שעת הש.

עם הנץ החמה נפגשנו ב"אורנה ואלה", הלא היא ספינת האם של רן, על מנת לחגוג לו ארבעים וארבעה חורפים. מכיוון שאחד עשרה בבוקר זו לא שעה שאני מכירה מקרוב, הגעתי טרוטת עיניים וסתורת שיער, מנסה בכל כוחותיי להסתיר גראמפיות , שלשמחתי עברה במהרה.

המקום היה עדיין ריק יחסית, מלבד גדי טאוב שנכנס אחרינו, בידו האחת לפטופ ובשנייה את האוהל המתקפל בו הוא ישן בגינת שינקין כשהמסעדה סגורה.

המלצר עם הראסטות הפגין אפאטיות זועפת, והיה הוכחה חיה לדברי הטעם של פוסי, לפיהם זהו המקום היחידי בו הלקוחות מפחדים מהמלצרים. הזמנו את ארוחות הבוקר העסיסיות שלנו, דגש על דיאט קולה סחוט טרי לחבצלת, ופצחנו בחדווה במלאכת הריכולים המפרכת. אט אט פסעו למקום מנכלי ערוצים שונים, עידן אלתרמנים למיניהם ושלל סלבז מזוהים יותר או פחות. התרגשות נרשמה עם בואו של גל אוחובסקי, שהוא לטעמי חתיך עד מאוד והתיישב מולנו עם בחור לא מזוהה. כמובן שלמול אוחובסקי המלצר פתאום נמלא חיות, עיניו קיבלו ניצוץ והראסטות המעופשות שלו נראו מטונפות פחות.

צחקנו בינינו לבין עצמנו שמטען צד קטן באורנה ואלה ואין יותר ערוץ שתיים, כשכמו לפי בקשה, פסעה פנימה עלמה זק היפה יחד עם בן זוגה הנאה ומפורסם גם הוא שאינני זוכרת את שמו.

טקס הברכות הלך כמובן לפי מדרגי חשיבות – נישוקים וחיכוכים עם המנכלים השונים, חיבוק אמיץ ובוסה לאוחובסקי, ניקור חביב על לחיים של האלתרמנים למיניהם, טפיחה על שכמו של טאוב והופ! הגיע תורו של השולחן שלנו. עלמה ובן זוגה הביטו בנו בתמיהה, מנסים לזהות פרומו מאחורי פרצופינו האנונימיים, "אולי יש להם פיילוט?" עלמה לחשה בבלבול, כשמנכל ערוץ שתיים סימן להם בידו להמשיך, מבטו אומר "סורו, סורו מהשולחן הנאלח הזה שהפעם היחידה שהיושבים בו יוזכרו באישהו עיתון תהיה כשיזכו בדיסק על פתרון התשחץ במגזין שומרי משקל, והדרך היחידה בה יתפרסמו טלוויזיונית תהיה אם ירצחו מישהו".

ללא ספק היינו מיעוט נרדף. "היית פעם בטבלה" הצ'יף ניסה לעודד אותי ללא הועיל. היחידה שהפגינה איזשהו פאסון היתה ביתה של חבצלת כמובן, שלא מתרגשת מאושיות רבות כח והשפעה אלא אם כן הן מייקל לואיס.

ההתלהבות פגה לאחר שלושים שניות כשאבק הכוכבים הפסיק להפריע לסינוסים הרגישים שלנו ומשהו מעניין יותר הגיע לשולחן – האוכל כמובן. ביצים עם תרד ופרמזן, לחמים, ממרחים שווים – אורנה ואלה אכן יודעות מה הן עושות בכוכי המטבחון שלהן.

לאחר צחוקים רבים, חיבוקים, ריכולים וצילומים נפרדנו בפתח המסעדה. הצ'יף הקפיץ אותי הביתה וחזרתי להיות הסמטה האלמונית המתמזגת עם בלטות שאני תמיד, זו שאף פפרצי לא יטרח לצלם עם רוטב על הסנטר, ושמחה על כך מאוד.

מזל טוב רנצ'!!1 אוהבים אותך מליון.

אפרד מכם בתפילה שהשביתה תמשך כל השבוע,

שלכם,

אנונימית ובולימית

ש.