(האתר שלי)
, 08:25 24/3/2005:
את יודעת, זה יכול להעציב, ומצד שני זה יכול לשמח, כי זה אומר שלא מהר אפשר לסחוף אותך ולעשות בלאגאנים בחיים שלך.
אולי זה גם אומר שזה פחות קליפתי ויותר מהותי. כלומר שכשיגיע איש נכון, לדוגמא, זה יהיה יותר עמוק כי יקח זמן לחדור את הקליפה שהתקשחה קצת.
ועובדה- את גם פחות נשברת. אל תגידי לי שזה לא חיובי בעיניך.
ולגבי ההיא, כן, גם אני חשבתי על זה. צורת הכתיבה יותר מדי דומה. לא יודעת אם זו השפעה, סתם במקרה או הדבר המקורי (מסתבר שלא תמיד מקוריותז ה משהו חיובי), אבל זה אותו איכס בעיני.
(האתר שלי)
, 08:41 24/3/2005:
התבגרת,התנסית,איבדת תמימות,הלב שלך מרוח בקרם עם מקדם הגנה...אף פעם לא תיהי בת שש עשרה יותר.
(ועדין יש לך את הרגישות,את מרגישה שמה שהלך חסר וזה רק קרם לא אבן).
קצה (האתר שלי)
, 15:10 24/3/2005:
אני חושבת שיש משהו במה שאתה אומר. אני אשתדל.
(מה שכן, אל תקח אותי בכזו דרמטיות, גם כשאני כותבת פוסטים דכאוניים הרבה יותר, אני די בסדר.)
bridecakebaker (האתר שלי)
, 11:20 24/3/2005:
מוכר מאוד.
בדיוק אתמול אמרתי לידידה שלי שיכול להיות שלא הייתי מתאהב היום בבחורות שהאהבתי בהן פעם, פשוט כי קשה הרבה יותר להפיל אותי מהרגליים היום. מאידך אין ספק שגם היום הייתי יוצא איתן. זה אומר משהו?
אני עדיין מקווה למצוא משהו שירגש אותי עד סוף הימים.
קצה (האתר שלי)
, 15:11 24/3/2005:
כן, זה אומר שכולם עוברים מלחפש אהבה כי זה מרגש ורומנטי, ללחפש דייטים (וסקס, למרות שאני לא יודעת במקרה שלך) כדי שלא יהיה משעמם.
bridecakebaker (האתר שלי)
, 01:24 25/3/2005:
מתישהו יפילו אותי מהרגליים. אני מחזיק אצבעות. ובקשר לסקס - אני יותר מדי מערבב סקס ורגש מכדי שזה יעבור כאילו כלום לא קרה. בסוף או שאני קורע את הלב, או שקורעים לי. להפיג את השעמום על חשבון הלב של מישהי לא נראה לי סביר.
פופיק
, 12:54 24/3/2005:
שתי תגובות מעלי מישהו אמר משהו נכון - הרגשות האלו הם חלק מתופעות הלוואי של ההתבגרות. כשכתבת "קשה להרשים אותי", זה הזכיר לי בדיוק את מה שאיינשטיין אמר, שכשאנחנו מתבגרים אנחנו מאבדים את הסקרנות ואת התמיהה שלנו מהעולם. זה בעצם חלק מההסתגלות שלנו לעולם.
אני לא יודעת איך אפשר לפתור את זה, אבל אני חושבת שלא כדאי לקחת את זה קשה. אולי כדאי לך ללמוד להקליל רגשות, לא לחפור בעצמך ואז להתייאש. להניח לעצמך להתפרע ולהתיילד, אפילו רק מידי פעם ככה, כדי לשפר את המצב רוח.
אולי את צריכה לעשות משהו שלא עשית אף פעם. שטותי, מטורף, מסוכן וחסר סיכוי, סתם כדי להזיז לעצמך משהו.
קצה (האתר שלי)
, 15:15 24/3/2005:
אני לא לוקחת את זה קשה, ממש כחלק מהעניין.
ולגבי קלילות, התנסויות חדשות, וכאלה - נדמלי, לפחות, שזה מה שאני עושה גם ככה. (למרות שהרעיון שלך ושל ג’ו על צניחה חופשית עדיין מהדהד לי בראש. כן, בטודו ליסט.)
קצה (האתר שלי)
, 18:39 25/3/2005:
דבראשון, אני פולניה, מותר לי!
שנית, יש כאן איזו בעיה, כי גם אחרי שאני אעשה עוד ועוד דברים חדשים ומלהיבים, סף הגירוי שלי רק יעלה עוד ועוד.
צ’ופי (האתר שלי)
, 14:31 24/3/2005:
סובלת מאותה הבעיה. אכן השחיקה ברגשות והאדישות הזו מתסכלת כשלעצמה. לא יודעת ממש מה עושים נגד, קשה לדגדג את עצמי.
קרה לי דבר דומה בקשר ללימודים, אני נורא אדישה, קשה לי להניע את עצמי להלחץ ולשקוד כמו פעם. אין לי מושג איך מחזירים את הגלגל אחורה.
קצה (האתר שלי)
, 15:16 24/3/2005:
נדמלי, בקשר ללימודים, שפשוט עוברים לעבוד עד שאת מתגעגעת לזה, ואז חוזרים ללמוד שוב.
זה קרה לי וגם לחברים שלי.
מזל שאת כבר כותבת את התיזה...
(האתר שלי)
, 14:33 24/3/2005:
מזדהה עד כלות נשמתי.
תמיד הייתי טובה בלהסתכל על עצמי מהצד, ועכשיו אני פשוט רואה שאני לא בפול ספיד עם שומדבר, גם קשרים שהיו מאוד טובים בעבר כבר דהו וקהו ואפ’חד לא באמת זוכה למשהו מחייב מצידי, כי אני לורוצה להקשר לכלום.
וכמו שאמרת, זה קצת מעציב, אבל במעומעם, דרך כמה שכבות.
מה עושים עם כזה דבר?
קצה (האתר שלי)
, 15:18 24/3/2005:
אני חושבת שאנחנו גם משתנים תוך כדי. אולי צריכים פחות אנשים סביבנו, ואולי צריכים אנשים באמת מעניינים, באיזושהי צורה חדשה. ולא סתם נחמדים ואינטיליגנטים, נניח.
johnny.d (האתר שלי)
, 19:24 24/3/2005:
אני לא ממש מעריך בחורות שבוגדות, לצורך העניין בגידה = לעשות מישהו, בזמן שהיא במערכת יחסים מחייבת (כלומר שאכפת לבחור)
טריגו (האתר שלי)
, 21:33 24/3/2005:
הכל מתערער כשעוברים סביבה. ההרגשה הזאת, לדעתי, נוסעת מהעובדה שאת למודת נסיון. יודעת שגם אם לא ראית הכל, ראית הרבה מאוד. אין דברים חדשים מסביב.
אם תשני סביבה, מקצה לקצה, הכל יעלם. כל הבטחון שלך בידע שלך, בנסיון שלך, בחוכמת החיים שלך יתפוגג לו.
גילתי את זה כשהתחלתי לצלול, וכשטיילתי מעט בתאילנד. פתאום אתה עושה משהו שהוא כלכך שונה מכל דבר אחר, והסביבה מתחייסת לדברים שהם כלכך שונים ממה שאתה רגיל.
כמו להתחיל ללמוד לדבר מחדש אבל בשפה אחרת - שינוי סביבה זה להתחיל לחיות מחדש תחת סביבה וחברה אחרת. זה מחזיר את כל הכיף, יחד עם הסבל והקושי.
קצה (האתר שלי)
, 18:43 25/3/2005:
מה שאתה אומר נכון ואני גם בדרך לעשות כמה מהדברים האלה (צלילה לא מושכת אותי בכלל, אבל יש לי איזה טיול בהודו לעשות מתישהו).
מה שכן, העובדה נשארת שאחרי שאתה מוצא חוויות חדשות, גם הן הופכות לישנות וזה עלול להפוך למירוץ כזה אחרי גירויים חדשים.
טריגו (האתר שלי)
, 19:58 25/3/2005:
צלילה זה אושר גדול, אני ממליץ בחום אפילו רק לנסות.
וזה לא עלול להפוך למירוץ, זה יהיה מירוץ. אבל אני מעדיף מירוץ אחר גירויים מאשר חוסר ריגושים. ותודה לאל יש כלכך הרבה גירויים שונים בעולם הזה.
אפילו שבסופו של דבר, אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש תחום מסוים, שלא משנה כמה זמן הוא יעסוק בו, הוא תמיד ירגיש את הריגוש של הפעם הראשונה. הקושי זה למצוא את זה, אבל אני מכיר כמה שכבר מצאו.
קצה (האתר שלי)
, 13:53 26/3/2005:
אני אחשוב על זה. בטח פעם גם זה יבוא.
זה כבר היה מירוץ. היה לי מרדף בלתי פוסק אחרי גירויים. נכון שיש המון. ובכל זאת, באיזשהו שלב גם לחידושים מתרגלים.
אני לא יודעת אם יש לי תחום כזה, ואם יש לי רק תחום אחד כזה. מה שכן, אני יודעת מתי הספיק לי ממשהו, לפחות לזמן מה.
בכל אופן, ההרגשה שלי כרגע מאוד שונה מאשר לפני יומיים בבוקר, כך שזה פחות משנה.
קצה (האתר שלי)
, 12:12 27/3/2005:
האמת, גם אני לא התרגלתי לחידושים לחלוטין. אלא שאם פעם הייתי מתלהבת מדברים חדשים פרק זמן מסויים, היום ההתלהבות הראשונית הזו שוככת די מהר.
ההרגשה שלי כל הזמן משתנה, ולכתיבה יש משמעות מבחינתי של הבעה, שנשארת גם אחרי שההרגשה חולפת. בניגוד לשיחת טלפון.
טריגו (האתר שלי)
, 22:24 28/3/2005:
אז עוד לא הגעתי למצב הזה. הדבר שהכי מרגש אותי, התחביב הכי גדול שלי, הוא אנשים חדשים. ועד היום הם עדיין מרגשים אותי כל פעם מההתחלה.
אני לא חושב שהייתי רוצה להשאיר הרגשה רעה (או הבעה של הרגשה רעה) יותר זמן משאני מוכרח. אני מברך על כך שברגע שטוב לי, אני שוכח שהיה לי רע.
