לקרוא את הקטע עד הסוף-מבטיח שזה ישתלם
הוא לא הניח את העט במשך שעה ארוכה, חזר שוב ושוב על אותן שורות ללא מטרה ברורה.
הוא התעורר לבדו, מאוחר, ראשו המוכתם מדיו מתגולל בין הדפים ובדיוק באותו רגע, בשבריר השנייה שבין המציאות לחלום, הוא הבין כיצד יגמר הסיפור.
זה לא אני אבל תודו שזה נשמע טוב. |
|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
מספר יצירות פוסט מודרניסטיות
סליחה שלא עידכנת בזמן האחרון פשוט הי החופש וקשה לי לכתוב כשזה מותר.
מה לעשות אני לא יכול לכתוב בלי מורה שמפטרל בכיתה ומאיים לגנוב את המחברת. זה פשוט לא אותו דבר...
ובכן כדי לפצות על העצלות שלי החלטתי להעלות מגוון יצירות שכתבתי בימים הספורים שאני לומד.
נתחיל בבלדה טראגית:
סיפורה של בחורה אדמונית:
זה סיפור קצר מוזר והאמת דיי מוכר אך מסמר את השיער ומקציץ הציפורניים.
על בחורה אדמונית שעלתה על מונית לסבתא הגמלונית לארוחת צהוריים.
בליבה היא עברה על המילים שאמרה ללא שום כפרה, בינתיים.
היא מצאה לה חבר ואז מה אם הוא אחר, את המוסכמות הוא שובר, הוא לא סתם עושה לה עיניים.
יש לו אוזניים ענקיות וכפיים גדולות ובנוסף בולטות לו השיניים.
למשפחתה זה חרד, היא שידכה לה צייד, שהיה דיי נחמד, אך עדיף להיות לבד מאשר להרזיק איתו ידיים.
הצייד התעצבן והרים את הגרזן ומייד התאבן אך נשמתה עלתה לשמיים.
(כיפה אדומה לאיטיים שבינינו)
נמשיך בזמריר קצר וציורי שממחיש את רגשותי למורים ולבית הספר:
צריך לשרוף את המנהל, המורה, המזכירה,
עד שבשרם החרוך יסריח נורא.
את השרת נדחוף לבלנדר מסתובב,
עד שסוף סוף נבין כיצד באמת נראה הלב.
את המחנכת נבשל בתוך קדירה עצומה,
עם המון תבלינים כי היא ממש איומה.
את שאר הצוות נקציף לקינוח,
ורק אז נוכל לשבת לנוח.
נמשיך בקצת רחמים עצמיים (כי מה לעשות אני אוהב את עצמי):
אני בבוץ, בבעיה, ממש בצרה,
קשה לי לכתוב ידי כה קרה.
את אלפי המילים שהזרמתי בנחת,
אני לא מסוגל לפלוט גם לא מהתחת.
אוי השנאה, התאוה, הכאב!
כתבתי שטויות היישר מהלב.
לפתע מסוף המערה אני רואה את האור,
התקופה תחלוף והכל יעבור.
יותר את אוהבי לא אחמוס וארמוס,
כי האור הוא רכבת שאותי בה לדרוס.
למי שלא קרא את הפוסט הקודם אני ממליץ לקרוא לאו דווקא אותו (כי למען האמת הוא לא היה משהו) אלא דווקא את התגובות ש(חלקם לטובה חלקם פחות) ממש הפתיעו.
בנוגע ללינקוק שהבטחתי- מכיוון שלא יכולתי לבחור את התגובה הטובה ביותר (לא היה לי כוח) החלטתי לתת לינק לכולם (רק מי שכתב חרוז לא למי שרשם "נחמד, כנס לשלי"):
Salami
the sarcastic
אנה בננה..D:
she will be loved.
Dani.
ונגמור בעוד זמריר שמתאר את הרגשתי כמו בפוסט הקודם:
אני מרגיש כמו גליל של נייר,
.עם ארומה של אננס וציור מכוער
אני חי בחדרון קטן ומסריח,
ואחרי כל שימוש אני הולך ומקריח.
מעט לפני סופי נכנסה בי עורמה,
אותי לא ישכחו כי עשיתי סתימה.
אה, כמעט שחכתי הפעם המשימה היא לכתוב סוף חדש לסיפור מוכר משילגייה ועד התנ"ך כל דבר.
עדיף בחרוזים. הסוף חייב להיות רע(!) אפילו מאוד וכמובן שמקורי (ולא, אם הנסיכה מנשקת את הצפרדע ואז הופכת לאחת בעצמה זה לא נחשב מקורי זה נחשב חרוש.)
ומכיוון שגיליתי שיותר קל לבחור את התגובה הטובה ביותר מאשר להעתיק את כולם הפעם אני אבחר את האחת הטובה ביותר ואפרסם אותה בצירוף ללינקוק בפוסט הבא.
נ.ב.
יש לי יום הולדת ביום השואה אז אני אשמח למזל טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
