(האתר שלי)
, 13:30 4/9/2004:
שולה. נראה כי החפצים שלך שווים הרבה יותר מבני האדם שאת מכירה. חומרניות, אני מכיר את זה. בדרך כלל הסימפטום הזה מופיע אצל המזל האסטרולוגי- דגים.
קירות עירומים מצבע זה הכי הכי, ואני לא חושב שאי פעם כדאי לך לקחת ברצינות הערות של אחרים, בדרך כלל לי זה קורה, אני מקשיב להם, אז מתחרט, ולבסוף, אני חוזר למקור.
(האתר שלי)
, 15:54 4/9/2004:
אני מצטערת על הרושם שקיבלת, מכיוון שרוב ההיכרויות שלי הם אנשים מקסימים. הקושי בשמירה על קשר לאורך זמן נובעת ממני, וזה נובע מרתיעתי הכללית מאנשים, למרות שבבסיסי אני אדם נוח ונדיר שאריב עם מישהו.
אני דווקא שור, והקשר לחפצים מאוד אופייני למזל זה (בכלל מתקיימות אצלי הרבה תכונות אופייניות לשור).
אני לא נוטה לקבל הערות של אחרים (לא בעיצוב ולא בכלל), וזה דווקא חיסרון אצלי (ולאו דווקא בעיצוב).
(האתר שלי)
, 13:39 4/9/2004:
נכון, זו אולי חכמה בדיעבד אבל הייתי מנחש שאת אוספת חפצים ולא סטים, כלים ולא מערכות, דברים ולא קולקציות.
לגבי הספרים אצלך אני לא בטוח שהייתי מנחש מה אמצא.
גם אני שופט על סמך ספרים וזה אולי שיפוט מוטה אבל מה שיקר לי הוא מה שאני בחן אנשים לאורו. דפקט - אני יודע, אבל אני הרי נהנה מהדפקטים של עצמי.
וההתקשרות שלך לחפצים, היא לא יותר פולנית מהקשר שלי לספרים, ואני לא פולני - משהו הרבה יותר גרוע אבל לא פולני.
(האתר שלי)
, 16:02 4/9/2004:
היות שאפיינתי עצמי לא פעם כאינדווידואליסטית, דווקא נראה לי שהרתיעה מ"סטים" (בכל תחום) די מתאימה לכך ולכן לא הייתי מתפלאה אם היית מנחש זאת בעצמך.
אני גם נוטה לשפוט אנשים לפי תחומי העניין התרבותיים שלהם, זה מאוד טבעי, אבל העניין שלי לרוב גובר כשאני מגלה אצלם תחומים שזרים לי. ובכך איני כוללת כמובן, כל מה שאינו תרבות סבירה לתפיסתי (וברשותך אמנע מפירוט).
(האתר שלי)
, 18:02 4/9/2004:
למה את נמנעת מפירוט? כי זה עלול להסגיר אותך כ’סנובית’ מאיזו שהיא צורה?
איתי את יכולה להיות רגועה כי אני אבא של הסנובים. אולי אין לקביעות שלי שום תקפות אבסולוטית אבל מה זה מעניין אותי? זה תקף אצלי.
(האתר שלי)
, 18:59 4/9/2004:
ההימנעות מפירוט נובעת מכך שברור לי שאתה מבין אותי, ובכל אופן - בענייני מוזיקה, ספרות ואומנות פלסטית מכל סוג שהוא אין לי בעיה להיחשב כסנובית. גם לא בשאר התחומים (בעיקר באלו בהם אני בעלת הבנה של קולורבי מצוי).
ובחברתך אני תמיד רגועה.
(האתר שלי)
, 12:51 5/9/2004:
על הזין הנכד.
אני זה מה שמשנה כאן.
סבא זה....
זה כל כך...
סבאי כזה.
אני לא מרגיש סבאי, ולא מתכוון להרגיש כך עוד זמן די רב.
טרף קל (האתר שלי)
, 13:46 4/9/2004:
תמיד נחמד למצוא את עצמי מצוטט.
כשאמרתי "מישהו" התכוונתי "מישהי".
למה זה לרוב הנשים שאני מכיר יש אוסף מוזיקה זניח, שאינו חשוב להם (אני מוכן להשבע שיש לך בתקליטיה איזה דיסק אוסף רומנטי כזה שקיבלת פעם במתנה... לכולן יש את זה)?
ולמה אצלנו, שעירי החזה... זה בדיוק הפוך?
ו... אני לא יכול להתחיל לתאר את החיבה שלי לנשים בשמלות שחורות :-)
(האתר שלי)
, 16:14 4/9/2004:
חלילה וחס - אין, לא היה ולא יהיה דיסק רומנטי, ובכלל אני טיפוס בלתי רומנטי במהותו (בחור שמרהיב עוז להגיד לי "אני אוהב אותך" לוקח בחשבון שאגיב בהתקף חלחלה).
לא יודעת בקשר לנשים ומוזיקה, אולי זה פשוט הטיפוס שאתה מוצא עצמך (שוב ושוב) מחטט לו בתקליטיה? בכלל אני נגד חלוקה למינים בנושאים האלו (אני נגד חלוקה למינים בכל תחום, אבל גם העולם כולו נגדי בתחום זה, אז כרגיל - אני במיעוט).
טרף קל (האתר שלי)
, 16:41 4/9/2004:
"תודה... ואני מחבב את שלך"... אמר והסמיק בחיוך.
לגבי החלוקה למינים... חלזונות יסיכמו איתך. החלזונות הם דו-מיניים, במובן שבו כל אחד מהם הוא גם זכר וגם נקבה.
עכשיו... כאן מגיע התעלול המרושע של הטבע.
אם כבר יש לך את הציוד של שתי הקבוצות... היית מצפה ליכולת להשתמש בו על עצמך. זה רק מתבקש... למה לאונן כשהכל בהישג יש... אבל זה לא ככה.
חלזונות לא יכולים לזיין את עצמם... שזה רק מוסיף באסה לעובדה שהם חלזונות... וזו חיה די מגעילה להיות.
השאלה המעניינת היא... כשהם מגיעים לסקס... איך הם מחליטים מי הגבר ומי האשה?
תחשבי שהיית צריכה לקבל החלטה כזו בכל פעם שבחרת לקיים יחסי מין.
אני מעדיף את החלוקה למינים... זה יוצר בעיות קטנות... אבל מפשט את הגדולות.
(האתר שלי)
, 17:06 4/9/2004:
טוב, אנסח מחדש:
אני נגד חלוקה למינים, חוץ מאשר כשזה מגיע למין :-)
התכוונתי לגבי משקע תרבותי, תחומי התעניינות וכד’. האישיות של האדם נובעת בראש ובראשונה ממי שהוא, ולאו דווקא מההשתייכות המינית שלו. בכלל אני נגד תבניות ו"קבוצות השתייכות" מכל סוג.
אגב - שנינו הצהרנו שאנחנו מחבבים שמלות שחורות ובכך הפגנו טעם דומה, ובכל זאת - איננו בני אותו מין (ומה תגיד על זה? אה? אה?).
