| 4/2004
ערב טוב ושבוע טוב. חג שמח וכשר למי שזה מעניין אותו. מי שלא רשאי לעבור לסדר היום.
בעקבות וויכוחון עם בעלת הבלוג הזה החלטתי שלא להתווכח אצלה בתגובות ובחלון המסרים (אגב, החלון הזה אדיוטי, אמרו לא לחלון ותעיפו אותו מהבלוג שלכם עכשיו) ולעבור לכאן, במקום שבו קצת פחות אנשים אומרים לי שאני כותב שטויות מוחלטות. אי אפשר להתווכח ככה על שום דבר - ברגע שאחד מהצדדים טוען כי האחר מדבר שטויות, תם הוויכוח. לומר דבר כזה, פירושו לבטל כליל את האדם שאלה דעותיו, לא רק את הדעות עצמן, ועם זה, אה, יש לי קצת בעיה. אני מבין טוב מאוד שיש כאלה שלא מסכימים איתי, אבל לא עם כאלה שלא טורחים לבדוק מה אמרתי לפני ששולחים אותי להכין שיעורי בית. משונה, דווקא שיעורי בית יש לי יותר מדי, אני ממש לא צריך הפניות נוספות. חוץ מזה, לבטל את חשובי הפילוסופים (בנושא המדינה, כמובן) לחלוטין ולטעון כי דעתם זהה לדעתו של כל אחד אחר, זו כבר טענה של ילד שלא רוצה לפתוח ספר כי הוא יודע הכל לבד. אין ספק כי לכל פילוסוף ניתן למצוא ביקורת, אבל בכל זאת, מדובר באנשים שהגותם משמשת בסיס לכל תיאוריה פוליטית מזה מאות שנים. בניגוד לנו, שעוסקים בנושא בזמננו הפנוי, מדובר באנשים שהקדישו את מיטב זמנם ומרצם לפיתוח רעיונות מדיניים; מגוחך לחשוב כי קיים רעיון כלשהו שעדיין לא עסקו בו. אולי גם נמציא את הגלגל מחדש, מי אמר שהגלגל הקיים הוא טוב?
(וכמובן, זה שאני עושה תואר במדעי המדינה לא עושה אותי ידען גדול, אבל לפחות זה פוטר אותי מלהכין שיעורי בית, לא?)
הלאה. את דעתי בנושא האנרכיה כפתרון כלשהו כבר אמרתי (כאן וגם כאן)- מי שזה ממש מעניין אותו (טוב, חוץ ממי שמצדד באמירה שאני נוהג לכתוב שטויות) רשאי להגיב ולסתור את דעתי. אני ממתין בסבלנות. התנאי הוא אחד - טיעונים הגיוניים בלבד, האמוציות שלכם בנושא לא מעניינות אותי, תשאירו את הרומנטיזציה בבלוג שלכם. אם למישהו יש טיעון נגד, או יכול להפריך טיעון מאלה שהעליתי בקישורים הנ"ל, אדרבא, יעלה ויבוא. זה כולל אותך, ישראלשתינית. אני מבטיח לא להגיד שאת מדברת שטויות.
וכאתנחתא קלה - הגעתי לבלוג שלה מדף הבית של ישרא. עניין אותי לדעת מי קורא לעצמו ישראלשתינית. קשה לי לומר שהופתעתי. מה שכן, הפתיעה אותי עוצמת השנאה העצמית והתיעוב למדינת ישראל ולציונות. מה גורם לאדם, כל אדם, לתעב את מדינתו כל כך? האמנם מדינת ישראל היא לב ליבו של הרוע העולמי? האם הכחדת הציונות תביא לסיום הרשע הנורא הזה? אני מכבד סרבנים שעומדים על שלהם, אני מכבד גם את הפלסטינים שמנהלים מאבק על מה שזה לא יהיה שהם רוצים. אבל את מי שבאופו קטגורי פוסל את מדינת ישראל, קשה לי מאוד לכבד. לפני שזורקים אבנים ומנפצים את קירות הבית צריך לזכור: ציונות, זה מה ששם אותנו כאן. לא רעיונות אוויליים על אנארכיה, לא רצון עולמי בשלום ובטח לא רצונם הטוב של שכנינו הערבים. זו הייתה ציונות. ציונות בכוח הזרוע, כי בשום דרך אחרת לא היה לנו צל צילו של סיכוי. לבוא ולזעוק נגד המדינה, זה נחמד, אבל צריך לזכור שבלא מעט ממדינות העולם אף אחד לא היה נותן לך לזעוק ככה, ואני לא מדבר על הדיקטטורות האפלות שבהן היית נעלמת בלי שאף אחד ירגיש, אני מדבר על דמוקרטיות מתקדמות ונאורות. בואי ניזכר יחד איך נראה העולם לפני שהיתה פה מדינה...אוו, רגע, משהו עם 6 מליון...טוב, שכחתי,זה בטח לא היה חשוב. ואפרופו זעקות, מרדכי וענונו? לא גיבור, ממש לא. אני יודע שרוב המצטטים באים מהימין הסהרורי, וממש לא רואה את עצמי ככזה, אבל מהרסייך ומחריבייך...טוב, נו, לא נצטט.
היום משעמם, מה לעשות. לכו לקרוא אצל השכנה פה, שם יש אורגזמות וכאלה.
אני אחזור יותר מאוחר.
נ.ב.
בטח שעשיתי מתיחה לאחד באפריל. באתי לעבודה ועשיתי את עצמי נהנה להיות שם.
אף אחד לא האמין לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
