ג'וזף
בן 40
ישראבלוג   הוסף לקבועים שלי
הציוצים

החברים אוגי
גירלי
צ'וקה
שארית
אמאיה
איידלוייס
די1
מתן
סתם אחד
הקליע
הנשים פטי היוז
בלייר וולדורף
אלן דג'נרס
פטי סטנגר
שרה ברייברמן
גלוריה דלגדו
ג'ולס קיקי קוב
בטי סווארז
ליז למון
בת'ני פרנקל
אדיסון מונטגומרי
היידי קלום
גבריאל סוליס
מנוי
   
כן   לא

זה זמן קסם

15 דקות. 15 שעות. בחדר הניתוח, המנתחים הטובים ביותר גורמים לזמן לעוף. מחוץ לחדר הניתוח, הזמן מתענג על לכסח לנו את הצורה. אפילו לחזקים ביותר מאיתנו, נדמה והוא שולף טריקים. מאט... מתמשך... עד שהוא נעצר.... משאיר אותנו תקועים ברגע שאנחנו לא יכולים לזוז מכיוון אחד לשני.  

כבר מזה כמה ימים שמזג האויר בניו יורק משתנה לאט לאט.. רק ביום הראשון של החודש, חודש מרץ, העיר כוסתה בשלג כשסופת השלג הכי גדולה בעונת החורף האחרונה הכתה ליום וחצי, ועכשיו שאריות של ימים קרירים וסופות רעמים פה ושם שפוקדות את האי.. עונת מעבר אם תרצו. זה לא סוד שאני איש של חורף אבל תמיד היה משהו בעונות מעבר שהתחברתי אליו. יש בעונות מעבר משהו סמלי שגורם לך לרצות לעצור לרגע ולעשות חושבים ולנסות להבין לאן נושבות הרוחות ברגע זה בחיים שלך. היום מצאתי את עצמי הולך ברגל ומתיישב על איזה ספסל שנקלע בדרכי ופשוט לכמה דקות, עוצר וחושב. פחות חושב האמת, יותר לוקח את הרגע כדי להרגיע את הראש מכל הדאגות שלא מרפות בחודשים האחרונים, מביט מסביב, מסתכל על מה אנשים אחרים עושים, על איך אנשים מתנהגים ואם הייתי רוצה להיות במקומם. מסתכל על כל העצים הקרחים והאדמה הרטובה ותוהה לאן נושבת הרוח שלי.

לאחרונה אני מוצא את עצמי בורח מכל מה שקורה איתי כאן, מנסה לשכוח ומנסה שלא לחשוב. "איך זה שאני מחפש תשובה ולא מוצא" סוג של. לא תמיד בורח למקומות הנכונים ולמצבים הנכונים אבל זה הרגע באותו הרגע. כאילו האדמה מתחתיך נשמטת. רגע, תנו לי לעצור, אני לא רוצה להפחיד אף אחד או לתת תחושה שאני עושה דברים לא רצויים או לא בריאים.. אני בסה"כ מדבר על בילויים ואלכוהול או כל אירוע חברתי אחר שיכול להסיח את דעתי ממה שבאמת קורה וממה שאני בחור להתעלם ובאמת צריך שלא להתעלם ולעשות כל מה שאני יכול כדי לשנות את המצב. אני לא בן אדם של לבד, אם יש משהו שאני הכי רוצה ללמוד, זה איך להיות לבד עם עצמי ולא להשתגע. עושה רושם ואני לא מסוגל לעשות את זה. אני נאחז בהיסח דעת רגעי ואז מתעורר בבוקר למחרת לגלות שאני באותה קלחת אבל משום מה לא באמת מתעורר.  מתעורר אבל לא באמת פוקח עיניים, לא באמת עושה מאמץ... סוג של אוירת חפיף. ברגע הכי לא מתאים, בתקופה הכי לא מתאימה ובשלב של קווים אדומים.

Episode 8 / Drawing The Line, Part 2, Season one

Sometimes bad things just happen. No reason, no purpose. They just occur and we're left to pick up the pieces the best we can. - Sally

אז אני למד שלפני שאני מנסה לאסוף את השברים, אני צריך קודם כל לאסוף את עצמי ולאזור כוחות מחדש ולשחזר רגעי משבר מהעבר ואיך התמודדתי איתם. לנסות להבין עם עצמי מה ניתן לשנות, איך ניתן לשנות ומתי ואם בכלל יש לי את הפריבלגיה לחכות. האינטואציה ובעצם כורח המציאות רק מצביעים על העובדה שאין לי את הפריבלגיה לחכות עם כל יום שעובר. אז למה בכל זאת אני כל כך שקוע ברגע הזה של האפיסת כוחות? אני לא מרגיש אבוד אבל אני מרגיש כבול ולא מוצא דרך מוצא. נאחז באמונה שימים טובים יותר קרבים ובאים, ושהאביב, כמו שאני מכיר וזוכר אותו מביא איתו הרבה אנרגיות חיוביות ופריחה מחדש בכל המובנים. הייתי רוצה להאמין שיש בי את הכוח לכסח את הצורה למשבר הזה ולעבור סוף סוף את האתגר הזה שאני מגדיר היום כאתגר הכי גדול שניצב בפניי במשך כל התקופה הזאת שאני כאן ואולי אפילו האתגר הכי הגדול בחיי עד היום.

זמן טס. זמן לא מחכה לאף אחד. זמן מרפא את כל הפצעים. כל מה שכל אחד מאיתנו רוצה, זה עוד זמן. זמן לקום על הרגליים. זמן לגדול. זמן להרפות. זמן. 

נכתב על ידי ג'וזף , 31/3/2009 05:54,
5 תגובות     הוסף תגובה     תגובות כאן     0 הפניות     לינק ישיר    







© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לג'וזף אלא אם צויין אחרת
עיצוב - פרנק נף