טרף קל (האתר שלי)
, 17:21 4/9/2004:
שימי לב לניסוח שלי מהתגובה הראשונה בשיחה זו...
יש לי חיבה לנשים בשמלות שחורות. השמלות לכשעצמן מאבדות מחינן כשאינן ממולאות באישה (חיננית אף היא).
אפשר להיכנס כאן לדיון סוציולוגי מופרך מיסודו על הגורמים להתפתחות אופי האדם. אני אצטט את אריקסון ואת תשלפי לי את סאת’רלנד... ונתנצח עד בלי די. אין לי כוח לזה. יש לי האנג-אובר מטורף.
עובדתית... יש שני מינים (וסקס אחר)... עובדתית... השיוכים הקבוצתיים האלו קיימים. אני רואה את זה שוב ושוב ("ואת לא תעבדי אלי... את מחביאה איפשהו את האוסף "מעבר לרומנטיקה 7"... ויש לך קסטה של אייר-סופליי"... אמר... והצביע באצבע נוקבת ומאשימה).
אפשר לאהוב את זה ואפשר לא.
משקע תרבותי זה לא הלבן הזה שמצטבר בתחתית של הקומקום?
(האתר שלי)
, 18:50 4/9/2004:
חררררררר (=סוג של נחירת בוז), גם באייטיז לא הייתה לי קסטה שלהם. (רגע. יש לי צמרמורת. זהו, עבר).
לא יודעת מה זה ה"מעבר לרומנטיקה" הזה, אבל היות שאתה חזק בהאנג-אובר לא נזקוף את ההאשמות האלו לחובתך.
בתחתית הקומקום המעוצב שלי אין כלום חוץ ממים צלולים. לחיים.
(האתר שלי)
, 14:20 4/9/2004:
יש תופעה מעניינת בבחירת חפצים, שירים, משפטים. יש עקביות על-זמנית בבחירה. משהו שהוא מעבר לטרנדים, מעבר להתבגרות ולשינויים בסביבה. את הדבר הזה אני אוהבת לחפש כשאני באה לדירה חדשה. הקוים הבסיסיים האלה. כתב היד.
(האתר שלי)
, 16:23 4/9/2004:
"כתב יד". יפה. אני הייתי אומרת "טקסט".
לדעתי זה מעבר לכך, אני תמיד מאוד-מאוד מושפעת ממקום מגוריו של האדם. הסביבה בה אתה בוחר לגור (וזאת בהנחה שנעשתה בחירה) מלמדת בעיני מאוד לגבי נפש האדם.
(האתר שלי)
, 17:59 4/9/2004:
זו חשיבה סטראוטיפית קצת אבל זה לא עושה אותה פחות נכונה. העשן הסראוטיפי מתבסס לרב על איזה גרעין אש.
אגב, הפתעות נוגדות סטראוטיפ הן דבר שנחמד לגלות. אשכנזי-שמאלני-הארץ חובב מושבע של מוזיקה מזרחית, צ’וח אופנועים שמכיר את כל הספרים בחנות (פגשתי כזה היום בצומת ספרים) אלה הכי כובשים אותי.
תגידי שולה, את רוצה שאשים שוב את תמונת האמבטיה שיראו על מה מדובר?
:)
(האתר שלי)
, 18:44 4/9/2004:
כן, גם אני מפתחת חולשה מול הפתעות נוגדות סטראוטיפ (והפתעות בכלל).
התמונה אינה משקפת את תוכן החדר, והכתמים המשתקפים בה אינם מעוצבים מספיק לטעמי- בכל האמור לגבי הפרטיים שלי לפחות. ובאותו עניין - רועד לי הפופיק נוכח התמונה שאני מתעתדת לצרף לברכת השנה טובה. ואם יפסיקו לרעוד לי הידיים אני גם אעלה אותה (כאן, הכוונה).
(האתר שלי)
, 19:40 4/9/2004:
אם זו התמונה ששלחת לי היא יפה מאוד. וגם האמירה שבברכת שנה טובה כזו כובשת ומקסימה אותי. אשמח לקבל אחת...
הן יהיו בהרד קופי או במייל?
כשהייתי במקלחת הייתי כל כך מרוכזת בנו, שתינו, שבקושי הבחנתי במשהו. רק אח"כ בתמונות, קצת.
(האתר שלי)
, 20:02 4/9/2004:
לא, לא התמונה ששלחתי לך. גם פנים חשופות וגם עירום פרונטלי זה קצת יותר מידי, גם בשבילי.
בטח שבהארד-קופי ובטח שאשלח לך. יש 3 גרסאות - לילדים (בכיכובו של הכלב), לכ-ו-ל-ם (עירום מרומז), ולמבוגרים בלבד (רק לחברים הקרובים). לך יש סיווג לכולן.
תבואי שוב לבקר, אני אקח אותך לסיור מודרך :-)
סמי מתוודה
, 20:37 4/9/2004:
אח, אין ספק שאם כבר – סמי נהנה להדחק בין הגברת ההיא חובבת אלתרמן ( "אתה אומר – אלי, העוד ישנם כול אלה, העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש" )לבין הגברת ההיא חובבת העיצובים, זאת כמובן בתנאי ש-צ. לא יפציע פתאום מתוך הערפל הקדמוני - המהווה את בסיסה של הקנאה – ובכלל, סמי יכול להיות די נרגן אם גברים מבלבלים לו במוח, כי הזכות הזאת שמורה לדעתו של סמי – לנשים בלבד.
ורציתי לומר משהו על ההפתעה. סמי, כלומר אני, כבר לא מופתע משום דבר. כך למשל, אם סמי יפגוש מחר חייזר, במקום להרים גבות, הרבה יותר סביר שסמי יתעניין בנימוס אם זה יכול, במטותא, למסור לו את ששת המספרים שיעלו בהגרלה הקרובה של הלוטו, ואם הוא יעשה כן – סמי ישים עצמו מופתע. מטעמי נימוס כמובן.
סמי מתוודה(2)
, 20:40 4/9/2004:
הבעיה היא כמובן שאנשים נהנים מהפתעה של אחרים. בנאדם ילך ויצבע את חדר השירותים אצלו בקומפוזיציה משונה מנגיעות אקראיות במברשת שנטבלה בצבעים מוזרים - עד אפילו המחשב של טמבור התקשה ביצירתם – כמובן כדי שעיני המשתינים שם, יתעגלו לגודלה של צלחת מנה עיקרית בקרן ז"ל. (המסעדה, המסעדה, סמי לחלוטין לא בטוח שהאסוציאציות הטבעיות אצלו משותפות לכולם). את זה – ההנאה שחשים הבריות בהפתעת אחרים - כאמור סמי הבין מזמן. אשר על כן, סמי נוהג לשים עצמו מופתע אם הסיטואציה דורשת פתיעה, חרף העובדה שסמי רחוק מרחק רב ביותר מאיזו הפתעה שהיא.
רוצה לומר: אם דעתו של סמי מעניינת מישהו- כן אני יודע, היא לא – גם אם תשימי את כל קופסאות הנעליים בחדר השרותים, ובאמצע המיטה תתקיני אסלה עטויה בשמלה שחורה, עדיין לא יהיה בכך אפילו להתחיל לגרום לסמי להיות מופתע.
אה, אבל סמי צוחק לא מעט מנונסנס.
ולעניין כללי הפיסוק. אלו נמצאים באתר של האקדמיה. דא עקא, שהאתר כבר אינו פועל מספר שבועות.
הנה כאן, כתובתו. (אגב, לצורך חיפוש באתר יש צורך ברישום קצר.)
מי עונה.
, 21:24 4/9/2004:
טעות לעולם חוזרת, ויש האומרים טעות לעולם חוזר, אותם ר"ש מוכרים שעסקים מחבבים להוסיף למסמכיהם, בבחינת – אם טעיתי במשו קטן כאן אני לא אחראי – שאומנם מהבחינה המשפטית אינם מעלים ואינם מורידים, אבל בהחלט מוסיפים ניחוח ישן לכתובים.
ולעניין המיילים העצבניים - הסיפור פשוט. קראתי קצת, במקרה לגמרי, בבלוג של הון סיכון ונתקלתי בגברת המודה בחיבתה לשירת אלתרמן.
פשוט, עד כדי כאב.
(אפילו שהייתי מעדיף שתמשיכי להאמין שאנו מכירים...)
סמי מיואש.
, 22:36 4/9/2004:
סמי אוחז את ראשו בידיו ומטלטל אותו מעדנות. הקורא הנבון רושם לפניו שסמי בחקירה של השב"כ או שהוא בייאוש טוטאלי. מאחר שחקירות שב"כ אינן כוס התה של סמי, נותרת האפשרות הסבירה - סמי מיואש.
אכן כי כן, אני מיואש.
לפני שנכנסתי, התנהל דיאלוג תגובות בינך לבין נוריקו, מכאן ההערה שאני נהנה להדחק ביניכן. קראתי לא מזמן כמה פוסטים בבלוג של אחד, פלוני, המכנה עצמו הון סיכון. בין המגיבים שם הייתה נוריקו שהודיעה על עצמה שהיא אוהבת שירת אלתרמן. מכאן הגברת חובבת השירה והגברת – את – חובבת העיצוב.
אני צריך להוסיף?!
כמובן קיימת האפשרות הסבירה שאת יודעת את אלה, וסתם מבלבלת במוחו של סמי. נו, שוין, בכל אופן – התאכזבתי.
(האתר שלי)
, 23:01 4/9/2004:
למה התאכזבת, סמי?
אני לא כל כך חובבת אלתרמן, לפעמים הוא טוב ולפעמים טרחן קצת. כל החרוזי למה-פנמה, טיטינה-פלשטינה, לא משהו. פוליטיקאי חצר קצת. אבל מה, אשף מילים.
שולה- מצ"ב לינק להון סיכון. שווה.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=24829
סמי
, 10:58 5/9/2004:
למה אני מאוכזב?! אולי כי ציפיתי ש-ש’ תשלוט יותר בחומר. איכשהו ציפיתי ממנה שאם אומר – הון סיכון היא תאמר קווים דמותו, אם אומר נוריקו היא תאמר מקלחת, אם אומר אלרגיה - היא תגיד אין לי, לפחות מאז שהפסקתי עם הויטמינים, אם אומר סמי - היא לא תגיד זיעה קרה. נו, בטח הבנת.
נוריקו
, 11:14 5/9/2004:
הרב - כן. למרות שאנחנו לא סיאמיות עד כדי כך והרשת גדולה....
סמי- למה אתה גורם לזיעה קרה למישהו כאן? זה לא חוקי!
(החוקה לא נכתבה עדיין אבל לא בגלל ויכוחים ומחלוקות אלא דווקא מהיעדרם. הכל ברור מאליו.)
סמי
, 12:03 5/9/2004:
לאתר אלרגן ספציפי שגורם לתגובות אלרגיות – זה לא דבר פשוט, ולעיתים כמעט בלתי אפשרי, כוון שיש הרבה מאוד אלרגנים שגורמים לתגובות אלרגיות, החל משיער כלבים וחתולים, וכלה באבקני פרחים. ישנם בדיקות שאפשר לבצע – למשל תבחיני עור - אבל גם אז לא בטוח שיתגלה האלרגן או האלרגנים שגורמים לתגובה. מלאכה סיזיפית. הכול כמובן, אם באמת פיתחת אלרגיה, ולא סתם נתקע לך משהו באף שגורם לאותם ההתעטשויות.
(האתר שלי)
, 23:09 4/9/2004:
לא ידעתי (לגבי הון סיכון), שהרי לו כן - לא הייתי שואלת.
עדיין לא הבנתי לאיזה מיילים עצבניים התכוונת ומה הקשר לזהות בה הואשמת, ובכל אופן אינך חייב לענות אם הדבר מטריח אותך. ממילא אני בעיצומו של התקף אלרגיה נוראי ולא ברור אם אאריך ימים עד הבוקר ואזכה לקרוא את תשובתך.
ליל מנוחה.
נוריקו
, 13:03 5/9/2004:
פעם, במעונות הטכניון, הלכתי להציל מישהי מפציעה/נפילה/מחלה- לא ידעתי מה בדיוק, אבל האנחות היו קורעות לב וסופניות. מזל שהיא לא פתחה את הדלת כי הסתבר שכולם במעונות כבר הכירו את האנחות האלה ורק אני הלכתי להציל.
אז אם אני שוב הולכת להציל מישהו שנאנח בכייף- אנא הזהירוני מראש!!!
(האתר שלי)
, 13:23 5/9/2004:
ראשית - אני דוחה בשאת נפש כל ניסיון לרמוז שאני נהנת (הלוואי שהייתי).
שנית - מה שבאמת מעניין זה הסיפור שלך שמאפיין אותך כ"כ טוב. אני בדיוק ההיפך ממך - לא יעלה בדעתי להציל מישהו גם אם יגסוס לידי. וזה מזכיר לי שלפני כמה חודשים ה"מדליק" היה אצלי, ונתקף פתאום בחולשה (יותר מידי בירה וג’וינט), מה שגרם לו להשתרע על המיטה ולמלמל מיני מלמולים לא ברורים.
תגובתי היתה:
א. דחפתי לו לפה שוקולד (שבדיעבד כנראה עזר).
ב. שאלתי אם יש לו מנוי לשח"ל
ג. איימתי עליו שאם הוא מתפגר אני גוררת אותו לרחוב ומשאירה אותו על המדרכה, כשראשו שעון על פח האשפה העירוני הירוק.
גיא
, 23:31 4/9/2004:
הגעתי לפה דרך נוריקו. אני לא יודע אם זה מכוון או לא
אבל הדיאלוג בין שתיכן מדליק אותי. רציתי לכתוב מילה
יותר גרועה אבל אני לא בטוח שמותר כאן.
ואני מפחד שגם צ. וגם סמי יתנפלו עלי.
והתמונות, הו התמונות...
(האתר שלי)
, 09:57 5/9/2004:
היחידה שצריכה לפחד מסמי זו אני (ואכן אני נתקפת בגל של זיעה קרה כשאני מקבלת במייל הודעה על תגובה ממנו), וצ.? אין כמוהו טיפוס נוח לבריות.
(האתר שלי)
, 16:03 6/9/2004:
פוסט מציין... עושה חשק לגנוב את הרעיון (אולי מתישהו, לא עכשיו). בכל אופן, אם את עדיין צריכה עזרה עם סימני הפיסוק תשלחי לי את זה למייל.
(האתר שלי)
, 16:26 6/9/2004:
זו "השראה" לא "גניבה" (לדעתי), ואת יותר ממוזמנת.
בקשר לסימני פיסוק - אל תשאלי, האתר של האקדמיה לא עולה, חיפשתי ומצאתי איזה הסבר (קצת מייגע) של יעקב שביט ("על כללי פיסוק ועל מה שמעבר להם"), שבשורה תחתונה ממליץ על הדרך בה נקטתי עד כה (לפסק עפ"י דרך האמירה).
אם יש לך לינק ידידותי או עצה - זה הזמן והמקום.
תודה על הנכונות לעזרה, אך היות והשיר אינו שלי לא עולה בדעתי לפסק אותו ו/או להעניק לו כל טיפול אחר.
סמי מפסק.
, 21:08 6/9/2004:
בסופ"ש? בסדר, אם את מתעקשת.
יש 2 דרכים עיקריות לפסק, בעצם שלוש, אבל נעזוב לרגע את השיטה השלישית ונתמקד בשתיים הראשונות:
א. להכיר את כללי הפיסוק כפי שמופיעים באתר האקדמיה המושבת.
ב. לקרא את הטקסט בקול רם. היכן שיש מקום לעצירה לצורך לקיחת אויר צריך לבוא סימן פיסוק. איזה סימן? אה, טוב ששאלת: סתם עצירה קטנה, זה הפסיק הרגיל. אם זו עצירה קצת יותר ארוכה – מקף. צריך לשים לב ל"מוסיקה" של הטקסט, בד"כ הפסיק יבוא כשהטון לא משתנה, סתם לוקחים אויר, אבל אם יש עלייה קטנה בטון, יחד עם לקיחת האוויר – זה המקף. שאר הסימנים כגון נקודה, נדמה לי שזה ברור לכולם, ואין צורך בהוראות.
למה אני מאוכזב?! אולי כי ציפיתי ש-ש’ תשלוט יותר בחומר. איכשהו ציפיתי ממנה שאם אומר – הון סיכון היא תאמר קווים דמותו, אם אומר נוריקו היא תאמר מקלחת, אם אומר אלרגיה - היא תגיד אין לי, לפחות מאז שהפסקתי עם הויטמינים, אם אומר סמי - היא לא תגיד זיעה קרה. נו, בטח הבנת.)
(האתר שלי)
, 18:02 8/9/2004:
גם לי יש ספל עם תמונה של חתול שהייתי שותה בו שוקו קר כשהייתי קטנה :) השארתי אותו אצל אמא שלי כדי שלא יישבר לי... אבל לא ידעתי שיש לו גם צלחת!
פאר הסרוויסיה שלי הוא צלחת פלסטיק עם ציור של גמדים שסחבתי לסבתא שלי שהיתה מעודדת אותנו לאכול כדי להגיע לגמדים...
לגבי הכתיבה כאן, היא אולי שלוחה משוייפת ומצונזרת שלנו, בחירה סלקטיבית של נושאים ומחשבות, אבל אני מאמינה שכמו פרקטל, המקטע מחקה את השלם.
(האתר שלי)
, 19:23 8/9/2004:
עקרון הפרקטליות, כמובן. הבסיס למדעי הטבע אשר מושלך בהצלחה על תחומים נוספים. אני משתמשת בו יום-יום מבחינה מקצועית, אבל אף פעם לא מצליחה לזהות אותו בזירה האישית. שם אני יודעת רק להסתבך.
(האתר שלי)
, 16:05 10/9/2004:
אז איך הם ימצאו אחד את השני בקייטנה ויגלו שהם תאומים?? יקירתי, לא קראת את אורה הכפולה? באמת אני מתפלאת עלייך. טוב נו, זה הצד השני של המשפחה.
(האתר שלי)
, 17:48 10/9/2004:
אוי לפדיחה. בוודאי שקראתי, אך לא קישרתי (טוב, זה היה מזמן). בכלל אני הייתי תולעת ספרים, אין ספר ילדות שלא קראתי. בשנים האחרונות אני ממש לא (לצערי). עומס קריאה מקצועית, ובכלל האינטנסיביות של החיים, לא משאירים לי זמן לזה.
(האתר שלי)
, 21:10 11/9/2004:
מה אני צריכה לעשות כדי להוציא פטור?
(אני עייפה/יש לי התקף אלרגיה/רוצה לראות "משחק מכור"/לא זוכרת גם 10 שורות/וידאו במקום, הולך?)
(האתר שלי)
, 17:52 10/9/2004:
אני הבאתי אותה הקיץ בסנדלי פלטפורמה בכתום זוהר, לוק א-לה-בימבו חבל על הזמן.
אני חושבת שאני פולניה מהסוג הלא-מזיק, אם כי תלוי למי.
עצמאית בשטח
תגובות לקטע: בית נאה, ספרים טובים, יחסים שבירים הוספת תגובה חדשה
שולה. נראה כי החפצים שלך שווים הרבה יותר מבני האדם שאת מכירה. חומרניות, אני מכיר את זה. בדרך כלל הסימפטום הזה מופיע אצל המזל האסטרולוגי- דגים.
קירות עירומים מצבע זה הכי הכי, ואני לא חושב שאי פעם כדאי לך לקחת ברצינות הערות של אחרים, בדרך כלל לי זה קורה, אני מקשיב להם, אז מתחרט, ולבסוף, אני חוזר למקור.
בדידות- אין לי מה להגיד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני מצטערת על הרושם שקיבלת, מכיוון שרוב ההיכרויות שלי הם אנשים מקסימים. הקושי בשמירה על קשר לאורך זמן נובעת ממני, וזה נובע מרתיעתי הכללית מאנשים, למרות שבבסיסי אני אדם נוח ונדיר שאריב עם מישהו.
אני דווקא שור, והקשר לחפצים מאוד אופייני למזל זה (בכלל מתקיימות אצלי הרבה תכונות אופייניות לשור).
אני לא נוטה לקבל הערות של אחרים (לא בעיצוב ולא בכלל), וזה דווקא חיסרון אצלי (ולאו דווקא בעיצוב).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נכון, זו אולי חכמה בדיעבד אבל הייתי מנחש שאת אוספת חפצים ולא סטים, כלים ולא מערכות, דברים ולא קולקציות.
לגבי הספרים אצלך אני לא בטוח שהייתי מנחש מה אמצא.
גם אני שופט על סמך ספרים וזה אולי שיפוט מוטה אבל מה שיקר לי הוא מה שאני בחן אנשים לאורו. דפקט - אני יודע, אבל אני הרי נהנה מהדפקטים של עצמי.
וההתקשרות שלך לחפצים, היא לא יותר פולנית מהקשר שלי לספרים, ואני לא פולני - משהו הרבה יותר גרוע אבל לא פולני.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היות שאפיינתי עצמי לא פעם כאינדווידואליסטית, דווקא נראה לי שהרתיעה מ"סטים" (בכל תחום) די מתאימה לכך ולכן לא הייתי מתפלאה אם היית מנחש זאת בעצמך.
אני גם נוטה לשפוט אנשים לפי תחומי העניין התרבותיים שלהם, זה מאוד טבעי, אבל העניין שלי לרוב גובר כשאני מגלה אצלם תחומים שזרים לי. ובכך איני כוללת כמובן, כל מה שאינו תרבות סבירה לתפיסתי (וברשותך אמנע מפירוט).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למה את נמנעת מפירוט? כי זה עלול להסגיר אותך כ’סנובית’ מאיזו שהיא צורה?
איתי את יכולה להיות רגועה כי אני אבא של הסנובים. אולי אין לקביעות שלי שום תקפות אבסולוטית אבל מה זה מעניין אותי? זה תקף אצלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ההימנעות מפירוט נובעת מכך שברור לי שאתה מבין אותי, ובכל אופן - בענייני מוזיקה, ספרות ואומנות פלסטית מכל סוג שהוא אין לי בעיה להיחשב כסנובית. גם לא בשאר התחומים (בעיקר באלו בהם אני בעלת הבנה של קולורבי מצוי).
ובחברתך אני תמיד רגועה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רגועה??
אני דווקא חשבתי להפך......
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וכי למה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סתם, כי זה הופך אותי לכזה סבאי, מרגיע כזה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז הנה הפכת לסבא בהינף-עכבר, וזאת מבלי שתצטרך לסבול מפעוטות מזילי-ריר על ברכיך.
יחי הוירטואליה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא קונה.
אין לי שום כוונה להפוך לסבא בטרם עת.
לא וירטואלית ולא ריאלית.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מבינה אותך, בטח חושש שגם הנכד יגור אצלכם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
על הזין הנכד.
אני זה מה שמשנה כאן.
סבא זה....
זה כל כך...
סבאי כזה.
אני לא מרגיש סבאי, ולא מתכוון להרגיש כך עוד זמן די רב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוקיי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תמיד נחמד למצוא את עצמי מצוטט.
כשאמרתי "מישהו" התכוונתי "מישהי".
למה זה לרוב הנשים שאני מכיר יש אוסף מוזיקה זניח, שאינו חשוב להם (אני מוכן להשבע שיש לך בתקליטיה איזה דיסק אוסף רומנטי כזה שקיבלת פעם במתנה... לכולן יש את זה)?
ולמה אצלנו, שעירי החזה... זה בדיוק הפוך?
ו... אני לא יכול להתחיל לתאר את החיבה שלי לנשים בשמלות שחורות :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
חלילה וחס - אין, לא היה ולא יהיה דיסק רומנטי, ובכלל אני טיפוס בלתי רומנטי במהותו (בחור שמרהיב עוז להגיד לי "אני אוהב אותך" לוקח בחשבון שאגיב בהתקף חלחלה).
לא יודעת בקשר לנשים ומוזיקה, אולי זה פשוט הטיפוס שאתה מוצא עצמך (שוב ושוב) מחטט לו בתקליטיה? בכלל אני נגד חלוקה למינים בנושאים האלו (אני נגד חלוקה למינים בכל תחום, אבל גם העולם כולו נגדי בתחום זה, אז כרגיל - אני במיעוט).
אני מאוד מחבבת את הבלוג שלך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
"תודה... ואני מחבב את שלך"... אמר והסמיק בחיוך.
לגבי החלוקה למינים... חלזונות יסיכמו איתך. החלזונות הם דו-מיניים, במובן שבו כל אחד מהם הוא גם זכר וגם נקבה.
עכשיו... כאן מגיע התעלול המרושע של הטבע.
אם כבר יש לך את הציוד של שתי הקבוצות... היית מצפה ליכולת להשתמש בו על עצמך. זה רק מתבקש... למה לאונן כשהכל בהישג יש... אבל זה לא ככה.
חלזונות לא יכולים לזיין את עצמם... שזה רק מוסיף באסה לעובדה שהם חלזונות... וזו חיה די מגעילה להיות.
השאלה המעניינת היא... כשהם מגיעים לסקס... איך הם מחליטים מי הגבר ומי האשה?
תחשבי שהיית צריכה לקבל החלטה כזו בכל פעם שבחרת לקיים יחסי מין.
אני מעדיף את החלוקה למינים... זה יוצר בעיות קטנות... אבל מפשט את הגדולות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב, אנסח מחדש:
אני נגד חלוקה למינים, חוץ מאשר כשזה מגיע למין :-)
התכוונתי לגבי משקע תרבותי, תחומי התעניינות וכד’. האישיות של האדם נובעת בראש ובראשונה ממי שהוא, ולאו דווקא מההשתייכות המינית שלו. בכלל אני נגד תבניות ו"קבוצות השתייכות" מכל סוג.
אגב - שנינו הצהרנו שאנחנו מחבבים שמלות שחורות ובכך הפגנו טעם דומה, ובכל זאת - איננו בני אותו מין (ומה תגיד על זה? אה? אה?).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שימי לב לניסוח שלי מהתגובה הראשונה בשיחה זו...
יש לי חיבה לנשים בשמלות שחורות. השמלות לכשעצמן מאבדות מחינן כשאינן ממולאות באישה (חיננית אף היא).
אפשר להיכנס כאן לדיון סוציולוגי מופרך מיסודו על הגורמים להתפתחות אופי האדם. אני אצטט את אריקסון ואת תשלפי לי את סאת’רלנד... ונתנצח עד בלי די. אין לי כוח לזה. יש לי האנג-אובר מטורף.
עובדתית... יש שני מינים (וסקס אחר)... עובדתית... השיוכים הקבוצתיים האלו קיימים. אני רואה את זה שוב ושוב ("ואת לא תעבדי אלי... את מחביאה איפשהו את האוסף "מעבר לרומנטיקה 7"... ויש לך קסטה של אייר-סופליי"... אמר... והצביע באצבע נוקבת ומאשימה).
אפשר לאהוב את זה ואפשר לא.
משקע תרבותי זה לא הלבן הזה שמצטבר בתחתית של הקומקום?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חררררררר (=סוג של נחירת בוז), גם באייטיז לא הייתה לי קסטה שלהם. (רגע. יש לי צמרמורת. זהו, עבר).
לא יודעת מה זה ה"מעבר לרומנטיקה" הזה, אבל היות שאתה חזק בהאנג-אובר לא נזקוף את ההאשמות האלו לחובתך.
בתחתית הקומקום המעוצב שלי אין כלום חוץ ממים צלולים. לחיים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש תופעה מעניינת בבחירת חפצים, שירים, משפטים. יש עקביות על-זמנית בבחירה. משהו שהוא מעבר לטרנדים, מעבר להתבגרות ולשינויים בסביבה. את הדבר הזה אני אוהבת לחפש כשאני באה לדירה חדשה. הקוים הבסיסיים האלה. כתב היד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
"כתב יד". יפה. אני הייתי אומרת "טקסט".
לדעתי זה מעבר לכך, אני תמיד מאוד-מאוד מושפעת ממקום מגוריו של האדם. הסביבה בה אתה בוחר לגור (וזאת בהנחה שנעשתה בחירה) מלמדת בעיני מאוד לגבי נפש האדם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זו חשיבה סטראוטיפית קצת אבל זה לא עושה אותה פחות נכונה. העשן הסראוטיפי מתבסס לרב על איזה גרעין אש.
אגב, הפתעות נוגדות סטראוטיפ הן דבר שנחמד לגלות. אשכנזי-שמאלני-הארץ חובב מושבע של מוזיקה מזרחית, צ’וח אופנועים שמכיר את כל הספרים בחנות (פגשתי כזה היום בצומת ספרים) אלה הכי כובשים אותי.
תגידי שולה, את רוצה שאשים שוב את תמונת האמבטיה שיראו על מה מדובר?
:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן, גם אני מפתחת חולשה מול הפתעות נוגדות סטראוטיפ (והפתעות בכלל).
התמונה אינה משקפת את תוכן החדר, והכתמים המשתקפים בה אינם מעוצבים מספיק לטעמי- בכל האמור לגבי הפרטיים שלי לפחות. ובאותו עניין - רועד לי הפופיק נוכח התמונה שאני מתעתדת לצרף לברכת השנה טובה. ואם יפסיקו לרעוד לי הידיים אני גם אעלה אותה (כאן, הכוונה).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אם זו התמונה ששלחת לי היא יפה מאוד. וגם האמירה שבברכת שנה טובה כזו כובשת ומקסימה אותי. אשמח לקבל אחת...
הן יהיו בהרד קופי או במייל?
כשהייתי במקלחת הייתי כל כך מרוכזת בנו, שתינו, שבקושי הבחנתי במשהו. רק אח"כ בתמונות, קצת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא, לא התמונה ששלחתי לך. גם פנים חשופות וגם עירום פרונטלי זה קצת יותר מידי, גם בשבילי.
בטח שבהארד-קופי ובטח שאשלח לך. יש 3 גרסאות - לילדים (בכיכובו של הכלב), לכ-ו-ל-ם (עירום מרומז), ולמבוגרים בלבד (רק לחברים הקרובים). לך יש סיווג לכולן.
תבואי שוב לבקר, אני אקח אותך לסיור מודרך :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מתה לבוא לבקר, אבל קבורה בעבודה עד מעל הצואר לפחות עד דצמבר. של מי החיים האלה לעזאזל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אח, אין ספק שאם כבר – סמי נהנה להדחק בין הגברת ההיא חובבת אלתרמן ( "אתה אומר – אלי, העוד ישנם כול אלה, העוד מותר בלחש בשלומם לדרוש" )לבין הגברת ההיא חובבת העיצובים, זאת כמובן בתנאי ש-צ. לא יפציע פתאום מתוך הערפל הקדמוני - המהווה את בסיסה של הקנאה – ובכלל, סמי יכול להיות די נרגן אם גברים מבלבלים לו במוח, כי הזכות הזאת שמורה לדעתו של סמי – לנשים בלבד.
ורציתי לומר משהו על ההפתעה. סמי, כלומר אני, כבר לא מופתע משום דבר. כך למשל, אם סמי יפגוש מחר חייזר, במקום להרים גבות, הרבה יותר סביר שסמי יתעניין בנימוס אם זה יכול, במטותא, למסור לו את ששת המספרים שיעלו בהגרלה הקרובה של הלוטו, ואם הוא יעשה כן – סמי ישים עצמו מופתע. מטעמי נימוס כמובן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הבעיה היא כמובן שאנשים נהנים מהפתעה של אחרים. בנאדם ילך ויצבע את חדר השירותים אצלו בקומפוזיציה משונה מנגיעות אקראיות במברשת שנטבלה בצבעים מוזרים - עד אפילו המחשב של טמבור התקשה ביצירתם – כמובן כדי שעיני המשתינים שם, יתעגלו לגודלה של צלחת מנה עיקרית בקרן ז"ל. (המסעדה, המסעדה, סמי לחלוטין לא בטוח שהאסוציאציות הטבעיות אצלו משותפות לכולם). את זה – ההנאה שחשים הבריות בהפתעת אחרים - כאמור סמי הבין מזמן. אשר על כן, סמי נוהג לשים עצמו מופתע אם הסיטואציה דורשת פתיעה, חרף העובדה שסמי רחוק מרחק רב ביותר מאיזו הפתעה שהיא.
רוצה לומר: אם דעתו של סמי מעניינת מישהו- כן אני יודע, היא לא – גם אם תשימי את כל קופסאות הנעליים בחדר השרותים, ובאמצע המיטה תתקיני אסלה עטויה בשמלה שחורה, עדיין לא יהיה בכך אפילו להתחיל לגרום לסמי להיות מופתע.
אה, אבל סמי צוחק לא מעט מנונסנס.
ולעניין כללי הפיסוק. אלו נמצאים באתר של האקדמיה. דא עקא, שהאתר כבר אינו פועל מספר שבועות.
הנה כאן, כתובתו. (אגב, לצורך חיפוש באתר יש צורך ברישום קצר.)
http://hebrew-academy.huji.ac.il
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הבריות חשות כמובן.
ט.ל.ח
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מה זה ט.ל.ח?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טעות לעולם חוזרת, ויש האומרים טעות לעולם חוזר, אותם ר"ש מוכרים שעסקים מחבבים להוסיף למסמכיהם, בבחינת – אם טעיתי במשו קטן כאן אני לא אחראי – שאומנם מהבחינה המשפטית אינם מעלים ואינם מורידים, אבל בהחלט מוסיפים ניחוח ישן לכתובים.
ולעניין המיילים העצבניים - הסיפור פשוט. קראתי קצת, במקרה לגמרי, בבלוג של הון סיכון ונתקלתי בגברת המודה בחיבתה לשירת אלתרמן.
פשוט, עד כדי כאב.
(אפילו שהייתי מעדיף שתמשיכי להאמין שאנו מכירים...)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
איזה מיילים עצבניים, מי זה "הון סיכון" ומי שמה עין על אלתרמן?
ומה זה קשור לזהות שייחסתי לך?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סמי אוחז את ראשו בידיו ומטלטל אותו מעדנות. הקורא הנבון רושם לפניו שסמי בחקירה של השב"כ או שהוא בייאוש טוטאלי. מאחר שחקירות שב"כ אינן כוס התה של סמי, נותרת האפשרות הסבירה - סמי מיואש.
אכן כי כן, אני מיואש.
לפני שנכנסתי, התנהל דיאלוג תגובות בינך לבין נוריקו, מכאן ההערה שאני נהנה להדחק ביניכן. קראתי לא מזמן כמה פוסטים בבלוג של אחד, פלוני, המכנה עצמו הון סיכון. בין המגיבים שם הייתה נוריקו שהודיעה על עצמה שהיא אוהבת שירת אלתרמן. מכאן הגברת חובבת השירה והגברת – את – חובבת העיצוב.
אני צריך להוסיף?!
כמובן קיימת האפשרות הסבירה שאת יודעת את אלה, וסתם מבלבלת במוחו של סמי. נו, שוין, בכל אופן – התאכזבתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למה התאכזבת, סמי?
אני לא כל כך חובבת אלתרמן, לפעמים הוא טוב ולפעמים טרחן קצת. כל החרוזי למה-פנמה, טיטינה-פלשטינה, לא משהו. פוליטיקאי חצר קצת. אבל מה, אשף מילים.
שולה- מצ"ב לינק להון סיכון. שווה.
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=24829
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה. אני אבדוק אותו מחר, אם עדיין אהיה בין החיים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למה אני מאוכזב?! אולי כי ציפיתי ש-ש’ תשלוט יותר בחומר. איכשהו ציפיתי ממנה שאם אומר – הון סיכון היא תאמר קווים דמותו, אם אומר נוריקו היא תאמר מקלחת, אם אומר אלרגיה - היא תגיד אין לי, לפחות מאז שהפסקתי עם הויטמינים, אם אומר סמי - היא לא תגיד זיעה קרה. נו, בטח הבנת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הרב - כן. למרות שאנחנו לא סיאמיות עד כדי כך והרשת גדולה....
סמי- למה אתה גורם לזיעה קרה למישהו כאן? זה לא חוקי!
(החוקה לא נכתבה עדיין אבל לא בגלל ויכוחים ומחלוקות אלא דווקא מהיעדרם. הכל ברור מאליו.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זו אלרגיה מסוג חדש (אפצ’ים היסטריים ולא גירודים), לא יודעת מאיפה הגיעה (אולי ממך...?).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מבקש להודיע, כי בעתיד הקרוב תובא מחאה רשמית, נוכח השוואתו של סמי לאלרגן.
http://www.infomed.co.il/glossary/g_280.htm
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מעניין הלינק הזה.
יש לך פרווה? או לחילופין - אתה מעלה עובש? (אני חייבת לגלות ממה זה. אני על סף מוות).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לאתר אלרגן ספציפי שגורם לתגובות אלרגיות – זה לא דבר פשוט, ולעיתים כמעט בלתי אפשרי, כוון שיש הרבה מאוד אלרגנים שגורמים לתגובות אלרגיות, החל משיער כלבים וחתולים, וכלה באבקני פרחים. ישנם בדיקות שאפשר לבצע – למשל תבחיני עור - אבל גם אז לא בטוח שיתגלה האלרגן או האלרגנים שגורמים לתגובה. מלאכה סיזיפית. הכול כמובן, אם באמת פיתחת אלרגיה, ולא סתם נתקע לך משהו באף שגורם לאותם ההתעטשויות.
קצת מידע:
http://www.infomed.co.il/allergy.htm
http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=6954&kwd=1750
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא ידעתי (לגבי הון סיכון), שהרי לו כן - לא הייתי שואלת.
עדיין לא הבנתי לאיזה מיילים עצבניים התכוונת ומה הקשר לזהות בה הואשמת, ובכל אופן אינך חייב לענות אם הדבר מטריח אותך. ממילא אני בעיצומו של התקף אלרגיה נוראי ולא ברור אם אאריך ימים עד הבוקר ואזכה לקרוא את תשובתך.
ליל מנוחה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פעם, במעונות הטכניון, הלכתי להציל מישהי מפציעה/נפילה/מחלה- לא ידעתי מה בדיוק, אבל האנחות היו קורעות לב וסופניות. מזל שהיא לא פתחה את הדלת כי הסתבר שכולם במעונות כבר הכירו את האנחות האלה ורק אני הלכתי להציל.
אז אם אני שוב הולכת להציל מישהו שנאנח בכייף- אנא הזהירוני מראש!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ראשית - אני דוחה בשאת נפש כל ניסיון לרמוז שאני נהנת (הלוואי שהייתי).
שנית - מה שבאמת מעניין זה הסיפור שלך שמאפיין אותך כ"כ טוב. אני בדיוק ההיפך ממך - לא יעלה בדעתי להציל מישהו גם אם יגסוס לידי. וזה מזכיר לי שלפני כמה חודשים ה"מדליק" היה אצלי, ונתקף פתאום בחולשה (יותר מידי בירה וג’וינט), מה שגרם לו להשתרע על המיטה ולמלמל מיני מלמולים לא ברורים.
תגובתי היתה:
א. דחפתי לו לפה שוקולד (שבדיעבד כנראה עזר).
ב. שאלתי אם יש לו מנוי לשח"ל
ג. איימתי עליו שאם הוא מתפגר אני גוררת אותו לרחוב ומשאירה אותו על המדרכה, כשראשו שעון על פח האשפה העירוני הירוק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חידת הגיון – ליד מי כדאי יותר להתפגר?
העונה נכונה יקבל בירה, בונבוניירה (על כל מקרה) וגו’ינט - מתנת קלאב לוטרקי יוון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש אולי המלצה קצת יותר מלבבת עליי חוץ מהיתרונות בלהתפגר על ידי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לידי גם לחיות זה לא-משהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
-אמר איה והניד ראשו קדורנית אנה ואנה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני דווקא תמיד הזדהתי עם החזרזיר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הגעתי לפה דרך נוריקו. אני לא יודע אם זה מכוון או לא
אבל הדיאלוג בין שתיכן מדליק אותי. רציתי לכתוב מילה
יותר גרועה אבל אני לא בטוח שמותר כאן.
ואני מפחד שגם צ. וגם סמי יתנפלו עלי.
והתמונות, הו התמונות...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היחידה שצריכה לפחד מסמי זו אני (ואכן אני נתקפת בגל של זיעה קרה כשאני מקבלת במייל הודעה על תגובה ממנו), וצ.? אין כמוהו טיפוס נוח לבריות.
תרגיש בנוח ונחמד לראות אותך כאן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני חוששת לאכזב אם יפגשו אותי באמת.
למרות שרוב הסיכויים שלא יתאכזבו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כל פעם שאני נתקלת בבלוג כדוגמת שלך אני חשה את משא הגיל על כתפי. ואני לא יודעת אם זה לטובה או לרעה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש בזה רע, ויש בזה טוב.
בכל אופן,
גם אם את לא חושבת ככה,
את מאוד צעירה.
וחיים שלמים עוד לפניך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה מה שאני תמיד אומרת!!!!
תודה, מותק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה מעניין. אני להבדיל, אדם נטול חפצים, להוציא ספרים. ולא היה אכפת לי לאבד כלום (טוב- להוציא אולי האופנוע, אבל זה לא נחשב)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לא נחשב? לא נחשב ?!
איך אתה יכול לדבר ככה על האופנוע??
נעלבתי בשמו.
התגעגעתי אליך, קוקי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כיף לשמוע...
והאופנןע לא נחשב כי הוא לא חפץ- הוא חבר, שותף לפשע
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ספרי אדריכלות ואומנות?
אני באה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
קדימה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה הכתובת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש לנו מצברוח טוב הבוקר, מה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
דווקא לא משו
ואני לא רוצה לשבור את התדמית המלנכולית שלי
סתם התגעגעתי אליך
וספרי אדריכלות ואומנות מעלות את קרנך בפני
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואם הייתי מצהירה על ספרות בנושא מכונאות רכב, היית אוהבת אותי פחות? :-(
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא חושבת
המחשבה עליך עם שרירים מרוחה בגריז דווקא עושה לי משהו
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
שלא נדבר על תסמונת ה"חריץ" :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פוסט מציין... עושה חשק לגנוב את הרעיון (אולי מתישהו, לא עכשיו). בכל אופן, אם את עדיין צריכה עזרה עם סימני הפיסוק תשלחי לי את זה למייל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זו "השראה" לא "גניבה" (לדעתי), ואת יותר ממוזמנת.
בקשר לסימני פיסוק - אל תשאלי, האתר של האקדמיה לא עולה, חיפשתי ומצאתי איזה הסבר (קצת מייגע) של יעקב שביט ("על כללי פיסוק ועל מה שמעבר להם"), שבשורה תחתונה ממליץ על הדרך בה נקטתי עד כה (לפסק עפ"י דרך האמירה).
אם יש לך לינק ידידותי או עצה - זה הזמן והמקום.
תודה על הנכונות לעזרה, אך היות והשיר אינו שלי לא עולה בדעתי לפסק אותו ו/או להעניק לו כל טיפול אחר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין לי לינקים, סורי....
אבל אם אי פעם תצטרכי משהו קונקרטי, תרגישי חופשי לבקש.
אני חושבת שאשתמש ב"השראה" לקראת סוף השבוע
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה. אם יעלה הצורך בהחלט אבקש!
נתראה בסופשבוע...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בסופ"ש? בסדר, אם את מתעקשת.
יש 2 דרכים עיקריות לפסק, בעצם שלוש, אבל נעזוב לרגע את השיטה השלישית ונתמקד בשתיים הראשונות:
א. להכיר את כללי הפיסוק כפי שמופיעים באתר האקדמיה המושבת.
ב. לקרא את הטקסט בקול רם. היכן שיש מקום לעצירה לצורך לקיחת אויר צריך לבוא סימן פיסוק. איזה סימן? אה, טוב ששאלת: סתם עצירה קטנה, זה הפסיק הרגיל. אם זו עצירה קצת יותר ארוכה – מקף. צריך לשים לב ל"מוסיקה" של הטקסט, בד"כ הפסיק יבוא כשהטון לא משתנה, סתם לוקחים אויר, אבל אם יש עלייה קטנה בטון, יחד עם לקיחת האוויר – זה המקף. שאר הסימנים כגון נקודה, נדמה לי שזה ברור לכולם, ואין צורך בהוראות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לסמי המפסק ((ע"ר)?)
לא יודעת למה, אבל קיוויתי שתחדש לי משהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גברותיי, רבותיי, חברות וחברים,
היא החזירה לי.
וזה כואב!
אוח, זה שורף!
(סמי , 10:58 5/9/2004:
למה אני מאוכזב?! אולי כי ציפיתי ש-ש’ תשלוט יותר בחומר. איכשהו ציפיתי ממנה שאם אומר – הון סיכון היא תאמר קווים דמותו, אם אומר נוריקו היא תאמר מקלחת, אם אומר אלרגיה - היא תגיד אין לי, לפחות מאז שהפסקתי עם הויטמינים, אם אומר סמי - היא לא תגיד זיעה קרה. נו, בטח הבנת.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
גם לי יש ספל עם תמונה של חתול שהייתי שותה בו שוקו קר כשהייתי קטנה :) השארתי אותו אצל אמא שלי כדי שלא יישבר לי... אבל לא ידעתי שיש לו גם צלחת!
פאר הסרוויסיה שלי הוא צלחת פלסטיק עם ציור של גמדים שסחבתי לסבתא שלי שהיתה מעודדת אותנו לאכול כדי להגיע לגמדים...
לגבי הכתיבה כאן, היא אולי שלוחה משוייפת ומצונזרת שלנו, בחירה סלקטיבית של נושאים ומחשבות, אבל אני מאמינה שכמו פרקטל, המקטע מחקה את השלם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
עקרון הפרקטליות, כמובן. הבסיס למדעי הטבע אשר מושלך בהצלחה על תחומים נוספים. אני משתמשת בו יום-יום מבחינה מקצועית, אבל אף פעם לא מצליחה לזהות אותו בזירה האישית. שם אני יודעת רק להסתבך.
איזה חתול יש לך? שלי ג’ינג’י עם עינים ירוקות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם שלי ג’ינג’י עם עיניים ירוקות!! יושב בפוזה צידית כזאת בחצי פרופיל!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואו, נראה לי שאלו 2 אחים שהופרדו בלידתם!!!
חבל שהצלחת נטשה אותנו.
בובה, יש בנינו קשרי משפחה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נקרא להם לי ואור!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מיצי וקיצי לא טוב?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז איך הם ימצאו אחד את השני בקייטנה ויגלו שהם תאומים?? יקירתי, לא קראת את אורה הכפולה? באמת אני מתפלאת עלייך. טוב נו, זה הצד השני של המשפחה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוי לפדיחה. בוודאי שקראתי, אך לא קישרתי (טוב, זה היה מזמן). בכלל אני הייתי תולעת ספרים, אין ספר ילדות שלא קראתי. בשנים האחרונות אני ממש לא (לצערי). עומס קריאה מקצועית, ובכלל האינטנסיביות של החיים, לא משאירים לי זמן לזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה לא תירוץ! תני לי 100 שורות של "לי ואורה נפגשו בקייטנה"!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה אני צריכה לעשות כדי להוציא פטור?
(אני עייפה/יש לי התקף אלרגיה/רוצה לראות "משחק מכור"/לא זוכרת גם 10 שורות/וידאו במקום, הולך?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם לי יש חיבה גדולה לשחור. משום מה הקיץ היה לי מספיק אומץ לקנות כפכפים בורוד. מוזר.
וקירות חשופים זה גם הקיק שלי. בכלל, מינימליזם בעיצוב מועדף עליי.
ופולניה? אם היא לא באה בחבילה אחת עם כל התכונות הסטריאוטיפיות הנוספת, היא אפילו יכולה להיות חביבה למדי. או כך אומרים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני הבאתי אותה הקיץ בסנדלי פלטפורמה בכתום זוהר, לוק א-לה-בימבו חבל על הזמן.
אני חושבת שאני פולניה מהסוג הלא-מזיק, אם כי תלוי למי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לוק א-לה-בימבו הוא מהפייבוריטים שלי :-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לדעתי לא מעריכים מספיק את הבימבו’ס ותרומתן לאנושות.
הייתי רוצה לצאת חוצץ.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פרינס הוא ענק
אבל
האם את מכירה את טום ווייטס?
tom waits
התקליט
rain dogs?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוספת תגובה חדשה: