב.
את תלכי בשדה לבדך, לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו מאימה ומדם.
וביושר לבב תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים, כאחד האדם.
(לאה גולדברג)
טאפי המלכה הלכה ליער והביאה את פו:
Wherever I am, there's always Pooh,
There's always Pooh and Me.
Whatever I do, he wants to do,
"Where are you going today?" says Pooh:
"Well, that's very odd 'cos I was too.
Let's go together," says Pooh, says he.
"Let's go together," says Pooh.
"What's twice eleven?" I said to Pooh.
("Twice what?" said Pooh to Me.)
"I think it ought to be twenty-two."
"Just what I think myself," said Pooh.
"It wasn't an easy sum to do,
But that's what it is," said Pooh, said he.
"That's what it is," said Pooh.
"Let's look for dragons," I said to Pooh.
"Yes, let's," said Pooh to Me.
We crossed the river and found a few-
"Yes, those are dragons all right," said Pooh.
"As soon as I saw their beaks I knew.
That's what they are," said Pooh, said he.
"That's what they are," said Pooh.
"Let's frighten the dragons," I said to Pooh.
"That's right," said Pooh to Me.
"I'm not afraid," I said to Pooh,
And I held his paw and I shouted "Shoo!
Silly old dragons!"- and off they flew.
"I wasn't afraid," said Pooh, said he,
"I'm never afraid with you."
So wherever I am, there's always Pooh,
There's always Pooh and Me.
"What would I do?" I said to Pooh,
"If it wasn't for you," and Pooh said: "True,
It isn't much fun for One, but Two,
Can stick together, says Pooh, says he. "That's how it is," says Pooh.
(Alan Alexander Milne / Us Two)
מילולי הציעה את צפרדי וקרפד, אבל לאף אחת מאיתנו אין אותו, אז נסתפק כרגע באזכור הנוכחי.
לבירינט חזרה והפתיע עם כמה השורות הבאות:
אז רציתי להגיד לך שאני אותך ראיתי
נעלמת וחוזרת, בכל פעם קצת אחרת
משתקפת שם במים, במצולות אהבתי,
ועוגנת על המזח ברציף של ילדותי
(יהונתן גפן / שיר אהבה)
אדם פשוט נזכר ב"עץ הנדיב" וגם הפנה אותנו לסיפור על חוני המעגל כאן.
הלך הזמין אותנו להקשיב לגרסה המולחנת המדהימה הזו
בדקה ה-90 הגיעו מיס לבנדר ופירלה.
מיס לנבנדר עם שיר שריטה כתבה:
תארי לך עולם מאבד עדינות.
תארי לך עולם נעשה קר ופשוט,
אנשים בו נעשים אילמים וחרשים
רק לצל של אנשים
ואת ואני שהבטחנו כל כך
הוותרי רק היי לי לנשימה
את רואה הממתקים, הקרוסלות שנגענו,
נמסים והופכים לכיכר ריקה, לחלודה.
תארי לך חלומות הם כבר לא מציאות
ועלים ירוקים שהיו אז חומות... הם יבשו
ואת ואני שהבטחנו כל כך
את יושבת מולי ובוכה
אני לך הקרוסלות, החגים, הממתקים
הוותרי רק היי לנשימה
את רואה אישה קטנה
גם החגים הפכו תלבושת אחידה
היא אטומה, לא דומה
גם הרוחות קרות יותר,
וכשכואב... גם לשיר כבר לא עוזר
ואת ואני...
וראי, את יושבת מולי ובוכה.
ופירלה עם כל השאר:
מהו חבר? אומר לך
זהו אדם שעימו אתה מעז להיות עצמך,
לחשוף את נשמתך
הוא אינו מבקש ממך דבר
אלא להיות מה שאתה
הוא אינו רוצה שתהיה טוב יותר או רע יותר
בחברתו אינך צריך לעמוד על המשמר,
אתה יכול לומר כל מה שעולה בדעתך
איתו אתה מרגיש חופשי ומשוחרר
להודות בחולשותיך, בקנאותיך הקטנוניות
בשנאותיך, ברשעותיך
ובמגוחך שבך.
אם פגעת בו
או הזנחת אותו
הוא מבין
ומעל לכל-
תוכל לשתוק איתו
הוא כאש המזככת את הגוף,
אתה יכול לבכות איתו,
לשיר איתו, לצחוק איתו, להתפלל איתו,
הוא רואה, מכיר ואוהב אותך
חבר? מהו חבר? רק אדם אחד
אני חוזר ואומר,
שאיתו אתה מעז להיות עצמך
(מהו חבר/ס. ריימונד בראון)
אם נרצה לבנות יסוד איתן לידידות,
עלינו לאהוב את ידידינו למענם
יותר מאשר למעננו
(שרלוט ברונטה)
וגם את זה:
אקס, באיחור אופנתי, עוד הספיקה ללנקק לנו את פול:
How kind of you to think of me
When I was out of sorts
It really meant alot to be
In someone else's thoughts
Someone else's mind
Someone else as kind, as you
The thoughtfulness you showed has made
A difference in my life
I won't forget how unafraid
You were that long dark night
I thought that all was lost
I thought I'd never find
A someone quite as kind, as you
I thought my faith had gone
I thought there couldn't be
A someone who was there, for me
How kind of you to stick by me
During the final bout
And listened to the referee
As I was counted out
I thought my time was up
I thought I'd never find
A someone quite as kind, as you
I thought my faith had gone
I thought there couldn't be
A someone who was there for me
How kind of you to think of me
How kind of you...
אני מוסיפה את שני הבאים, ומאחלת לכולנו, מכל הלב, הרבה הרבה חברים טובים:
אני יד שמאל.
מה את אומרת, ואני יד ימין,
כבר נפגשנו, נדמה לי,
כמה אנחנו דומות, את בדיוק
ההפך ממני.
איך זה, את לא זוכרת אותי?
הרי גדלנו יחד ואהבנו
לשחק בקרבות קדמונים:
חמישה אבירים מימין, חמישה משמאל,
לכולם היו מגיני-פנים של ציפורן,
והקרב (עכשיו את נזכרת?) נועד להיות תיקו.
אחר כך התבגרנו, עשינו קריירה,
כל אחת והציפורניים שלה,
שריטות, תכסיסים –
והנה ככלות הכל הגענו
שתינו לכאן, חבוקות יפה
על בטנו של הפגר שלנו. איזו פגישה.
מעכשיו נגור יחד,
ואפילו נקים חברה שיתופית לגידול ציפורניים
לפחות לשבועיים-שלושה.
(פגישה / דן פגיס)
את זה האחרון כבר הקדשתי פעם ליעל, כשסיימנו את הלימודים, ואיכשהו זה שוב כל-כך מתאים:
מול הסיפון הכוכבים זורחים דומם
הרוח קל האוניה בליל תרה
תביט סביב הכל נסתר אין חוף אין ים
רק מפוחית הפה נותרה
והנערים הספנים מסוף עד סוף
כולם עונים איתה האם ידעת למה
כי על הים, כי עלה הים
היא מזמרת על החוף
ועל החוף מתגעגעת היא הימה
כי עוד הלב צעיר
ועוד הליל בהיר
ומה נחוץ ומה נחוץ כדי לשיר
רק אוניה בליל ומים
ושנים עשרים ושניים
ואחת עם צמותיים הנקראת יעל
ומסע וגיל ופרך
ואחד חבר בדרך
זה אולי הכל בערך
וזאת שרים הספנים בליל
העיר נוצצת על ההר כוכב ירוק
הגיע זמן האות ניתן עולה העוגן
יעל, יעל טוב שמחה וטוב הצחוק
אך גם טובה דמעה כהוגן
לאהבה דרוש קצת מלח סוף כל סוף
כזה טיבה אל נשאלנה מה ולמה
כי על הים, כי על הים
מתגעגעת היא לחוף
ועל החוף מתגעגעת היא הימה
(נתן אלתרמן)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
