בהתהוות

תגובות לקטע: הכי אישי שיש הוספת תגובה חדשה

(האתר שלי) , 22:06 3/11/2005:
זה קתרזיס של ממש, אם לא תנסי לא תדעי עד כמה זה טוב. ואני עושה הרבה סמים, ובכל זאת אומר לך שכתיבה כנה בבלוג עושה טוב מאוד. אמנם, את הבלוג הקודם שלי מחקתי, אבל עצם כתיבתו הייתה טובה כל כך, שהייתי חייב לחזור ולכתוב ברגע שחזרתי לארץ מגואה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה אמיתית (האתר שלי) , 11:27 5/11/2005:
אני מאוד לא עושה סמים. חלק מהפחד לאבד שליטה, אני מניחה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 22:23 3/11/2005:
בדיוק היה אצלי דיון בתגובות סביב הנקודה הזו. אני לא משוכנע שבלוג טוב דורש חשיפה. ריבוי מהיר של הקוראים דורש אותה.

כמו המגיב מעלי, גם אני חושב שחשיפה היא מעין סם, רק שלי נראה שתוצאות הנפילה עלולות להיות כאובות. לא רק בחוץ, אם ידעו, אלא גם כאן, אם יאבדו עניין.

את לא היחידה הנמנעת :)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה אמיתית (האתר שלי) , 11:29 5/11/2005:
מעיון זריז בזיכרון, אני משוכנעת שזו לא הפעם הראשונה שאני כותבת על פחד מחשיפה.
אצלי זה פחות איבוד עניין ויותר - מה יחשבו עליי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 22:44 3/11/2005:

מבינה ומזדהה.
כבר שבוע אני גוררת איזה פוסט דכאון שאני חוששת להעלות.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה אמיתית (האתר שלי) , 11:30 5/11/2005:
מפחדת מהתגובות או ממה יחשבו עלייך?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 23:42 3/11/2005:
יש כאלה שכותבים מעורטל לגמרי, חשופים לגמרי, כשהזיהוי הוא ודאי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה אמיתית (האתר שלי) , 11:30 5/11/2005:
אני יודעת, ואני לא פחות ממעריצה את התכונה הזו, אולי כי היא רחוקה כל כך ממני.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 17:13 5/11/2005:
גם אני מעריץ, וגם אני לא חושף, אבל די בסדר לי עם זה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

פיקציה אמיתית , 21:13 5/11/2005:
ולא מטריד אותך שאולי משהו לא בסדר, שגם בבלוג שאמור להיות הכי אינטימי, אתה מצנזר?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 22:27 5/11/2005:
הוא לא אמור להיות הכי אינטימי. אני חולק מחשבות שהייתי רוצה לקבל עליהן פידבק, מתנסה בכתיבה, יוצר קשר עם אנשים. פרטים אישיים אני יותר מגלה בתגובות, וגם זה מעט מאוד. כשרציתי לנסח משהו כואב לעצמי, כתבתי בבלוג חדש שפתחתי בשביל זה, ומחקתי כמעט מיד. אגב, אם רוצים לנהל שני בלוגים, נוח בשני דפדפנים שונים, ככה ההגדרות נשמרות ולא צריך להקליד מחדש כל הזמן.
הענין של להיחשף, להיות מובן, לקבל אישור, להצהיר "ככה אני" - די מורכב, רב פנים.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

קצה (האתר שלי) , 02:06 4/11/2005:
המ.
1. מנסיוני הדל, ואחרי שהבלוג שלי התגלה על ידי אי-אילו אנשים שמכירים אותי, עולמי לא חרב. הבלוג, לעומת זאת, הפך לאט לאט ממקום שאני כותבת בו הכל למקום די מצונזר. אולי זה לא משהו.
2. מה מפריע לך - הפחד מגילוי? או הפחד שהקוראים לא יאהבו אותך אם תתערטלי?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה אמיתית (האתר שלי) , 11:32 5/11/2005:
לדעתי, חוץ ממספר אנשים זעום (שחלקתי איתם את קיום הבלוג) לא ממש מכירים אותי. למרות זאת, אני בהיסטריה שמא יגלו, מה יגידו עליי, מה יחשבו עליי ומה ירכלו עליי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 13:14 4/11/2005:
אני מסכים עם red..
לאו דווקא התערטלות רבתי מביאה תגובות בהמוניהן וחשיפה אדירה..

כשאני צריך לכתוב משו אני כותב..
את אותם דברים פעם כתבתי ביומן רגיל...

דווקא פעם הייתה לי תקופה של המוני קוראים וזה היה קצת
מפחיד.. אפילו קצת שיתק אותי כי הרגשתי כאילו עכשיו מצפים
ממני בכל פוסט..

ובנוסף לכך.. התברר לי גם שידידה מאוד טובה שלי גילתה את הבלוג וקראה בו..
היא התוודתה בפני אח"כ והעלתה המון רגשות אשמה והבטיחה שלא תעשה זאת שוב.

מצד שני אני כותב כאן בערך 3 שנים ופעם אחת יחידה זה לא כזה נורא..

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה אמיתית (האתר שלי) , 11:33 5/11/2005:
אני מנסה לחשוב על מצב בו מישהו יגלה על קיום הבלוג ויעביר אותו הלאה, וזה לא עושה לי טוב בכלל. כמובן, יכול להיות שאני טועה, ושהשמיים לא יפלו, והכל ימשיך להיות כרגיל. בסך הכל, אני לא מתארת בבלוג את תוכניותיי לרצוח את הבוס שלי כפרה עליו :)

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 17:59 4/11/2005:
טוב, כל הדיבורים האלה על התערטלות עשו אותי חרמן.
לא תפנקי את הקוראים הסבלניים בתמונה של חצי פטמה לפחות?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה אמיתית (האתר שלי) , 11:34 5/11/2005:

ממממ בפוסט הבא, חצי פטמה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

שקדיה (האתר שלי) , 18:38 4/11/2005:
מהתבוננות ברשימת הבלוגים הפופולריים (ולאחר צנזור בני הנוער), נדמה לי שמדובר בשילוב של כותבים (כותבות בעיקר, אם לדייק) המוכנים לחשוף לא רק את נשמתם אלא גם את זהותם. גם הצצה בתגובות של אותם בלוגרים מגלה שמדובר בכאלה שהבלוג אצלם הוא חלק מחיי החברה. אני מודה שגם אותי מפתיעה החשיפה הטוטאלית הזאת, אבל אותי, מצד שני, מביך היום להיחשף כך אפילו ביומן המוסתר היטב מתחת למזרון מטאפורי.
ותהיה חוזרת: מה בעצם מפריע לך - הקושי האישי להיחשף, או החשש ממיעוט קוראים?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה אמיתית (האתר שלי) , 11:35 5/11/2005:
גם הקושי להיחשף, וגם הפחד שידעו עליי יותר ממה שאני מוכנה לשחרר לציבור. מסובך להסביר את זה, אבל מדובר בשילוב בין מה יגידו למה אגלה על עצמי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

ליידי אנדרהיל (האתר שלי) , 12:44 5/11/2005:
נראה לי שבארצנו הקטנטונת בה כולם מכירים את כולם עוד מהגן, הצבא, העבודה, והחבר של החברה ,הסיכוי לזיהוי הכותב גדול מאוד לעומת, נגיד, כותב אמריקאי אנונימי. לכן אני מניחה שהבלוגרים החושפניים הם בעיקר כאלו שגם בחיי היומיום שלהם אינם בוחלים בחשיפה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה אמיתית , 21:15 5/11/2005:
אני מניחה שצדק מסוים בדברייך, אבל רק מסוים, כיוון שאנשים מסוימים שאני מכירה כותבים הכל על עצמם, אבל מתכסים בביישנות מסוימת בעולם האמיתי.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 00:15 7/11/2005:
איזה מסריחה את, בכלל לא ידעתי שחזרת.

[יש עוד אנשים שמאוננים בבלוג? חשבתי שרק אני...]

עכשיו מה פוסט סיום? עוד לא עיכלתי חזרה, וכבר נטישה?

גוד טו האב יו באק, בלה בלה בלה.

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

פיקציה (האתר שלי) , 12:43 7/11/2005:
מי אמר סיום? אני לא אמרתי סיום :)
ואני פה כבר איזה חודש בערך, שקטה וחרישית ש(לא) כהרגלי.
שמת לב לשינוי הצבע?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

(האתר שלי) , 14:20 7/11/2005:
אני עדיין המום מזה שאת פה, טרם שמתי לב לצבעים וכולי. אפור עדיף, כמובן, אבל עכשיו כשחזרת, לא נריב על טעם, אה?

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^

איתי () (האתר שלי) , 13:52 9/11/2005:
הזדהיתי

הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה

הוספת תגובה חדשה: