Felicity: You know how we go out to dinner on Tuesdays? It's our thing. Just the two of us, we've done it forever. And I love that. But I was eating dinner the other night in the cafeteria. I was I was eating a hamburger. And and it occurred to me that it was a Tuesday. And suddenly....this is going to sound stupid, um....

Mom: No say it.

Felicity: (exhales) Well, suddenly....it was the best hamburger. You know? Not not because I wasn't with you. But because I was here, on my own. You know?

Cut to Mom slowly getting hurt

Dad: You're feeling the rush of independence, that's that's wonderful. But you don't have move all the way to New York to have a burger on your own terms.

Felicity: I don't know what it is. I just think, for some reason, being here is important. 

ונדמה ועצמאות בשבילי היא כפי שמתוארת בסצינה שבחרתי לצטט מפרק 2 של העונה הראשונה של "פליסיטי". אולי משום שמה שהדמות שלה בסדרה חווה ברגעים הראשונים זה מה שאני עתיד לחוות. אבל זה מעבר לזה. אלו הדברים הקטנים מסתבר שמסמלים יותר מכל עצמאות של בן אדם. תהליך ההינתקות מההורים ומהבית, התחושה של להיות ולעשות לבד. בזכות עצמך. לכן אם אני נשאל עצמאות מה היא, בשבילי בכל אופן, זאת עצמאות. 

חג עצמאות שמח לכולם שם בארץ. אנחנו צריכים להיות גאים בעצמנו ובמה שהצלחנו ועדיין מצליחים להשיג בפרק זמן כל כך קצר. יהי זכרם ברוך של כל חללי מערכות ישראל, לא משנה איפה אהיה, לעולם לא אשכח.

רוב הפנטזיות שלנו נגוזות כשאנחנו מתעוררים, נעלמות אי שם בזיכרון שלנו, אבל לפעמים אנחנו סבורים שאם ננסה חזק מספיק - אנחנו יכולים לחיות את החלום.