slg
, 20:05 26/3/2006:
תמונה מקסימה, גם בלי מסקרה.
פוסט זושי? התחושה היא שלמרות ההיכרות הרבה עם בלוגך (קוראת שקטה מזה זמן רב..) והזיהוי של מהות זושית מסויימת, אני פשוט לא מספיק מוכשרת לכתיבה כזו. מצטערת.
(האתר שלי)
, 20:22 26/3/2006:
פרויקט מעניין. גם אמיץ. אבל בעייתי. השאלה הגדולה היא אם הפוסטים ייכתבו באומץ. אם לא, את מסתכנת בכך שזה יהפוך, שלא באשמתך, ושלא בטובתך, לפרוייקט גולאש נרקיסיסטי.
אה, מי זאת אריאלה?
(האתר שלי)
, 20:27 26/3/2006:
כן, אני מקווה שייכתב באומץ ושהירידות תהיינה מדויקות, לא מרושעות סתם.
יש לי מניירות לא מעטות שאני מודעת להן, אני פשוט מקווה שיצביעו בפני על כל השאר :)
(האתר שלי)
, 20:41 26/3/2006:
הה, מעניין. אריאלה זה השם הבדוי של שלומית.
כלומר, שלומית כותבת בלוג בשמה, אבל בחיים היא משתמשת בשם בדוי.
הוירטואליה הולכת והנעשית מתוחכמת עלי.
דרקונית
, 20:27 26/3/2006:
היום כנראה יום הדרקונים! גם קיבלתי לוכד שמש וגם הזכירו את שמי בבלוג של זוש. עוד מעט אני אהיה ממש שיכורה מאורות הלימון (טוב... אם מישו יכול לתרגם limelights יותר טוב אני אשמח).
ואמנם... יכולה אני להגדיר מהי "מהות זושית" עבורי, אבל מכאן ועד ללכוד את המהות הזושית בפעולה עדיין ארוכה הדרך.
מותר להמר כאן? אני חושבת שהרמס בייבי הכי קרוב לכך.
גם עובד זר לא רע אם הוא ישפר קצת עיברית שלו. אורלנדו ואחת ט’ מועמדות טובות לאור ההכרות עם האושיה אך בכך גם יכשילו את עצמן (כמדומני).
ועכשיו...לדרך...
אפשר רק הסבר - איך את מצלמת את העין שלך בלי רפלקס חוזר של אור ו/או מיצמוץ?
(האתר שלי)
, 20:31 26/3/2006:
המממ. גם לא פארודיה?
:)
לגבי התצלום, אני מצלמת בלי פלאש, לא היה מקום לחצובה אז פשוט החזקתי את המצלמה ביד, כיוונתי על עצמי, סובבתי את המסך הקטן שלה כדי לראות שהעין בפריים, חצי לחיצה תוך המתנה לשמוע את צלילו של הפוקוס האוטומטי, לחיצה מלאה תוך נסיון לא לזוז. יש לי תמונה אחת מאוד מפורטת של נמשי גשר האף, ועוד כמה מאוד מופשטות-מטושטשות, כל השאר יצאו בקלות, האמת.
דרקונית
, 20:53 26/3/2006:
מותר פארודיה? לא תעלבי?
את מודעת לכך שלא רק הצילום שלך אלא גם הכתיבה שלך השתנתה? ואני אפילו לא הרבה זמן פה כדי להשוות.
טוב אולי אני אנסה. הדד-ליין (דֵד הרמס בייבי, לא דָד!!) קרוב.
איזה כיף שיש מצלמה דיגיטלית שאפשר למחוק את כל הפיקשושים, ולי אין מסך מסתובב. נראה לי יותר מידי שביר.
לא איעלב. להיפך, לפעמים כשאני כותבת נדמה לי שאני פארודיה על עצמי, ממילא.
(כן, הכתיבה שלי מאוד תלוית מצב. כתבתי יותר טוב כשהייתי בודדה ועצובה כל הזמן)
מצלמה דיגיטלית זו פשוט השקעה כלכלית מעולה לחובבי צילום. לגבי המסך המסתובב - הכרחי וחיוני לצילומים כגון אלה בדיוק, יכול להיות ששביר, אבל זה לא שאני משחקת מחניים עם המצלמה :)
דרקונית
, 22:08 26/3/2006:
יסורי ורתר הצעיר (או פחד קהל)
יום שישי בבוקר. יום רגיל לגמרי. אופס...לא. שכחתי (טוב, לא באמת שכחתי) מחר התערוכה. רגע, יש לי חום. נדמה לי שאני מפתחת איזו שפעת עופות מהזן הקטלני. תרגעי, אמרתי לעצמי תוך שאני הופכת פחות ופחות רגועה, זו רק תערוכת אומנים בראשית דרכם ואַת כבר מזמן באמצע.כן, אבל חזר ונשנה הקול, מה עם הקהל? מי? הקהל! רגע...נעשה רוורס וסלואו פורוורד...מצלמות...זהו!! (פלאש קטן במוח) אני אקח את היפנית איתי ואתמנגֵל לי בין כולם ואף אחד לא יכיר אותי. באמת? זה כל כך קל את חושבת ? (מה אמא שלי עושה אצלי במוח?) ומה אם ירצו חתימות? מה אם איזה מישהו מהבלוג יזהה אותי לפי העיניים? ידעתי שזו הייתה טעות להיחשף כך. עכשיו כל ההיבריס הזה חוזר אלי בפוסט מחֲזְקה שלישית.
דרקונית
, 22:09 26/3/2006:
בפעם המאה אני מקללת את עצמי על הצורך הזה, הדוחף, הלוהט, הקודח, ליצור. להראות ולראות דברים מהזווית האחרת. על הרצון להיחשף במין מקריות כזו, של "אוי לא התכוננתי בכלל, ואני גם בלי מסקרה..." (כשבעצם כל מהותי זועקת "חשוף" וזה רק השכל שמפריע).
כן-אני רוצה להיות מפורסמת, מוערכת ועשירה!
היי, מאיפה יצא לי כל המשפט האנטי-פולני הזה?
מהלב זושי, מהלב. לפעמים כשהמוזות שרות- המוח שותק והלב רן. וגמזו לטובה.
בהצלחה.
היי, למה לא עבדה לך המשוכללת? זו שערוריה!
(לדעתי יצאה לך בת כלאים, מין זו שדרקונית כזו, אם פעם נחליט לעשות ביחד איזה צאצא וירטואלי, ככה הוא ייראה?).
אבל אני לא השופטת, אז תתעלמי ממני :)
היי, זה רק הטעם שלי. הקהל ישפוט, כמובן. זה לא פייר אם אני אשפוט, היות שבאופן טבעי תהיה לי נטיה לבחור את מי שהכי יחמיא לי, אני מניחה, וזו לאו דווקא המטרה.
את קלעת מעולה בעובדות. כל מה שנמצא בפנים מדויק ומתאים. אבל הקול, קול דרקונית, כמעט לגמרי (הסגנון).
ואת זה אני יכולה להגיד כמי שכבר מזהה קצת את קולך שלך. :)
דרקונית
, 21:29 27/3/2006:
יש לי עין טובה לפרטים וכבר מזמן ברור שאת לא מתלהבת
כשיש הרבה אנשים סביבך (משהו שתצטרכי לעבוד עליו כשתהיי מפורסמת- זה חלק מהדיל).
והקול שלי? לא ידעתי כלל שיש לי קול או סגנון ספרותי כלשהו.
עוד מעט אני אשאל אותך בחזרה מהי המהות הדרקונית בעינייך
(והזוכה יקבל מרשמלו צלוי על אש קטנה)
למה, אני רוצה להיות סלברשת, זה חוסך את הקטע הקשה של היטמעות בקהל, לא?
(הזמינו אותי לאיזה קוקטייל יוקרתי ביותר, שאנשים מתחום ההייטק היו נותנים לא מעט כדי להיות מוזמנים אליו, ואני, אני לא יודעת מה עושים בקוקטייל, אז וויתרתי. לא מדויק - אני יודעת בתיאוריה מה עושים בקוקטייל, ורק המחשבה על זה גורמת לי לרצות לזחול למיטה שלי ולא לצאת ממנה לעולם).
דרקונית
, 23:14 28/3/2006:
להיות סלברשת זה חוסך? לא נכון! הנה את כבר צריכה להחשף עם תמונות של עיניים דרך פריזמה, פרצופים דרך זגוגיות גשומות, הפנס של אפרים וכ’’ו...וזו רק ההתחלה.
ואם את כבר במיטה- אז למה לא הלכת לקוקטייל? הרי ממילא הרעיון הכללי הוא שזה הפינַאלֶה
נ.ב.
דרקונים אוהבים לצלות פיסות קטנות של מרשמלו ולטבול אותן בשוקו חם אבל אל תגלי. כולם חושבים שזה בשר ציד.
off topic
מחר יש ליקוי חמה מעל לישראל. מתחיל בערך ב12 בצהריים.
שווה לראות ואולי גם לכוון איזו יפנית לרקיע.
(האתר שלי)
, 17:27 29/3/2006:
כיוונתי יפנית!
הי הסתנוורה.
(החשיפה, גם החלקית, לא באמת חיונית או נחוצה, היא סתם בחירה אישית שלי)
ואם יגישו לי את הקוקטייל למיטה, רצוי שזה יהיה קיר רויאל - פעם אחת לסובב את הגב לקיר בסטייל!
, 17:59 29/3/2006:
יצא לך משהו??? פה היה מעונן וכיוונתי את היפנית שלי (וגם את
העיניים הישראליות- אבל זה ממש לא מומלץ!) וקיבלתי מין עיגול
ירוק של חשיפת יתר שחלקו מכוסה שחור. ממש חייזר.
בקשר לקיר- המליצו לי דווקא על Mississippi Mud slide ואישית
אני די אוהבת Long Island ice tea (שכל קשר בינו לתה עקיף בהחלט).
מה יש בקיר שכולם מתלהבים?
נו............מה עם התחרות? בינתיים אני מובילה ?
, 18:11 29/3/2006:
כלומר לא שאני משוויצה או משהו, פשוט אי אפשר להכנס לכל הפוסטים המוזכרים למטה.
האם בישראבלוג נפלה שלהבת או שזו רק אני?
(ניסיתי אורלנדו, זו תי, חוד ואחרים - נדה).
(האתר שלי)
, 20:35 26/3/2006:
הרעיון של רחם כיכב פה פעם במין נשף תחפושות כקונטרה לאיזה מפגש בלוגרים אקדמי בסמינר אורנים... השתתפו בו סבסטיאן, ליאופרד, רומיאו, קלמן...לא זוכרת מי עוד. מהצד זה נראה נרקיסיסטי וחנפני מדיי. כמו תכניות ארוח של זמר מביא זמר.
צריך המון אומץ בשביל להוציא מסיטואציה כזו משהו שווה באמת. פעם חשבתי לקיים כאן פרויקט ראיונות. בלוגרים שיראיינו בלוגרים אחרים. אבל גם כאן נדרשת מידה לא מבוטלת של אומץ כדי להוציא משהו שווה קריאה.
(האתר שלי)
, 20:41 26/3/2006:
נכון, ידעתי שנשמע לי מוכר מאיפשהוא, ולגמרי שכחתי!
בכל אופן, אני מקווה שזה לא יהיה חנפני פה, אלא נושכני במקצת, לכל הפחות. אם להשתמש בדימוי שלך, לכן לא הזמנתי זמרים, אלא אנשים מהקהל. חלקם זמרים, חלקם יכולים בכלל לצחוק על הדרך בה אני מתנועעת או עוצמת עיניים בזמן שאני שרה, נגיד.
אני מקווה שיש פה מספיק אומץ, מצידי, ומצד מי שיכתוב. והומור. אולי התפספס פה האפקט הפורימי, שכן האוזניים כבר נעלמו מן החנויות, ובמקומם חפזו אל המדפים כל הזוועות מתחליפי קמח.
(האתר שלי)
, 21:19 26/3/2006:
אני יודעת. זה הכל יהיה כנראה בלר אחד ארוך, כי אני מגיעה לשם ישר ממחנה כינרנט, שגם הוא מבחינתי המון אנשים במקום אחד וזה מפחיד, כך שאני שוקלת לקחת אי אילו מרגיעי עצבים במינון נאה לפני :)
מצטערת, אבל אין לי מושג על איזה פרוייקט מפגש בלוגרים אקדמאי את מדברת. הרעיון עלה בגלל הרצון להרחיב את מעגל החשיפה לעוד כותבים מוכשרים שאולי מוכרים פחות. נרקיסיזם וחנפנות..? קצת מעליב... . זו ממש לא הכוונה. באתי לטוב, בחיי שכן..
, 17:25 27/3/2006:
גם הם לא התכוונו ואולי בעיניהם זה גם לא יצא ככה. זו הייתה חבורה של כותבים שאהבתי אז ואני אוהבת עכשיו אבל את הפרויקט ההוא לא כל כך אהבתי. כמו שאמרתי, מהצד זה נראה נרקיסיסטי ומלא בעצמו. נוט מיי קאפ אוב טי...
אולי הפעם יצא אחרת.
(האתר שלי)
, 20:45 27/3/2006:
אני חושבת שככל שאדם אוהב אותך ומפרגן לך יותר, כך הוא מתקשה לרדת עליך באמת ובתמים, וסאטירה - או פארודיה - כדי שתהיינה מוצלחות, צריך להיות להם גם איזה מימד של הצלפה. מעטים האנשים שמסוגלים להפריד, ולהצליף באלה שהם אוהבים.
בניתי מצד אחד על כמה כותבים מוכשרים שגם הצלפות רכות שלהם יכולות להיות מעולות, ועל הסיכוי המאוד סביר שיש גם כמה כותבים מוכשרים שלא אוהבים אותי, וישמחו להזדמנות להצליף ברצינות, ולמה לא?
:)
(האתר שלי)
, 20:52 27/3/2006:
אחד הדברים הקטנים והבודדים שמפריעים לי בישרא הוא פרגון היתר. אני אוהבת דיאלוגים עוקצניים, אוהבת שיורדים עליי פה ושם, פרגון ואהבה קצת משעממים אותי. (ואגב, עוקצנות דורשת יותר תשומת לב ומחשבה מפרגון. פירגון. אפילו הצליל של המילה הזאת מעצבן אותי)
אם מישהו ישחיז את מקלדתו וישחרר את מוסרותיו אולי יצא מעניין.
(האתר שלי)
, 22:39 27/3/2006:
אני דווקא מאוד בעד פירגון, אני חושבת שיש מעט ממנו בעולם בכלל, וברשת בפרט. להיפך, בתור מישהי שפוגשת יותר מדי צרות עין, קנאה, כיעור, גועל, שנאה, וגזענות, בכל מעוף אקראי איפשלאיהיה, כמעט, ובמיוחד בפורטלים הגדולים, אני שמחה שלפחות כאן יש גם חום, אהבה, ופירגון בצד השאר. חלקם הם לא יותר מזיוף מותנה חברתית, שגם כמוהו פוגשים בכל מקום, אבל חלקם אמיתי לגמרי, וזוהר-מנצנץ למרחוק.
נכון - זה מקהה את העוקץ. אבל גם עוקץ לא חסר באיזור, לדעתי.
(האתר שלי)
, 23:12 27/3/2006:
יש ניואנס קשה לניסוח שמבחין בין פרגון לחינפון, בין הושטת יד לחמלה דביקה, בין מבט מפוכח ובוחן לקטלנות עוינת.
האוזן מתכיילת אוטומטית בהתאם לטונים הרווחים, העין רגישה לשונות ולסטיה ומתעלמת מהמישורים, גם אם הם 1000 מ’ מעל ה-0. שימוש יתר בקצוות של הסקלה שוחק אותם ויוצר מנגינה חד גונית. אל תרכיבו משקפיים לא שחורות ולא ורודות...הסתכלו נא בעיניים בעיניים פקוחות....(תראי איך שאלתרמן שינה את מגדר המשקפיים בשביל החרוז...)
(האתר שלי)
, 20:46 26/3/2006:
אה, יש לי גם פוסטים של שלוש שורות!
אבל כן, את צודקת. מצד שני, אני לא מצפה ממישהו לכתוב עכשיו פוסט של שמונה מאות מילים. דוגמית של שתי פסקאות תספיק, לא? וגם, אפשר להגיב בהמשכים!
אהרן
, 21:07 26/3/2006:
אין סיכוי שאתמודד.
אין דרך לקנות כרטיס הגרלה משהו ? לכאלה שאין להם סיכוי ? ואפילו להקטין אותיות בתגובות אי אפשר ?
התמונות אגב מקסימות להפליא. העבודה שלך שווה יותר מעשרים שקלים לשעה. עולם האמנות אכזרי, ואפילו כך ברור שתגיעי רחוק מאוד.
(האתר שלי)
, 21:23 26/3/2006:
למה לא? מקסימום, לא ייצא משהו, לא קרה כלום.
אפשר להקטין ולהגדיל ולהדגיש אותיות. צריך פשוט ללחוץ על "עריכה משוכללת" בתגובה (מתחת לשורת הסמיילים).
עולם האמנות, כמו בעצם כמעט כל עולם, דורש מרפקים. אני לא טובה בלדחוף את עצמי, ולכן הנסיונות המועטים שאני כן עושה תמיד יוצאים על העוקם.
גם עולם האומנות (השימושית, מה שקוראים) לא קל, אפילו החלק של ללכת לחנויות נבחרות ולהציע להן את הלוכדים, לא בא לי בקלות. אבל זה בתכנון, כי באמת זה לא הגיוני שאמשיך לשנע אותם באופן אישי, אחד אחד.
ואני רק מקווה שעולם האמנות לא אכזר עד כדי לזקוף לחובתי את הגלישה שלי לכיוון האומנות.
אהרן
, 06:01 27/3/2006:
את הפוליטיקה של האמנות גם אני לא ממש מבין
המחשבות האלה טורדות אותי לא מעט
אצלינו, אגב, בתחום הכתיבה, יש סוכנים וכאלה
שאמורים לעזור לך להתנהל.
אני תוהה אם עזרו לי באופן אישי.
אני חושב שצריך להיות משחק בין זמינות ובין מסתורין בשוק הזה של האמנות.
והתקווה שהשוק לא אכזר ? לדעתי הכי אכזר שיכול להיות
העבודות שלך, אבל, מרשימות ביותר ויפות להפליא
תענוג לראות את זרם היצירה והפריון שלך
(האתר שלי)
, 16:46 28/3/2006:
הכמיהה הזו, שמישהו יבוא ויסדר וינהל ואנו ניוותר לעשות רק מה שאוהבים, כנראה משותפת להרבה מאוד אנשים. כשמדובר בתחומים בהם לכאורה כל מה שצריך הוא ליצור, אך בפועל הנטוורקינג חשוב לא פחות, נוצר קרע מסוכן בין המציאות לבין מה שהיתה אמורה להיות. וזה קשה.
אהרן
, 16:51 28/3/2006:
הלו
לקח לי זמן להבין מה הערת
לא תהיה בעיה לסלוח לך על הגלישה לכיוון האומנות
אני מקווה שיסלחו לך על הגלישה...
הגלישה כאן
תשמעי
אני מתעסק עכשיו בקקה
אבל האמת היא שאני מתעסק בה
בשאלה- מה טוב ומה לא טוב כדי למכור את עצמך (בטעות כתבתי קודם למחוק....)
צריך נטוורקינג, כמו שכתבת,
אבל אולי צריך גם מיסתורין
ולכן אני תוהה לעצמי ולעצמך מה אומרים "האלה" על "האלה"שכותבים כאן. שחושפים את עצמם.
העבודות שלך באמת יפהפיות.... וזה מה שהכי חשוב.
ביי
א
הצצתי אצלך כמה פעמים (לא מספיק בכדי לכתוב פוסט "זושי" ) - בכל פעם נדהמת מחדש מהעבודות שלך. אפשר לומר שאני "קולגה" (כן-כן. הלוואי...) - לא מזמן סיימתי את לימודיי הגרפיקה שלי. אני נפעמת מיכולות הצילום והעיבוד שלך, מהדיוק המהפנט. זה כשרון שאני מעריצה, ומייחלת לפתח עם הזמן (רצוי לאחר שאלמד להחזיק את הדיגיטלית שלי בלי להרעיד אותה. גרר).
(האתר שלי)
, 22:31 26/3/2006:
התמונה יפה מאוד,
ובקשר ללוכדי-שמש - חוץ מזה שהם יפהפיים, אני מודה שהרעיון לאסוף אחד ממך, האישה שמאחורי הבלוג, הפך את הקנייה למפתה עוד יותר.
אבל אני בתקופת צמצום.
יפה מאד תמונת העין עם כל הצבעים.
לא ירדתי לסוף דעתך עם ה"זוש".
ואכן כנראה שמעבר לגיל או נסיון מסוים אנחנו בוטחים יותר בזולתנו במדיה הזו.
גם אני כמוך כיום.
מצטער שלא הלכתי לכל הקישורים..
מעניין יהיה לראות מקלעת שמש. זה נשמע מאד יפה.
(אצלי, אני חושבת, זה פשוט עניין שלי אימון. לפני העידן הדיגיטלי שלי צילמתי, אבל לא הרבה, משיקולי תקציב ונוחות נשיאה. בעידן הקוריאנית צילמתי הרבה, אבל היות שזו היתה מצלמת פוקט, בכל אופן הייתי מוגבלת במידה מסוימת בטיפול בתוצריה. המצלמה הנוכחית הביאה אותי הלאה, ואפילו, במידה מסוימת, אני קצת מרגישה שאולי הגיע זמני לעבור ל DSLR.
(לא שאני יכולה להרשות לעצמי).
(האתר שלי)
, 20:28 27/3/2006:
זה אכן משהו מאוד מאלף, מה שכתבת. אין לי התעוזה הדרושה! (וגם, אני רוצה שהרבה אנשים יקבלו אותם, היות שהם כה משמחים. וככל שיעלו יותר, לי עדיין נדמה שפחות אנשים יקנו.
זו תי בעבודה (האתר שלי)
, 12:27 30/3/2006:
ובשביל להיות לגמרי ברורה:
נעימאד, אני שירילי.
(אני חיה לי מניק לניק
מפזרת מילותי לרוח
לה לה לה)
ליזי האד נאסינג טו דו וויז איט.
(האתר שלי)
, 10:20 31/3/2006:
הללו שירילי, אני מתנצלת - כדי לתקן אני צריכה את הקובץ המקורי של הפוסט, אחרת כולו מתכווצ’ץ’, אני אעשה את זה ברגע שאחזור הביתה, אי שם בשבת או ראשון.
(האתר שלי)
, 23:40 27/3/2006:
אז עכשיו יגידו שאני מתחנף...
אני יכול לזהות מוזיקה של באך או של בטהובן אבל זה לא אומר שיש לי קצה קצה של היכולת לכתוב *כמו* באך או בטהובן.
או לצלם כמוהם. המממ...
והזושיות עוברת מטשטוש קוריאני מכוון, מסתתר ומצטנע, חרדתי וחיישני למיקוד יפאני וצעדה בטוחה יותר, האין זאת?
והאם המשפט האחרון יכול להקרא כטקסט זושי?
ושני המשפטים האחרונים?
טוב. אני אפסיק כאן.
להבדיל אלפי הבדלות, כי רובנו כן כותבים טקסטים אבל לא מוזיקה, וחוצמזה, ההשוואה מביכה אותי לחלוטין, אפילו בצחוק.
(כן, צילומית, מסתדר לי משהו בראש בעיקר, שנותן מושג די מגובש לגבי מה אני עומדת לצלם, רוב הזמן, ואיך אני רוצה שייראה, בניגוד למשקלו הרב של אלמנט המקריות שהיה כשהשתמשתי במצלמת הפוקט. זה משהו שמסתדר קונספטואלית, אבל בהחלט מושפע מהשיפור בטכנולוגיה, אין ספק)
someone (האתר שלי)
, 01:36 28/3/2006:
זה נורא משעשע אותי איכשהו.
על כל פנים, האמת שנראה לי שאני יכולה לכתוב בזו שית, אבל הממ..זה הרבה סוגריים. אז נתן למישהו אחר לעשות את זה.
וכוח לצהוב כתום, מזכיר לי מיץ תפוז
אמלש (האתר שלי)
, 21:01 28/3/2006:
אני חושבת שכדי לכתוב פוסט זושי צריך להכיר אותך בחיים. לא רק מהכתיבה פה. היחידה שאני יכולה לחשוב על לכתוב פוסט בסגנון שלה היא מיכליקה, שאותה אני מכירה ורואה ופוגשת.
ובאיחור מסויים - את צדקת בתגובה הקשה שלך לפוסט של פה.
וחשוב שאמרת מה שאמרת.
אמלש (האתר שלי)
, 02:59 30/3/2006:
אני חושבת שליזי זוכה. דרך אגב, היא מכירה אותך מעבר לכאן?
מה ששינה את דעתי היה הפוסט של נוריקו על מישהי שהיא מכירה שעברה אונס קבוצתי. אני לא יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק, אבל אחרי שקראתי את הפוסט שלה, חזרתי אליך ולפוסט של פה ופתאום היה לי נורא ברור שאת צדקת.
(האתר שלי)
, 00:55 29/3/2006:
הרבה יותר אתגרי זה לעשות עבודה זושית!
בין הזמן שקראתי את הפוסט לזמן שהגבתי נחלי מים אדירים שטפו את רצפת העץ שלי. כיון שמחשבותי היו לכודות בלוכד השמש, לקח לי זמן להבין שעלי לטפל במצב תרם גושים חומים יגיעו לחדר המגורים.
נ. (האתר שלי)
, 16:32 30/3/2006:
לאורלנדו יש את זה, ביגטיים. הייתי משתתפת גם אבל אני בתקופה של כתיבה שמכילה חצי אחוז שומן גג. עדיין אפשר להזמין לוכדים, יא?
דרקונית
, 22:00 9/4/2006:
אני מבינה שהתחרות סיום-נסתיימה לה אך בתור אחת הקונטסטנטיות הייתי שמחה לקרוא את המתחרות.
למישהו יש הסבר מדוע אני לא יגולה להכנס לפוסטים של אורלנדו או שלירילי?
אולי אלוהי הבלוגים חס על רגשותי...
דרקונית
, 23:47 9/4/2006:
הכל בסדר. אני גאה בעצמי על שבכלל העזתי לכתוב בפומבי, ועוד להתחזות לזוש המהוללת.
אבל מסיבה עלומה אני ממש לא מצליחה לפתוח את הלינקים.
אולי צריך להיות חברים בבלוגים שלהן?
הייתי שמחה מאוד לקרוא מה כתבה אורלנדו חדת העט והעין ואת שירילי אני כלל לא מכירה
מה עושין?
זו ש -.- .- -.
תגובות לקטע: מהות זושית? הוספת תגובה חדשה
תמונה מקסימה, גם בלי מסקרה.
פוסט זושי? התחושה היא שלמרות ההיכרות הרבה עם בלוגך (קוראת שקטה מזה זמן רב..) והזיהוי של מהות זושית מסויימת, אני פשוט לא מספיק מוכשרת לכתיבה כזו. מצטערת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה. (מילא המסקרה, אבל לפחות לשטוף עיניים מכל צהובוני ההשכמה?)
:)
(וגם על המחמאה השניה, אבל, אפשר גם לעשות פרודיה, או פסטיש)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פסטיש, זה טוב עם קרח, נכון?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ככתוב בשיר: "פסטיש, מסמר, ניקח מהר / סוכה לבנות, בנים בנות"
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
התמונה מדהימה, זושינקה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה. התאפקתי לא לשים את כל הסדרה :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למה התאפקת? רוצים לראות הכל!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כי הם נראים לי די חוזרים על עצמם, ואני לא אוהבת לחזור על עצמי. לחזור על עצמי.
:)
אבל הנה, העליתי עוד כמה לפליקר
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מוזר.
רק אני רואה את הפוסט כתוב פעמיים?
ועוד את כותבת שאת לא אוהבת לחזור על עצמך.
לחזור.
על עצמך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא לא, את צודק צודק.
הפוסט היה כפול כפול, לשעה וחצי, אתמול.
טופל, תודה
:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פרויקט מעניין. גם אמיץ. אבל בעייתי. השאלה הגדולה היא אם הפוסטים ייכתבו באומץ. אם לא, את מסתכנת בכך שזה יהפוך, שלא באשמתך, ושלא בטובתך, לפרוייקט גולאש נרקיסיסטי.
אה, מי זאת אריאלה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן, אני מקווה שייכתב באומץ ושהירידות תהיינה מדויקות, לא מרושעות סתם.
יש לי מניירות לא מעטות שאני מודעת להן, אני פשוט מקווה שיצביעו בפני על כל השאר :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מותק, אם את רוצה ירידות מדויקות, תתפשטי.
מי זאת אריאלה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אהמ, אריאלה הוא השם הבדוי של שלומית.
כבר התפשטתי בבית, תודה :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הה, מעניין. אריאלה זה השם הבדוי של שלומית.
כלומר, שלומית כותבת בלוג בשמה, אבל בחיים היא משתמשת בשם בדוי.
הוירטואליה הולכת והנעשית מתוחכמת עלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בדיוק!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היום כנראה יום הדרקונים! גם קיבלתי לוכד שמש וגם הזכירו את שמי בבלוג של זוש. עוד מעט אני אהיה ממש שיכורה מאורות הלימון (טוב... אם מישו יכול לתרגם limelights יותר טוב אני אשמח).
ואמנם... יכולה אני להגדיר מהי "מהות זושית" עבורי, אבל מכאן ועד ללכוד את המהות הזושית בפעולה עדיין ארוכה הדרך.
מותר להמר כאן? אני חושבת שהרמס בייבי הכי קרוב לכך.
גם עובד זר לא רע אם הוא ישפר קצת עיברית שלו. אורלנדו ואחת ט’ מועמדות טובות לאור ההכרות עם האושיה אך בכך גם יכשילו את עצמן (כמדומני).
ועכשיו...לדרך...
אפשר רק הסבר - איך את מצלמת את העין שלך בלי רפלקס חוזר של אור ו/או מיצמוץ?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
המממ. גם לא פארודיה?
:)
לגבי התצלום, אני מצלמת בלי פלאש, לא היה מקום לחצובה אז פשוט החזקתי את המצלמה ביד, כיוונתי על עצמי, סובבתי את המסך הקטן שלה כדי לראות שהעין בפריים, חצי לחיצה תוך המתנה לשמוע את צלילו של הפוקוס האוטומטי, לחיצה מלאה תוך נסיון לא לזוז. יש לי תמונה אחת מאוד מפורטת של נמשי גשר האף, ועוד כמה מאוד מופשטות-מטושטשות, כל השאר יצאו בקלות, האמת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מותר פארודיה? לא תעלבי?
את מודעת לכך שלא רק הצילום שלך אלא גם הכתיבה שלך השתנתה? ואני אפילו לא הרבה זמן פה כדי להשוות.
טוב אולי אני אנסה. הדד-ליין (דֵד הרמס בייבי, לא דָד!!) קרוב.
איזה כיף שיש מצלמה דיגיטלית שאפשר למחוק את כל הפיקשושים, ולי אין מסך מסתובב. נראה לי יותר מידי שביר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא איעלב. להיפך, לפעמים כשאני כותבת נדמה לי שאני פארודיה על עצמי, ממילא.
(כן, הכתיבה שלי מאוד תלוית מצב. כתבתי יותר טוב כשהייתי בודדה ועצובה כל הזמן)
מצלמה דיגיטלית זו פשוט השקעה כלכלית מעולה לחובבי צילום. לגבי המסך המסתובב - הכרחי וחיוני לצילומים כגון אלה בדיוק, יכול להיות ששביר, אבל זה לא שאני משחקת מחניים עם המצלמה :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם לא טניס? את מה-זה מפסידה!
ובכלל- חוץ ממך, מי יחשוב לצלם את העין שלו דרך קריסטל סברובסקי?
התמונה בסגול בפליקר יפה. אדום קצת מבליט לך את הנימים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב- אז אני אהיה ראשונה ונא להחשיב את זה בניקוד, וגם את זה שאני אין לי בלוג משלי ואני גם לא מתאמנת !
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יסורי ורתר הצעיר (או פחד קהל)
יום שישי בבוקר. יום רגיל לגמרי. אופס...לא. שכחתי (טוב, לא באמת שכחתי) מחר התערוכה. רגע, יש לי חום. נדמה לי שאני מפתחת איזו שפעת עופות מהזן הקטלני. תרגעי, אמרתי לעצמי תוך שאני הופכת פחות ופחות רגועה, זו רק תערוכת אומנים בראשית דרכם ואַת כבר מזמן באמצע.כן, אבל חזר ונשנה הקול, מה עם הקהל? מי? הקהל! רגע...נעשה רוורס וסלואו פורוורד...מצלמות...זהו!! (פלאש קטן במוח) אני אקח את היפנית איתי ואתמנגֵל לי בין כולם ואף אחד לא יכיר אותי. באמת? זה כל כך קל את חושבת ? (מה אמא שלי עושה אצלי במוח?) ומה אם ירצו חתימות? מה אם איזה מישהו מהבלוג יזהה אותי לפי העיניים? ידעתי שזו הייתה טעות להיחשף כך. עכשיו כל ההיבריס הזה חוזר אלי בפוסט מחֲזְקה שלישית.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בפעם המאה אני מקללת את עצמי על הצורך הזה, הדוחף, הלוהט, הקודח, ליצור. להראות ולראות דברים מהזווית האחרת. על הרצון להיחשף במין מקריות כזו, של "אוי לא התכוננתי בכלל, ואני גם בלי מסקרה..." (כשבעצם כל מהותי זועקת "חשוף" וזה רק השכל שמפריע).
כן-אני רוצה להיות מפורסמת, מוערכת ועשירה!
היי, מאיפה יצא לי כל המשפט האנטי-פולני הזה?
מהלב זושי, מהלב. לפעמים כשהמוזות שרות- המוח שותק והלב רן. וגמזו לטובה.
בהצלחה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ועוד הערה- בגלל שהייתי צריכה להשתמש בעריכה רגילה
(משוככללתת לא עבדה) אז לא רואים את כל הלינקים שעשיתי למילות מפתח.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היי, למה לא עבדה לך המשוכללת? זו שערוריה!
(לדעתי יצאה לך בת כלאים, מין זו שדרקונית כזו, אם פעם נחליט לעשות ביחד איזה צאצא וירטואלי, ככה הוא ייראה?).
אבל אני לא השופטת, אז תתעלמי ממני :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
במשוכללת הצלחתי לכתוב 2 משפטים ואז היא (הוא?) החליטה שזה מספיק בשביל יום אחד...
את לא השופטת ? אז מי כן? ועכשיו כבר אמרת שזה לא פוסט זושי איך את רוצה שאני יתעלם? אולי אני אעלם. מהבושה.
בת כלאיים- מה אני עז?
ידעתי שלא טוב להיות ראשונית. אוף.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נב
אולי בכל זאת תגידי לי עד כמה קלעתי לאופי הזושי?
אפילו במייל. לא הכל נכתב בתור בדיחה, את יודעת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היי, זה רק הטעם שלי. הקהל ישפוט, כמובן. זה לא פייר אם אני אשפוט, היות שבאופן טבעי תהיה לי נטיה לבחור את מי שהכי יחמיא לי, אני מניחה, וזו לאו דווקא המטרה.
את קלעת מעולה בעובדות. כל מה שנמצא בפנים מדויק ומתאים. אבל הקול, קול דרקונית, כמעט לגמרי (הסגנון).
ואת זה אני יכולה להגיד כמי שכבר מזהה קצת את קולך שלך. :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש לי עין טובה לפרטים וכבר מזמן ברור שאת לא מתלהבת
כשיש הרבה אנשים סביבך (משהו שתצטרכי לעבוד עליו כשתהיי מפורסמת- זה חלק מהדיל).
והקול שלי? לא ידעתי כלל שיש לי קול או סגנון ספרותי כלשהו.
עוד מעט אני אשאל אותך בחזרה מהי המהות הדרקונית בעינייך
(והזוכה יקבל מרשמלו צלוי על אש קטנה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למה, אני רוצה להיות סלברשת, זה חוסך את הקטע הקשה של היטמעות בקהל, לא?
(הזמינו אותי לאיזה קוקטייל יוקרתי ביותר, שאנשים מתחום ההייטק היו נותנים לא מעט כדי להיות מוזמנים אליו, ואני, אני לא יודעת מה עושים בקוקטייל, אז וויתרתי. לא מדויק - אני יודעת בתיאוריה מה עושים בקוקטייל, ורק המחשבה על זה גורמת לי לרצות לזחול למיטה שלי ולא לצאת ממנה לעולם).
בהחלט יש לך קול משלך, דרקונית יקרה.
:)
מרשמלו?!?!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
להיות סלברשת זה חוסך? לא נכון! הנה את כבר צריכה להחשף עם תמונות של עיניים דרך פריזמה, פרצופים דרך זגוגיות גשומות, הפנס של אפרים וכ’’ו...וזו רק ההתחלה.
ואם את כבר במיטה- אז למה לא הלכת לקוקטייל? הרי ממילא הרעיון הכללי הוא שזה הפינַאלֶה
נ.ב.
דרקונים אוהבים לצלות פיסות קטנות של מרשמלו ולטבול אותן בשוקו חם אבל אל תגלי. כולם חושבים שזה בשר ציד.
off topic
מחר יש ליקוי חמה מעל לישראל. מתחיל בערך ב12 בצהריים.
שווה לראות ואולי גם לכוון איזו יפנית לרקיע.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כיוונתי יפנית!
הי הסתנוורה.
(החשיפה, גם החלקית, לא באמת חיונית או נחוצה, היא סתם בחירה אישית שלי)
ואם יגישו לי את הקוקטייל למיטה, רצוי שזה יהיה קיר רויאל - פעם אחת לסובב את הגב לקיר בסטייל!
(הו, מרשמלוווו)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יצא לך משהו??? פה היה מעונן וכיוונתי את היפנית שלי (וגם את
העיניים הישראליות- אבל זה ממש לא מומלץ!) וקיבלתי מין עיגול
ירוק של חשיפת יתר שחלקו מכוסה שחור. ממש חייזר.
בקשר לקיר- המליצו לי דווקא על Mississippi Mud slide ואישית
אני די אוהבת Long Island ice tea (שכל קשר בינו לתה עקיף בהחלט).
מה יש בקיר שכולם מתלהבים?
נו............מה עם התחרות? בינתיים אני מובילה ?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כלומר לא שאני משוויצה או משהו, פשוט אי אפשר להכנס לכל הפוסטים המוזכרים למטה.
האם בישראבלוג נפלה שלהבת או שזו רק אני?
(ניסיתי אורלנדו, זו תי, חוד ואחרים - נדה).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אגב זושי- לא הגבת לפוסטי הנ’’ל בנוגע למהותך בראי ההיסטוריה (טוב נו...מלפני שבועיים).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מה? איפה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שם...לאיפה שהלינק בפוסט הזה מוביל
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אהה, מזתומרת, כל הפוסט הזה הוא תגובתי!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואו!!!
(thud) (יעני...תתעלפתי באופן לוטומטי).
ת’נק יו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הרעיון של רחם כיכב פה פעם במין נשף תחפושות כקונטרה לאיזה מפגש בלוגרים אקדמי בסמינר אורנים... השתתפו בו סבסטיאן, ליאופרד, רומיאו, קלמן...לא זוכרת מי עוד. מהצד זה נראה נרקיסיסטי וחנפני מדיי. כמו תכניות ארוח של זמר מביא זמר.
צריך המון אומץ בשביל להוציא מסיטואציה כזו משהו שווה באמת. פעם חשבתי לקיים כאן פרויקט ראיונות. בלוגרים שיראיינו בלוגרים אחרים. אבל גם כאן נדרשת מידה לא מבוטלת של אומץ כדי להוציא משהו שווה קריאה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
נכון, ידעתי שנשמע לי מוכר מאיפשהוא, ולגמרי שכחתי!
בכל אופן, אני מקווה שזה לא יהיה חנפני פה, אלא נושכני במקצת, לכל הפחות. אם להשתמש בדימוי שלך, לכן לא הזמנתי זמרים, אלא אנשים מהקהל. חלקם זמרים, חלקם יכולים בכלל לצחוק על הדרך בה אני מתנועעת או עוצמת עיניים בזמן שאני שרה, נגיד.
אני מקווה שיש פה מספיק אומץ, מצידי, ומצד מי שיכתוב. והומור. אולי התפספס פה האפקט הפורימי, שכן האוזניים כבר נעלמו מן החנויות, ובמקומם חפזו אל המדפים כל הזוועות מתחליפי קמח.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואגב אאוטינגים- נדמה לי שצפויה לך מנה רצינית מהם בשבת הקרובה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני יודעת. זה הכל יהיה כנראה בלר אחד ארוך, כי אני מגיעה לשם ישר ממחנה כינרנט, שגם הוא מבחינתי המון אנשים במקום אחד וזה מפחיד, כך שאני שוקלת לקחת אי אילו מרגיעי עצבים במינון נאה לפני :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מצטערת, אבל אין לי מושג על איזה פרוייקט מפגש בלוגרים אקדמאי את מדברת. הרעיון עלה בגלל הרצון להרחיב את מעגל החשיפה לעוד כותבים מוכשרים שאולי מוכרים פחות. נרקיסיזם וחנפנות..? קצת מעליב... . זו ממש לא הכוונה. באתי לטוב, בחיי שכן..
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם הם לא התכוונו ואולי בעיניהם זה גם לא יצא ככה. זו הייתה חבורה של כותבים שאהבתי אז ואני אוהבת עכשיו אבל את הפרויקט ההוא לא כל כך אהבתי. כמו שאמרתי, מהצד זה נראה נרקיסיסטי ומלא בעצמו. נוט מיי קאפ אוב טי...
אולי הפעם יצא אחרת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חושבת שככל שאדם אוהב אותך ומפרגן לך יותר, כך הוא מתקשה לרדת עליך באמת ובתמים, וסאטירה - או פארודיה - כדי שתהיינה מוצלחות, צריך להיות להם גם איזה מימד של הצלפה. מעטים האנשים שמסוגלים להפריד, ולהצליף באלה שהם אוהבים.
בניתי מצד אחד על כמה כותבים מוכשרים שגם הצלפות רכות שלהם יכולות להיות מעולות, ועל הסיכוי המאוד סביר שיש גם כמה כותבים מוכשרים שלא אוהבים אותי, וישמחו להזדמנות להצליף ברצינות, ולמה לא?
:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אחד הדברים הקטנים והבודדים שמפריעים לי בישרא הוא פרגון היתר. אני אוהבת דיאלוגים עוקצניים, אוהבת שיורדים עליי פה ושם, פרגון ואהבה קצת משעממים אותי. (ואגב, עוקצנות דורשת יותר תשומת לב ומחשבה מפרגון. פירגון. אפילו הצליל של המילה הזאת מעצבן אותי)
אם מישהו ישחיז את מקלדתו וישחרר את מוסרותיו אולי יצא מעניין.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני דווקא מאוד בעד פירגון, אני חושבת שיש מעט ממנו בעולם בכלל, וברשת בפרט. להיפך, בתור מישהי שפוגשת יותר מדי צרות עין, קנאה, כיעור, גועל, שנאה, וגזענות, בכל מעוף אקראי איפשלאיהיה, כמעט, ובמיוחד בפורטלים הגדולים, אני שמחה שלפחות כאן יש גם חום, אהבה, ופירגון בצד השאר. חלקם הם לא יותר מזיוף מותנה חברתית, שגם כמוהו פוגשים בכל מקום, אבל חלקם אמיתי לגמרי, וזוהר-מנצנץ למרחוק.
נכון - זה מקהה את העוקץ. אבל גם עוקץ לא חסר באיזור, לדעתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש ניואנס קשה לניסוח שמבחין בין פרגון לחינפון, בין הושטת יד לחמלה דביקה, בין מבט מפוכח ובוחן לקטלנות עוינת.
האוזן מתכיילת אוטומטית בהתאם לטונים הרווחים, העין רגישה לשונות ולסטיה ומתעלמת מהמישורים, גם אם הם 1000 מ’ מעל ה-0. שימוש יתר בקצוות של הסקלה שוחק אותם ויוצר מנגינה חד גונית. אל תרכיבו משקפיים לא שחורות ולא ורודות...הסתכלו נא בעיניים בעיניים פקוחות....(תראי איך שאלתרמן שינה את מגדר המשקפיים בשביל החרוז...)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קראתי עכשיו את הסנונית הראשונה אצל זו תי ויצא יופי פוסט לגמרי.
טעיתי, טועים, טעות, קורה... לא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קורה, כן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
התגובות מוגבלות ל-1000 תווים, אין אצלך פסקה אחת שיש בה פחות מאלף (גם אם סופרים את האותיות הקטנות כחצי).
בעייה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אה, יש לי גם פוסטים של שלוש שורות!
אבל כן, את צודקת. מצד שני, אני לא מצפה ממישהו לכתוב עכשיו פוסט של שמונה מאות מילים. דוגמית של שתי פסקאות תספיק, לא? וגם, אפשר להגיב בהמשכים!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תמונה מדהימה (שתיהן למעשה). אני שמחה שהחלטת להצטרף, ומצפה בקוצר רוח לראות את התוצאה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה :)
את מוזמנת לנסות את כוחך גם!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לצערי אני די טרייה כאן, ואין לי מספיק בקיאות בדמותך ככותבת, אז אאלץ לוותר (אני בטוחה שתהיה מלחמה כאן על זה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב, אם כבר פרגיה, כדאי מאוד שתהיי טריה. ואל תקחי מים מזרים!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בשבילי רק וויסקי נקי!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם את זה אל תקחי מזרים!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין סיכוי שאתמודד.
אין דרך לקנות כרטיס הגרלה משהו ? לכאלה שאין להם סיכוי ? ואפילו להקטין אותיות בתגובות אי אפשר ?
התמונות אגב מקסימות להפליא. העבודה שלך שווה יותר מעשרים שקלים לשעה. עולם האמנות אכזרי, ואפילו כך ברור שתגיעי רחוק מאוד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
למה לא? מקסימום, לא ייצא משהו, לא קרה כלום.
אפשר להקטין ולהגדיל ולהדגיש אותיות. צריך פשוט ללחוץ על "עריכה משוכללת" בתגובה (מתחת לשורת הסמיילים).
עולם האמנות, כמו בעצם כמעט כל עולם, דורש מרפקים. אני לא טובה בלדחוף את עצמי, ולכן הנסיונות המועטים שאני כן עושה תמיד יוצאים על העוקם.
גם עולם האומנות (השימושית, מה שקוראים) לא קל, אפילו החלק של ללכת לחנויות נבחרות ולהציע להן את הלוכדים, לא בא לי בקלות. אבל זה בתכנון, כי באמת זה לא הגיוני שאמשיך לשנע אותם באופן אישי, אחד אחד.
ואני רק מקווה שעולם האמנות לא אכזר עד כדי לזקוף לחובתי את הגלישה שלי לכיוון האומנות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את הפוליטיקה של האמנות גם אני לא ממש מבין
המחשבות האלה טורדות אותי לא מעט
אצלינו, אגב, בתחום הכתיבה, יש סוכנים וכאלה
שאמורים לעזור לך להתנהל.
אני תוהה אם עזרו לי באופן אישי.
אני חושב שצריך להיות משחק בין זמינות ובין מסתורין בשוק הזה של האמנות.
והתקווה שהשוק לא אכזר ? לדעתי הכי אכזר שיכול להיות
העבודות שלך, אבל, מרשימות ביותר ויפות להפליא
תענוג לראות את זרם היצירה והפריון שלך
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הכמיהה הזו, שמישהו יבוא ויסדר וינהל ואנו ניוותר לעשות רק מה שאוהבים, כנראה משותפת להרבה מאוד אנשים. כשמדובר בתחומים בהם לכאורה כל מה שצריך הוא ליצור, אך בפועל הנטוורקינג חשוב לא פחות, נוצר קרע מסוכן בין המציאות לבין מה שהיתה אמורה להיות. וזה קשה.
(חוצמזה, תודה. רבה.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הלו
לקח לי זמן להבין מה הערת
לא תהיה בעיה לסלוח לך על הגלישה לכיוון האומנות
אני מקווה שיסלחו לך על הגלישה...
הגלישה כאן
תשמעי
אני מתעסק עכשיו בקקה
אבל האמת היא שאני מתעסק בה
בשאלה- מה טוב ומה לא טוב כדי למכור את עצמך (בטעות כתבתי קודם למחוק....)
צריך נטוורקינג, כמו שכתבת,
אבל אולי צריך גם מיסתורין
ולכן אני תוהה לעצמי ולעצמך מה אומרים "האלה" על "האלה"שכותבים כאן. שחושפים את עצמם.
העבודות שלך באמת יפהפיות.... וזה מה שהכי חשוב.
ביי
א
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הפכתי בזה בראשי מעט, והחלטתי שאני לא מתיימרת להצליח..
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
את מוזמנת לנסות אם יבוא, מקסימום, לא יצליח, דיג ביל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תשמעי משהו, אם תצלמי את הלוכדים מנצנצים בין החורים של המפה- זה כבר יהיה הרבה יותר מעניין.
(אני מודה שאני מגיבה אצלך בעיקר כדי לקבל קצת פרסום לבלוג החדש לגמרי שלי אבל גם כי מעניין)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
עזבי, אני אצלם את התחת של אריאלה וזה יהיה הכי מעניין
:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רעיון מעולה :)))
אני מבין שהתחלת לעשות "בוק"ים?
אפשר להזמין תור ?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוי, אוי...הלב שלי נצבט. בחיי.
הצצתי אצלך כמה פעמים (לא מספיק בכדי לכתוב פוסט "זושי" ) - בכל פעם נדהמת מחדש מהעבודות שלך. אפשר לומר שאני "קולגה" (כן-כן. הלוואי...) - לא מזמן סיימתי את לימודיי הגרפיקה שלי. אני נפעמת מיכולות הצילום והעיבוד שלך, מהדיוק המהפנט. זה כשרון שאני מעריצה, ומייחלת לפתח עם הזמן (רצוי לאחר שאלמד להחזיק את הדיגיטלית שלי בלי להרעיד אותה. גרר).
ושוב...וואו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה רבה!
לא ביום אחד, בהחלט לא. אני נזכרת כמה גרועה הייתי כשסיימתי ללמוד והתחלתי לעבוד, ברררר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
התמונה יפה מאוד,
ובקשר ללוכדי-שמש - חוץ מזה שהם יפהפיים, אני מודה שהרעיון לאסוף אחד ממך, האישה שמאחורי הבלוג, הפך את הקנייה למפתה עוד יותר.
אבל אני בתקופת צמצום.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה.
אני אשמור לך אחד לאחרי הסטאז’.
:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יפה מאד תמונת העין עם כל הצבעים.
לא ירדתי לסוף דעתך עם ה"זוש".
ואכן כנראה שמעבר לגיל או נסיון מסוים אנחנו בוטחים יותר בזולתנו במדיה הזו.
גם אני כמוך כיום.
מצטער שלא הלכתי לכל הקישורים..
מעניין יהיה לראות מקלעת שמש. זה נשמע מאד יפה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה!
(אצלי, אני חושבת, זה פשוט עניין שלי אימון. לפני העידן הדיגיטלי שלי צילמתי, אבל לא הרבה, משיקולי תקציב ונוחות נשיאה. בעידן הקוריאנית צילמתי הרבה, אבל היות שזו היתה מצלמת פוקט, בכל אופן הייתי מוגבלת במידה מסוימת בטיפול בתוצריה. המצלמה הנוכחית הביאה אותי הלאה, ואפילו, במידה מסוימת, אני קצת מרגישה שאולי הגיע זמני לעבור ל DSLR.
(לא שאני יכולה להרשות לעצמי).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ירד לי האסימון.
מהות זושית בסדר. הבנתי.
זו השעה כמובן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא כוחות, עובד זר לוקח בליינד. אין לי קצה-מושג איך לכתוב כמוך, אבל על ענין ארבעים השקלקלים כתבתי משהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה אכן משהו מאוד מאלף, מה שכתבת. אין לי התעוזה הדרושה! (וגם, אני רוצה שהרבה אנשים יקבלו אותם, היות שהם כה משמחים. וככל שיעלו יותר, לי עדיין נדמה שפחות אנשים יקנו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שלומית צודקת, את צריכה אמרגנית. גם ג’וליה רוברטס לא היתה מגיעה ל-20 מיליון דולר לסרט אם היא היתה מתמקחת בעצמה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני בהחלט בדרך לפוסט הזושי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יס! יש לך העין, יש לך היד, יש לך הביצים. (נשמע כאילו יש לך חביתה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טפו, זה היה קשה נורא.
ואפילו לא יצא מוצלח במיוחד. זו לא אשמתי. זו הנקודה, שמתעקשת להגיע לעיתים קרובות כל כך.
יצא מין אורלנזוש שכזה.
שאני חושבת, אולי, שכך נגזר להיות. כלומר, כמו שאנחנו נראים אחרת לפי הזווית של המראה. ככה גם כאן. או משהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
LOL גם פה!
אפילו ההתנצלות שלך נשמעת כמוני.
:)
לרגע חששתי שאחרי הרף שהציבה ליזי, אף אחד לא יטרח.
את מוזמנת לשים הפניה משם לפוסט הזה, שיגיעו גם אלה שלא מדפדפים בתגובות בתשומת לב!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
(בוצע).
אני רוצה להתנצל מקרב לב אם לעיתים גלשתי למאירשלוויות. זה בכלל לא זושיות. זה רק קוצר ידה של המעתיקה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
התמונה יפהפה. בעצם שתיהן. גם את התמונה של העין של אשל, מהפעם הקודמת, מאד אהבתי.
סווראובסקי תופס תאוצה לאחרונה, או שנדמה לי? לאן שאני לא הולכת אני שומעת עליו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה!
סווארובסקי? אין לי מושג, אני שומעת עליו רק באבגד וחבריהם :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את בטוחה שאת רוצה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לא יודעת אם בטוחה, אבל כן. לפעמים טוב להזמין קצת צרות הביתה, לא? עדיף לבית הוירטואלי, בכל זאת פחות מדממים פה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עזבי, דימומים זה פאסה קומפוזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אה, שיפולי בטני המורחבת דווקא מבשרים לי שאחד בדרך. (אוף!)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
VOILA
(זה מה-זה מעייף להיות את)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
LOL!
בואינה, מושקע ביותר. רף רציני הצבת פה למתחרים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את מוזמנת לצרף הפניה מהפוסט, יגיעו יותר אנשים, עכשיו לא מספיק בולט.
(וכן, מעייף לאללה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עזבי הפניות שמפניות, אני לא פה בשביל הרייטינג, אני בעניין הלוכדור. אגב, כמה עולה?
יאללה, תביאי בהומאז’ קונטרא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מהבוקר אני נכנסת שוב ושוב לראות אם כבר זיששת.
שיחקת אותה. רק בשם הבלוג פיקששת - כתבת זו ש במקום זו תי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כי כתוב שם בברייל הזה של הצופים.
אני אשקול לשנות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חשבתי על זה ואת צודקת, אבל אין לי כוח לעשות עכשיו לוגאאוט ולוגין, אז מחר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה הומאז’ קונטרא, מה את מציעה בתמורה?
:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עגילים שאני עושה, מחרוזים וכאלה, פלאס אירוח אצלי, פלאס תמונה מטושטשת. אם תזכי, כמובן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היי, ץמונות מטושטשות יש לי למכביר!
:)
התשימי בבקשה הפניה משם לפוסט הזה? שיוכלו המגיבים שלא מתעמקים בתגובות לראות גם הם?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ראיתי שאת שמת כבר.
אבל אני אשמח אם תחתימי את זו תי על העניין הזה. הפרדות, את יודעת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ובשביל להיות לגמרי ברורה:
נעימאד, אני שירילי.
(אני חיה לי מניק לניק
מפזרת מילותי לרוח
לה לה לה)
ליזי האד נאסינג טו דו וויז איט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הללו שירילי, אני מתנצלת - כדי לתקן אני צריכה את הקובץ המקורי של הפוסט, אחרת כולו מתכווצ’ץ’, אני אעשה את זה ברגע שאחזור הביתה, אי שם בשבת או ראשון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז עכשיו יגידו שאני מתחנף...
אני יכול לזהות מוזיקה של באך או של בטהובן אבל זה לא אומר שיש לי קצה קצה של היכולת לכתוב *כמו* באך או בטהובן.
או לצלם כמוהם. המממ...
והזושיות עוברת מטשטוש קוריאני מכוון, מסתתר ומצטנע, חרדתי וחיישני למיקוד יפאני וצעדה בטוחה יותר, האין זאת?
והאם המשפט האחרון יכול להקרא כטקסט זושי?
ושני המשפטים האחרונים?
טוב. אני אפסיק כאן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
להבדיל אלפי הבדלות, כי רובנו כן כותבים טקסטים אבל לא מוזיקה, וחוצמזה, ההשוואה מביכה אותי לחלוטין, אפילו בצחוק.
(כן, צילומית, מסתדר לי משהו בראש בעיקר, שנותן מושג די מגובש לגבי מה אני עומדת לצלם, רוב הזמן, ואיך אני רוצה שייראה, בניגוד למשקלו הרב של אלמנט המקריות שהיה כשהשתמשתי במצלמת הפוקט. זה משהו שמסתדר קונספטואלית, אבל בהחלט מושפע מהשיפור בטכנולוגיה, אין ספק)
(ותודה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה נורא משעשע אותי איכשהו.
על כל פנים, האמת שנראה לי שאני יכולה לכתוב בזו שית, אבל הממ..זה הרבה סוגריים. אז נתן למישהו אחר לעשות את זה.
וכוח לצהוב כתום, מזכיר לי מיץ תפוז
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יער של סוגריים! לדעתי יכול לפתות מתמטיקאים, להבדיל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יאללה (אם מותר להיות המוני לרגע) חבל על הזמן של שנינו (שלא לדבר על זמנם של הקוראים). תשלחי את הפרס וגמרנו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אתה, איפה יש לך מקום לתלות כוננית, אה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה צילום נהדר. באמת, אחד המשובחים שראיתי בחיי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
וואללה? תודה :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חושבת שכדי לכתוב פוסט זושי צריך להכיר אותך בחיים. לא רק מהכתיבה פה. היחידה שאני יכולה לחשוב על לכתוב פוסט בסגנון שלה היא מיכליקה, שאותה אני מכירה ורואה ופוגשת.
ובאיחור מסויים - את צדקת בתגובה הקשה שלך לפוסט של פה.
וחשוב שאמרת מה שאמרת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני לא חושבת ככה. הכתיבה שלי כאן לא משתקפת באיך שאני בחיים. להיפך, לדעתי מי שמכיר אותי משם לא יצליח לכתוב אותי לכאן.
מעניין אותי מה גרם לך לשנות את דעתך לגבי הפוסט ההוא ומה שכתבתי אז, תוכלי אולי לפרט?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חושבת שליזי זוכה. דרך אגב, היא מכירה אותך מעבר לכאן?
מה ששינה את דעתי היה הפוסט של נוריקו על מישהי שהיא מכירה שעברה אונס קבוצתי. אני לא יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק, אבל אחרי שקראתי את הפוסט שלה, חזרתי אליך ולפוסט של פה ופתאום היה לי נורא ברור שאת צדקת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הרבה יותר אתגרי זה לעשות עבודה זושית!
בין הזמן שקראתי את הפוסט לזמן שהגבתי נחלי מים אדירים שטפו את רצפת העץ שלי. כיון שמחשבותי היו לכודות בלוכד השמש, לקח לי זמן להבין שעלי לטפל במצב תרם גושים חומים יגיעו לחדר המגורים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
את חושבת? נראה לי שמספיק לצלם איזה כתם צבעוני בהתפעלות גדולה :)
(הגושים החומים זה מה שזה נשמע?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שמתי זו תי בקלפי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
דה צ’ק עיז אין דה (אי)-מייל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ליזי, לגמרי
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
שיריליזי ניצחה סוחפנית :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לאורלנדו יש את זה, ביגטיים. הייתי משתתפת גם אבל אני בתקופה של כתיבה שמכילה חצי אחוז שומן גג. עדיין אפשר להזמין לוכדים, יא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
חצי אחוז שומן? מתים מזה? בדרך כלל?
כן, עדיין אפשר, למרות שבקרוב אני עוברת למכור דרך חנויות, כנראה. את לתוך אחד?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא מתים, אבל יש לזה טעם של קלקר, שזה סותר במעט את המהות הזושית.
אני לתוך שניים, למעשה. שולחת לך מייל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הממ, עדיין מנסה לרדת לעומקו של עיניין.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני מבינה שהתחרות סיום-נסתיימה לה אך בתור אחת הקונטסטנטיות הייתי שמחה לקרוא את המתחרות.
למישהו יש הסבר מדוע אני לא יגולה להכנס לפוסטים של אורלנדו או שלירילי?
אולי אלוהי הבלוגים חס על רגשותי...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כנראה, כי בדקתי את הלינקים והם עובדים. הקהל הצביע שירילי בקול גדול, סורי בייב, וכלכבוד על הנסיון!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הכל בסדר. אני גאה בעצמי על שבכלל העזתי לכתוב בפומבי, ועוד להתחזות לזוש המהוללת.
אבל מסיבה עלומה אני ממש לא מצליחה לפתוח את הלינקים.
אולי צריך להיות חברים בבלוגים שלהן?
הייתי שמחה מאוד לקרוא מה כתבה אורלנדו חדת העט והעין ואת שירילי אני כלל לא מכירה
מה עושין?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נב
א. מקום שני ושלישי מקבלים איזה פרס ניחומים?
ב. קיבלת אצ המייל שלי בעניין הדואר?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוספת תגובה חדשה: