(האתר שלי)
, 06:02 5/3/2008:
אני יכול לחשוב על הרבה מקומות גרועים יותר מסטנפורד למציאת בני זוג, אבל זה לא העניין, מן הסתם. אני מניח שיהיו כאלה שיחשבו שאת כישלון לא משנה מה תעשי (תמיד אפשר לעשות יותר, למרבה הצער), ויהיו רבים יותר שלא יסכמו את מכלול הקיום שלך לכלל היבט אחד, ולא משנה כרגע אם זה מערכת יחסים או קריירה או ילדים או חיבה לשמות נשיאותיים. אנחנו לא יכולים להשתחרר מכך שאחרים שופטים אותנו, אבל בסופו של דבר הם שופטים אותנו על פי הקריטריונים שרלוונטיים להם, לא בהכרח על פי מה שחשוב עבורנו. ובדיוק כמו שאנחנו יכולים להרגיש לפעמים שאנחנו כישלון בלי קשר לאיך שאחרים שופטים אותנו באותו רגע, אחרים יכולים לשפוט אותנו בלי קשר לאיך שאנחנו מרגישים או איך שראוי שנרגיש.
(ואני עדיין בשוק מזה שיש תקופה שבה מזג האוויר בסן פרנסיסקו מוצלח; הייתכן שמרק טוויין טעה אחרי הכל?)
מיק הקטנה (האתר שלי)
, 06:42 5/3/2008:
כמובן שאתה צודק בכך שלאנשים שונים קריטריונים שונים וכו’ וכו’ (אין ספק שיש אנשים, בודאי ובודאי בעמק הסיליקון, שחושבים שגם המפוארת בקריירת מדעי-הרוח עלובה כעבודתו של קופאי בוול-מארט), ושהקיום לא מצטצם להיבט אחד, אבל הבה לא ניתמם: אנשים ’בודדים’ (בדור הקודם המילה היתה ’עריריים’) תמיד נחשבים לאנשים שחייהם פגומים ללא תקנה, ופחות או יותר מקיר לקיר. זה ההיבט האחד של החיים שנראה לי שיש קונצנזוס לגביו מקטמנדו ועד אמסטרדם.
מזג האויר בסן פרנסיסקו מושלם, לעניות דעתי. אני לא יכולה להעלות בדעתי על מה אפשר להתלונן כאן, חוץ מזה שאין שלג, שבעיני זה יתרון ברור.
(האתר שלי)
, 06:56 5/3/2008:
אני אישית מחבב גם את מזג האוויר באיסלנד, אז אני ודאי לא מדד לשום דבר. אבל אני חייב להודות שביוני שעבר בסן פרנסיסקו, החדר שלי במלון הגיע לטמפרטורה כזאת שהשתמשתי במייבש השיער באמבטיה בתור מפזר חום. בחיי. ואני עוד הייתי במצב טוב יחסית לאלה ששמעו "קליפורניה" וחשבו שהם מגיעים לאל-איי.
(האתר שלי)
, 08:57 5/3/2008:
זה היה כל כך מיותר להגיד לך את זה.
בכל מקרה, יש טעם להגיד לך שאני לא חושבת שהיותך לא-בזוגיות מפחית מערכך? ושאני מאחלת לך זוגיות אם ורק אם את רוצה, אבל גם בלי זוגיות את מוצלחת לגמרי?
מיק הקטנה (האתר שלי)
, 10:05 5/3/2008:
הוי, כמה שיש טעם. אין לך מושג.
כן, שרלוטה קצת מצטיינת בלומר דברים מיותרים. אני תוהה אם זה נאמר סתם מתוך אי הפעלת שיקול דעת או בגלל שהיא פתאום הרגישה אחריות, אשמה, או מי יודע מה. אין לשכוח שהיא עצמה אישה לא נשואה (אבל עם ילד) שהלשונות הטובות רואות אותה ומצקצקות "נו, השקיעה בקריירה ותראו מה קרה".
אבל שוב תודה. תגובה מחבקת, כדרכך תמיד.
ראשית כל: "אנשים". מי זה "אנשים"? אישה אחת. פרופ’ ט’. ישראלית - יש לזכור. דהיינו, אחת שהגיעה מתרבות בה בטנן של נשים הרות נחשבת לרכוש הציבור, שבה טיפולי פוריות ממומנים על ידי המדינה. למה להכליל ממנה על "אנשים"?
שנית כל: "טרגדיה". מה שבאמת מרגיז אותי הוא שאף אחד לא יחשוב על גבר, נשוי עם ילדים, בעל קריירה מצליחה, כל כך מצליחה שהיא לא מאפשרת לו לפגוש את הילדים שלו כי עד שהוא חוזר הביתה הם ישנים ובשבת הוא באמת גמור מעייפות, אבל הקריירה מצליחה, ועוד כמה שנים הילדים שלו ירימו ראש ויגלו, ואולי גם הוא יגלה, שאין ביניהם כמעט שום קשר - בקיצור, אף אחד לא יחשוב שסיפור כזה הוא "טרגדיה".
(ועוד לא התחלתי לדבר על אותן נשים שיש להן בן-זוג, ומשפחה, והן גם מאד פמיניסטיות ומקדמות את עצמן, אבל איכשהוא, קמעא קמעא כגאולתן של ישראל, מתגלה שהם בעצם ויתרו על קריירה בלי לשים לב, וגם בעלן שיחיה לא ממש עודד אותן לשים לב.)
מה שאני מנסה להגיד הוא שכולם משלמים מחיר, על כל בחירה שהם עושים, חלק מהמחירים כבדים מאד - אבל איכשהוא החברה
ביורן, הדוב העצבני עוד יותר כי עכשיו גם המתר"
, 09:57 5/3/2008:
אבל איכשהוא החברה לא ממש מאירה את הזרקור על המחירים הללו, והופכת מחירים אחרים - לאו דווקא כבדים יותר - ל"טראגיים" (אולי כי החברה עצמה חוששת להודות במחירים שהיא משלמת?). לא קונה את זה.
מיק הקטנה (האתר שלי)
, 10:09 5/3/2008:
זה לא קורה לי הרבה, אבל אני חסרת מילים. התגובה שלך, דווקא בלהט שבה, היתה משמעותית בשבילי יותר משאוכל לומר, ונראה לי שהיא תלווה אותי עוד כברת דרך. ניסחת את זה כל-כך בחדות.
ותודה על ההצטרפות בסוף. אתה הכי-הכי.
מה שמעניין בספר הזה, בניגוד לתאוריות פמיניסטיות אחרות הוא עוסק ב-nuts and bolts של הקיום המשפחתי. כמה עולה להיות SAHM, כמה מפסידה האישה מזה, כמה מפסיד התא המשפחתי. ובאמריקה, כמו באמריקה, זה נמדד בדולרים.
דווקא הירידה לפרטים טכניים של עלויות הופכת את המסר של הספר לחד הרבה יותר משלל תאוריות פמיניסטיות אמורפיות.
אני מחכה שיצא חלק ב’ - תמחור שהות האב שעות ארוכות בעבודה, כהפסד כלכלי שנובע מאי הכרת ילדיו. תכתוב?
(האתר שלי)
, 10:11 5/3/2008:
אני מצטרפת אליך ומוסיפה את הנשים שדווקא לא ויתרו על קריירה, אבל נשארו אחראיות על הבית ועל הילדים באורח כמעט בלעדי וחייהן הם רצף סיזיפי של מטלות. אלה שקמות בחמש בבוקר לסדר את הבית.
(האתר שלי)
, 12:58 5/3/2008:
חייבת לומר 2 דברים.
1. כל הכבוד, עם רוב התגובה אני מזדהה לחלוטין.
2. למה לגיטימי בעינייך שהמדינה מממנת טיפול בסרטן ולא לגיטימי בעינייך שהמדינה מממנת טיפולי פוריות? זו מחלה וזו מחלה.
מיק הקטנה (האתר שלי)
, 17:51 5/3/2008:
ארשה לעצמי לענות בשם ביורן (למרות שאני לא בטוחה שאני בהכרח מייצגת את דעתו כאן): לא נראה לי שהוא אומר שזה לא לגיטימי שהמדינה מממנת טיפולי פוריות, הוא רק אומר שזה חריג ביחס לשאר ארצות העולם, ובכך מבטא את האובססיה הישראלית בענייני ילודה שבחלקה נובעת ממסורת, בחלקה מלחץ דמוגרפי, וכו’ וכו’.
ואשר אלי - הגישה לפיה בעיות פוריות הן בגדר מחלה היא בעייתית בעיני, ולו מפני שהיא מגדירה העדר-ילדים כתופעה פאתולוגית. אני בהחלט יכולה להעלות על הדעת חיים מאושרים ללא ילדים (ולפחות באירופה זו דרך חיים לגיטימית לגמרי), בעוד שעם סרטן זה קצת יותר קשה. זה עדיין לא אומר שאין מקום לעזרת המדינה כאן, אבל אולי צריך להגדיר גבולות בצורה אחרת.
(האתר שלי)
, 17:57 5/3/2008:
אולי אבהיר את עצמי:
לא היעדר הילדים הוא המחלה, כי זו בהחלט בחירה לגיטימית בעיניי (ואחת שבמשך לפחות שנה חשבתי שאבחר בה).
אלא שרוב בעיות הפוריות הן מתוך בעיות רפואיות אלו או אחרות, לזה יש חסימה באשכים המובילה למיעוט זרע תקין, לאחרת (לי למשל) יש תסמונת שמחרפנת את כל ההורמונים ואחד מביטויה הוא בעיית פוריות (ביטוי אחר הוא כולסטרול גבוה, ויש עוד) ולשלישית חסרה שחלה אחת, רוב רובן של בעיות הפוריות נובעות ממחלה או תקלה גופנית, לזו היתה כוונתי.
ובקשר להגבלה, המדינה מממנת עד שני ילדים, וגם זה בהגבלות שונות (נניח מישהי שעוברת הפריות ולא היו עוברים להחזרה בשלושה סבבים - יכול להיות שאני לא מדייקת בפרטים - לא תקבל מימון נוסף לאותה שנה), כלומר אם הרית וילדת תאומים - אינך זכאית עוד לטיפולי פוריות.
(האתר שלי)
, 18:16 5/3/2008:
המדינה מסייעת לטיפולים לילד הראשון והשני.
המדינה לא מסייעת לטיפולים של הילד השלישי והלאה.
בחלק מהביטוחים המשלימים יש מימון כזה או אחר גם ליותר משני ילדים (כלומר לילד השלישי ואולי הלאה, לא יודעת בדיוק).
סופרים לא מספר לידות אלא מספר ילדים.
למשל מישהי שאני מכירה שילדה פעמיים אבל אחת הבנות מתה כן קיבלה מימון כי בבית יש לה ילדה אחת, לעומת זאת מישהי אחרת שיש לה שתי בנות לא קיבלה מימון לשלישית, למזלה היא הרתה טבעי כנגד כל הסיכויים תוך כדי הבירורים מאיפה היא כן תשיג את הכסף.
(האתר שלי)
, 18:18 5/3/2008:
לגבי סימוכין, אפילו בתרופות שואלים בבית המרקחת אם זה לילד ראשון (90% הנחה בתרופות), שני (80%) או יותר (ואז אין הנחה, מלבד כאמור בחלק מהביטוחים המשלימים, לא בקיאה כי אני עוד במירוץ לראשון).
מיק הקטנה (האתר שלי)
, 18:00 5/3/2008:
תודה, יקירתי. השתוללי לך עם החולצות הדקות. היות שאת אוכלת גלידה רק בקיץ, אני משחררת אותך רשמית מהדיאטה, לפחות עד שתמלאי את דפיציט הארטיקים.
(האתר שלי)
, 12:53 5/3/2008:
יקרה
המה יגידו הכל כך פולני הזה לא הולם אותך.
לידיעתך, אחרי שיש לך בנזוג הם מתחילים לרכל שכנראה שיש משהו אם בגיל כזה ואחרי X זמן ביחד אתם עוד לא נשואים.
אם לעומת זאת אתם מודיעים מהר למדי על חתונה אומרים שבטח הרית בלי כוונה.
כך או אחרת, אחרי שאת בזוגיות מבוססת היטב, עם טבעת או בלעדיה, מתחילים להציק לך שתביא כבר איזה ילד.
וממה שמספרים, כשיש לך אחד מציקים לך שזה לא בריא שהוא גדל כבן יחיד ושאת חייבת עוד אחד.
הישראלים, במוצאם המקורי או במהותם העכשווית, לא מפסיקים לעולם לחדור אל צנעת הפרט שלך, צריך פשוט לתרגל את שריר ההתעלמות.
(וכן, זה הכי קשה כשזה נופל על נקודה אותה גם ככה את חושבת בעצמך, זה עדיין לא נותן להם את הזכות לחטט לך בפצע הפתוח, להיפך)
(האתר שלי)
, 03:12 6/3/2008:
אבל נדמה לי שהעניין הוא פחות מה את, איזו מידה של כשלון את (התשובה במהופך - אל) ומה חסר לך בחיים. העניין הוא הרבה יותר הצורך שלהן לעסוק בחיים שלך, הצורך שלהן לדאוג, לוודא או לתעל את החיים שלך (או לפחות את הראיה שלהן את החיים שלך) למסלולים שלהן נראים נורמטיביים.
אף אחד לא אמר שזה גם מה שאת צריכה לעשות.
לוסי
, 18:51 8/3/2008: מה שלי וביורן אמרו, ומאוד דיבר אליי מה שכתבת.
(וגם המשפט מ"פרנהיים" אהוב עליי מאוד ,אני מרבה לצטט אותו)
(מתנצלת על התגובות המקוצצות לאחרונה, יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל אין לי זמן לנסח את זה בצורה שתהיה מובנת לעוד מישהו חוץ ממני...)
Home and its Double
תגובות לקטע: קומי צאי הוספת תגובה חדשה
יקירתי, באמת היה חסר קצת מלח.
לא רק המחשבות שמפתיעות אותי כל פעם בדמיונן לשלי, היום הברקת גם בתזמון.
:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מלח? אני לא בטוחה שהבנתי... סלחי על קהות-מוחי.
אבל תודה על החיוך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני יכול לחשוב על הרבה מקומות גרועים יותר מסטנפורד למציאת בני זוג, אבל זה לא העניין, מן הסתם. אני מניח שיהיו כאלה שיחשבו שאת כישלון לא משנה מה תעשי (תמיד אפשר לעשות יותר, למרבה הצער), ויהיו רבים יותר שלא יסכמו את מכלול הקיום שלך לכלל היבט אחד, ולא משנה כרגע אם זה מערכת יחסים או קריירה או ילדים או חיבה לשמות נשיאותיים. אנחנו לא יכולים להשתחרר מכך שאחרים שופטים אותנו, אבל בסופו של דבר הם שופטים אותנו על פי הקריטריונים שרלוונטיים להם, לא בהכרח על פי מה שחשוב עבורנו. ובדיוק כמו שאנחנו יכולים להרגיש לפעמים שאנחנו כישלון בלי קשר לאיך שאחרים שופטים אותנו באותו רגע, אחרים יכולים לשפוט אותנו בלי קשר לאיך שאנחנו מרגישים או איך שראוי שנרגיש.
(ואני עדיין בשוק מזה שיש תקופה שבה מזג האוויר בסן פרנסיסקו מוצלח; הייתכן שמרק טוויין טעה אחרי הכל?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כמובן שאתה צודק בכך שלאנשים שונים קריטריונים שונים וכו’ וכו’ (אין ספק שיש אנשים, בודאי ובודאי בעמק הסיליקון, שחושבים שגם המפוארת בקריירת מדעי-הרוח עלובה כעבודתו של קופאי בוול-מארט), ושהקיום לא מצטצם להיבט אחד, אבל הבה לא ניתמם: אנשים ’בודדים’ (בדור הקודם המילה היתה ’עריריים’) תמיד נחשבים לאנשים שחייהם פגומים ללא תקנה, ופחות או יותר מקיר לקיר. זה ההיבט האחד של החיים שנראה לי שיש קונצנזוס לגביו מקטמנדו ועד אמסטרדם.
מזג האויר בסן פרנסיסקו מושלם, לעניות דעתי. אני לא יכולה להעלות בדעתי על מה אפשר להתלונן כאן, חוץ מזה שאין שלג, שבעיני זה יתרון ברור.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני אישית מחבב גם את מזג האוויר באיסלנד, אז אני ודאי לא מדד לשום דבר. אבל אני חייב להודות שביוני שעבר בסן פרנסיסקו, החדר שלי במלון הגיע לטמפרטורה כזאת שהשתמשתי במייבש השיער באמבטיה בתור מפזר חום. בחיי. ואני עוד הייתי במצב טוב יחסית לאלה ששמעו "קליפורניה" וחשבו שהם מגיעים לאל-איי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה היה כל כך מיותר להגיד לך את זה.
בכל מקרה, יש טעם להגיד לך שאני לא חושבת שהיותך לא-בזוגיות מפחית מערכך? ושאני מאחלת לך זוגיות אם ורק אם את רוצה, אבל גם בלי זוגיות את מוצלחת לגמרי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוי, כמה שיש טעם. אין לך מושג.
כן, שרלוטה קצת מצטיינת בלומר דברים מיותרים. אני תוהה אם זה נאמר סתם מתוך אי הפעלת שיקול דעת או בגלל שהיא פתאום הרגישה אחריות, אשמה, או מי יודע מה. אין לשכוח שהיא עצמה אישה לא נשואה (אבל עם ילד) שהלשונות הטובות רואות אותה ומצקצקות "נו, השקיעה בקריירה ותראו מה קרה".
אבל שוב תודה. תגובה מחבקת, כדרכך תמיד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נעים לי לחבק אותך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רגע-רגע-רגע.
ראשית כל: "אנשים". מי זה "אנשים"? אישה אחת. פרופ’ ט’. ישראלית - יש לזכור. דהיינו, אחת שהגיעה מתרבות בה בטנן של נשים הרות נחשבת לרכוש הציבור, שבה טיפולי פוריות ממומנים על ידי המדינה. למה להכליל ממנה על "אנשים"?
שנית כל: "טרגדיה". מה שבאמת מרגיז אותי הוא שאף אחד לא יחשוב על גבר, נשוי עם ילדים, בעל קריירה מצליחה, כל כך מצליחה שהיא לא מאפשרת לו לפגוש את הילדים שלו כי עד שהוא חוזר הביתה הם ישנים ובשבת הוא באמת גמור מעייפות, אבל הקריירה מצליחה, ועוד כמה שנים הילדים שלו ירימו ראש ויגלו, ואולי גם הוא יגלה, שאין ביניהם כמעט שום קשר - בקיצור, אף אחד לא יחשוב שסיפור כזה הוא "טרגדיה".
(ועוד לא התחלתי לדבר על אותן נשים שיש להן בן-זוג, ומשפחה, והן גם מאד פמיניסטיות ומקדמות את עצמן, אבל איכשהוא, קמעא קמעא כגאולתן של ישראל, מתגלה שהם בעצם ויתרו על קריירה בלי לשים לב, וגם בעלן שיחיה לא ממש עודד אותן לשים לב.)
מה שאני מנסה להגיד הוא שכולם משלמים מחיר, על כל בחירה שהם עושים, חלק מהמחירים כבדים מאד - אבל איכשהוא החברה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אבל איכשהוא החברה לא ממש מאירה את הזרקור על המחירים הללו, והופכת מחירים אחרים - לאו דווקא כבדים יותר - ל"טראגיים" (אולי כי החברה עצמה חוששת להודות במחירים שהיא משלמת?). לא קונה את זה.
ואני מצטרף לאיחולים של לי בלב מלא. את ראויה לכך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה לא קורה לי הרבה, אבל אני חסרת מילים. התגובה שלך, דווקא בלהט שבה, היתה משמעותית בשבילי יותר משאוכל לומר, ונראה לי שהיא תלווה אותי עוד כברת דרך. ניסחת את זה כל-כך בחדות.
ותודה על ההצטרפות בסוף. אתה הכי-הכי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אפרופו המחיר - ספר שעשוי לעניין אותך -
http://www.anncrittenden.com/about.htm
מה שמעניין בספר הזה, בניגוד לתאוריות פמיניסטיות אחרות הוא עוסק ב-nuts and bolts של הקיום המשפחתי. כמה עולה להיות SAHM, כמה מפסידה האישה מזה, כמה מפסיד התא המשפחתי. ובאמריקה, כמו באמריקה, זה נמדד בדולרים.
דווקא הירידה לפרטים טכניים של עלויות הופכת את המסר של הספר לחד הרבה יותר משלל תאוריות פמיניסטיות אמורפיות.
אני מחכה שיצא חלק ב’ - תמחור שהות האב שעות ארוכות בעבודה, כהפסד כלכלי שנובע מאי הכרת ילדיו. תכתוב?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מצטרפת אליך ומוסיפה את הנשים שדווקא לא ויתרו על קריירה, אבל נשארו אחראיות על הבית ועל הילדים באורח כמעט בלעדי וחייהן הם רצף סיזיפי של מטלות. אלה שקמות בחמש בבוקר לסדר את הבית.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רציתי לומר: מצטרפת אליך בחזרה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חייבת לומר 2 דברים.
1. כל הכבוד, עם רוב התגובה אני מזדהה לחלוטין.
2. למה לגיטימי בעינייך שהמדינה מממנת טיפול בסרטן ולא לגיטימי בעינייך שהמדינה מממנת טיפולי פוריות? זו מחלה וזו מחלה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ארשה לעצמי לענות בשם ביורן (למרות שאני לא בטוחה שאני בהכרח מייצגת את דעתו כאן): לא נראה לי שהוא אומר שזה לא לגיטימי שהמדינה מממנת טיפולי פוריות, הוא רק אומר שזה חריג ביחס לשאר ארצות העולם, ובכך מבטא את האובססיה הישראלית בענייני ילודה שבחלקה נובעת ממסורת, בחלקה מלחץ דמוגרפי, וכו’ וכו’.
ואשר אלי - הגישה לפיה בעיות פוריות הן בגדר מחלה היא בעייתית בעיני, ולו מפני שהיא מגדירה העדר-ילדים כתופעה פאתולוגית. אני בהחלט יכולה להעלות על הדעת חיים מאושרים ללא ילדים (ולפחות באירופה זו דרך חיים לגיטימית לגמרי), בעוד שעם סרטן זה קצת יותר קשה. זה עדיין לא אומר שאין מקום לעזרת המדינה כאן, אבל אולי צריך להגדיר גבולות בצורה אחרת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אולי אבהיר את עצמי:
לא היעדר הילדים הוא המחלה, כי זו בהחלט בחירה לגיטימית בעיניי (ואחת שבמשך לפחות שנה חשבתי שאבחר בה).
אלא שרוב בעיות הפוריות הן מתוך בעיות רפואיות אלו או אחרות, לזה יש חסימה באשכים המובילה למיעוט זרע תקין, לאחרת (לי למשל) יש תסמונת שמחרפנת את כל ההורמונים ואחד מביטויה הוא בעיית פוריות (ביטוי אחר הוא כולסטרול גבוה, ויש עוד) ולשלישית חסרה שחלה אחת, רוב רובן של בעיות הפוריות נובעות ממחלה או תקלה גופנית, לזו היתה כוונתי.
ובקשר להגבלה, המדינה מממנת עד שני ילדים, וגם זה בהגבלות שונות (נניח מישהי שעוברת הפריות ולא היו עוברים להחזרה בשלושה סבבים - יכול להיות שאני לא מדייקת בפרטים - לא תקבל מימון נוסף לאותה שנה), כלומר אם הרית וילדת תאומים - אינך זכאית עוד לטיפולי פוריות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש לך סימוכין למה שאת אומרת? כי התאומות של אחותי הן "במימון" המדינה, ואחותי טוענת שהיא לא שמעה על חוק כזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
המדינה מסייעת לטיפולים לילד הראשון והשני.
המדינה לא מסייעת לטיפולים של הילד השלישי והלאה.
בחלק מהביטוחים המשלימים יש מימון כזה או אחר גם ליותר משני ילדים (כלומר לילד השלישי ואולי הלאה, לא יודעת בדיוק).
סופרים לא מספר לידות אלא מספר ילדים.
למשל מישהי שאני מכירה שילדה פעמיים אבל אחת הבנות מתה כן קיבלה מימון כי בבית יש לה ילדה אחת, לעומת זאת מישהי אחרת שיש לה שתי בנות לא קיבלה מימון לשלישית, למזלה היא הרתה טבעי כנגד כל הסיכויים תוך כדי הבירורים מאיפה היא כן תשיג את הכסף.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לגבי סימוכין, אפילו בתרופות שואלים בבית המרקחת אם זה לילד ראשון (90% הנחה בתרופות), שני (80%) או יותר (ואז אין הנחה, מלבד כאמור בחלק מהביטוחים המשלימים, לא בקיאה כי אני עוד במירוץ לראשון).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הפגזתי בתשובות, הנה כל המידע:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3375805,00.html
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מיק קלעה באופן מדויק לדעתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רציתי לכתוב לך "אם ככה אז ראה תשובתי אל מיק" אבל ראיתי שהגבת בעצם לתשובתי...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ולסיום-סיומת:
http://eporiut.co.il/index.php?option=com_content&task=view&id=94&Itemid=1
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה. מזל שאחותי החליטה לסגור את הבסטה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן, אני גם ובהחלט שוקלת לסגור אחרי פעם אחת, אבל קודם שתצליח הפעם האחת ואז נדבר...
לאחרונה עוברים גם הרהורי כפירה על הפעם האחת הזו, יותר מידי זמן עבר ויותר מידי דברים הוקרבו והפעם לא מתקרבת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כל החלק האחרון דיבר אלי מאוד.
והיי! פה שרב! הוצאנו את החולצות הדקות והתחלנו לחשוב סו"ס על דיאטה (הלו, דברי בשם עצמך).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה, יקירתי. השתוללי לך עם החולצות הדקות. היות שאת אוכלת גלידה רק בקיץ, אני משחררת אותך רשמית מהדיאטה, לפחות עד שתמלאי את דפיציט הארטיקים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יקרה
המה יגידו הכל כך פולני הזה לא הולם אותך.
לידיעתך, אחרי שיש לך בנזוג הם מתחילים לרכל שכנראה שיש משהו אם בגיל כזה ואחרי X זמן ביחד אתם עוד לא נשואים.
אם לעומת זאת אתם מודיעים מהר למדי על חתונה אומרים שבטח הרית בלי כוונה.
כך או אחרת, אחרי שאת בזוגיות מבוססת היטב, עם טבעת או בלעדיה, מתחילים להציק לך שתביא כבר איזה ילד.
וממה שמספרים, כשיש לך אחד מציקים לך שזה לא בריא שהוא גדל כבן יחיד ושאת חייבת עוד אחד.
הישראלים, במוצאם המקורי או במהותם העכשווית, לא מפסיקים לעולם לחדור אל צנעת הפרט שלך, צריך פשוט לתרגל את שריר ההתעלמות.
(וכן, זה הכי קשה כשזה נופל על נקודה אותה גם ככה את חושבת בעצמך, זה עדיין לא נותן להם את הזכות לחטט לך בפצע הפתוח, להיפך)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אבל נדמה לי שהעניין הוא פחות מה את, איזו מידה של כשלון את (התשובה במהופך - אל) ומה חסר לך בחיים. העניין הוא הרבה יותר הצורך שלהן לעסוק בחיים שלך, הצורך שלהן לדאוג, לוודא או לתעל את החיים שלך (או לפחות את הראיה שלהן את החיים שלך) למסלולים שלהן נראים נורמטיביים.
אף אחד לא אמר שזה גם מה שאת צריכה לעשות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
(וגם המשפט מ"פרנהיים" אהוב עליי מאוד ,אני מרבה לצטט אותו)
(מתנצלת על התגובות המקוצצות לאחרונה, יש לי עוד הרבה מה להגיד אבל אין לי זמן לנסח את זה בצורה שתהיה מובנת לעוד מישהו חוץ ממני...)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוספת תגובה חדשה: