מנוי
   
כן   לא

במוצ"ש האחרון כתבתי על הסופה של סוף השבוע והגשם הכבד שירד כאן בעיר, אבל היום, זהו היום השלישי כבר שניו יורק מתעוררת לשמיים שמחייכים אליה כמו שמגיע לעיר כמוהה. לא רק שהוחלף כאן שעון קיץ כבר ביום ראשון האחרון והתאריך הרשמי לכניסת האביב היא בעוד יומיים, לא מן הנמנע שגם הטמפרטורות תעלנה קצת ב20 מעלות. הבוקר בתוכנית הטלוויזיה של ריג'יס וקלי, קלי (ריפה) הצהירה "מגיע לנו! מגיע לנו אחרי החורף הנורא הזה" כאלה אמרו שהטמפרוטורה היום תעלה ל70 מעלות פרנהייט. אז כרגע, נכון להיום, וזה לפי המחשב שלי, ניו יורק ממש באותו קו עם ישראל מבחינת הטמפרטורות. אין ספק שחורף קשה עבר כאן על ניו יורק עם אחת מסופות השלג שהוצהרה כסופה ה-12 הגדולה ביותר בהיסטוריה של ניו יורק. מה שהכי מצחיק זה שהסופה הזאת התרחשה ממש לפני שלושה שבועות.. ופתאום עושה רושם שהגיע הזמן לחילופי העונות. וניו יורק, כנראה, נעטפת בחילוף ממש כמו שרואים בסרטים.

לא זכור לי אי פעם שסבלתי מתופעת אלרגיות חילופי העונות אבל אני כן יודע וזוכר שאמא שלי מאז ומתמיד פורחת עת מגיע האביב. בשבועות האחרונים עושה רושם שאני פורח בעצמי עם אפקטים שדי משתמעים כאלרגיות חילופי עונות עם עיניים שלא מפסיקות לגרד והתעטשויות מבלי להיות מקורר או חולה עם משהו אחר. עשרה ימים אחרי יום ההולדת שלי ואני תוהה, לצד מקרים אחרים שקורים לאחרונה.. תמיד חשבתי וידעתי שאני דומה לאמא שלי מבחוץ ומבפנים, אבל יכול להיות שעת אני גודל בגיל ומתבגר יותר, זה רק מקצין? הכצעקתה? אולי. אין לי בעיה עם זה אגב. אני מדבר עם אמא שלי הרבה, אבל לא יצא לי עדיין לשאול אותה על זה ולתהות ביחד איתה אם זה אפשרי. מה שכן עשיתי זה להקשיב לכל הפרסומות שלא מרפות בטלוויזיה לכדורים שונים לאלרגיות חילופי עונות ולהתחיל לקחת כמה על בסיס יומי ועד עכשיו, טפו טפו זה עובד. מה שאני פחות אוהב מכל הסיפור הזה, זאת האפשרות שזה רק יחמיר עם השנים ויתחיל להיות ריטואל שנתי עת חילופי העונות.

ציינתי בפוסט מהסופ"ש שלאחרונה היה חסר לי הפורקן המילולי בסוג של "יומן", או כמו שאני מכיר וזוכר כאן בישראבלוג מאז הקיץ של לפני הגיוס. וואו, קשה לחשוב ולכתוב על זה במונחי עבר והיסטוריה. כמו רבים אחרים מחבריי כאן בישרא שמלווים אותי מימיו הראשונים של הבלוג, אני חושב שהמקום די הוזנח. מפאת חוסר זמן אולי. אני לא חושב שאני או כל אחד אחר שהפסיק לעדכן כמו פעם איבד עניין. זה הזמן והמקום שכולנו נלקחנו אליהם. חלק התחתנו, חלק נסעו לטייל וחלק השתקעו. חלק מחקו. אני בחרתי שלא למחוק כי באמת יש במקום הזה משהו שכן עוזר ועובד בשבילי כבר 7 שנים מאז פתחתי את הבלוג.. וגם אם אני מעדכן פחות מאז השחרור ומהעבר לכאן, וגם אם לאט לאט נעלמו החברים לישרא.. אני חושב שזה חוזר לי לאחרונה בעקבות הרבה בלאגן בראש ומחשבות שלא מרפות. הבלוג עבר ריענון ועיצוב מחודש עם תמונה עדכנית שלי שנלקחה ממש לפני יומיים כשסוף סוף היה אפשר לראות ברור יותר כשהגשם נעלם והשמיים נצבעו כחול. ניו יורק, יום חמישי, כמעט אחת בצהריים. כמעט סופשבוע.