לקרוא את הקטע עד הסוף-מבטיח שזה ישתלם

יום אחד קיבלתי שיחה:

"תגיד עמיחי אתה בא לבריכה?"

עניתי: "מרוב כלור ופיפי אי אפשר לשחות שם,

ובכלל אני מעדיף צלילה בים."

הוא אמר: "איזה רעיון מעולה עמיחי,

אתה בא לצלילה מרעננת בסיני?"

השבתי: "סיני זה רחוק במקצת,

אני מוכן לרדת מקסימום לאילת.".

אריזת התיק ערכה חצי שעה, הנסיעה ארכה חודש

אבל בסוף הגעתי לאילת עיר הקודש.

ציפיתי לשמש וחופים מוזהבים,

אך היה ממש קר עם מלא עננים.

החלטתי שכלום את רוחי לא ישבור,

נגד חום יש לי סוודר, והשמש? היא תחזור.

את הצלילה הראשונה עשיתי מהחוף,

כדי לבדוק אם באמת יש במים יופי של נוף.

כבר הייתי מוכן להרפתקה נפלאה,

כשברגל הרגשתי דקירה נוראה.

באותו יום לא יכולתי לצלול,

והכל בגלל קיפוד ים חצוף וגדול.

למחרת החלטתי לא לקחת שום סיכון,

עליתי על סירה לצלילה מסיפון.

כבר התכוננתי לחוויה המרתקת,

כשלפתע שמתי לב שהסירה מתרחקת.

וכך במקום לצלול בים העמוק,

נאלצתי לשחות אל החוף הרחוק.

הגעתי לחוף קפוא עד הנשמה,

ורצתי ישר למקלחת חמה.

רק אז שמעתי את הבשורות הרעות:

נגמרו המים החמים במלתחות.

כששאלתי למה ענו בפרצוף מהורהר:

"זה מה יש, תנסה שוב מחר."

כשחזרתי לחדר עצבני ומאוכזב,

גיליתי שמישהו את הפלאפון שלי גנב!

או אז צעקתי עד לב השמיים:

"עד לנפשי הגיעו המים!

אני חוזר לבריכה עם הכלור והצרכים,

לפחות שם אני לא מסכן את החיים."

חצי שעה וחודש אחרי,

הייתי בבית, במיטה - יבש לגמרי.

;

את השיר המקורי רשמתי על הפלאפון ב1 בלילה ואז כשקמתי בבוקר- הפלאפון נגנב!

כך שאני לא בטוח אם השיר מבוסס על סיפור אמיתי או לא כי מה שכתוב הו קרא רק אחרי שכתבתי אותו...