Ice_guitar (האתר שלי)
, 22:14 24/3/2005:
השארתי להיא בהצלחה בדרכה ...לך יש לי להגיד המון מעבר לציניות...
קראתי את הפוסט עם מה שאמרת לאבא שלך , ועכשיו אני קורא את זה...
הייתי שמח לדעת לאיזה מסקנות מגיעים למדבר תוך כדי ישיבה...כי זה פחות או יותר מה שאני עושה בעבודה שלי , באמצע המדבר אי שם פה בסביבה ולא מצליח ממש לראות חצי או לגעת בחצי הנפש שלי...
תוך כדי כתיבה אני פשוט חושב שיש לך או היה לך את האומץ לגעת בדברים האלה שהציקו לך..אני מתאר לעצמי שאותם דברים בדיוק יהרגו אותי בגיל 30 ממה שנקרא...הדחקה...
מחזיק ממך קצה , או אליס , או מה שבא לך...
קצה (האתר שלי)
, 18:47 25/3/2005:
תראה, כל אחד עובר דברים שונים לגמרי, גם אם שני אנשים נמצאים באותם תנאים בדיוק. אם אתה מתייחס למסקנות שלי מהויפסנה, אני יודעת שמה שעבר עלי שם לא קשור רק בעובדה שהייתי מבודדת ובמדבר, אלא שאלו היו רק תנאים הכרחיים והעיקר היה בכל זאת המדיטציה. אם תעשה משהו מהסוג הזה, יקרו לך דברים שונים מאוד ממני כי אתה אחר.
, 06:48 25/3/2005:
איזה קטע. אתמול חשבתי לעצמי שחבל שאני לא בדיכאון מזה שכלום לא מכניס אותי לדיכאון. זה משו משו האדישות הזאתי. אולי משו שמסתובב באויר. טוב נו.
, 14:40 25/3/2005:
כשלי עוברות מחשבות כאלה בראש (ועוברות, בלי עין הרע), אני משכנעת את עצמי שזה סתם יום של חוסר איזון בסרוטונין. ואז אני מנסה לאכול שוקולד ולראות משהו מצחיק בטלויזיה, ופשוט מחכה שזה יעבור. אפילו טלפון למישהו זה לא רע במקרים האלה.
יכול להיות, חוסר איזון. בטוח שזה יעבור (אני אומרת את זה על כל דבר עכשיו, וגם התשובה הזו תעבור, במהרה בימינו, טפו טפו טפו. בכלל, אני לא בטוחה מה מזה זו אני ומה שוב תופעת לוואי של הויפסנה. נו שויין).
בכל אופן שוקולד הוא תמיד רעיון טוב!!
, 18:09 25/3/2005:
איריס לא גומרת...:) קוריוז - את יודעת שהייתי בחתונה של איריס קול?
(נכון שעכשיו אני צריכה לרוץ עם חולצה של
I’VE BEEN TO IRIS’ WEDDING AND ALL I GOT WAS THIS LOUSY TSHIRT
?
אגב בקשר לאדישות ולשחיקה, נראה לי הרבה כבר בגיל שלנו מגיעים לזה (חוץ מהטמבלים יותר או המסוממים, אצלם נראה לי זה מגיע קצת אחר כך... ) אולי מהנקודה הזאת והלאה אמורים לעבור עוד איזו שהיא פאזה? בעצם אין לי מושג, אם יש לך פתרון לזה ... אנא .:)
קצה (האתר שלי)
, 18:52 25/3/2005:
גמני רוצה חולצה כזו!!!!!1111111
למעשה אני חושבת שהטמבלים והמסוממים מגיעים לנקודה הזו קודם, או כי העולם מראש לא מעניין אותם כי הם לא מבינים אותו בכלל, או מסיבות אחרות ואז הם פונים לסמים כדי שיבדרו אותם קצת.
אני מאמצת בחום את רעיון השוקולד. או יה.
[מתי רואים אותך בובע?]
(האתר שלי)
, 19:02 25/3/2005:
תגידי,
סתם בא לי לקונן. את יודעת שמבין הקוראות הותיקות שלי את היחידה שממשיכה לכתוב.
אולי זה בכל זאת כן קשור. הן כולן גמרו את הסוס, ואת למרות חוסר האמיתיות שלך עדיין ממשיכה. אז אולי לא הכל כל כך מזויף. או שהזיוף נעשה טבעי מאוד.
(האתר שלי)
, 20:30 25/3/2005:
על מה את מדברת?
הרי את כתבת שהכל בשבילך מרגיש לא זה, וכשמשהו מרגיש לא זה, הוא מרגיש מזויף. לא התייחסתי לתוכן הבלוג, התייחסתי לתוכן הפוסט.
קצה (האתר שלי)
, 13:57 26/3/2005:
אבוי! קוצר תקשורת (ע"ע הכלל השלישי של גורגיאס).
אני כתבתי שיותר קשה לרגש אותי, לחיוב או לשלילה, ושאני מרגישה אדישות. אתה הבנת מזה חוסר אמיתיות וזיוף. לא לכך התכוונתי כלל וכלל. אצלי המושגים הללו שונים ונפרדים.
