 כינוי:
בן: 36 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
 החוק לשיחרור השקית החונקת
בשעה טובה ומוצלחת, המאבק נגד חלוקת השקיות בחינם בחנויות קרוב להגיע לסיומו, בעקבות הצעת החוק שנשלם שקל על כל שקית. בכל מקום אפשר למצוא אנשים שיקללו אותנו ("הירוקים האידיוטים!!!1") ואת חברי הכנסת שהעבירו את החוק - אבל אני? מאושר כמותי לא תמצאו כעת 
עברתי כבר כ"כ הרבה התכסחויות על שקיות האלה, שכבר התחלתי להיות מותש. מטריפה אותי הצורה שבה אנשים באים לעמדת הקופאים בסופר, ולוקחים שקית כאילו אין מחר, ובעוד שאני נמנע מזה ולוקח ארגז קרטון, מקבל צעקות מהאחראים שאקח שקיות. רעבק !! רק בגלל שזה בחינם, אז לקחת ככה חופשי? הרי כעבור כמה שעות אתם תזרקו את השקית הזאת לאשפה (במקרה היותר טוב) או לשטחים הפתוחים (במקרה ההרבה פחות טוב), וככה יערמו שקיות על גבי שקיות וימלאו את מטמנות הפסולת ויחנקו שלל בע"ח. לא חסרות תמונות ועדויות של בע"ח שנחנקו למוות מבליעת שקיות פלסטיק, וגם לי יצא כבר להתקל במקרים שבע"ח אוכלים משקיות (ואותן) - ומספיק ללכת בלילה בהר מירון, ולראות איך החזירי בר שם מתנפלים על הפחי אשפה.
המאבק עצמו מתנהל בכמה שנים אחרונות, ושיאו התחיל בהחתמת העצומה שנועדה לעודד חברי כנסת לתמוך בחוק (ואותה עצומה זכתה להפצה נרחבת למדי גם בעקבות מכתבי תפוצה שכתבתי, אבל ששש... שהמתנגדים לא ישמעו ויפוצצו אותי במכות  ). אבל עם עד כמה שהחקיקה הזאת תורמת, יש לה גם צד שלילי למדי, כי היא באה לתת פיתרון לבעיה מהצד של האכיפה ולא מהצד של החינוך. כשהדרכתי למשל בחוגי סיירות (וגם כשהייתי חניך), מאוד השתדלנו להמנע ככל האפשר מהשקיות בקניות לטיולים וככה גם היינו מעבירים את זה לחניכים. הבעיה העיקרית זה בקניית ירקות, כאשר אתה חייב לארוז כל ירק ופרי בשקית נפרדת (ולא משנה אם קנית עגבניה אחת או שלושים), אבל העיקר שהשתדלנו וברמה מסויימת גם עלתה המודעות לנושא. בנוסף לזה, יתכן שגם חלק כבר שמעו על שקיות הבד שחזרו לאופנה, אבל הבעיה היא שלרוב משווקים את השקיות הגדולות שנועדו לקחת את כל הקניות, ולא שקיות קטנות לירקות ופירות - אבל לא נורא, העיקר שזה במגמת עליה ואולי בקרוב יהיה לי זמן אפילו לתפור כמה שקיות כאלה בעצמי, מבגדים ישנים ונטולי שימוש.
ומה יהיה הלאה? אז השאיפה הגדולה, זה שהצעד הבא יהיה להוציא את הכלים החד-פעמים מחוץ לשימוש (ואולי גם מחוץ לחוק, אמן). החשש הגדול של הסביבתניקים (או "הירוקים", איך שתרצו) זה שכל האופנה "האקולוגית" הזאת ששוטפת את העולם כעת, זאת רק אופנה שתחלוף עוד כמה שנים. אבל עם זאת, בניגוד לאופנה כמו בבגדים שיכולה להתחלף כל כמה חודשים, אז ברגע שקורה אסון סביבתי (מזיהום נחל ע"י מפעל מזהם ועד המסת קרחון בקוטב מאפקט החממה) הקצב שבו המצב הבעייתי ישתנה ויחזור לקדמותו הוא לרוב איטי להחריד, ולא פעם הזמן שיקח לנזק להשתקם מגיע לספירה של אלפי עד מיליוני שנים.
לפחות הנקודה החיובית כאן, זה שיש לנו עוד קצת זמן לדבר על הנבואות אפוקליפטיות לפני שהן מתרחשות. גם כן מספיק טוב, לא? ..
ולנושא אחר ומעט צהוב יותר - בשעה טובה ומוצלחת אני הולך הערב למדבר !! אני יודע שמעט יסכימו איתי, אבל לא פעם כל "הירוק" הזה של הגליל יכול כבר להעיק. לצערי הרב, עדיין לא יצא לי מאז הקיץ האחרון ללכת לעבר מרחבים חשופי צומח (וכשאתה מביט על הר, אתה באמת רואה הר ולא גוש מיוער). אבל באיזהשהוא מקום, יש גם איזה אכזבה קלה. לנו טיול צוות בשבוע הקרוב ויש באמת אנשים טובים אצלנו, אבל קצת חבל שדווקא כעת שאני שב למדבר, אין לי חזרה מעט בודדה יותר. פשוט לשכב על הגב תחת עץ שיטה בודד, ולהסתכל על השמים מבין הענפים, בלי להיות תלוי ומושפע ברצונות של אנשים סביבי ..
ניחא, העיקר לשוב כבר למדבר
(ועוד כמה שנים, עוד לא הרבה .. גם לבסוף אגור ואדריך שם)
נשתמע (נו, מתישהו )
| |
 קל מדי להרשים את המבוגרים של ימנו
התפיסה היום אצל המבוגרים זה כמה נורא "הנוער של ימנו" - רק סיגריות, אלכוהול וסקס יש לצעירים כמונו בראש. אומרים עלינו שאנחנו "דור עצלן ונצלן" ושלא אכפת לו מכלום, חוץ מהתחת של עצמו. לצערי הרב, אם הייתי מגיע מארץ אחרת לאמצע תל אביב וקופץ להסתובב בעזריאלי, אולי הייתי מסכים עם הטענה הזאת. אבל זאת בעיה שמרוב כיסוי, לא רואים את הדברים שמעבר. אז נכון שאלכוהול זורם בדור שלנו כמו מים, אבל מצד שני, כמה מהחבר'ה היותר טובים שאני מכיר גם הם חובבי אלכוהול לא קטנים. אני לא שופט אותם אם זה טוב או רע, כי מה שמשנה לי, זה מה הם עושים מעבר לכמה שעות בשבוע שהם נהנים מבירה וקצת וודקה.
הדבר הזה מוביל לתופעה שכבר חולפת אצלי בחוסר חשיבות - המבוגרים המתרשמים. אני עדיין לא מצליח להבין למה מבוגרים מתפלאים כל פעם מחדש, שפתאום מגיע נער להדריך אותם והוא מדבר על עקרבים, פריחת סתיו וגם קצת גיאולוגיה. אחר כך, הם באים עם עיניים פעורות ושואלים אותי בפליאה - "תגיד, מאיפה כל הידע הזה?", ואני כבר מתורגל להשיב להם בצורה הכי פשוטה - "בדיוק מאותם ספרים שאתם יכולים לקרוא".
בסך הכל, למה זה באמת משנה אם תחום העניין שלי זה זאולוגיה ואקולוגיה? מישהו אחר ספץ במשחקי תפקידים ופנטזיה, ומישהי אחרת כל חייה מתעסקת בצילום. יש משהו שהופך לדי מעיק מזה שמבוגרים מתרשמים ממך, כי זה סתם תשומת לב שאחר-כך גורמת לך להרגיש כזה קטן נוכח הדברים הרבים שאתה רוצה ללמוד, ואחרים מצפים שתדע (ובאמת שאין לי בעיה להגיד למודרכים שלי, מבוגרים וילדים, "וויליק, אני לא יודע")
אז להמשך שכבר פתחתי, אתמול היה לנו את מפגש מדריכי יער פארק שוהם. אז יער אין שם באמת (חורשה של קק"ל? יותר מדי נטוע ומנותק מהנוף המקורי), ופארק עם שולחנות פיקניק דווקא יש, והתקווה שבעתיד גם לא הוסיף את המילה "בשפע". לשמחתי הרבה, הרבה יחסית מהצמחייה המקורית עוד נשמרה שם, אבל אם בעבר היית מסתובב ורואה ארנבות ושועלים, אז היום עם כמות המבקרים והרעש שהם עושים, רואים צפרדעים (ודווקא מהסוג של האשפה, ולא המקרקר).
זה לא שאני מזלזל במבקרים שם, כי אני בעצמי הדרכתי בשנים האחרונות שם (ומקווה עוד להמשיך להדריך) מתוך מטרה שאנשים ימשיכו להגיע לשם. הבעיה שלי, זה שהמטיילים שם לא אחראים, ובמבט מפוקח ולא סתם מאשים, אז נותר רק להבין שזה נובע מחוסר זיקה והבנה למקום ולא מתוך רוע - כאן בדיוק מגיעים המדריכים הקהילתיים מהישוב, לצורך של יצירת אותה זיקה. אבל בואו נגיד שכוונות טובות יש המון (אני בקשר שוטף עם הרכזת), אך בפועל התוצר שהתקבל לא כזה משביע רצון. יש ונדליזם, אנשים משאירים את הזבל שלהם שם, וחוץ מפינת המנגלים הם לא מסתובבים לראות מעבר, ולצורך הזה בדיוק מגיעים המתנדבים להדריך שם.
חלק עיקרי מאותה הכשרה שמעבירים להם, זה לבוא לכמה שעות ולדבר קצת על גת עתיקה, על הפארק ולחלק למתנדבים דפי מידע (מה שהתחיל משמרדף עם שני דפים עלובים, התפתח היום לממש ערכה קטנה למדריך!). די חבל לי שכל אותה "הכשרה" מסתכמת די ב-כלום, אבל אני מבין את האילוצים. אך (!) אתמול הייתה בהחלט תפנית, והוחלט שהמדריכים ילמדו זה את זה, ויצאנו לאזור הפארק (גבעה בגודל 2000 דונם, שרובה זה חורשה של קק"ל עם שבילים וכמה שטחים פתוחים). לצורך אותו מאורע מרגש, הכנתי כמה הדרכות - ורק חבל שהם די ביזבזו (שוב) ת'זמן על שרידי הכנסייה השחוקה ואחר-כך צעקו שנגמר כמעט הזמן. כשהגענו לנקודה האחרונה, היה עוד קצת מהקשקשת הקבוע על העניינים הטכנים יותר של המקום, ואז לקחתי את הובלת השיחה/הדרכה לידי. מתוך המחברת קטעים (קטעי טקסט שאני מקראי בהדרכות), הקראתי להם את הקטע "קודם הורידו את התרמילים". לשמחתי הרבה, הם ישבו בשקט ופשוט הקשיבו - לא שאלו שאלות, לא צחקו, רק הביטו בי והקשיבו. כשסיימתי, אמרתי להם -
"המטרה שלנו פה זה לא להעביר ידע למודרכים שלנו, כי הם יכולים בדיוק כמונו לקרוא ספר ולקבל את הידע הזה. המטרה שלנו כמדריכים פה, זה ליצור להם את הזיקה, ורק מזה תצמח אותה אהבת אמת למקום".
בהתחלה הם שתקו, ונתתי להם רגע לעכל. אחר-כך קיבלתי מבטים חיובים, והמשכתי בדוגמאות על איך אפשר להפוך את המצאי בשטח (עץ אורן, כלנית, סלע גיר .. ) למשהו שיהיה לתושבים יותר חשוב לשמור עליו, כי כל האזור הזה, הוא החצר האחורית של הישוב.
נראה לי שהצלחתי להשפיע עליהם ~
לאחר שנסגר לעתה לעניין הפארק (/יער ברקת), עוד כמה שעות יסגר עוד משהו .. הרגילה שלי (!!). זה יוצר מצב של רגשות מעורבים, כי מצד אחד אתה כבר ממש מתגעגע לביס"ש והעבודה שם עם החבר'ה. מצד שני, אתה מרגיש שלא הספקת כמעט כלום, ובקושי את התחתית של ה-כלום. השבוע הזה, עד כמה שעבר מהר, היה די גדוש בדברים. האומנם לא הכל זה דברים מוחשיים כמו הטיול לירדן הררי עם חבר'ה בגולן (היה קצר מדי, אבל ממש אחלה), כי היו עוד דברים. גם לשבת כמה שעות ולכתוב לה מכתב, ועדיין לא להיות סגור מה אני רוצה לכתוב, נכנס בתור עוד דבר מהותי בשבוע (ועוד כמה שעות לבהות בחלון, ולחשוב מה אני הולך לעשות עם זה - אם בכלל).
ממחר אני אוכל להגיד - זהו .. נגמר הבית מלון!
חדרי הקט, רגע לפני שאנטוש אותו לשבועיים~שלושה הקרובים
| |
אילו ציפורים, אשר עפות מעל בניין
לפי אחד הדו"חות האחרונים של החברה להגנת הטבע, מצבם של הציפורים בארצנו הקטנטונת הוא בכי רע. זה לא דבר חדש, וכבר יודעים את זה הרבה זמן. אחת הדוגמאות הנפוצות, זה הבז האדום שנמצא באזור ירושלים. פעם, לפני שירושלים התפשטה כ"כ, לבז האדום לא הייתה בעיה של לעוף 2-3 דקות ולצוד על איזה חגב או שממית קטנה בשביל להאכיל את הגוזלים שלו. כיום הוא עוף דורס שמקנן בקירבת אדם ויש הרבה תצפיות שלו, כשהוא מקנן על עצים בחצרות ובמרפסות של בניינים. אבל הבעיה שיש כאן, זה שאת השטחים הפתוחים כיסו בניינים וכבישים, וכעת הוא צריך לעוף לפעמים מעל 20 דקות בשביל לצוד משהו - לבנות כנראה שעדיין צריך, אבל אילו רק היו משאירים "שלוליות פתוחות" בין כביש לבניין, המצב אולי היה נראה אחרת ..
בעיה אחרת וקשה לא פחות, זה קווי המתח הגבוה. ציפורים רבות מוצאות על הכבלים נקודת עצירה למנוחה, אבל הבעיה נוצרת כאשר עופות גדולים (כמו נשרים וחסידות) פורסות את כניפיהן ונוגעות בין שני כבלים (ויותר), ובכך מדי שנה מתחשמלות למוות בין 100-200 ציפורים, שחלקן הגדול מצוי ממילא בסכנת הכחדה חמורה (ומספרי הסטטיסטיקה זה רק מהחלק שמצאו מת .. ). לדבר הזה יש בהחלט פיתרון, והוא ציפוי של של הנק' הבעתיות בעמודי חשמל בציפוי פלסטי מיוחד. בעבר התקיים פרוייקט משותף של כמה גופים סביבתיים יחד עם חברת החשמל, בשביל לצפות את אותן נקודות בעיתיות, אך מלפני כשנתיים הפרוייקט הופסק (בגלל חילוקי דעות על ענייני תקציב), ויחד עם זאת, כל הזמן קמים עוד ועוד עמודי חשמל חדשים - דווקא מהזילזול הזה מלמעלה, צומחות עצומות מלמטה. (והמון תודה לחותמים)
חוץ מהתחשמלות - מה לגבי צייד? אז העסק הולך ככה, שכל כמה זמן יושבים נציגים של הציידים ונציגי שמירת טבע, ומצייגים את טענותיהם מול ועדות של הכנסת מה לצוד או לא לצוד. אבל בסופו של דבר, ציידים הם לרוב לא צפרים, ומינים שונים של ברווזי בר שחלקם בסכנת הכחדה, נראים אותו הדבר כאשר אתה מסתכל דרך הכוונת של הרובה.
כל זה היה, עוד בלי להזכיר בכלל את ההרעלות. הסיבה לכך, זה שחקלאים (בוקרים עם מרעי בקר לרוב), מפזרים פגר של עז מורעלת בשביל להרוג את הזאבים שפוגעים בעדרים שלהם. אך הבעיה מתחילה רק כאן, כי לא רק הזאבים אוכלים מהפגר, אלא גם צבועים, תנים, נמיות וטורפים אחרים אוכלים ומתים מזה (והופכים למרעילים בעצמם). את הגופות שלהם ושל הבקר המורעל, נשרים ורחמים אוכלים, וזה יוצר את הבעיה המפורסמת של הרעלות נשרים שמרביתן קורות בגולן, שזה אחד האזורים הכי רגישים מבחינת אוכלוסית נשרים. בנוסף לזה, חלק מההרעלות מכוונות נגד חזירי-בר, ע"י פיזור רעל בתוך ערימת בננות (ראיתי ערימת רימונים מורעלת מלפני כחודש בגליל המערבי).
בינתיים, לעניין אחר על הפרק - הדרכות קהילתיות. אני מכיר את זה בשם הנפוץ יותר בתור סל"ת (סיור ללא תשלום), אבל אין טעם סתם לקשקש על המונח יותר מדי, כי בסוף יהיה סלט בראש. בכל מקרה, נחמד לחזור לזה, אחרי כמה חודשי ניתוק שבהן למדת להכיר את הגליל, ובקושי הסתובבת באזור הבית.
הזמינו אותי מחר למפגש של המדריכים ב"פארק-יער-שוהם" (השם העממי בישוב, למה שמוכר כיער ברקת). זה די נחמד להיות מה"וותיקים", שכן הייתי מהמחזור מדריכים הראשון, ואז קיבלנו איזה שמרדף עם 2 דפים מסכנים על המקום. אתמול שקפצתי לבקר במשרד של הרכזת, אותם דפים עלובים, הפכו ממש לערכת מדריך, עם עזרים מנויילנים ושפע של מידע מנושאים שונים.
זה לא שאני מזלזל בארכיולוגיה, אבל אני לא מצליח להבין למה אנשים מתרגשים הרבה יותר מאיזה חתיכת חרס בן 1500 שנה, לעומת עקרב או שממית שברגע זה נושמים ומהלכים מולם. גם שבר של פסיפס, לעולם לא יוכל להיות מדהים כמו האומנות המורכבת בקיומה של כל מערכת אקולוגית שהיא - ואולי בגלל זה, אני לא מצליח להבין למה הם כ"כ תקועים על איזה גת שבורה ועתיקה לצד פסיפס חצי מחוק. רעבק, חיוויאים עפים לכם מעל הראש ודבורים מלקטות את הצוף שאחרי הגשם, ואתם תקועים בלדבר על שרידי בית-בד, כאילו עתיד העולם תלוי על זה?
כל המדריכים שם, הם למעשה מתנדבים מבוגרים מהישוב שעושים זאת להנאתם. אני האחרון שיזלזל, אבל התפיסה שלי ושלהם כ"כ שונה בהדרכות שלנו שם, וזה כנראה בגלל המקום האחר שאנחנו מגיעים מימנו. בעוד שהם תופסים את זה בתור עוד "טיול בחיק הטבע", אני רואה בזה את הבסיס לחיבור בין האנשים להאידיולוגיה של שמירת סביבה.
אולי מחר אני אצליח להראות להם משהו טיפה שונה, שיגרום להם פתאום לדבר גם על דברים כמו זיהום אוויר וצייד בלתי חוקי, ולא רק על אותם שרידים ביזנטים מפורקים של הכנסייה ע"ש בכחוס.
לבסוף עוד דבר אחד אחרון -
אם מישהו מוצא עניין בלעזור בשמירת טבע/סביבה (כל אחד וההגדרה שלו) בנושא של הציפורים ובנושאים אחרים, הוא יותר ממוזמן ליצור איתי קשר.
לבנין משוייש, יושב למנוחת בוקר בשדות שמאחורי ביתי
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
