רוב שלומות לקוראיי היקרים,

רציתי להתנצל בזאת על אי-פיבלוש פוסט בשבוע האחרון, וזאת בשונה מהרגלי, ושלא בהתאם לחוזה העבודה שחתמתי עם עצמי ואיתכם. הסיבה היחידה להתנהגות מחפירה זו הייתה עומס מטלות בלתי-סביר אצלי במשרד. עומס זה איננו מראה עדיין סימני ירידה, למרות שאנחנו בשבוע האחרון של אוגוסט. גרררררר....

מכל מקום אני מקווה לחזור מעתה לסוּרי ולפבלש לפחות פעם בשבוע, למען יאריכון ימיי על פני הטבלה.

וכעת, לצרור הודעיות מנהלתיות, עדכונונים חסרי-חשיבות, ושאר פכים קטנים ומשמימים מעולמי הפנימי העשיר.

·         גלובס הזמינו אצלי כתבה על הבלוג שלי, למגזין הייטקי מיוחד שהם מוציאים במחצית ספטמבר. בדי-עמל הצלחתי לייצר משהו שיניח את הדעת, ואף התמסרתי לצורך הכתבה לידיה האמונות של כרמית הצלמית שהביאה אותה בתמוניות שלי סטייל מייפלתורפ-פוגש-את-פרנקנשטיין-הצעיר. בקרוב מעל מדפיהם של קיוסקי-העיתונים הסמוכים למקום מגוריכם.

·         באופן בלתי-תלוי לחלוטין הזמינו אותי האנשים הטובים מהאכסניא המכובדת של דה-מארקר להצטרף לבלוגיה החדשה שלהם. אחרי דין ודברים סיכמתי איתם שאשכפל אצלם את הפוסטים שאני מפבלש כאן, וזאת לתפארת האינטלקטואלים המאותגרים-טלנובלית שכנראה קוראים שם. אני מתרגש מאוד לקראת השדרוג הזה הצפוי לבלוגי הקט, וכולי תקווה שאצליח לעמוד בעומס ההינדול הכפול. ומי יודע – אולי דווקא משם תבוא לי הישועה, ואמצא לי חתן כשר בישראל. אם אפשר, אתם יודעים, גבוה, שרירי ושעיר, ועם זאת רגיש כחתלתול וכל זה. אני מעריך שאתחיל את פיבלושיי שם בעוד כמה שבועות, אחרי תקופת התארגנות קצרה.

·         לא רק גלובס ודה-מארקר – גם מקבוצת הירש מדיה הזמינו אותי לכתוב באתר החדש שהם פותחים בקרוב. מכיוון שקבוצה זו היא הבעלים של "הצופה", "מקור ראשון" ו"ערוץ התכלת", שמחתי להיענות להצעה והריני מתכונן במרץ לפלפל את אתרם הקדוש בשלל תכנים סדומאים מבית מדרשי. מעניין איך זה יתפתח, אם בכלל.

·         נסיעתי לארה"ב בחגים הולכת ומתקרבת לה, והיא כמין אור-שבקצה-המנהרה ביחס לעומס העבודה המוטל כעת על כתפיי הדלות (כל זאת בתקווה שעומס זה אכן יתפוגג לו עד מועד הנסיעה, אחרת יהיה פה אוי-ואבוי). אני מזכיר: עבדכם נוסע לסן-פרנציסקו בערב ראש השנה, ואחרי שלושה ימים ממשיך לניו-יורק לשבוע תמים (עם גיחונת קצרצרה לוושינגטון די.סי.), וחוזר לארה"ק יום אחרי יוה"כ. פסקה זו, ללא הגבלת הכלליות, מהווה תזכורת נוספת כל ידידיי שבארה"ב-הברית. נא להכין את השטיחונים הוורדרדים.

·         החוג החברתי המסועף והעמוס שלי עובר לאחרונה שינויים מסוימים שלא זה הזמן והמקום לפרטם באריכות. יצוין רק שחלה התקרבות ביחסים עם אנשים מסוימים, והצטננות בקשר עם אנשים אחרים. הכי חשוב: מגוון חברים טובים שלי חזרו מחופשה בחו"ל ושבו היישר לעירנו המהבילה. וכך זכיתי ללגום פת-ערבית עם רמ"מ וי"מ ב"אורנה ואלה" העל-חושית, להתארח בסלונם החמים והנעים של עפ"מ, לתפ"מ וארבעת צאצאיהם, ולערוג לפגישית נדירה עם אש"ג וצ"ג ששבו אף הם לארצנו לאחר היעדרות ממושכת. חבצלת הצריחה פוזיציות עם פוסיקאט בתורכיה (טורקיה?), ויש הטוענים שהצ'יף חזר מגבול הצפון מסוקס מתמיד, ושמארקס סיים את סיוריו העסקיים באירופה. אני בהחלט בונה על לפגוש את כל בני-העוולה הללו בעגלא ובזמן קריב.

·         מצב הדיאטה והכושר בעינו עומד, לאמור – אני ממשיך להיפגש עם עמית המד"ח שלוש פעמים בשבוע ואף להפליא בריצה על-פני ההליכון ככוכבים במסילותיהם. ועם זאת הקילוגרמים אינם נושרים מעל בשרי כביצים עזובות. האם יתכן כי הדבר קשור לאותן אורנה-ואלה שתלו על הקיר במערכה הראשונה? ושמא לנשנוש קצה-קצהו של וופל בלגי מסוים במחיצת פוסיקאט ובנותיה, כמתואר כאן? לאלוקי הקלוריות פתרונים.

·         הרומן שלי עם האיש ההוא, עליו סיפרתי כאן, ממשיך להתנהל בעצלתיים מבלי שיהיה ברור בדיוק איזה אופי הסיפור הזה מקבל. אנחנו מדברים כמעט כל יום בטלפון אבל נפגשים לעתים רחוקות, ככל הנראה בשל בעיות לוגיסטיות. אין ספק שהפרפרים-בבטן של הימים הראשונים התחלפו בתחושות אחרות, סוערות פחות, אם כי נראה שיש עדיין חיבה הדדית רבה, מהולה בתקווה לימים טובים יותר. יכול להיות שתוך מספר שבועות הבחור יעבור לאזור המרכז והקשר יקבל תפנית – לכיוון כזה או אחר. רבים מחבריי עדיין עומדים על המשמר בשבילי, ומבקשים ממני תכופות לפקוח עיין ולא להיסחף למקום שעליו אולי אתחרט לאחר-מכן. ועם זאת ת' המופלאה כבר פגשה את האיש וציינה שלמרות חששותיה הראשוניים היא בהחלט מבינה מדוע זאת נהה לבי אחריו. אני מניח שאעדכן בהמשך בהתפתחויות, אם אכן יהיו כאלה.

·         פינת התרבות: "כוכב נולד" שולתתתת לחלוטין, ואני כוסס ציפורניים במתח לקראת הגמר הגדול בעוד כשבועיים. עלייתו של רפאל מירילא לגמר מבאסת במקצת, ברם ג'קו אייזנברג ומאיה רוטמן נותנים פייט רוקיסטי ופולקיסטי בהתאמה למתקתקות הערץ-ויוואית של אותו המירילא הסכריני. כדי לאזן (?), אני הולך לראות את  "המפיקים" בקאמרי במוצ"ש הבאה – איט'ס ספרינגטיים פור ג'רמני אונד היטלר! בתחום הספרותי הריני קורא בימים אלה את "זכרון הריצה" של אחד, רון מקלארטי, נהנה ממנו, ומקווה לסיימו – וזאת אחרי שורת ספרים שהתחלתי לקרוא לאחרונה והפסקתי באמצע ("מידלסקס" של ג'פרי יוג'נידס, "אלפבית סיטי" של סטיבן נייט, "אותה האהבה כמעט" של מירי רוזובסקי, "כל הכבוד נוח" של נועם זיו, ו"אשת איש" של שלי יחימוביץ'). ועם זאת, שנים שלא ראיתי סרט. לקינוח, הרי לפניכם החדשה התרבותית החשובה מכולם: פוסיקאט ואנוכי מצטרפנים בקרוב לחוג לריקודי-עם! סובבוני, להט אש בוערת!

·         בעניין המלחמה ומצב המדינה – אני מעדיף שלא להרחיב, למרות שזה מסוג הדברים שלא עוזבים את הראש. חשבתי אולי לכתוב איזה פוסט רציני בנושא מתישהו, אבל לא ברור שאספיק לפני שהנושא ירד מסדר היום הציבורי לטובת שחיתות נשיאותית/מיניסטריאלית כזו או אחרת. נראה.

טוב, השבוע אני מבטיח פוסט כהלכתו. ומייד עכשיו, אחרי שאסיים עוד פרק במסמך-ההשקעה שאני כותב ועוד שני שקפים במצגת-האסטרטגיה שאני משפצר, אפנה ואשנה בטיוטתו של אותו הפוסט, ואני מקווה לגמור אותו בהקדם ולפבלשו בימים הקרובים. אז יש (?) למה לצפות.

אסיים בפרפרזה על מילותיה בנות האלמוות של יקירתי ש.-כהן-מזגנים (מקום שביעי בטבלה! כ-ב-ו-ד!!!):

שלכם, לחוץ ושמַנגוץ,

ר.