וזה שאני ממשיכה לכתוב, וול, כל אחד נגוע בחיידק הזה ברמות שונות, אצלי זה כרוני. ובלוג הוא לא רק כתיבה, הוא גם אישי ברשות הכלל, ודורש הרבה השקעת זמן, ממכר וגורר תגובות אצל אחרים וכו’. יש הרבה סיבות לוותר על בלוג, למצות.
(האתר שלי)
, 14:19 26/3/2005:
כן כן.
אני פירשתי את זה שיותר קשה הכל כיון שהכל לא מרגיש אמיתי מבחינתך, שזה כמעט זה, כלומר לא זה, כלומר לא הדבר האמיתי.
חוץ מזה, אני מתפלא עלייך, ממתי זיוף נחשב אצלי לתכונה רעה?
אני שמח שלפחות מישהי שאני נהנה מהכתיבה שלה לאורך זמן (שנה כבר כמעט!) ממשיכה לכתוב. עולם הולך ונעלם.
קצה (האתר שלי)
, 21:58 26/3/2005:
נדמלי שאפלטון היה זה שאמר, שלכל אחד יש הגדרות שונות לאותם מושגים.
אצלי זיוף, בקשר לחיים, הוא תכונה רעה. אצלך באמת לא.
(ותודה. גם נחמד שיש מישהו שמתמיד כאן לאורך זמן, ולא נמאס לו ממני.)
(האתר שלי)
, 15:11 26/3/2005:
בקצב הזה אני כבר הייתי צריך להיות צמח.
מנסיוני יש כאן ציקליקאליות, כלומר יתכן שעוד שנתיים הכול יחזור (ואז שוב ידעך).
הייתי אומר משהו על קוסמיות וצ’אקרות אבל אני מתעב את זה.
(האתר שלי)
, 21:27 26/3/2005:
אני מכירה את זה
אם פעם אמרו לי שאני בחורה נורא חברותית ומכירה אנשים מאוד בקלות. היום נשארתי עם אנשים ספורים בלבד ועם התהיה של איפה באמת כולם..
פוסטים על גבי פוסטים נכתבו על זה אצלי
:)
בלי קשר, מה שלום וומבאט?
קצה (האתר שלי)
, 23:07 26/3/2005:
היתה לי שיחה על זה לא מזמן עם כמה בנות, ורובן פשוט הרגישו שמיצו את הקטע של להקיף את עצמן בהמון אנשים ולשמור על אינסוף קשרים. מי שחשוב - נשאר. ויש מעט אנשים קרובים באמת.
בקשר לוומבאט, אני לא בטוחה, דברי איתו. הוא עדיין באייסיקיו וכאלה.
(האתר שלי)
, 01:13 27/3/2005:
אנחנו כבר מלאי הגנות, אני חושבת שלא ניסיתי להתאבד מגיל 17 כי אני צינית מדי, אפילו כשכתבתי פוסט על נסיון ההתאבדות שלי הוא היה מצחיק. אבל בכל זאת יש דברים שנוגעים לפעמים, גפ בלב הציניות המפוכחת. מקווה שתמצאי אותם
קצה (האתר שלי)
, 12:14 27/3/2005:
כן, כמובן. דווקא קרו לי כמה דברים לא מאוד ציניים מאז הפוסט הזה, וההרגשה שלי די שונה עכשיו.
אני לא חושבת שקראתי את הפוסט שלך על נסיון התאבדות, ואני אשמח אם תשלחי לי לינק.
(האתר שלי)
, 12:51 27/3/2005:
ואללה, איפה הסיפורים? מה המרגש?
אז הנה הלינק המבוקש, תודי שזה ממש מצחיק: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=86003&blogcode=1458218
ניסויים בבני אדם
תגובות לקטע: ללא כותרת הוספת תגובה חדשה
את יודעת, זה יכול להעציב, ומצד שני זה יכול לשמח, כי זה אומר שלא מהר אפשר לסחוף אותך ולעשות בלאגאנים בחיים שלך.
אולי זה גם אומר שזה פחות קליפתי ויותר מהותי. כלומר שכשיגיע איש נכון, לדוגמא, זה יהיה יותר עמוק כי יקח זמן לחדור את הקליפה שהתקשחה קצת.
ועובדה- את גם פחות נשברת. אל תגידי לי שזה לא חיובי בעיניך.
ולגבי ההיא, כן, גם אני חשבתי על זה. צורת הכתיבה יותר מדי דומה. לא יודעת אם זו השפעה, סתם במקרה או הדבר המקורי (מסתבר שלא תמיד מקוריותז ה משהו חיובי), אבל זה אותו איכס בעיני.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יש לזה גם צדדים חיוביים, ובסך הכל זה טבעי. זה גם דבר שעשיתי במודע באיזשהו מקום.
לגבי הבלוג ההוא, סתם שעשע אותי, ואני חושבת שהרעיון דומה. על איריס חטאים הייתי מנחשת שהיא גבר, וכאן הייתי מנחשת דווקא שזו אישה בכל זאת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
התבגרת,התנסית,איבדת תמימות,הלב שלך מרוח בקרם עם מקדם הגנה...אף פעם לא תיהי בת שש עשרה יותר.
(ועדין יש לך את הרגישות,את מרגישה שמה שהלך חסר וזה רק קרם לא אבן).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני עדיין לא מוטרדת מהגיל הכרונולוגי שלי, מזל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אתם השתגעתם לגמרי?
הילדה במוות רגשי קליני ואתם חושבים שיש בזה משהו חיובי?
קצה,
תתעוררי, תטפלי בעצמך. תרימי את עצמך משם כי את לא במקום טוב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני חושבת שיש משהו במה שאתה אומר. אני אשתדל.
(מה שכן, אל תקח אותי בכזו דרמטיות, גם כשאני כותבת פוסטים דכאוניים הרבה יותר, אני די בסדר.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מוכר מאוד.
בדיוק אתמול אמרתי לידידה שלי שיכול להיות שלא הייתי מתאהב היום בבחורות שהאהבתי בהן פעם, פשוט כי קשה הרבה יותר להפיל אותי מהרגליים היום. מאידך אין ספק שגם היום הייתי יוצא איתן. זה אומר משהו?
אני עדיין מקווה למצוא משהו שירגש אותי עד סוף הימים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן, זה אומר שכולם עוברים מלחפש אהבה כי זה מרגש ורומנטי, ללחפש דייטים (וסקס, למרות שאני לא יודעת במקרה שלך) כדי שלא יהיה משעמם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מתישהו יפילו אותי מהרגליים. אני מחזיק אצבעות. ובקשר לסקס - אני יותר מדי מערבב סקס ורגש מכדי שזה יעבור כאילו כלום לא קרה. בסוף או שאני קורע את הלב, או שקורעים לי. להפיג את השעמום על חשבון הלב של מישהי לא נראה לי סביר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שתי תגובות מעלי מישהו אמר משהו נכון - הרגשות האלו הם חלק מתופעות הלוואי של ההתבגרות. כשכתבת "קשה להרשים אותי", זה הזכיר לי בדיוק את מה שאיינשטיין אמר, שכשאנחנו מתבגרים אנחנו מאבדים את הסקרנות ואת התמיהה שלנו מהעולם. זה בעצם חלק מההסתגלות שלנו לעולם.
אני לא יודעת איך אפשר לפתור את זה, אבל אני חושבת שלא כדאי לקחת את זה קשה. אולי כדאי לך ללמוד להקליל רגשות, לא לחפור בעצמך ואז להתייאש. להניח לעצמך להתפרע ולהתיילד, אפילו רק מידי פעם ככה, כדי לשפר את המצב רוח.
אולי את צריכה לעשות משהו שלא עשית אף פעם. שטותי, מטורף, מסוכן וחסר סיכוי, סתם כדי להזיז לעצמך משהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני לא לוקחת את זה קשה, ממש כחלק מהעניין.
ולגבי קלילות, התנסויות חדשות, וכאלה - נדמלי, לפחות, שזה מה שאני עושה גם ככה. (למרות שהרעיון שלך ושל ג’ו על צניחה חופשית עדיין מהדהד לי בראש. כן, בטודו ליסט.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז על מה את מתלוננת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דבראשון, אני פולניה, מותר לי!
שנית, יש כאן איזו בעיה, כי גם אחרי שאני אעשה עוד ועוד דברים חדשים ומלהיבים, סף הגירוי שלי רק יעלה עוד ועוד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היי, למה מחקת את התגובה של ההוא, נורא רציתי לענות לו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בפעם הבאה אני אבקש ממך רשות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סובלת מאותה הבעיה. אכן השחיקה ברגשות והאדישות הזו מתסכלת כשלעצמה. לא יודעת ממש מה עושים נגד, קשה לדגדג את עצמי.
קרה לי דבר דומה בקשר ללימודים, אני נורא אדישה, קשה לי להניע את עצמי להלחץ ולשקוד כמו פעם. אין לי מושג איך מחזירים את הגלגל אחורה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
נדמלי, בקשר ללימודים, שפשוט עוברים לעבוד עד שאת מתגעגעת לזה, ואז חוזרים ללמוד שוב.
זה קרה לי וגם לחברים שלי.
מזל שאת כבר כותבת את התיזה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מזדהה עד כלות נשמתי.
תמיד הייתי טובה בלהסתכל על עצמי מהצד, ועכשיו אני פשוט רואה שאני לא בפול ספיד עם שומדבר, גם קשרים שהיו מאוד טובים בעבר כבר דהו וקהו ואפ’חד לא באמת זוכה למשהו מחייב מצידי, כי אני לורוצה להקשר לכלום.
וכמו שאמרת, זה קצת מעציב, אבל במעומעם, דרך כמה שכבות.
מה עושים עם כזה דבר?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני חושבת שאנחנו גם משתנים תוך כדי. אולי צריכים פחות אנשים סביבנו, ואולי צריכים אנשים באמת מעניינים, באיזושהי צורה חדשה. ולא סתם נחמדים ואינטיליגנטים, נניח.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
http://israblog.co.il/favframe.asp?blog=105883
הרבה יותר מזקירה {מעמידה} את איריס
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה אותו לינק שאני שמתי או שניסית לשים לינק אחר?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=102915
התכוונתי לזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היא אכן יותר דומה לאיריס. לדעתי בכל זאת השניה יותר מוצלחת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לגבי האחת שלך העניין בבדיקה.....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תפתחי מועדון קרב לבחורות, יחזיר לך את הטעם לחיים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
או! סוף סוף מישו עם רעיונות פרקטיים!!!!1
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא ממש מעריך בחורות שבוגדות, לצורך העניין בגידה = לעשות מישהו, בזמן שהיא במערכת יחסים מחייבת (כלומר שאכפת לבחור)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הכל מתערער כשעוברים סביבה. ההרגשה הזאת, לדעתי, נוסעת מהעובדה שאת למודת נסיון. יודעת שגם אם לא ראית הכל, ראית הרבה מאוד. אין דברים חדשים מסביב.
אם תשני סביבה, מקצה לקצה, הכל יעלם. כל הבטחון שלך בידע שלך, בנסיון שלך, בחוכמת החיים שלך יתפוגג לו.
גילתי את זה כשהתחלתי לצלול, וכשטיילתי מעט בתאילנד. פתאום אתה עושה משהו שהוא כלכך שונה מכל דבר אחר, והסביבה מתחייסת לדברים שהם כלכך שונים ממה שאתה רגיל.
כמו להתחיל ללמוד לדבר מחדש אבל בשפה אחרת - שינוי סביבה זה להתחיל לחיות מחדש תחת סביבה וחברה אחרת. זה מחזיר את כל הכיף, יחד עם הסבל והקושי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מה שאתה אומר נכון ואני גם בדרך לעשות כמה מהדברים האלה (צלילה לא מושכת אותי בכלל, אבל יש לי איזה טיול בהודו לעשות מתישהו).
מה שכן, העובדה נשארת שאחרי שאתה מוצא חוויות חדשות, גם הן הופכות לישנות וזה עלול להפוך למירוץ כזה אחרי גירויים חדשים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
צלילה זה אושר גדול, אני ממליץ בחום אפילו רק לנסות.
וזה לא עלול להפוך למירוץ, זה יהיה מירוץ. אבל אני מעדיף מירוץ אחר גירויים מאשר חוסר ריגושים. ותודה לאל יש כלכך הרבה גירויים שונים בעולם הזה.
אפילו שבסופו של דבר, אני מאמין שלכל אחד מאיתנו יש תחום מסוים, שלא משנה כמה זמן הוא יעסוק בו, הוא תמיד ירגיש את הריגוש של הפעם הראשונה. הקושי זה למצוא את זה, אבל אני מכיר כמה שכבר מצאו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני אחשוב על זה. בטח פעם גם זה יבוא.
זה כבר היה מירוץ. היה לי מרדף בלתי פוסק אחרי גירויים. נכון שיש המון. ובכל זאת, באיזשהו שלב גם לחידושים מתרגלים.
אני לא יודעת אם יש לי תחום כזה, ואם יש לי רק תחום אחד כזה. מה שכן, אני יודעת מתי הספיק לי ממשהו, לפחות לזמן מה.
בכל אופן, ההרגשה שלי כרגע מאוד שונה מאשר לפני יומיים בבוקר, כך שזה פחות משנה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם לחידושים מתרגלים? הממ.. למצב הזה עוד לא הגעתי, אפילו שהוא נשמע הגיוני לחלוטין.
שמח לשמוע על ההרגשה שהתשתנתה, אני מניח (מקווה) שרק לטובה.
בכלל נראה שבכלל שיותר קל לכתוב כאן מכל דבר אחר (אפילו מאשר להריב טלפון ולהגיד "אני מבואס") אנשים כותבים פה על מצבי רוח שמשתנים ממש ממש מהר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
האמת, גם אני לא התרגלתי לחידושים לחלוטין. אלא שאם פעם הייתי מתלהבת מדברים חדשים פרק זמן מסויים, היום ההתלהבות הראשונית הזו שוככת די מהר.
ההרגשה שלי כל הזמן משתנה, ולכתיבה יש משמעות מבחינתי של הבעה, שנשארת גם אחרי שההרגשה חולפת. בניגוד לשיחת טלפון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז עוד לא הגעתי למצב הזה. הדבר שהכי מרגש אותי, התחביב הכי גדול שלי, הוא אנשים חדשים. ועד היום הם עדיין מרגשים אותי כל פעם מההתחלה.
אני לא חושב שהייתי רוצה להשאיר הרגשה רעה (או הבעה של הרגשה רעה) יותר זמן משאני מוכרח. אני מברך על כך שברגע שטוב לי, אני שוכח שהיה לי רע.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
השארתי להיא בהצלחה בדרכה ...לך יש לי להגיד המון מעבר לציניות...
קראתי את הפוסט עם מה שאמרת לאבא שלך , ועכשיו אני קורא את זה...
הייתי שמח לדעת לאיזה מסקנות מגיעים למדבר תוך כדי ישיבה...כי זה פחות או יותר מה שאני עושה בעבודה שלי , באמצע המדבר אי שם פה בסביבה ולא מצליח ממש לראות חצי או לגעת בחצי הנפש שלי...
תוך כדי כתיבה אני פשוט חושב שיש לך או היה לך את האומץ לגעת בדברים האלה שהציקו לך..אני מתאר לעצמי שאותם דברים בדיוק יהרגו אותי בגיל 30 ממה שנקרא...הדחקה...
מחזיק ממך קצה , או אליס , או מה שבא לך...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תראה, כל אחד עובר דברים שונים לגמרי, גם אם שני אנשים נמצאים באותם תנאים בדיוק. אם אתה מתייחס למסקנות שלי מהויפסנה, אני יודעת שמה שעבר עלי שם לא קשור רק בעובדה שהייתי מבודדת ובמדבר, אלא שאלו היו רק תנאים הכרחיים והעיקר היה בכל זאת המדיטציה. אם תעשה משהו מהסוג הזה, יקרו לך דברים שונים מאוד ממני כי אתה אחר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני יודע ויכול לתאר לעצמי...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה קטע. אתמול חשבתי לעצמי שחבל שאני לא בדיכאון מזה שכלום לא מכניס אותי לדיכאון. זה משו משו האדישות הזאתי. אולי משו שמסתובב באויר. טוב נו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
את חושבת שגם זה חיידק? מגיפה?
נראה לך שזה מדבק דרך הרשת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כשלי עוברות מחשבות כאלה בראש (ועוברות, בלי עין הרע), אני משכנעת את עצמי שזה סתם יום של חוסר איזון בסרוטונין. ואז אני מנסה לאכול שוקולד ולראות משהו מצחיק בטלויזיה, ופשוט מחכה שזה יעבור. אפילו טלפון למישהו זה לא רע במקרים האלה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
pearly בובע איזה כיף לראותותך!!!!!!!!!!!!111111
יכול להיות, חוסר איזון. בטוח שזה יעבור (אני אומרת את זה על כל דבר עכשיו, וגם התשובה הזו תעבור, במהרה בימינו, טפו טפו טפו. בכלל, אני לא בטוחה מה מזה זו אני ומה שוב תופעת לוואי של הויפסנה. נו שויין).
בכל אופן שוקולד הוא תמיד רעיון טוב!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איריס לא גומרת...:)
קוריוז - את יודעת שהייתי בחתונה של איריס קול?
(נכון שעכשיו אני צריכה לרוץ עם חולצה של
I’VE BEEN TO IRIS’ WEDDING AND ALL I GOT WAS THIS LOUSY TSHIRT
?
אגב בקשר לאדישות ולשחיקה, נראה לי הרבה כבר בגיל שלנו מגיעים לזה (חוץ מהטמבלים יותר או המסוממים, אצלם נראה לי זה מגיע קצת אחר כך... ) אולי מהנקודה הזאת והלאה אמורים לעבור עוד איזו שהיא פאזה? בעצם אין לי מושג, אם יש לך פתרון לזה ... אנא .:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
גמני רוצה חולצה כזו!!!!!1111111
למעשה אני חושבת שהטמבלים והמסוממים מגיעים לנקודה הזו קודם, או כי העולם מראש לא מעניין אותם כי הם לא מבינים אותו בכלל, או מסיבות אחרות ואז הם פונים לסמים כדי שיבדרו אותם קצת.
אני מאמצת בחום את רעיון השוקולד. או יה.
[מתי רואים אותך בובע?]
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אבל במחשבה שנייה, באמת, תאכלי שוקולד.
בחיי :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תגידי,
סתם בא לי לקונן. את יודעת שמבין הקוראות הותיקות שלי את היחידה שממשיכה לכתוב.
אולי זה בכל זאת כן קשור. הן כולן גמרו את הסוס, ואת למרות חוסר האמיתיות שלך עדיין ממשיכה. אז אולי לא הכל כל כך מזויף. או שהזיוף נעשה טבעי מאוד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אם אתה כל כך שונא את מה שאני כותבת, למה אתה קורא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
על מה את מדברת?
הרי את כתבת שהכל בשבילך מרגיש לא זה, וכשמשהו מרגיש לא זה, הוא מרגיש מזויף. לא התייחסתי לתוכן הבלוג, התייחסתי לתוכן הפוסט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אבוי! קוצר תקשורת (ע"ע הכלל השלישי של גורגיאס).
אני כתבתי שיותר קשה לרגש אותי, לחיוב או לשלילה, ושאני מרגישה אדישות. אתה הבנת מזה חוסר אמיתיות וזיוף. לא לכך התכוונתי כלל וכלל. אצלי המושגים הללו שונים ונפרדים.
וזה שאני ממשיכה לכתוב, וול, כל אחד נגוע בחיידק הזה ברמות שונות, אצלי זה כרוני. ובלוג הוא לא רק כתיבה, הוא גם אישי ברשות הכלל, ודורש הרבה השקעת זמן, ממכר וגורר תגובות אצל אחרים וכו’. יש הרבה סיבות לוותר על בלוג, למצות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן כן.
אני פירשתי את זה שיותר קשה הכל כיון שהכל לא מרגיש אמיתי מבחינתך, שזה כמעט זה, כלומר לא זה, כלומר לא הדבר האמיתי.
חוץ מזה, אני מתפלא עלייך, ממתי זיוף נחשב אצלי לתכונה רעה?
אני שמח שלפחות מישהי שאני נהנה מהכתיבה שלה לאורך זמן (שנה כבר כמעט!) ממשיכה לכתוב. עולם הולך ונעלם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נדמלי שאפלטון היה זה שאמר, שלכל אחד יש הגדרות שונות לאותם מושגים.
אצלי זיוף, בקשר לחיים, הוא תכונה רעה. אצלך באמת לא.
(ותודה. גם נחמד שיש מישהו שמתמיד כאן לאורך זמן, ולא נמאס לו ממני.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא חושבת שזה הגיל אלא עניין של תקופות. רמות רגישות עולות ויורדות, ונראה לי שהן יורדות בעיקר כשנכנסים לשגרה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הגיל מאוד עוזר כאן. בינתיים עוד אין לי יאוש כללי מהחיים, זו באמת תקופה, אולי אפילו קוריוז של יום או יומיים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה פתאום, את ילדונת!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בקצב הזה אני כבר הייתי צריך להיות צמח.
מנסיוני יש כאן ציקליקאליות, כלומר יתכן שעוד שנתיים הכול יחזור (ואז שוב ידעך).
הייתי אומר משהו על קוסמיות וצ’אקרות אבל אני מתעב את זה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אתה לא צמח?! היש חיים אחרי גיל 32?! ואפילו חיי רשת?! אולי ב’מת יש עוד תקווה.
(אני נורא שמחה שלא אמרת שומדבר על קוסמיות וצ’אקרות, אני לא מתעבת את זה, זה סתם נראה לי שטויות.)
[קצה
רוחנית בלאי]
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שווי בנפשך!
בקרוב מאד אדע אפילו אם יש חיים אחרי 42, שזה בכלל בונוס היםטרי
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
האמת, אולי השאלה הגדולה של החיים, היקום וכל השאר היא, בן כמה רן?
(ותגיד, מה התאריך? אני אשתדל כמיטב יכולתי לזכור.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הייתי מציעה לך לצאת קצת, לטייל, לטוס, ולהתחיל להגיש הכל שוב בעוצמה.
בכל אופן, לפעמים עדיפה האדישות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות, אבל עוד אין לי כסף.
נו טוף, ככה זה, החיים נורא קשים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מכירה את זה
אם פעם אמרו לי שאני בחורה נורא חברותית ומכירה אנשים מאוד בקלות. היום נשארתי עם אנשים ספורים בלבד ועם התהיה של איפה באמת כולם..
פוסטים על גבי פוסטים נכתבו על זה אצלי
:)
בלי קשר, מה שלום וומבאט?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היתה לי שיחה על זה לא מזמן עם כמה בנות, ורובן פשוט הרגישו שמיצו את הקטע של להקיף את עצמן בהמון אנשים ולשמור על אינסוף קשרים. מי שחשוב - נשאר. ויש מעט אנשים קרובים באמת.
בקשר לוומבאט, אני לא בטוחה, דברי איתו. הוא עדיין באייסיקיו וכאלה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן נו.. אני כבר לא באיי סי קיו וכאלה..
אני מקווה שהכל בסדר אתכם
חג שמח
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הכל סבבה איתנו. אני לא תמיד מדברת איתו בצורה לגמרי רציפה, אבל הוא כבר בקטגוריה של מי שחשוב נשאר.
חג שמח גם לך...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
you have become comfortably numb?
בולשיט. סתם מקבלים פרספקטיבה עשירה עם הזמן אז מפסיקים לקפץ מקיצוניות לשניה. אז תפסיקי לקטר, את בסה"כ מחכימה :)
נראה לי שבריחה מעצמך אפשר לעשות גם בלי לקחת שום דבר, רק בלהיתקע בקונצפציה צרת-אופקים ולהתעלם מכל השאר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
למה בריחה מעצמי? לא שמתי לב שדיברתי על זה כאן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא הלכת לויפסנה בשביל להפסיק לברוח מעצמך?
זו תהיה ההגדרה שלי למעשה כזה. כמו שזו ההגדרה שלי להפסקת העישון ולרצון להפסיק לשתות ולהפסקת ההרגל של מילוי הפנאי שלי בחברה שאני לא בהכרח אוהב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הלכתי לויפסנה כדי להצליח להתרכז יותר בתואר. הפעם הזו. לכל אחד יש סיבות אחרות ללכת למקום כזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אנחנו כבר מלאי הגנות, אני חושבת שלא ניסיתי להתאבד מגיל 17 כי אני צינית מדי, אפילו כשכתבתי פוסט על נסיון ההתאבדות שלי הוא היה מצחיק. אבל בכל זאת יש דברים שנוגעים לפעמים, גפ בלב הציניות המפוכחת. מקווה שתמצאי אותם
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן, כמובן. דווקא קרו לי כמה דברים לא מאוד ציניים מאז הפוסט הזה, וההרגשה שלי די שונה עכשיו.
אני לא חושבת שקראתי את הפוסט שלך על נסיון התאבדות, ואני אשמח אם תשלחי לי לינק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואללה, איפה הסיפורים? מה המרגש?
אז הנה הלינק המבוקש, תודי שזה ממש מצחיק: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=86003&blogcode=1458218
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הסיפורים התחילו לטפטף לבלוג עכשיו.
מחר או מחרתיים יהיו בטח עוד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אה, וזה במת ממש מצחיק, הגבתי לך שם, אני לא יודעת אם את בודקת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני אבדוק. וסבבה שהסיפורים הגיעו
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: