יומני אלפוחרה

 (האתר שלי) , 13:14 20/7/2004:

כל כך יפה.

אני שומעת קולות מלחמה. פנימית, אבל מלחמה.
אתה לא חייב לדעת או להחליט עכשיו, למרות שאתה רוצה.
מצד שני, זה נורא קשה לא לדעת מה תחליט בסופו של דבר.
חיבוק גדול.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 13:34 20/7/2004:

מופלאה לי,
שמח שאהבת.

לא יודע אם מלחמה היא המילה למה שהתחולל בי.
מאבקים פנימיים של חיפוש תשובות.
הקשבה גמכן שמביאה לדעת את הקיים.
את העיקר.

כתבת ש"נורא קשה לא לדעת מה תחליט בסופו של דבר."
ומה אחליט בסופו של דבר, לדעתך?

חיוקיים:))


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:04 20/7/2004:
אני עוד לא יודעת מה תחליט.
אני חושבת שזה בגלל שגם אתה לא יודע עדיין, ואני מה לעשות, לא ניחנתי בראית הנולד של אמור.

כשקראתי את הפוסטים ההם, שעסקו במכתבים, חשבתי שתבחר להשאר. עכשיו אני כבר לא יודעת.
נחיה ונראה?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:11 20/7/2004:
לא, איני יודע במה אבחר.
לפעמים נראה לי כי בחרתי להיות כאן עדיין,
בשביל להבין. למה כל זה ולמה אני.
היום יותר ויותר נראה לי כי ההבנה היא מכשלה.
היא יותר נועדה לדעת את מה שהתרחש אתמול.
לא מה קורה היום ויקרה מחר.
ומכאן גם החלטתי לפרסם את הפוסט הזה שעבורי הוא נקודת ציון חשובה.
מעבר לאירוע המיסטי במשהו.

ובמה אבחר?
אני רוצה להאמין כי בחיים.
וזה נאמר בבחירה מדוייקת של מילים.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:35 20/7/2004:

החיים זאת בחירה טובה.
יהיו לך חיים גם שם וגם פה, לא ככה?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 23:27 20/7/2004:
זה הפחד הגדול יקירתי.
הארץ הטובה שאוכלת יושביה אכלה בי כמה פעמים ופעם אחת גם שלחה אותי למקום הכי קשה.

כאן אני מחובק ומחבק כמו שלא הייתי מימיי.

בחיים אני בוחר.
לא בגיאוגרפייה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 10:02 21/7/2004:
יכולת החיבוק הוטמעה בך יקירי, היא חלק ממך.
אבל בפוסטים האחרונים אני קוראת גם הרבה געגועים וקשיים של לחיות שם.
אני מקווה שכשתחליט תהיה שלם. אני חושבת שעצם ההחלטה מקטין את הקושי.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:27 21/7/2004:
אלה הגעגועים שמתחילים לנבוט... שוב

געגועים לילדים...
געגועים לשמש השורפת בערבה...
געגועים לאישה דוברת שפתי...
געגועים לחיים ברורים...

אני שלם בחלקים.
תמיד כך אהיה.
אלפוחרה ניצרבה בי באופן כזה,
שגם כאשר לא אהיה כאן, תמיד אהיה.

שלם בחלקים זה הכי שלם.

והמון תודה על התגובה הזאת.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:35 20/7/2004:
אין לי מילים..

אוֹרִי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 14:34 20/7/2004:

תודה.
לי דווקא יש המון מילים.
המון:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:06 20/7/2004:
אוףףףףף
איזו חוויה אינטנסיבית
יש מן הרגשה של קדושה במקומות האלה
והחזרה אליהם
וחווית הלידה מחדש שאתה מרבה לדבר בה
עושים את הארוע למשהו כמעט מיסטי
שאותי תופס קורא אותם בפה פעור
וקצת חסר נשימה מגודל החוויה שאתה- אחלי עובר

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:15 20/7/2004:
טליק,
אני מרבה להעביר כאן את חוויית הלידה המחודשת שלי כי היא כרוכה במוות.
את המוות לא הצלחתי לחוות.
היה שם חור שחור ותו לא.
אני מנסה לעכל דרך הלידה את מה שקרה שם. אז.
את הלידה חשתי בכל חריפותה.
מכאן אני מעביר את חוויית הלידה.
באופנים שונים.
בראייה שונה.
מעכל.
מטמיע.

תודה אחי שלי על המילים.
על הנוכחות המפליאה אותי כל פעם מחדש.
שיש עדיין אנשים כמוך!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:19 20/7/2004:
ליבי יקירתי,
זה אני הוא, ההוא.
אך גם לעצמי אני מזכיר.
בכל רמה שאני מגיע לה מחייב אני תיזכורת לי.
זקוק להפנמה של מה שהבאתי איתי מהרמה הקודמת.
ומכאן שאני חוזר על עצמי עם כל המטען שהגיע איתי.
בזאת אני גם מסיר ממני את קליפות המובן מאליו.
מתחדש עם חיי שוב ושוב ושוב.

תודה על האיחולים.
תודה על שהיית איתי בחוויה.
באירוע.

חיבוקים:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:29 21/7/2004:

לנוח, לעלות.
כן.
וגם לנוח, להעמיק.

יומצפרירים:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:09 20/7/2004:
הלוואי עלי חוויות כאלה כמו שיש לך
נראה לי שהחיים שלי נכנסו לשגרת העבודה
וכרגע לא קורה שום דבר מעניין או מרגש

חיים הם דבר מיוחד
לגלות את עצמך מחדש
להיוולד מחדש לחיים
לזה לא הרבה אנשים זוכים
את ההבנה למה זה קרה
אולי אתה לא חייב לדעת
אלא רק להודות לזה שאתה חי וקיים
להודות שהחיים שלך השתנו

~המון חיבוקים~


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:23 20/7/2004:
הדר יקירה,
מקווה שאחרים יעברו זאת כחוויות.
לא כאירועים לא ברורים וטראומטיים.

בדיעבד אני מתחיל לקלוט את שמץ הזכייה שלי.
וגם זה הרבה עבורי.
ועל כך מודה אני.

אכן כך.
חי.
קיים.

תודה לך הדר שאת תמיד איתי.
המון אהבה ותודה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:35 20/7/2004:
אם נועדת לעשות משהו גדול
אתה כבר תרגיש את זה
נכון שעכשיו זה אולי נראה כמו נטל לא קטן על הכתפיים
אבל אני חושבת שכל דבר שיבוא אתה תקבל אותו באהבה והבנה

כאשר תסתכל אחרי שנים אל אירועים מסוג זה ותלמד מהם
תראה שכל הדברים קרו לטובה

ואני...
תמיד פה (לפחות משתדלת להיות פה)
ואגב, ראית את העיצוב החדש שלי?
קצת חוו"ד לא תזיק ((:

אוהבת המון

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:11 20/7/2004:

לא נועדתי לגדולות. בחייך!:)
רק לחיים של חייל בצבא החיים.
מקבל את הכל גם היום באהבה.
האהבה גדלה כל יום.
אלה כאבי גדילה המתקבלים בשימחה.

הייתי יומיים בלי ישרא יקירתי.
הצטבר המון חומר כאן וגם בעבודה.
אגיע.
הכל בעיתו.

ערבקסום:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:22 20/7/2004:
אף אחד מאתנו לא יודע למה הוא נועד
נועדנו לחיות את החיים
לכל אשר תביאנו דרכינו
נלך


יומיים בלי ישרא
זה הרבה
תציץ בזמנך הפנוי

ושיהיה זה ליל מנוחה ((:

אוהבת

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 23:28 20/7/2004:

תודה הדר ומנוחהטובה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:33 20/7/2004:
אני מגלה שלעיתים המסע הוא העיקר...והוא התשובה...

שמחה שנפתח לך השער לכאן שוב...:)

חיבוק בתחושה של הקלה (למה ועל מה, אנסה להסביר בפוסט... :))



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:26 20/7/2004:
יקירה אהובה,
אכן כך. וגם למדתי כי הציוד החשוב מכל במסע היא ההקשבה.

ראיתי את שני הפוסטים.
אחד היזעמני.
השני ליחלח את פניי.

אתן למילים לבוא.

תודה שהיית פה והיום...
חיבוקיערבשקט:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 16:27 20/7/2004:

איזה יופי המקום שבו אתה נמצא. איזה שקט איזו שלווה פסטורלית.
לא פלא הרוח הלירית שאתה נמצא בה.
יופי של תמונות.

מרגש לבקר במקום בו חזרת לחיים. ועכשיו אתה מבקר בו ממצב אחר לגמרי.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:29 20/7/2004:
אף פעם לא חשבתי על המקום הזה כעל מקום שלוו.
יש פה אומנם המון שקט.
אך כאן עברתי מהטראומות הקשות של חיי.
כאן ידעתי גם לידה מלווה בצרחות.
אולי דווקא כאן, כי השקט כאן מסוגל לספוג את כל זה ועדיין להביא חיים.
עדיין לקבל אותי.

יש לי כאן תחושה פיזית של יחסים עם ההרים.
עם הקפלים.
יחסי אהבה של בן עם אימו.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:27 20/7/2004:
התחלתי לקרוא את הפוסט ואמרתי לעצמי אוווף אני רוצה תמונה, נמאס לי לדמיין, והנה היא הופיעה, מדהימה, בדיוק כפי שדימינתי אותה.
אז עכשיו תורי להתגעגע... :)))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:31 20/7/2004:
נימאס לך לדמיין...
איפה אני כשיימאס לי לדמיין.
הדימיון מביא לי מציאות המביאה לי דימיון.
כמה טוב...

כך דימיינת? באמת?

ערבשקט:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:42 20/7/2004:
ולי המציאות מביאה דימיון שמביא לי מציאות..:))))
ובחיי שככה דימינתי ....
ושקט ...ברור שקט ...תמיד שקט
וגם לך... איגואלמנטה. שבעברית נראה כמו מכניע שודדי ים מתקופה אחרת:)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:13 20/7/2004:

טוב אנו על אותה הקרוסלה.
את התיישבת בכיסא המציאות ואני במושב הדימיון.

חשבתי כי התחלת עם איגואנות.
שפה נהדרת ספרדית.
בא אדם ונואם לי נאום ארוך ארוך ואני מבין כל כך מעט מליבו ואני מחייך חיוך ממיס ועונה לו איגואלמנטה.
:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:52 20/7/2004:
"ויבוא שם אל המערה וילן שם, והנה דבר ה’ אליו, ויאמר לו מה לך פה אליהו, ויאמר קנא קנאתי לה’ אלוהי צבאות כי עזבו את בריתך בני ישראל, את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, ואוותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה.
ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה’, והנה ה’ עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה’,
לא ברוח ה’,
ואחר הרוח רעש,
לא ברעש ה’,
ואחר הרעש אש,
לא באש ה’,
ואחר האש קול דממה דקה."

מלכים א’, פרק ט’, פס’ ט’-יג’.

הפיסקא הזו קרובה לליבי ביותר.
אני חושבת שאתה מכל האנשים תבין מדוע.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:33 20/7/2004:
תודה יקירתי!
שוב העברת בי צמרמורת.
כיוונת מדוייק ועמוק.
עמוק.

חיבוקמסרבלהיפרד!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:38 20/7/2004:

חיבוק בחזרה !

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 23:28 20/7/2004:

אימצתי את סימן הקריאה לליבי:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 05:22 21/7/2004:

רק את סימן הקריאה אימצת, ומה איתי?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:30 21/7/2004:

אותך אני מאמץ עמוק עמוק...
סימן הקריאה מפלס לי את הדרך:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 02:22 21/7/2004:
מדהים. צימררת גם אותי.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 05:22 21/7/2004:

יש יופי מדהים בדת שלנו, לפעמים מצליחים להסתיר ואתו תחת פוליטיקה...



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:02 21/7/2004:

תחייה עתיקה יותר.
הבנת.
תודה לך אהובה:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 23:57 20/7/2004:
קראתי, ורציתי לשאול בשביל מה לדעת? בשביל מה להבין ? למה אי אפשר פשוט לקבל? וכמובן שענית לי בסוף.
"בערתי בשקט.
הרצון להבין שיטה בי.
התמלאתי קבלה.
הכלתי."


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 00:01 21/7/2004:

ומה שמראה שאיני חכם כל כך.
חייב ללכת למקומות.
לנדוד בהרים.
עד שמבין את שלך בא בקלות מדהימה שכזו...

התגעגעתי...
כן אמרתי, אז מה?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:18 21/7/2004:
נו, נו, ממש אחים אנחנו, כי אני קוראת וחושבת לעצמי , איזה עניין בשם כל השדים , האדם המדהים הזה, עם הנסיון חיים הנדיר שלו, יכול למצוא בי ובמה שיש לי לומר?
אני שכל מסלול חיי צפוי , ורגיל, וידוע מראש. (ואני לא אומרת את זה לרעה חלילה וחס, אני אוהבת את חיי , אתה יודע) ומעולם לא היו לי הארות, ומעולם לא היו לי גילויים מרעישים, או חוויות מיסטיות, אחת כזו שברוב המיקירם עלולה לפלוט "בובה מעייסס" על דברים שנראים מופלאים מידי לתפיסת העולם שלה, איזה עניין או מה אתה מצליח לקבל ממני?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:26 21/7/2004:

האיש הזה לא מדהים. האמיני לי.
ניסיון חיים לא אני בחרתי.
את בוחנת את עצמך רק בשעון היומי?
טוב אני מתחיל.
נצחיל את השיעור בכתובת:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=21400
אבל נא לקרוא את הכול עד הסוף.
לא לוותר על אף פסיק.
אחרכך תקראי כמה מיילים ששלחתי לך עלייך...

אחרכך תיזכרי ביום שישי אחד מר בחייך.
שידעת לבכות מולי במסך.
וראיתיך אוהבת וניפלאה.
אחרכך תסתכלי על ילדייך וחיוכם אלייך.
ולא לשכוח את השותף המעריץ והנערץ שמלווה אותך כבר 16 שנים.

ואם עוד לא הבנת, אז תיזכרי שאין צורך בהבנה, הרי כתבת את זה כאן למעלה.

ובסוף וגם בהתחלה ואפילו באמצע וגם וחוצמזה אני אוהב אותך...
אז תפסיקי לנז’ס לי למה?
אוףףףףףףףף איתך:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:31 21/7/2004:

שמעת אותי יקירתי, או שלעצמי רק דיברתי?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:38 21/7/2004:
שמעתי אהובי, ונותרתי נפעמת.
אני אוהבת לראות אותי במילים שלך.
אני מקווה שיום אחד אלמד להאמין להן באמת.
בלי פקפוק. (ראה התגובה שלי בפוסט של אמל"ש , על איך אפשר לעבוד על כולם כל הזמן...)


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:39 21/7/2004:

אה נזכרתי, אני גם לא רוצה יותר לנג’ס לך...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:43 21/7/2004:

לנג’ס תמשיכי, הרי בשביל זה אני כאן:)
רק מעצמך אל תפחיתי. מהאישה, האמא, הבת זוג שאני כה מעריך ואוהב:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:48 21/7/2004:

ואני אוהב לראות אותך. נקודה.
הרי יש כלכך הרבה האוהבים אותך. מישפחתך. חברייך. אנחנו כאן בישרא.
האם הם טועים?
לא! פיקחי עינייך והביטי.
גמאמא היא משהו משהו!

ראיתי את התגובה ההיא אתמול.
התחושה הזו מוכרת לי גם.
וגם פה, אם אף אחד עוד לא עלה על התרמית, הרי אין פה תרמית.
יש כאן איכות של אישה היודעת לתת את התמורה הנכונה.
נקודה.

אוהבומתחבר:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 02:27 21/7/2004:
יקירי מחמדי, סתם באתי לבקר ולתדהמתי , יש פוסט חדש.
היתכן שהיריב מנסה להפריד בינינו? לא שולח לי דרישות שלום ממך?
אהבתי מאוד את הפוסט הזה. אהבתי אותך אפילו יותר. בניגוד לאחותי היקרה, כאן מעלי, אני דווקא כן אוהבת לחפור ולדוש בעבר ובהווה ובמה שצופן לו העתיד.
והתמונות, יפיפיות ומדהימות, ואפילו זכינו לצל צילך [כובע קש?]
אוהבתאותךמאוד.
נשיקותללילהצעיר.
ז’וטם.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:34 21/7/2004:

אותי הוא גם השבית ליומיים.
שוב הוא hackered אותי.

לא כובע קש. אני חושב שזו צללית המצלמה...

טוב, אני לומד לאיטי שהחיטוט לצרכי הבנה מפריע ומרעיש אותי.
לומד להקשיב.
וזה הרבה.

נשיקותרוחים:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 07:55 21/7/2004:
לא תמיד צריך להבין יקירי, לפעמים התשובה כבר מזמן בתוכנו וצריך לתת לה את הזמן שלה, היא תבוא לבד.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:35 21/7/2004:

ואני לומד לאיטי מאמא.
תמיד התשובות חיות בקיים.
רק להקשיב ולהכיל.
לומד...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:05 21/7/2004:
הרגשתי מאד חזק את חויית הלידה מחדש שחווית שם.
שהיא שונה מהחוויה הראשונית של הלידה.
כאדם בוגר -
שיש לו מיליון שאלות
ורצון להבין מה קרה שם בדיוק.

התובנות האלה חיוניות בעיני ולכן אני גם מתחברת מאד לרצון שלך לדעת אותן ולהבין

גם אני ממתינה לסתו
האם הסתו יביא איתו את המכתב החמישי?




הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:37 21/7/2004:

יש לי דווקא מעט שאלות.
ולומד כי התשובות חיות, רק צריך לתת להם מקום.
להקשיב.
לא ההבנה מעניקה לתשובות חיים בתוכי.
שיעור קטן של חיי.

המיכתב החמישי בסתיו? לא חושב, אך מי באמת יודע?
ומה יקרה בסתיו שלך?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:01 21/7/2004:
הקשבה היא דבר חשוב.
במיוחד להקשיב לעצמנו באמת.

מה יקרה בסתו שלי?
לא יודעת
יש לי מיליון שאלות ללא תשובות
מקווה שאחרי הודו יהיו לי יותר תשובות



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:28 21/7/2004:
תקשיבי והתשובות יבואו.
גם בהודו.
גםכאן:))

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 08:53 22/7/2004:
נורא מקווה שזה באמת יהיה כך
אם כי אני מודעת לעבודה שכל התשובות אצלי,
רק צריכה להעלות אותן למעלה...
ולהקשיב - כמו שאמרת...
להקשיב

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:39 22/7/2004:

איתך אני תמיד.
עם הקשבה.
עם חיבוק.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:53 22/7/2004:
לא התאנה האחוזה בקיר, לא הברוש שהכה שורשים שבעיני אדם צעירים הם, אלא השמש, חסרת האדמה, נעה ונדה, מטילה את אור-החיים שלה, היא האירה אותך לא להטיל ספק בשורשך ואחיזתך הקיימים, בתוך הבטן שלך. אילו היית אישה היית אומרת רחם. והנה אני אומרת גם עכשיו – בתוך הרחם שלך. אתה גבר שמוליד גבר, שנולד מגבר, ומוליד אנשים רבים. זהו מסעך.
הרצון להבין אינו משטה, הרי בלעדיו עוד נחשוב שהיטבנו להבין, והשמש לעולם לא תפגע בבטנינו וספק אם נבחין במעגל העונות וברגעים המיוחדים על פניו, כמו זה שתארת: הרגע שאחרי הפריחה ולפני נץ הזרעים. לפני הסתיו ועמוק בתוך הקיץ, שם יש רק את הקיים, בלי עלי התקווה וניצני המאוויים. רק שמש בוערת בתוך הבטן.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 01:02 22/7/2004:
וואו מגדלנה,
ועוד וואו.
כאילו היית איתי שם.
כאילו את היא זאת שהבאת את השמש.
והרחם איזה נפלא שאני יכול להוליד באמת.

אמרי לי יקרה, מאיפה את יודעת את כל אלה?
אף פעם לא שמעתי מילים כאלה סמוך כל כך אלי...

חיבוקאמיץאמיץ:))


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:32 4/1/2006:
כל כך אהבתי את התגובות לא פחות מהפוסט.
נראה שהמנזר בשבילך הוא כמו "רחם החיים".
כשמרגיש ערום ושברירי חוזר לשם - בכדי להיולד שוב מחדש.
היכולת להיוולד מחדש!! - זה הכי מדהים.
( הקטע של "מיטת המנגל" - לא הבנתי, בשביל מה זה טוב?)
חיבוק ענקי לך ילד מפותח שכמותך!!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 21:18 4/1/2006:
קראתי עכשיו גם את התגובות והתפעמתי שוב מהאנשים כאן.
גם מעט מתשובותיי שלי {איקון שמנסה להיות צנוע}
שווים כאן חלק מהתגובות פוסט בפני עצמו.
אני צריך לזכור זאת לאחר שאסיים את הכתיבה על המסע הנוכחי.
אולי לא, אולי אשלב בין בשניים.
כמה טוב שנכנסת לכאן להזכיר לי את הלינק שאני עצמי שמתי לכאן.  תודה!!
 
מיטת המנגל היא פטנט עתיק בהרים.
ביום מסירים את המזרון ולוח העץ והנה לך תנור פחמים מעולה.
לאחר שהגחלים שוכחות לעת ערב, מניחים את לוח העץ והמזרון ומקבלים סדין חשמלי מחבק ועוטף...
 
חיבוקגמלוני(שלילד)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^